"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

רגישות המטפלת ואיכות המעון – גורמי סיכון וגורמים ממתנים במסגרות טיפול לגיל הרך בישראל (מבוא)

מאת: אפרת סטולרסקי (2010). 

מבוא

תאור כללי

 האם מסגרות טיפול לגיל הרך מקדמות התפתחות תינוקות או מהוות גורם סיכון? האם ניתן למצוא גורמי מגן אשר יכולים למתן את גורמי סיכון במעונות היום? שאלות אלו ואחרות מצויות במוקד העניין הציבורי בשנים האחרונות לאור השיעור הגבוה של ילדים השוהים במסגרות טיפול חוץ ביתיות. במישור התיאורטי והמחקרי נבחנות בעשורים האחרונים שאלות התפתחותיות רבות בהקשר של גידול ילדים במעונות יום, במשפחתונים ובטיפול פרטני על-ידי מטפלת אישית. המחקרים התמקדו בעיקר בבדיקת איכות המסגרת החינוכית ובהשפעותיה על תפקודים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים של הילדים הנמצאים בה.  

 מסגרות הטיפול לגיל הרך בישראל מאופיינות בתקני כוח-אדם נמוכים, העומדים בניגוד להמלצות האמריקניותAmerican Academy of Pediatrics, American Public Health Association,) (Health Resources and Services 2002. משמעות הדבר הינה מספר ילדים רב אשר מחולק לקבוצות גדולות ומטופל על-ידי מספר מטפלות מצומצם. ממחקר מקיף שנעשה בישראל, עולה כי איכות הטיפול במעונות היום נמוכה, ועצם הטיפול הקבוצתי בהם, מהווה גורם סיכון להתקשרות לא-בטוחה. המחקר העמיד על סדר היום הציבורי את הצורך בשינוי מדיניות בנושא תקני כוח אדם והשכלה מקצועית הנדרשת למטפלות בגיל הרך .(Sagi, Koren-Karie, Gini, Ziv & Joels, 2002)

רוב המחקרים הבודקים את איכות הטיפול בגיל הרך עוסקים במדידות מסורתיות המתמקדות בתרומתם של גורמים מבניים כגון: גודל קבוצה, גודל מבנה, יחס כמותי של מטפלות לעומת ילדים, הכשרת מטפלות ויציבותן במסגרות הטיפול. בשנים האחרונות החל גל מחקרים לנסות ולבחון את איכות מערכת היחסים בין המטפלת לבין הילד והשפעתה על מגוון גורמים, כגון: איכות התקשרות הילד עם הוריו, איכות הטיפול במעון והתפתחות הילד במעגל החיים

 (Ahnert, Pinquart & Lamb, 2006; De Schipper, Riksen-Walraven & Geurts, 2006;

 (Howes, 1999; Kryzer, Kovan, Phillips, Domagall & Gunnar, 2007. המחקר הנוכחי מצטרף למחקרים עדכניים בתחום המתמקדים בהיענות הרגשית של המטפלת כמרכיב נפרד באיכות הטיפול במסגרות טיפול לגיל הרך וייחודו בכך שהוא בוחן את ההיענות הרגשית של המטפלת ביחס לגודל הקבוצה ולכמות המטפלות.

 בנוסף, המחקר הנוכחי, בוחן את ההשלכות ההתפתחותיות הנוגעות לילדים השוהים במסגרות טיפול לגיל הרך, מתוך תפיסה מערכתית והישענות על גישה התפתחותית אקולוגית לגיל הרך  (Bronfenbrenner, 1986). גישה זו מציעה לבחון את ההתנסות של הילדים במעון היום בשלושה מעגלי התייחסות:

 ·      מעגל התייחסות ראשון המעגן בתוכו את המישור האישי של הילד.

 ·      מעגל התייחסות שני המעגן בתוכו את המסגרת הקהילתית בה נמצא הילד.

 ·      מעגל התייחסות שלישי המעגן בתוכו את מדיניות הרשויות בנושא מסגרות הטיפול לגיל הרך.

