מאת: אפי הר- נוי.
המאמר פורסם בעיתון "החינוך הגופני והספורט" כרך נ"ח 6 , אוגוסט 2003.
העיתון יוצא לאור בחסות מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט.
מי מאיתנו לא שיחק או לפחות הכיר את חוויית 'משחק הכיסאות'? קבוצת ילדים נעה במעגל סביב כיסאות המסודרים בשורה או במעגל , המוסיקה מתנגנת לה ברקע , מכתיבה את קצב ההתקדמות ולפתע פוסקת ומסמלת כי הגיע העת לרוץ ולתפוס כיסא.
כל הילדים רצים , דוחפים , נופלים , ולאחר שכולם יושבים נותר המסכן שאיחר לתפוס לו מקום והוא מתבקש לשבת בצד. כל האחרים מאושרים על כי שרדו עוד סיבוב במשחק, לא ערים לכך שהם עצמם עלולים להיות הבאים בתור ולהיוותר עם ההשפלה שבהוצאה מהמשחק, האכזבה והשעמום.
מתחרותיות טבעית למלאכותית
עולם המשחק נתפס על ידי הילד כמציאות. הוא מצוי עדיין בשלב שבו הוא טווה את דרכו לגיבוש אופיו ואישיותו. הוא מחפש דרכים להשתלב בחברה .
ובאמצעות המשחק הוא מקבל הזדמנות להביא לידי ביטוי את כישוריו הפיזיים והקוגניטיביים . הפעלה של ילדים בגיל הרך צריכה להיות מושרשת בעובדת היותה למענם, ולכן הוצאה מן המשחק סותרת את המטרה העיקרית שלו. היא אף הופכת אותו לקרקע פורייה לשעמום במקרה הטוב ולהשתוללות ועילה להפרעות ולהטרדות של המפסידים היושבים בצד וממתינים לתום המשחק – במקרה הרע.
למרות זאת אנשי מקצוע רבים מנהלים את המשחק בדרך הישנה והמוכרת, מבלי לשים לב להשלכות על הילד מבחינה חברתית, רגשית וקוגנטיבית.שהרי בגיל הרך הילד אינו בשל עדיין להתמודד עם הפסד ואף אינו צריך לחוות את התחושה הזו, מה גם שהוא עומד ללעג מול שאר הילדים .
אין להבין מן הנאמר כי תחרותיות היא גורם שלילי . נהפוך הוא.
התחרותיות עשויה להיות גורם מוטיבציוני בונה ומפתח, אך חובה עלינו לפתחו מן התחרותיות הטבעית הטמונה בו , ללא מנצחים ומפסידים . אל התחרותיות המלאכותית שבה ניתן גמול למנצח ועונש למפסיד. גם כאן קיימת הדרגתיות המסייעת לילד ולמורה להתמודד עם העונש של יציאה מהמשחק ובד בבד להכין את הילד להמשך דרכו בעולם התחרותי .
המעבר ההדרגתי מתאפשר באמצעות הטלת תפקידים שונים על הילדים שלא הצליחו למצוא כיסא (ראה להלן). חשוב מאוד להסביר לילדים כי אי הצלחה חד-פעמית אין פירושה כי הילד נכשל או שהוא תבוסתן חלילה.
חלופות של המשחק (א)
אם כן , ישנן כמה אפשרויות לשחק את המשחק, כאשר מספר הכיסאות קטן באחד ממספר המשתתפים :
· הילד הראשון המוצא מן המשחק מחליף את המורה בתפקיד המפעיל המוסיקאלי (באמצעות כלי נגינה או הפעלת הטייפ), הנותן את האות לתחילת הסיבוב ולסיומו.
· ילדים נוספים עשויים לכהן בתפקידי שופטים בעמדות שונות, כאשר עליהם מוטלת האחריות לקבוע מי הגיע ראשון לכיסא (אם שני ילדים או יותר מתווכחים).
· תפקיד נוסף הוא סדרן , האחראי בתום כל סיבוב לפנות כסא ולסדר מחדש את השורות. בתום המשחק הסדרנים ידאגו להחזיר את הכיסאות למקומם.
· ניתן גם להחליף בין הילדים : ילד שהוצא יכול להתחלף עם מי שמשחק.
