אלה גמליאלה

פנינה שלו והגר נחום
ניצן, הוצאה לאור, 2003.

סוקרת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com

תקציר המאמר יופיע בגליון יולי 2004 של הירחון "להיות משפחה" .

אלה היא ילדה גבוהה מאד שזוכה להצקות וכינויי גנאי מצד הילדים, כמו למשל 'אלה גמליאלה', 'ג'ירף' וכולי. לאחר שנופלת לה שן והיא פוגשת בחלומה בפיית השן, היא מבקשת ממנה להיות נמוכה יותר ואכן זה מה שקורה. אך אבוי, כעת כשהיא נמוכה (ממש פצפונת) אמה לא מבחינה בה כלל. אלה מתחרטת על בקשתה וכשמגיע הבוקר מתברר שכל זה היה חלום, והיא שמחה ומאושרת "מברכת על כל מילימטר… על גבהי לא אוותר, בשבילי זה כיף יותר!"

"אלה גמליאלה" הוא דוגמא לספר בעיה (וכאלה יש בשפע): הוא מצהיר כבר בפתיחתו על בעיה אמיתית: "… היא כמו כל הילדים, אינה שונה מאחרים, רק בדבר אחד אולי: היא קצת גבוהה יותר מדי". אכן הקושי אמיתי וקיים, אך הספר אינו מתמודד עמו בדרך אמיתית. הפתרון הקל לא משמעותי לחיי ילדים שחשים שהם גבוהים/נמוכים רזים/שמנים מדי או אחרים מדי.

השמחה שמביעה אלה על גובהה בסוף הספר לא מספקת לילד הקורא כלי משמעותי להתמודד עם קשייו שלו. האם הוא צריך לחכות שתיפול לו שן? לבקש משאלה? ומה כאשר שוב יציקו הילדים? זה כבר לא יעליב? ואיפה הוריה של אלה בכל מה שעובר עליה? – אם העניין כל-כך מציק לה, מדוע היא לא פונה אליהם? כיצד הם לא שמים לב לקושי של בתם? נדמה שהספר מותיר את הקורא עם יותר שאלות חסרות מענה מאשר מעניק לו כלים וחוויה כלשהי – רגשית, מחשבתית או אחרת כדי להתמודד עם הקשיים שמועלים בו. כל זה ארוז בטקסט חסר ייחוד, חריזה זורמת אך לא תורמת לסיפור ואיורים מיושנים וסתמיים שאינם מותירים מקום לדמיון או להנאה אסתטית.

קבלה עצמית או דימוי עצמי, שהם למעשה הנושאים העיקריים בספר, הינם נושאים רגישים ומורכבים – הן לתפישה והן להתמודדות אצל ילדים כמו גם אצל מבוגרים. ספרות הילדים של העשורים האחרונים, זו המושפעת מתפיסות ילד פסיכולוגיות מרבה לעסוק בו.

בין הספרים שמיטיבים להתמודד עם הסוגיה, כדאי לציין את ספרה של נורית זרחי "מפרשיות" (הקיבוץ המאוחד, 1993). בדומה ל"אלה"– גם לגיבורת הספר נגה מציקים הילדים (בגלל אזניה הגדולות). בעקבות חבישת כובע, יוצאת נגה למסע – ספק חלום ספק מציאות שהוא למעשה תהליך של גילוי עצמי שמביא אותה לשינוי בתפיסה העצמית שלה. הדמות של זרחי מתנסה בחוויות שונות, מגלה דברים על החיים, על אחרים ועל עצמה לפני שהיא לומדת לקבל את המיוחדות שבה. השינוי אצל זרחי, שלא כמו אצל שלו ונחום, לא קורה פתאום – אלא הוא מתרחש בהדרגה, עם הרבה "תחנות" בדרך. כמו בחיים…