 הגישה האקולוגית מחדדת את הצורך בחיפוש אחר גורמי מגן וגורמי סיכון הנמצאים במישור האישי של הילד ובסביבתו. בהקשר זה נמצא כי טיפול במעון יום באיכות גבוהה מהווה גורם מגן עבור ילדים בסיכון (Early Head Start, 2003). מחקרים אחרים מצאו כי שהות ממושכת במעון יום  (NICHD, 2003), ומספר ילדים רב המטופלים על-ידי מספר מטפלות מצומצם מהווים גורמי סיכון התפתחותיים (Love, Harrison, Sagi-Schwartz, , 2003). מאחר ובישראל הילדים שוהים במסגרות הטיפוליות במשך כ- 50 שעות שבועיות, ובמקביל מספר מטפלות מצומצם מטפל במספר רב של ילדים ובקבוצות גדולות, עולה הצורך לבדוק האם במצב הנוכחי ניתן למצוא גורם אשר יכול להגן מפני הסיכונים הללו, או שמא בתנאים אלה לא ימצאו גורמים אשר ימתנו את הסיכון או יגנו מפניו?

בעניין מערכות היחסים בין הילד לבין הדמויות המטפלות בו, חוקרים נוטים להדגיש את הקשר בין הילד לבין הדמות המטפלת כמקור חשוב לעמידות הילד – בעיקר בקרב ילדים המוגדרים ככאלו המצויים בסיכון  (Egeland, Carlson & Srouf, 1993; Masten, Best & Garmezy, 1990). בנוסף, נמצא כי הזמינות הרגשית של ההורה אל ילדו קשורה להתפתחותו הרגשית של הילד  Ainsworth, Blehar, Waters & Wall, 1978; Bretherton, Biringen, Ridgeway, Maslin &) (Sherman, 1989; Emde, 1989; Field, 1994. ממצאים אלה מובילים למוקד העניין של המחקר הנוכחי שבדק האם ההיענות הרגשית של המטפלת כלפי הילד מפתחת עמידות בקרב ילדים במעונות יום ומגנה עליהם מפני גורמי סיכון אחרים המצויים בסביבת המעון.

 לסיכום, מחקר זה מנסה לבחון האם רגישות המטפלת כלפי הילד קשורה לרווחתו של הילד במסגרת הטיפולית לגיל הרך, והאם היא מהווה גורם מגן או ממתן מפני גורמי סיכון הקיימים במסגרת זו.  לצורך בחינת שאלה זו תוצג סקירה ספרותית המתמקדת בתחומים הבאים:

 1.   הערכת התפתחות מחקר מעונות יום בעולם המערבי

 2.   הצגת גורמי המגן וגורמי הסיכון במסגרות טיפול לגיל הרך

 3.   הצגת ההבדלים בין איכות המעון לבין איכות הטיפול בו

 4.   הצגת הגורמים המאפיינים את ההיענות הרגשית והאמפתיה כלפי ילדים בגיל הרך

 5.   סקירה לגבי מסגרות הטיפול לגיל הרך בישראל

 6.   מעורבות, טון הדוני ורווחת הילד

 התפתחות המחקר על מעונות יום בעולם המערבי

 בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט, חל גידול רב במספר התינוקות והפעוטות המטופלים במסגרות חוץ-ביתיות למשך שעות רבות. חלק ניכר מהמשפחות נעזר במסגרות טיפול וחינוך לגיל הרך עוד לפני תום שנת החיים הראשונה. מסגרות חוץ-ביתיות, והילדים המטופלים בהם, מהווים בשנים האחרונות מצע חשוב למחקר העוסק בהשלכות ההתפתחותיות על הילדים השוהים במסגרות אלו
(Scarr & Eisenberg, 1993; NICHD, 2000, 2003).

 במהלך שלושת העשורים האחרונים, התייחסו מגוון גישות להשלכות ההתפתחותיות שיש על ילדים השוהים במסגרות טיפול לגיל הרך. מחקרים בתחום השפעת הטיפול החוץ-ביתי על התפתחות ילדים יוצאים מתוך הנחת היסוד אודות החשיבות המכרעת שיש להתנסויות מוקדמות בגיל הרך על המשך ההתפתחות. המחקרים התמקדו בבחינת תוצאות התפתחותיות בתחום הקוגניטיבי, הרגשי-חברתי וההתנהגותי, וחלקם מעלים חשש לגבי השפעות עתידיות פוטנציאליות על התפתחות התינוקות
 (Bates et al., 1994; Belsky, 1988, 2001), ואילו אחרים מעלים את האפשרות לתרומה התפתחותית, בעיקר בתחומים הקוגניטיבי והשפתי   (Field, 1991; Lamb, 1998; NICHD, 2000; Peisner-Feinberg et al., 2001). במרוצת השנים המשיכה להעסיק את החוקרים השאלה בדבר היכולת של משתנים כגון איכות הטיפול, כמות הטיפול, סוג הטיפול, מצב משפחתי ורקע סוציואקונומי להסביר את התוצאות ההתפתחותיות שהתקבלו.