חלופות של המשחק (ב)
ילדים מטבעם הם תחרותיים , ובכל עת ירצו להפגין כישורים טובים יותר משל חבריהם. די במשפט "נראה מי יגיע ראשון…" כדי לדרבן אותם להשקיע את המרב לכן ניתן לצפות כי גם אם מספר הכיסאות יהיה כמספר הילדים , ולא יוצא אף כיסא מן המשחק, עדיין הילד יזנק עם מתן האות וירוץ לתפוס לו מקום , על אחת כמה וכמה כשהמשחק מלווה המוזיקה, המשמשת מעין מעטפת נעימה לכל אירוע . המוסיקה אף עשויה לסייע לילד במיקוד תהליכים קוגניטיביים ופיזיולוגיים , כך שהוא יוכל לקלוט את הגירויים מסביבתו בצורה טובה יותר ולהגיב בבוא העת (לבד, 2002;לידור ובלומנשטיין,2003).
להלן כמה דוגמאות של המשחק ללא הוצאת אף כסא:
1) הילדים נעים סביב הכיסאות תוך שהם יוצרים בגופם צורות של חיות כמו : חתול , נחש , פיל , ארנבת , פינגווין, צב וכו'. בחירת הדרך לעצב את החיה מפתחת את הדמיון היוצר מחד ואת היכולות המוטוריות מאידך, ללא התמקדות בכסא דווקא.
2) הילדים נעים סביב הכיסאות בקצב מסוים , תוך שהם מתרכזים בצלילים המושמעים להם ולומדים לזהות מקצבים , מנגינות וצלילים של כלי נגינה שונים כגון פעמונים , משולש , תוף מרים, קסילופון, רעשן ועוד. ניתן לשלב צבעים כגון צבע אדום – עוצרים וירוק מתקדמים , כחול מתקדמים לאט וצהוב מהר וכיו"ב.
3) הילדים נעים לכיוון מסוים , ובו בזמן מוקנים להם מושגים הקשורים בכיוונים ובצדדים : למעלה למטה, ימין שמאל , לפנים לאחור, אלכסון וכו'. ניתן גם לשלב נושאים שונים כמו מתן שמות לאברי גוף, איברים מובילים או משתתפים בתנועה וכיו"ב.
4) הילדים נעים במרחב חופשי , ובכל פעם מוטלת עליהם משימה כגון ביקור במקומות חדשים בגן שטרם ביקרו בהם באותו יום או איתור צבעים בגן . כמו כן , ניתן ללמד את הילדים מושגים כמו רחוק וקרוב, מעל ומתחת , ליד , לצד, מול ועוד. ניתן כמובן לשלב נושא זה עם כל אחד מהנושאים שהוזכרו לעיל ולמעשה להשכיח לגמרי את עניין הכיסא עד לרגע שבו יידרשו לשוב ולהתיישב.
5) בכל אחת מהמשימות הללו הילדים ימהרו לתפוס את מקומם ברגע מתן האות, וזאת מבלי להזיז כסא או להוציא ילד ומבלי שתיזל ולו דמעה אחת . ראוי לציין כי פעילות כזו עשויה אף להקל על עבודתו של המורה , שהרי הילדים חוזרים לכיסאות באופן מסודר ובהקשבה מלאה .
סיכום
דרכו של הילד להתמודד עם הפסד צריכה להילמד בדרך נכונה ובגיל המתאים . החלופות 'למשחק הכיסאות' שהוצעו במאמר זה מאפשרות למורה לתת לילדים לשחק מבלי שתיגרע הנאתם אלא להפך. הם ייטלו חלק במשחק באופן שיאפשר להם להתמודד עם אתגר (ולא עם כישלון) בהדרגה ומתוך הנאה , עניין ותחרותיות – מתכון לפיתוח אדם פעיל בעתיד , היודע גם כיצד להתמודד עם קושי ואי הצלחה.
רשימת מקורות
1. לבד, פ. (2002), לשחק או ללמוד? גישות שונות בהוראת משחקים.
החינוך הגופני והספורט , נ"ז 2. מכון וינגייט: נתניה.
2. לידור, ר.בלומנשטיין, ב.(2003). מוסיקה ולימוד מיומנויות מוטוריות, החינוך הגופני והספורט , נ"ח 3 . מכון וינגייט :נתניה.
3. עקביא, מ. (1991) . משחקים לכל עת , לילך הוצאה לאור בע"מ: פתח תקווה.