"אני רוצָה אחות"

מאת: טוני רוס
הוצאת טל-מאי, 2004. 49 ₪.

ביקורת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com

עוד ספר שעוסק באחד מהנושאים היותר נדושים בספרות ילדים – התמודדות עם הצטרפותו של אח חדש למשפחה, יוצא לאור. מחבר הספר ומאיירו, טוני רוס, כמעט מצליח להפיק כאן יצירה על נושא מוכר תוך שמירה על מקוריות והפתעה, כפי שעשה בעבר ב"רוני צוחקת", אחד הספרים המעניינים והמפתיעים בשנים האחרונות (יחד עם שותפו ג'ין וויליס. השניים גם יצרו יחד ספר נוסף, מוצלח פחות בשם "אל תעזוב!"). מדוע רק כמעט מצליח? בעיקר בגלל הסוף.

אבל נתחיל מההתחלה.
המלכה מודיעה לבתה, הנסיכה הקטנה שחבר חדש עומד להצטרף למשפחה. הנסיכה הנרגשת מהחדשות מודיעה שהיא רוצה אחות. כל מיני אנשים חשובים יותר וחשובים פחות (הרופאה, רב החובל ואפילו ראש הממשלה) מנסים להסביר לה שאי אפשר לדעת או לבחור אח או אחות. הנסיכה הקטנה, שככל הנראה רגילה שכל בקשותיה נענות, ממש לא מוכנה לקבל את ההסברים המלומדים ומתעקשת שאחות זה הרבה יותר טוב מאח: ""אני לא רוצה אח," אמרה הנסיכה הקטנה. "אחים מסריחים." "גם אחיות," אמרה המשרתת. "הרבה פעמים הסרחת נורא בעצמך." היא אפילו מודיעה שאם היא תקבל אח חדש ולא אחות, היא פשוט תזרוק אותו לפח… ואמנם, היא מקבלת (למורת רוחה הבולטת!) אח ולא אחות.
מה יקרה עכשיו? מה היא תעשה? עד כאן היה הסיפור מלא בהומור והעלילה בנתה מתח מסוים לקראת בואו של הרך הנולד. אבל הסיום הסטנדרטי משהו שבו הנסיכה מתרצה ו"נרגעת" לאחר שהוריה מבטיחים שנסיכה קטנה כבר יש להם (היא עצמה כמובן) ועוטפים אותה בחיבוקים ונשיקות – מאכזב למדי.
למרות זאת, אי אפשר להתעלם ממעלותיו של הספר. כפי שהוזכר קודם, הוא מלא הומור שמתבטא הן בעיצוב הויזואלי של הדמויות והאווירה והן בטקסט הכתוב. הבחירה במשפחת המלוכה כזירת ההתרחשות מקורית ומשעשעת אף היא.
סיפורי נסיכות ומלכים מתקשרים אצל הקורא בדרך כלל עם סיפורי עם, סיפורי גבורה רומנטיים וכדומה. רוס משתמש בספרו במלוכה כמשפחה "מוכרת" לילד ממעשיות או סיפורים אחרים שהוא שמע בעבר אך מעצב אותה כמשפחה רגילה לחלוטין.
המלכה, האמא שכרסה בין שיניה איננה לבושה בבגדים מפוארים, אלא נראית כעקרת בית ממוצעת (אפילו יש לה סינר) רק עם… כתר על הראש. למען ה"פוליטקלי קורקט", גם למלך יש סינר והוא נראה כאילו כרגע סיים לשטוף הכלים.
כמובן שכל אלה מוסיפים למימד ההומוריסטי כמו גם משלבים עבור הילד הקורא שני עולמות – זה הפנטסטי יותר, של סיפורי מלכים ומלכות וזה היומיומי, על אחים וקנאה ומשפחה.

בין השורות אנו גם למדים על חייה של הנסיכה ויחסיה הקרובים עם רמי דרג בממלכה. ראש הממשלה למשל, רוכב איתה באופניים, רב החובל שט בסירת פצפונת עם גלגל הצלה בצורת ברווז על מותניו. אולי יש כאן גם רמיזות ציניות וביקורתיות על אנשים בדרגים אלה.

יתכן ואפשר גם לפרש את המלכותיות בספר באופן קצת שונה. שהרי ילדים בגיל הרך, בעיקר כאשר הם ילדים ראשונים, בכורים, חשים שהם נסיכים במשפחתם. ואם הם נסיכים אזי הוריהם הם המלך והמלכה… דרך נקודת מבט כזו, הלוקחת התבטאויות שגורות בפי המבוגרים כמו "נסיכה שלי", "אתה הנסיך שלנו" והופכת אותן למציאות הספרותית, ניתן להבין גם את הסוף שבו משיבים ההורים – המלך והמלכה, לבתם הקטנה את הבטחון שהיא עדיין הנסיכה הקטנה והיפה שלהם, גם אם יש נסיך חדש בסביבה.
אין ספק שעם התערערות המערכת המשפחתית בעת כניסת אח חדש, הבטחת מקומה של הבכורה בלב ההורים היא דבר חשוב. יחד עם זאת, בהקשר לסיפור זהו פתרון מעט לא אמין. בעיקר בהתחשב בעמדותיה והצהרותיה הנחושות של הנסיכה-הילדה הבכורה.

אם כן, כמו ספרי ילדים רבים אחרים, זהו עוד ספר עם הצהרת נושא ברורה (במקרה זה – אח חדש בבית) שמצליח במידה לא מבוטלת לעסוק בו בדרך קצת אחרת גם אם הוא מתחמק מהתמודדות עמוקה עם הסוגיות שמעלה הנושא הנדון. ספק אם הוא יתרום להתפוגגות חששותיו של אח בכור אבל הוא בהחלט יכול לתת לגיטימציה לחששות אלה, לדון בהם בהומור ולהציע פתרון – גם אם הוא חלקי.