במהלך שנות ה-70 וה- 80 ניסו חוקרים רבים להוכיח קשר בין שהות במעונות יום

לבין ההתפתחות הקוגניטיבית, החברתית או הרגשית של הילדים אשר טופלו בהם  (כך למשל,
Belsky & Steinberg, 1978; Clarke-Stewart, 1989).  רוב המחקרים הללו לא מצאו הוכחות להשפעות שליליות חמורות של הטיפול הקבוצתי על מצב הילדים (Scarr, 1998), והיו אף שמצאו השפעה חיובית על הילדים ששהו במעונות Hoffman, 1974; Rutter, 1981)). הביקורת על מחקרים אלה הצביעה על כך שהמדגמים היו קטנים מידי ואילו איכות המעונות שנחקרו הייתה בדרך כלל גבוהה (Belsky & Rovine, 1988; Clarke-Stewart, 1988, 1989; Gamble & Zigler, 1986).

המגבלות של המחקרים שנערכו עד שנות ה- 80 הציבו אתגר מתודולוגי בפני החוקרים העוסקים בקשר בין החוויות והמאפיינים של הטיפול בילד במסגרות חוץ-ביתיות לבין התוצאות ההתפתחותיות בקרב הילדים. בתחילת שנות ה-90, יזמו המכון האמריקני לבריאות הילד והתפתחות האדם (NICHD) The National Institute of Child Health and Human Development  וכן ((SECCYD   ,Study of  Early Child Care and Youth Developmentמחקר רחב שעסק בהשפעות טיפול חוץ-ביתי-  (NICHD, 1996, 1997, 1998, 2000, 2002, 2003, 2004, 2005, 2006, 2007).
בשלב הראשון של המחקר השתתפו משפחותיהם של יותר מ- 1300 ילדים (מתחת לגיל חודש) מעשרה מקומות שונים ברחבי ארצות הברית. המחקר כלל תצפיות לגבי איכות הטיפול והערכת התפתחות רגשית, חברתית וקוגניטיבית במספר נקודות זמן התפתחותיות עד גיל 54 חודשים. מחקר ה-
NICHD התגבר על הבעייתיות של המחקרים המוקדמים באמצעות מדגם גדול ומעקב אחר 500 משתנים אחידים שנחשבו כמשפיעים על התפתחות ילדים. מטרת המחקר הייתה להסביר את השפעת השהות במסגרות לגיל הרך ולהרחיב את הידע לגבי התפתחות הילד. המחקר התמקד בהשפעת איכות הטיפול על ההתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית של הילד תוך כדי מעקב אחר האינטראקציה בין אפיוני הילד, אווירת הבית והמסגרת הטיפולית.

עוד התמקד המחקר בהשפעות הטיפול החוץ-ביתי על התקשרות הילד לאמו ומצא כי  ילדים עלולים להיות חשופים ל"סיכון כפול". כך למשל, תינוקות שאמהותיהם והמטפלות שלהם גילו רגישות והיענות נמוכה לצורכיהם, היו בעלי השיעור הגבוה ביותר של התקשרות לא-בטוחה. במחקר נמצאה אף עדות לכך שמסגרת טיפולית באיכות גבוהה יכולה לשמש כגורם מפצה ומחסן עבור תינוקות שחוו טיפול אימהי באיכות נמוכה. כמו כן, נמצא כי שיעור ההתקשרויות הבטוחות, בקרב תינוקות שאמהותיהם היו חסרות רגישות והיענות אליהם, היה גבוה יותר בקרב תינוקות שקיבלו טיפול יום באיכות גבוהה בהשוואה לאלו ששהו במסגרות טיפול יום באיכות נמוכה NICHD, 1997)). בהקשר של כמות הזמן בו שוהים הילדים במעונות יום, המחקר הראה שילדים מבטאים רמה גבוהה יותר של בעיות התנהגות (כפי שדווח על ידי מטפלות, אמהות ומחנכות) כאשר הם שוהים יותר זמן בטיפול חוץ ביתי במשך השנתיים הראשונות או בארבע וחצי השנים הראשונות לחייהם, ללא קשר לאיכות הטיפול (NICHD,1998, 2003). יחד עם זאת, ילדים אשר נמצאים במעון באיכות גבוהה, גילו רמה גבוהה יותר של תפקוד קוגניטיבי- שפתי בגילאי שנתיים, שלש, ארבע וחמש שנים, לעומת ילדים ששהו במעון באיכות נמוכה (NICHD, 2000, 2002, 2003, 2004, 2005).

