רגישות המטפלת ואיכות המעון – גורמי סיכון וגורמים ממתנים במסגרות טיפול לגיל הרך בישראל (תקציר)

מאת: אפרת סטולרסקי (2010). 
חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה"  בהדרכת: פרופ' אבי שגיא-שורץ
אוניברסיטת חיפה הפקולטה למדעי החברה החוג לפסיכולוגיה.

תקציר
האם מסגרות טיפול לגיל הרך מקדמות התפתחות תינוקות או מהוות גורם סיכון? האם ניתן למצוא גורמי מגן אשר יכולים למתן את גורמי הסיכון במעונות היום?
שאלות אלו ואחרות מצויות במוקד העניין המחקרי והציבורי בשנים האחרונות, זאת לאור השיעור הגבוה של ילדים השוהים במסגרות טיפול חוץ-ביתיות.
מסגרות הטיפול לגיל הרך בארץ מאופיינות בגורמי סיכון לא מעטים, כגון: איכות טיפול נמוכה, זמן שהות רב לאורך היום ומספר מטפלות מצומצם המטפל במספר גדול של ילדים.
חלק מהממצאים האמפיריים הצביעו על גורמי סיכון הנובעים ממסגרות טיפול באיכות נמוכה, ואחרים מצאו כי מסגרות חינוך באיכות גבוהה עשויות להוות גורמי מגן לילדים המגיעים מסביבה הנתונה בסיכון.
בעקבות ממצאים אלה, ולאור המציאות הישראלית המאופיינת בתקני כוח אדם מצומצמים ובקבוצות טיפול גדולות, התעורר הצורך לבחון האם ניתן לאתר גורמי מגן שיכולים לספק מענה למול הנתונים המצביעים על איכות טיפול נמוכה, או שמא נתונים אלה הם כה נמוכים עד כי קשה למתן את השלכותיהם על התפתחותם של ילדים בגיל הרך.
לפיכך, המחקר הנוכחי בדק האם רגישות המטפלת מהווה גורם ממתן לגורמי הסיכון הקיימים במסגרות הטיפול בארץ.
בדיקה זו התמקדה בהיענות הרגשית של המטפלת כלפי תינוקות וכיצד רגישותה של המטפלת קשורה למספר משתנים כגון: מידת המעורבות של הילד,  ה-well-being והטון ההדוני שלו.
רגישות המטפל (הורה, או דמות משמעותית אחרת לילד) נחשבת כגורם מגן להתפתחותם של ילדים ומהווה את הבסיס לקיומה של מערכת יחסים בטוחה בין הילד לבין המבוגר המטפל בו.
מחקרים לגבי הרגישות של מטפלות במעונות שנעשו עד כה הם מוגבלים. הם הצביעו על מרכיבים של אקלים רגשי המצויים במעונות, אך לא התמקדו ברגישות המטפלת כמימד העשוי לשמש כגורם מגן למול גורמי הסיכון הקיימים במעון.
לפיכך, למחקר הנוכחי שתי מטרות:
 1)  מיפוי מסגרות חינוך לגיל הרך שקיימות בארץ על בסיס מספר אפיונים מבניים, כמו:  גודל הקבוצה והיחס המספרי בין המטפלות לבין הילדים, הכולל גם את אפיון האינטראקציה בין המטפלות לבין הילדים במסגרות אלה על פני אפיזודות טיפול שונות.