 לקראת תחילת שנות ה-2000 התפתח כיוון מחקרי הבודק מימדים במאפייני אישיות המטפלת וברגישותה כלפי הילדים, כמשתנים העשויים להשפיע על איכות החיים של הילדים במסגרות טיפול לגיל הרך. מחקרים אלה מסמנים את האפשרות כי מערכת היחסים בין המטפלת לבין הילד בכלל ורגישות המטפלת כלפי הילד בפרט עשויים להוות מימדים ייחודים באיכות הטיפול במסגרות הטיפול בגיל הרך (Ahnert et al., 2006; Albers, Riksen-Walraven & Weerth, 2007;

De Schipper et al., 2006; Gerber, Whitebook & Weinstein, 2006; Howes, 1999;

 Marty, Readdick & Walters, 2005).

 חשוב לציין כי מרבית המחקרים העוסקים במסגרות טיפול לגיל הרך מתמקדים בטיפול לא אימהי הכולל בתוכו מגוון רחב של סוגי טיפול. כך למשל במחקרי ה-NICHD מכניסים לקטגוריה זו טיפול על ידי אבות, סבים, קרובי משפחה אחרים וכן מטפלת הנמצאת בביתו של הילד לאורך כל היום, לצד טיפול על ידי גננות ומטפלות מקצועיות. בחלק מהמחקרים כל טיפול לא-אימהי במשך יותר מעשר שעות בשבוע סווג כ"טיפול חוץ ביתי". יתרה מכך, חלק מהמחקרים מכלילים בקטגוריה זו טיפול אינדיבידואלי וקבוצתי כאחת.  בנוסף, מסגרות טיפול חוץ ביתיות כוללות טווח גילאים רחב (גילאי לידה עד שש) ולרוב לא נעשית הפרדה גילאית בין גילאי גן לבין גילאי מעון או לפי השנתונים השונים. מומחים בגיל הרך מפנים את תשומת ליבנו לבעיה המתודולוגית הנובעת מהגדרה רחבה זו של הטיפול הלא אימהי או הטיפול החוץ ביתי  (, 2007.Aviezer & Sagi-Schwartz, 2008; Belsky et al).

 במהלך כל שנות העיסוק בנושא מסגרות הטיפול לגיל הרך נעשה מאמץ מחקרי רב בניסיון לזהות את גורמי המגן וגורמי הסיכון המלווים את הילדים השוהים במסגרות טיפול לגיל הרך. בפרק הבא נסקור  גורמים אלה ונתייחס בנפרד לסיכון, לסיכוי ולהיבטים ההתפתחותיים המושפעים מגורמים אלו.

 גורמי מגן וגורמי סיכון למסגרות טיפול חוץ ביתיות

 החיפוש אחר גורמי סיכון וגורמי מגן בהתפתחות הילד מהווים כיום נושא חשוב במחקר ההתפתחותי. ב"גורמי סיכון" הכוונה למשתנים סביבתיים או תוך-אישיים העלולים לבוא לידי ביטוי בעיכוב התפתחותי- פיזי או נפשי. "גורמי מגן" מתייחסים לתנאים, לתכונות, למצבים ולאפיזודות העשויים לגבור על גורמי הסיכון ולתרום לתוצאות חיוביות, להסתגלות, לעמידות ולחוסן.

 מחקרים התפתחותיים אשר התמקדו בגורמי מגן הצביעו על כך שתוצאות התפתחותיות נקבעות על-ידי אינטראקציה בין גורמים גנטיים, ביולוגיים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים בהקשר של תמיכה סביבתית ((Chiccetti & Schneider-Rosen, 1986. לפי גישה זו כל גורם מבני או סביבתי יכול לשמש כגורם פגיעות, הגנה או סיכון אשר משפיע במישרין או בעקיפין על התנהגות הילד

 (Egeland et al., 1993). ברוב המחקרים נמצא כי חום, תמיכה רגשית והתקשרות בטוחה בין התינוק והמטפל שלו מהווים גורם מגן עבור הילד (Sroufe, Duggal, Weinfield, & Carlson, 2000 ). מספר לא מבוטל של מחקרים תיעד את הקשר בין חום-הורי ורווחה פסיכולוגית ובריאותית של הילד
(למשל,
(Campbell, 1997; Hetherington & Clingempeel, 1992; Sroufe, 1997.

בהקשר לעניין המחקרי והיישומי בבחינת הגורמים הסביבתיים המשפיעים על הילד, עולה השאלה האם מסגרות טיפול חוץביתיות מהוות גורם סיכון או גורם מגן עבור הילדים השוהים בהן. בהמשך, מוצגים כאן מחקרים המנסים להגדיר את גורמי הסיכון המאפיינים את מסגרות הטיפול לגיל הרך ולאחר מכן יוצגו גורמי המגן העשויים ללוות מסגרות אלו.

 גורמי סיכון במסגרות טיפול בגיל הרך

 מחקרים רבים מסבים את תשומת הלב לכך ששהות במסגרת טיפול לגיל הרך עלולה להוות גורם סיכון לתוצאות פסיכולוגיות שליליות בארבעה תחומים: קוגניטיבי, חברתי-רגשי, התנהגותי והתקשרות לאם. גורמי הסיכון המסוקרים בספרות המקצועית כוללים בתוכם: מספר שעות רב, גיל הכניסה למסגרת הטיפולית, השכלה נמוכה ולא מותאמת של מטפלות, חוסר יציבות של מטפלות המטפלות בילדים, מספר הילדים בקבוצה והיחס המספרי בין המטפלות לבין הילדים

 ( Aviezer, Sagi & Koren-Karie, 2003; Howes, 1987; Love et al., 2003; NICHD, 2004).

בולט במיוחד הדיון בסוגיה האם מסגרות טיפול לגיל הרך משפיעות על התקשרות הילד לאימו, ואם כן מהם הגורמים בתוך המסגרת הטיפולית העלולים לסכן התקשרות בטוחה בין הילד לבין האם. חוקרים רבים מביעים דאגה מכך שמעונות יום עלולים להוות גורם סיכון להתקשרות לא-בטוחה עבור תינוקות ששולבו במעון בתקופה בה מתרחש תהליך ההתקשרות שלהם עם המטפל העיקרי בחייהם(Barglow, Vaughn & Molitar, 1987; Belsky, 1986, 1988; Belsky & Rovine, 1988;
 Gamble & Zigler, 1986;
). חוקרים שנשענו על תיאורית ההתקשרות, מצאו כי בקרב ילדים שמבלים זמן רב יותר במהלך שנות חייהם המוקדמות במסגרות טיפול חוץ ביתיות, יש שיעור גבוה יותר של ילדים בעלי התקשרות לאבטוחהBelsky, 1988; Belsky, 2001) ). חוקרים אחרים הסכימו עם הטענה לגבי פגיעה בטיב ההתקשרות בקרב ילדים הנמצאים בשנותיהם המוקדמות במסגרות חוץ ביתיות, אבל טענו כי איכות הטיפול, יותר מאשר זמן השהות של הילד במסגרת הטיפולית-חינוכית היא שמשפיעה על ההתפתחות (Howes, Phillips & Whitebook, 1992; Phillips et al., 1987).

 לעומת זאת, מחקר ה- NICHD גורס כי הימצאות הילד במעון יום אינה משפיעה באופן שלילי על יחסי התקשרות בין התינוק לאימו. לטענתם, רק שילוב מסוים בין משתנים מוביל לקשר בין השהות במסגרת הטיפול החוץ ביתית לבין התקשרות הילד לאמו, כך תינוקות שנחשפו לאיכות טיפול נמוכה, הראו יותר התקשרות לא-בטוחה, רק במקרים בהם האמהות שלהם היו בעלות רגישות נמוכה  (NICHD, 1997). תוצאות הסותרות מסקנות אלה מובאות במחקר שנערך במרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה הטוען כי מעון יום באיכות נמוכה עלול להוות סיכון להתקשרות לא בטוחה בין הילד לאימו. במחקר נמצא שיעור גבוה יותר של תינוקות שהיו בעלי התקשרות לא בטוחה לאמהותיהם בהשוואה לתינוקות שהיו בטיפול אימהי, טיפול פרטני לא-אימהי או משפחתון (Sagi et al., 2002).