 2) הערכת רגישות המטפלות בדיקת האופן בו היא מתבטאת במגוון מסגרות טיפול לגיל הרך בעלות אפיונים מבניים שונים, ובחינת הקשר בין רגישות המטפלת למדדי הילד ( למשל, מעורבות והתנהגות רגשית).
בנוסף לכך, נבחנה גם השאלה האם הקשר בין רגישות המטפלת למידת המעורבות וההתנהגות הרגשית של הילד תהיה דומה או שונה במעונות באיכות גבוהה לעומת מעונות באיכות ירודה. כלומר, האם בתנאים של איכות מעון ירודה, רגישות המטפלת תהווה גורם ממתן, או לחילופין התנאים הקשים במעון יגברו על רגישות המטפלת?
ייחודיותו של המחקר הנוכחי הינה בהיקפו הגדול בקנה מידה ישראלי. המחקר בחן קשת רחבה של מסגרות טיפול אשר המכנה המשותף ביניהן היה בכך שהן מספקות שרות טיפולי-חינוכי לתינוקות בגילאי שלושה חודשים עד שלוש שנים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני וכולן נמצאות בפיקוח משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (משרד התמ"ת).
התצפיות כללו: 89 מסגרות טיפול לגיל הרך,
 מתוכן 29 באיכות ירודה, 31 באיכות בינונית ו-29 באיכות טובה;
 89 מטפלות; 89 קבוצות תינוקות
 ו- 89 תינוקות שממוצע גילם 15 חודשים.
המטפלות נצפו במהלך אפיזודות טיפוליות שונות וילדי המדגם צולמו בעת משחק חופשי.
במטרה לחדד את ההבדלים בין מעונות יום תקינים (לפי התקינה האמריקאית) לבין כאלו שאינם תקינים,  נערך סיווג לשתי קבוצות:
 איכות מעון תקנית ואיכות מעון שאינה תקנית (29 מסגרות תקניות ו- 60 מסגרות שאינן תקניות).
לצורך מיפוי מסגרות הטיפול בארץ והערכת האקלים הרגשי של המסגרת הטיפולית שכללה גם את אפיון האינטראקציה בין מטפלות לבין ילדים, נמדדה שכיחות ההתנהגויות החיוביות והשליליות של המטפלת (Koren-Karie, Sagi & Mizrahi, 2005) ונאספו נתונים לגבי הרקע האישי והמקצועי שלה.
ההתנהגות הרגשית של הילד הוגדרה באמצעות תצפית ובעזרת שלושה מדדים בהתנהגות הילד:
מידת המעורבות, טון הדוני ו-well-being. התנהגויות אלה נותחו באמצעות כלים תצפיתיים:
·    סולם מעורבות T) Leuven LIS-) (Laevers et al., 2005) – בודק מעורבות ו-well-being של תינוקות ופעוטות בגילאי לידה עד שנתיים וחצי. 
·    סולם  Hedonic-Tone- מודד את רמת הביטויים הרגשיים החיוביים והשליליים של תינוקות ופעוטות במהלך תצפית (Easterbrooks & Emde, 1983).
    התנהגות המטפלת נותחה באמצעות כלי תצפיתי:
·    Sensitive Responsiveness et al.,2007) De Kruif) – מודד היענות רגשית של מטפלות ובוחן את יכולתן לזהות את איתותי התינוק, לפרש אותם ולהגיב אליהם באופן המותאם לצרכיו של הילד.
   
ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על קשר מובהק בין איכות המעון לבין ההיענות הרגשית של המטפלת. קשר זה בא לידי ביטוי בכך שבקרב מעונות שאיכותם אינה תקנית, נמצא אחוז גבוה יותר של מטפלות שהיענותן הרגשית נמוכה, בהשוואה למעונות שאיכותם תקנית ובהם אחוז גבוה יותר של מטפלות שהיענותן הרגשית גבוהה.
ממצא זה מרמז על כך ששהות במסגרת טיפול באיכות מבנית טובה יותר מזמנת מטפלות רגישות ותגובתיות יותר כלפי הילדים, ולהפך, מטפלות במסגרות טיפול באיכות ירודה יותר נענות רגשית פחות לילדים שבטיפולן.
הממצא המרכזי של המחקר הצביע על קשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד. בהתאם להשערות המחקר המרכזיות, נמצא כי ההיענות הרגשית של המטפלת כלפי הילדים קשורה למעורבותם על פני כל המדגם. יחד עם זאת, בבדיקת קשר זה בנפרד במסגרות טיפול תקניות ובמסגרות טיפול שאינן תקניות, נמצא כי ההיענות הרגשית של המטפלת קשורה למעורבות הילד רק במסגרות טיפול תקניות.
בנוסף, הממצאים חידדו את ההבדלים בין מסגרות הטיפול שאיכותם תקנית לבין אלו שאיכותם אינה תקנית. למרות ששכיחות גבוהה של התנהגות שלילית של מטפלות וטון הדוני שלילי של ילדים כמעט ולא נצפו במסגרות הטיפול במחקר כולו (כפי שמצופה במסגרות קבוצתיות), עולה מתוצאות המחקר כי כשתופעות אלה נצפו בכל זאת, הן נמצאו במסגרות טיפול שאיכותן אינה תקנית.
ממצא מעניין נוסף הממחיש את ההבדלים בין הקבוצות הינו עצם קיומה של שכיחות גבוהה יותר של אינטראקציות דיאדיות בין מטפלות לבין ילדים במסגרות טיפול באיכות תקנית לעומת מסגרות טיפול באיכות שאינה תקנית.
כמו כן, נמצא הבדל מובהק בין ההיענות הרגשית של מטפלות במעונות באיכות תקנית לבין ההיענות הרגשית של מטפלות במעונות באיכות שאינה תקנית, במיוחד באפיזודות של קבלת הילדים בבוקר ובתהליך ההשכבה לישון, כך שבמסגרות המאופיינות באיכות תקנית ההיענות הרגשית של המטפלת גבוהה יותר. יחד עם זאת, לא נמצא קשר בין ההיענות הרגשית לבין התגובות הרגשיות של הילד על פני המדגם כולו ובקבוצות האיכות בנפרד.
באיזון כולל, תוצאות המחקר מורכבות ומובילות למסקנות תיאורטיות ויישומיות המחייבות המשך חקירה והעמקה, כמו גם יישום באמצעות המלצות לגבי קביעת מדיניות, ופיתוח תוכניות הדרכה מותאמות לצוותים העובדים במסגרות הטיפול בארץ ובעולם.
 נושא הטיפול הקבוצתי מעורר שאלות רבות, ביניהן התהייה האם הדדיות ביחסי מטפלת-ילד יכולה להתרחש בהקשר של טיפול קבוצתי, או שמא הטיפול הקבוצתי מונע אפשרות של קשר משמעותי מסוג זה? כלומר, האם ניתן לצפות כי קשר זה יכול להתקיים גם במסגרות טיפול לא איכותיות שיש בהן מספר רב של ילדים ומספר מצומצם של מטפלות?
ממצאים אלה מחזקים את הצורך ביצירת שינויים מבניים ותהליכיים במסגרות טיפול לגיל הרך בארץ. מומלץ לשפר את ההיענות הרגשית של המטפלות במקביל להקטנת גודל הקבוצות ושיפור היחס המספרי בין המטפלות לבין הילדים.
בנוסף, מוצע להבחין באופן מדויק בין מסגרות טיפול תקניות לגיל הרך לעומת מסגרות שאינן תקניות, תוך התמקדות בהיענות הרגשית של המטפלת כגורם משמעותי היכול לשפר את איכות חייו של הילד.
כמו כן, הכלי המודד את ההיענות הרגשית של המטפלת יכול לשמש ככלי סינון במיון מטפלות לעבודה עם תינוקות ופעוטות.
 בנוסף, עולה צורך בבניית תוכנית הכשרה שמטרתה לשפר את ההיענות הרגשית של המטפלת, את מעורבות הילד ואת היוזמה לאינטראקציה דיאדית עם התינוקות.
לסיכום, ממצאי המחקר מעלים דאגה לגבי איכות הטיפול במסגרות בהן מספר המטפלות מצומצם, והן אחראיות על מספר רב של ילדים. באופן לא מפתיע, טיפול רגיש נפוץ יותר במסגרות קטנות המאפשרות קשר של מטפלת עם מספר מועט של ילדים.
בנוסף, המסגרות המאופיינות באיכות מבנית טובה יותר מאפשרות לילד להיות מעורב יותר כאשר המטפלת שלו רגישה, ואילו במסגרות באיכות מבנית ירודה ההשפעה של ההיענות הרגשית של המטפלת על המעורבות מאבדת את יעילותה.
הפחתת הקשר בין ההיענות של המטפלת לבין מעורבות הילד, כפי שהשתקפה במחקר זה, מהווה "שיבוש אקולוגי" (Ecological Constraint) אשר נצפה במחקר קודם. שיבוש זה בא לידי ביטוי בכך שהקשר הצפוי בין היענות רגשית להתקשרות בין הילד לאמו ניזוק בעקבות שהותו של הילד במעון יום באיכות ירודה (Aviezer et al., 2003).
בדומה לכך, גם במחקר הנוכחי נמצא שבמעונות יום באיכות ירודה, גם כאשר המטפלת הינה בעלת היענות רגשית גבוהה, הרי שהמגבלות של ההֶקשר הסביבתי, לא מאפשרות לילדים להפיק תועלת מהרגישות שלה, ובהתאם לכך להיות מעורבים ולחקור את סביבתם.
תוצאות אלה מספקות חיזוק נוסף לדאגה האמיתית לשלומם של הילדים במסגרות הטיפול בארץ.

 להמשך קריאת עבודת הדוקטורט :

מבוא 

חלק א'

חלק ב'

חלק ג'

חלק ד'

חלק ה'

רשימה ביבליוגרפית