תוצאות מעוררות דאגה עולות מהמחקר של Aviezer et al (2003) המראה כי ילדים אשר שהו במעונות יום באיכות נמוכה נמצאו בעלי התקשרות לא בטוחה למרות שאמהותיהם היו רגישות. ממצאים אלה עומדים בסתירה לממצאים קודמים הטוענים שרגישות אימהית מהווה גורם מנבא להתקשרות בטוחה של הילד לאמו. על-פי הסבר החוקרים, החוויה של הילד במערכת שאינה מגיבה לצרכים שלו מאתגרת את האם להיות רגישה ל"צרכים המיוחדים" של בנה בזמן האיחוד ביניהם בסוף יום הימצאותו במעון. במקרה כזה, יש צורך ברגישות גבוהה מאוד כלפי הילד, והאם לא תמיד מסוגלת להשתמש ביעילות במיומנויות הרגישות העומדות לרשותה. התינוק מצידו עשוי לחוות את התגובה של אימו כחוסר רגישות ומכאן עלולה להיווצר התקשרות לא בטוחה. נתונים אלה מחדדים את ההשלכות הקשות של שהות במעון באיכות נמוכה על יחסי הורה-ילד, ומעלים חשש לגבי השיבוש האקולוגי (Ecological constrains) לפיו הקשר הצפוי בין היענות רגשית להתקשרות בין הילד לבין אימו ניזוק בעקבות שהותו של הילד במעון יום באיכות ירודה (Aviezer et al., 2003).

 אם כן, מעבר לשיבוש האקולוגי העשוי להתרחש כתוצאה משהות במסגרות טיפול באיכות ירודה, איכות טיפול נמוכה מהווה גורם מתווך לקשר בין התנהגות האם לבין התקשרות בטוחה. כך עולה מסקירת מחקרים לפיהם ילדים במסגרות טיפול באיכות נמוכה מושפעים בצורה חזקה ביותר על ידי התנהגות האמהות בהשוואה לילדים במסגרות באיכות גבוהה  ((Aviezer & Sagi, 2008.

לעומת זאת, מחקר ה- NICHD גורס כי הגורם המשמעותי בהשפעה על התפתחות הילד הינו זמן השהות במעון. ממצאי המחקר מספקים עדויות להתנהגות תוקפנית רבה יותר בקרב הילדים ככל שעולה זמן השהות שלהם במסגרת הקבוצתית (NICHD, 2003). חיזוק לכך מתקבל ממחקר מטה-אנליזה שמצא כי זמן השהות במסגרת הטיפול מהווה גם כן גורם סיכון מרכזי. המחקר כלל מאה ואחד מחקרים שנערכו בין השנים 1957 עד 1995 ובחן את השפעת הטיפול החוץ ביתי בגיל הרך על התפתחות הילדים  2001), (Violato & Russel. מהמחקר עלה כי ילדים השוהים במשך שעות רבות במעונות היום נמצאים בסיכון לתוצאות פסיכולוגיות שליליות בתחום הקוגניטיבי, החברתי-רגשי, התנהגותי והתקשרות לאם. לעומת זאת, לאיכות המעון, להשכלת האם, למצב סוציו אקונומי ולהשכלת
המטפלת אין קשר לתוצאות שליליותבקרב הילד. נדבך נוסף בטענה זו מתקבל ממחקרים המראים כי חשיפה לטיפול חוץ-ביתי במשך שעות רבות בילדות המוקדמות טומנת בחובה השפעות שליליות, ומצביעים על כך שהשעות הרבות בהן התינוק שוהה במסגרת הטיפוליתלגיל הרך, עלולות להוביל לקשיים עתידיים בתפקודו החברתי של הילד ולבעיות התנהגות בגילאים מאוחרים יותר
 (Bates et al., 1994; Belsky, 2001; Vandell & Corasaniti, 1990). 

זרקור נוסף מופנה אל היחס המספרי בין מטפלות לבין ילדים כגורם סיכון מרכזי. ממצא משמעותי זה עולה מתוך המגה-אנליזה של מדגם ישראלי ומדגם ה- NICHD. בשילוב בין המחקרים נמצא כי היחס המספרי בין מטפלות לבין ילדים משפיע על ניבוי דפוס ההתקשרות של הילד, וככל שיש מספר ילדים רב יותר בטיפולה של מטפלת אחת, כך גדל הסיכון להתקשרות לא בטוחה עם האם ((Love et al, 2003. כמו כן, נמצא כי חוסר יציבות במסגרת הטיפולית, הבאה לידי ביטוי בשינויים בדמות המטפלת, מהווה גורם סיכון 1987) , (Howes. לכך מצטרפים מחקרים המנתחים את השפעת חווית הדחק של מטפלות המעונות, המצביעים על כך שלתחושת העומס והשחיקה שלהן בעבודתן יש השלכות על דפוסי הקשר שלהן עם הילדים המטופלים על ידיהן( Leavitt, 1994; Nelson, 1990) . מחקרים אלה טוענים כי המטפלות נוטות להעביר את חווית הניכור שלהן למערכות היחסים עם הילדים, הן מבטאות עוינות כלפי הילדים ומשתמשות בכוח שלילי הכולל לעיתים התנהגויות שליטה, הענשה והתעלמות מילדים. 

 זווית נוספת בתמונת מצבם הרגשי של המטפלות כמשתנה העשוי להוות גורם סיכון מתקבלת ממחקר אשר בחן את רמת הורמון הקורטיזול (Stress) בקרב מטפלות. במחקר נמצא כי רמה גבוהה של קורטיזול בתחילת יום העבודה מנבאת את התנהגות המטפלת כלפי הילדים מעבר לשלושה מנבאים אחרים שנמצאו, והם: העומס הפיזי בעבודה, כמות גדולה של ילדים בקבוצה וגיל צעיר יותר של המטפלות. מכאן, למצבם הרגשי של המטפלות יש חשיבות רבה בבחינת גורמי הסיכון העלולים ללוות את המעון (De Schipper , Riksen-Walraven,. & Geurts 2008).

 מסקירת המחקרים שהוצגה לעיל עולה מגוון רחב של גורמי סיכון המלווים את מסגרות הטיפול בארץ ובעולם ומאיימים על התפתחותם התקינה של ילדים בגיל הרך ובעיקר על ההתקשרות שלהם להוריהם. מסקירה זו בולט במיוחד הממצא לפיו איכות טיפול נמוכה מהווה גורם סיכון מרכזי עבור ילדים השוהים במסגרות הטיפול ) (Aviezer, Sagi & Koren-Karie, 2003; Love et al., 2003. בהמשך מובאת סקירה לגבי גורמי המגן שנמצאו במסגרות הטיפול לגיל הרך במחקרים קודמים.

 גורמי מגן במסגרות טיפול בגיל הרך

 לצד גורמי הסיכון ישנם גורמים העשויים להוביל את השהות במסגרות טיפול לגיל הרך לתוצאות התפתחותיות מיטיבות. בשונה מגורמי הסיכון לגביהם נמצאה השפעה מרכזית על התקשרות הילד לאמו, המחקרים המתמקדים בגורמי המגן מתייחסים בעיקר להשפעות חיוביות על התפתחות חברתית וקוגניטיבית. גורמי המגן המסוקרים בספרות המקצועית כוללים בתוכם: קבוצות קטנות, יחס מספרי נמו בין מטפלות לבין ילדים, השכלה גבוהה ומותאמת של מטפלות, יציבות דמות המטפלת עבור הילד, טיב ההדרכה ותדירותה,  אקלים רגשי והיענות רגשית של המטפלת כלפי הילדים
 (  Broberg, Wessels, Lamb & Hwang, 1997;Early Head Start, 2003; Howes, 1988;
Osofsky & Thompson, 2000; Peisner-Feinberg et al., 2001; Vandell & Powers, 1983
).

 מחקרים טוענים כי לשהות במסגרת טיפול לגיל הרך בגיל המוקדם עשוי להיות רווח התפתחותי הבא לידי ביטוי בתפקוד חברתי טוב יותר. מחקרים אלו מראים בין השאר כי מעונות יום באיכות טיפול טובה משפיעים בהמשך ההתפתחות על היכולות החברתיות של הילד בגיל הגן
 
 (Howes, 1988; Peisner-Feinberg & Burchinal, 1997; Vandell & Powers, 1983) ועל התפתחות קוגניטיבית, הישגים אקדמיים והתפתחות שפתית טובה יותר של ילדים בגילאי ארבע עד חמש (Peisner-Feinberg et al., 2001).

 איכות טיפול טובה מהווה גורם מגן עבור ילדים בסיכון וילדים במעמד סוציו אקונומי נמוך. כך דווח במחקרים שנעשו במסגרת תוכנית  Early Head Start (Early Head Start, 2003) המופעלת בארצות הברית בחמישים השנים האחרונות במטרה לקדם ילדים בסיכון. מחקר אורך אחר מחזק נתונים אלה ומראה כי בקרב ילדים ממעמד סוציו אקונומי נמוך שטופלו במסגרות טיפול באיכות  גבוהה השפעת השהות במעון יום מחלחלת אל המשך תהליך ההתפתחות לאורך מעגל החיים
(Campbell, Pungello, Miller-Johnson, Burchinal & Ramey, 2002).

 האפשרות כי רגישות המטפלת עשויה להוות גורם מגן עבור ילדים, עולה ממספר מחקרים. במחקר העוסק בגורמי מגן וגורמי סיכון נמצא כי קיומה של אינטראקציה חיובית בין הורה לילד מהווה גורם מגן אשר משקלו היחסי ביחס לגורמי מגן אחרים רב יותר בגיבוש חוסן בקרב הילד
,1991) (Lynch & Cicchetti. חוקרים אחרים מוסיפים לכך את הטענה כי היחסים בין מחנך לבין ילד יכולים לגונן מפני סיכונים ומדגישים כי מערכת יחסים חזקה, חיובית ומכילה הינה המשאב החשוב ביותר שמגן על הילד מפני גורמי סיכון(Osofsky & Thompson, 2000) .

חיזוק נוסף לכך שמערכת היחסים בין המבוגר לבין הילד עשויה להיות גורם מגן עבור ילדים עולה מתוך מחקר שנעשה בארץ ובחן את איכות יחסי מורה-תלמיד. במחקר נמצא כי תפיסת המורות את הקשר עם התלמיד נמצאה בקשר עם תפקוד התלמיד והסתגלותו בבית הספר אשר בתורו היה בקשר עם הישגים אקדמיים, ועם תפיסתו לגבי מסוגלות לימודית. המחקר בחן את מידת יכולתם של יחסי מורה תלמיד להוות בסיס בטוח לרווחתו הרגשית של הילד, ובדק האם יחסים עם מורה זמינה רגשית עשויים להוות תשתית שעליה יוכל הילד להתבסס בתהליך ההסתגלות למערכת בית הספר (מרק, 2007).

 אם כן, הספרות המחקרית מצביעה על כך ששהות במסגרת טיפול חוץ ביתית אינה ערובה להשפעה חיובית או שלילית על הילד. לעומת זאת, שהות במעון באיכות ירודה עלולה להוביל להשפעות שליליות על התפתחות הילד, ואילו שהות במעון באיכות טובה עשויה להשפיע לטובה על ערוצים שונים בהתפתחות הילד. לכן, יש חשיבות רבה לבחינה ולאיתור משתנים המהווים גורמי סיכון ומשתנים המהווים גורמי מגן עבור הילד.מתיאור גורמי המגן וגורמי הסיכון שיש במסגרות טיפול לגיל הרך עולה כי לאיכות המעון ולאיכות הטיפול בו יש תפקיד מרכזי בהובלה לסיכון או בחתירה לסיכוי. מסקירה זו בולט היעדר הבחנה ברורה בין איכות המעון ואיכות הטיפול בו. בהמשך ננסה ללמוד כיצד התייחסו מובילי המחקרים שנעשו עד כה למושגים אלו, וכיצד ניתן להגיע להגדרה מדויקת יותר במטרה לבודד את הגורמים העשויים למתן מפני גורמי הסיכון בגיל הרך.

 להמשך קריאה

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה