"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

רגישות מטפלת ואיכות מעון – גורמי סיכון וגורמים ממתנים במסגרות טיפול לגיל הרך בישראל (חלק א')

מאת: אפרת סטולרסקי (2010). 

 היענות רגשית ואמפתיה כלפי ילדים בגיל הרך
למערכות היחסים המוקדמות של הילד חשיבות רבה, מאחר והן משמשות כמודל ויסות-עצמי (Sroufe et al., 2000), בונות תחושת יעילות-עצמית Bowlby,1973) ) ומשפיעות על רווחה פסיכולוגית ובריאותית Sroufe, 1997) (Campbell, 1997; Hetherington & Clingempeel, 1992;. 
תיאורית ההתקשרות מהווה מצע חשוב להבנת מערכות היחסים המתקיימות בין מבוגרים לבין תינוקות ופעוטות. כיום יש הסכמה לכך שניתן להתייחס למושגים כגון התנהגות ההתקשרות, איכות ההתקשרות וזמינות רגשית כמושגים המתארים את מערכת היחסים בין המטפלת לבין הילד
(Ahnert et al., 2006; Goosens & Van IJzendoorn, 1990; Howes, 1999).
כל תינוק מפתח יחסי התקשרות אל מי שמטפל בו באופן עקבי, אך איכות ההתקשרות משתנה בהתאם לטיב הטיפול(Bowlby, 1973) . על-פי תיאורית ההתקשרות איכות ההתקשרות בין הילד לבין הדמות המטפלת בו תשפיע על ההתפתחות הרגשית והחברתית של הילד בהמשך התפתחותו.
התנהגות התקשרות, הינה כל צורה של התנהגות שבאמצעותה אדם יוצר או משיג מחדש קירבה לאדם מועדף אחר, הנתפס בדרך כלל כחזק וכחכם יותר (Bowlby, 1988). על פי רוב, כתוצאה מהתנהגות התקשרות, תתרחש התקרבות פיזית של התינוק לאנשים משמעותיים אשר מלווים אותו בחייו ואל אלו המטפלים בו (Ainsworth et al.,1978; Bretherton,1985). התפתחות ההתקשרויות להורים ולמעניקי טיפול משמעותיים אחרים מהווה את אחד ההישגים החשובים ביותר בשנת החיים הראשונה. קשרים מתמשכים אלה ממלאים תפקידים התפתחותיים חשובים ביותר בתפקוד חברתי ורגשי מאוחר יותר. התקשרות בין תינוקות למטפלים מעודדת תחושת ביטחון, מהווה את ההתחלה של ביטחון עצמי ומובילה להתפתחות האמון בבני אדם אחרים.
סוגיית זיהוי מטפלות וגננות כדמויות התקשרות עבור הילדים עולה בשנים האחרונות בספרות המחקרית. תחילה הוגדרו קריטריונים לזיהוי דמויות התקשרות חלופיות ונמצאו שתי קבוצות עיקריות של דמויות התקשרות עבור הילד: הורים ומעניקי טיפול אחרים כגון סבים, סבתות ומטפלות
Van IJzendoorn , Sagi & Lambermon, 1991)). בהמשך הוגדרו מדדים לזיהוי דמות ההתקשרות הספציפית עבור הילד אשר מאפשרים לכלול את המטפלות כדמויות התקשרות עבור הילדים: (1) מתן טיפול פיזי ורגשי.  (2) המשכיות ועקביות בחיי הילד. (3) השקעה רגשית בילד (Howes, 1999).
היותן של מטפלות וגננות דמוית התקשרות עבור הילד מחזקת את הצורך להבין את
ההשפעות של האקלים הרגשי של מעון היום או הגן על התפתחות הילד. מחקרים בגיל הרך
מצביעים על כך שתקשורת עקבית, רגשית וזמינה, בין הילד לבין המטפלים בו, מאפשרת לילד
להיות פנוי לחקור את סביבתו ותורמת להמשך התפתחותו התקינה  Bowlby, 1973;)
Campos, Barett, Lamb, Goldsmith & Stenberg, 1983; Feinman & Lewis, 1983;
Mahler et al., 1975; Sorce & Emde, 1981). ניתן לראות אם כן, את החשיבות לכך שבסביבה מותאמת התפתחותית בה נוכח מטפל רגיש שמערכת היחסים והקשרים שלו עם התינוק מתאפיינת בהתנהגויות כגון: כוונון (Stern, 1985), תגובתיות מותאמת, הדדיות ויחסי גומלין
 Brazelton et al., 1975, George & Solomon, 1999)) וזמינות רגשית (Emde, 1980).
המושגים "רגישות אמהית" (Ainsworh et al., 1978), ו"זמינות רגשית"
(Biringen & Robinson,1991) כוונו לתאר התנהגות המאפיינת פעילות הורה ועשויה להשפיע על התפתחות רגשית בכלל ועל התקשרות הילד עם ההורה בפרט. מושגים אלה מבטאים את התנהגות האם הקולטת באופן מותאם את האיתותים של הילד ומגיבה אליהם בהתאם, תוך כדי הבעת רגש חיובי כלפיו, הנאה, סקרנות ודיבור חיובי. האם הזמינה רגשית, מאפשרת לילד להוביל את האינטראקציה ואינה כופה עליו את רצונותיה. היא מביעה חום, מראה נוכחות ותמיכה ברגשותיו ובמעשיו של הילד. היענות רגשית מצד המטפל, מחייבת אותו להבחין במצבי הרוח של הילד, וברמזים שהוא משדר. המטפל אמור לפרש את הרמזים האלה במדויק, ולהגיב אליהם מהר ובהתאמה כך שהילד ירגיש מובן, מתקבל ובטוח.
בתוך המערכת ההתנהגותית של יחסי הגומלין בין המטפל לבין הילד קיימת חשיבות רבה ליכולת ולביטוי האמפתיה של המטפל כלפי הילד.  ב"אמפתיה" הכוונה ליכולת להיות רגיש ולהבין את רגשותיהם של אחרים, יחד עם תחושה יציבה של זהות והכרה בקיומם הנפרד והאובייקטיבי. הבסיס ליכולת של אמפתיה הוא תהליך רגשי עם מרכיבים קוגניטיביים, האחראי לכך שהאדם מסוגל להרגיש את מצב האחר טוב יותר מאשר את מצב העצמי  (Hoffman, 2000).
מסקירת המחקרים שעסקו בנושא עולה כי לאמפתיה של ההורים ומטפלים אחרים כלפי ילדים יש חשיבות רבה. האמפתיה של מבוגר כלפי הילד מאפשרת לילד לחוות עצמו באופן חיובי ולצמוח ממקום של ביטחון ואמון (Kohut, 1984). מחקרים הראו קשר בין הימצאותם של ילדים בסביבה בה ההורים ומטפלים אחרים גילו אמפתיה כלפיהם לבין התנהגותם החברתית
 (Eisenberg-Berg & Mussen, 1978; Kohn, 1994; McDevitt, Lennon &  Kopriva, 1991; Zahn-Waxler & Radke-Yarrow, 1990). כך נמצא כי התנהגות אמפתית מצד המורה כלפי הילדים, בהשוואה להטפה של מורים לילדים להתנהגות אמפתית, הביאה בקלות רבה יותר להתנהגות אמפתית של הילדים כלפי הסובבים אותם (Kremer & Dietzen, 1991). עוד עלה כי בבדיקת הקשר בין התנהגות אמפתית של הורים לבין התנהגות אמפתית של ילדיהם בני הארבע עד שש שנים נמצא קשר חיובי, כך שככל שההורה היה אמפתי יותר כך הראה הילד יכולת אמפתית גבוהה יותר
 (Barnett, King, Howard & Dino, 1980). אם כן, מבוגר רגיש המסוגל להבין את רגשותיו של הילד ולהבין את מצבו עשוי לתרום לתפקוד חברתי טוב יותר ולשיפור בטחונו העצמי.
חיזוק לחשיבות האמפתיה כלפי תינוקות עולה ממחקריו שלStern  (1985) אשר טבע את המונח התכווננות (attunement) המתאר את התהליך שבו התינוק מזהה שהרגשות שלו זוכים בתגובה אמפתית. תהליך זה מתרחש באמצעות שיקוף הרגש של התינוק, מצב בו התינוק מתחיל להרגיש תחושה לפיה אנשים יכולים לחלוק איתו ברגשות שלו. כאשר אין התכווננות מצד המבוגר, התינוק ימנע מלבטא רגשות ואולי אף יפסיק לחווות אותן. במצב כזה הילד עלול לבטא רגשות שליליים יותר כגון, כעס ועצב. המחיר הרגשי של היעדר התכווננות  בקרבת הילד בשנים הראשונות, הנחשבות כמעצבות את הילד, נמשך לאורך מעגל החיים של הפרט ועלול להוביל למערכות יחסים קשות והרסניות בבגרות (Spiegel, Severino & Morrison, 2000).
הצורך של הילד לזכות בתגובה אמפתית לרגשותיו מעלה שאלות רבות לגבי התנהגות אמפתית של מטפלות במסגרות טיפול לגיל הרך. מאחר והתנהגות אמפתית מופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת, עולה שאלה מרכזית לגבי היכולת של המטפלת לזהות מצוקה אצל הילד ולהגיב אליו בהתאם. למרות שבמחקרים קודמים נמצא שיכולת אמפתית מהווה גורם מנבא לרגישות הורית Wiesenfeld, Whitman & Malatesta, 1984)), לא ברור כיצד יתנהג המודל לצידם של גורמי סיכון כגון: קבוצת ילדים גדולה, זמן שהות רב ואיכות נמוכה של מסגרת הטיפול. גורמי הסיכון הרבים אשר עלו בסקירה המוקדמת מובילים לצורך בבחינת היכולת האמפתית של המטפלת כלפי הילד להלכה, וההיענות הרגשית שלה כלפיו למעשה.
כאמור, מתוך המחקרים והתיאוריות ההתפתחותיות העוסקים ביחסי הורה ילד , ניתן היה לשער לגבי מבנים תיאורטיים דומים ביחסי מטפלת-ילד. ברוח זו מיוחסת חשיבות לממד הרגשי ביחסי ילדים-מטפלות, ונטען כי בדומה להתקשרות תינוק-הורה, כך גם איכות יחסי ההתקשרות בין התינוק לבין המטפלת שלו מושפעת מהרגישות ומההיענות שלה כלפיו (Lamb, 1998). מהמחקר אפשר להסיק שאחד הממדים החשובים באיכות המעון עשוי להיות המאפיינים האישיותיים של המטפלת וביניהם הרגישות שלה כלפי הילד. טענה זו מקבלת ביסוס אמפירי ממחקר שמצא כי ההיענות הרגשית של המטפלת כלפי הילד משפיעה על טיב ההתקשרות שלו Goosens & Van IJzendoorn, 1990)). חשיבות הקשר הרגשי בין הילד לבין המטפלת מתואר גם במחקר אחר אשר מצא כי ילדים פחות בטוחים בקשר שלהם עם המטפלת מראים יותר בעיות הסתגלות כגון: תוקפנות והפרעת התנהגות בגיל שנתיים (Howes, 2000).
השפעת ההיענות הרגשית של הדמויות המטפלות על איכות החיים של הילד באה לידי ביטוי במחקר התערבות השוואתי מעורר השראה שנערך בבית יתומים בסנט-פטרסבורג ברוסיה. המחקר בחן את השפעת השיפור במימדי רגישות של המטפלת על ההתפתחות הרגשית, החברתית, הפיזית, המוטורית והשפתית של הילדים כאשר תנאי הטיפול היומיומי והתייחסות המטפלות כלפי הילדים שונו Groark, Muhamedrahimov, Palmov, Nikiforova, & McCall, 2005)). ממצאי המחקר מלמדים כי הדרכת מטפלות למתן יחס טיפולי חם ומגיב לילדים, בשילוב יצירת סביבה מבנית התומכת בכינון יחסים בין המטפלות לבין הילדים, משפרת משמעותית את היחסים החברתיים-רגשיים בין המטפלות לבין הילדים, ואת יחסי ההתקשרות ביניהם. המחקר הראה כיצד מטפלות המבטאות רמה גבוהה של חרדה ודיכאון, התנהגות מנותקות מהילדים ותקשורת מעטה איתם, הופכות לאחר ההתערבות למטפלות רגישות יותר המשתתפות עם הילדים באינטראקציות חברתיות. כתוצאה מההתערבות, הילדים עברו שינוי משמעותי, והתקדמו ממצב בו הציגו התנהגות התקשרות דלה, שכללה חברותיות ללא אבחנה, חוסר בקשר עין עם מבוגר, תוקפנות והתנהגות אימפולסיבית, להתנהגות חיוביות הכוללת כמות רבה יותר של שיחות דו כיווניות, תגובות רגשיות נמרצות ונלהבות ואינטראקציות חברתיות ושפתיות חיוביות. הילדים הראו שיפור בגדילה פיזית, וכן בהתפתחות קוגניטיבית, שפתית, מוטורית, אישית חברתית ורגשית. השלכות המחקר מצביעות על כך שהדרכת צוות בעל רקע חינוכי מצומצם לצד שינוי מבני עשויים להגביר התנהגות תגובותית-חברתית של המטפלות ולשפר אינטראקציה חברתית עם ילדים ובהמשך להוביל לצמיחה התפתחותית במגוון תחומים.
מסגרות הטיפול לגיל הרך מעצם הגדרתן מעניקות טיפול קבוצתי, בהתאם לכך, הטיפול בילד מתרחש בתוך הקשר קבוצתי גם באפיזודות המכוונות כלפי ילד אחד. חיזוק לאופי הייחודי של הדינאמיקה בין מטפלת לבין קבוצת ילדים, מתקבל ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות במסגרות טיפול לגיל הרך. המחקרים מצאו שהתקשרות בטוחה מעוצבת באמצעות מכווננות לקבוצה יותר מאשר באמצעות התמקדות ביחיד. מטה-אנליזה שנעשתה לאחרונה על 40 מחקרי "מעונות יום",  חיזקה נתונים אלה. במחקר נבחן האם הקשר בין התייחסות המטפלת כלפי קבוצת ילדים לבין טיב ההתקשרות שלהם, חזק יותר מאשר הקשר בין התייחסותה כלפי ילד אחד לבין טיב ההתקשרות שלו. החוקרים מצאו כי רגישות מטפלת כלפי קבוצת ילדים מנבאת טוב יותר את טיב ההתקשרות של הילדים מאשר רגישות המטפלת כלפי ילד ספציפי Ahnert et al., 2006)). בהתאם לכך, בעבודת המחקר הנוכחית נתמקד במערכת היחסים בין מטפלת לבין קבוצת ילדים המשקפת דינאמיקה קבוצתית יותר מאשר דינאמיקה דייאדית.
מחקר המעלה על נס את חשיבות הרגישות והזמינות של המטפלות כלפי ילדים מצביע על כך שרגישות גבוהה של מטפלות כלפי ילדים בעת משחק חופשי מנבאת יחסי התקשרות בטוחים. יותר מכך, ומטפלות מבטאות יותר רגש כלפי הילדים מאשר אמהות כלפי ילדיהן באינטראקציה דייאדית
 (Goosens & Van IJzendoorn, 1990). ממצאים דומים עלו ממחקר אשר נערך בארץ והשווה התנהגות הדדית והוראתית של תינוקות עם מטפלות ועם אימהות (Klein & Feldman, 2007). החוקרות לא מצאו הבדל מובהק בין האינטראקציות של הילד עם המטפלים השונים. יחד עם זאת, נמצא כי מטפלות ביטאו ביטוי רגשי גבוה יותר מאשר אמהות בהתייחסות לאובייקטים בסביבת הילד. לעומת זאת, ילדים שדווחו על ידי המטפלת כנרגנים ובלתי צפויים נחשפו לפחות רגישות ותגובתיות ויותר התנהגות חודרנית מצד המטפלת לצד התנהגות פחות הוראתית מצידה. בנוסף נמצא כי  ילדים המראים התפתחות מוטורית איטית יותר נמצאים בסיכון להתנהגות פחות רגישה ויותר חודרנית מצד המטפלת.
בנוסף לנתון המעניין לגבי השפעת המזג של הילד על ההיענות הרגשית של המטפלת כלפיו באים לידי ביטוי גורמים נוספים העלולים להפחית את זמינותה והיענותה הרגשית של המטפלת כלפי הילדים. בהתאם לכך, נמצא כי ההתייחסות של מטפלות משכילות יותר אל ילדים עלולה להיות סמכותית יותר, כיוון שהן מאמינות שהן יודעות בדיוק מה צריך לעשות עם הילדים ומשום כך הן פחות מתאמצות להגיב ולהקשיב לאיתותים וליוזמות שלהם (NICHD, 2002).
גורם סיכון אחר להפחתת ההיענות הרגשית של המטפלת כלפי הילד הינו גודל הקבוצה בה היא מטפלת. נתון זה עולה בברור מתוך מחקר שנעשה לאחרונה ובחן את השפעת האינטראקציה בין מטפלות לבין פעוטות וילדי גן על תפקוד הילדים במסגרת טיפול מעורבת המשלבת גילאים שונים של ילדים (Kryzer et al., 2007). החוקרים בדקו את השתלבות הילדים בפעילות חברתית, את הקשב שלהם, מצב רוחם החיובי והתנהגותם התוקפנית. התוצאות מצביעות על כך שגודל הקבוצה נמצא בקשר שלילי עם הרגישות ועם התמיכה של המטפלת, כך שככל הקבוצה הייתה גדולה יותר, הרגישות והתמיכה של המטפלת היו נמוכים יותר, וככל שהקבוצה הייתה גדולה יותר, מצב הרוח של הילד היה שלילי יותר והיכולת החברתית שלו פחות טובה. 
דפוסי ההיענות הרגשית של מטפלות בישראל מתוארים בכמה מחקרים שנעשו במסגרות טיפול לגיל הרך בשנות האלפיים (צור, 2002; בר, 2007; גת, 2008). במחקר שבדק את תפישותיהן, אמונותיהן, דעותיהן ודרכי עבודתן של מטפלות משפחתונים לגבי התנהגותם החברתית של פעוטות עלה כי המטפלות דוגלות באידיאולוגיה של "אי-התערבות" מתוך מטרה לעזור לפעוטות להסתגל ולשרוד בחברה בהווה ולפתח כישורי הישרדות בגן או בחברה בעתיד (צור, 2002(. במחקר אחר אשר פורסם לאחרונה, נעשה ניסיון לעמוד על אופיו וערכו של תהליך ההדרכה מנקודת מבטן של מטפלות
מודרכות (גת, 2008). לדברי החוקרת, ממצאי המחקר לא מותירים ספק לכך שהעבודה עם תינוקות ופעוטות מתחת לגיל שלוש, מהווה עבור המטפלות מקור לקושי, לעומס רגשי ולדחק יומיומי. מסיפורי המטפלות עולה כי החוויה היומיומית של המטפלת מושפעת במידה רבה מגורמים שאין לה עליהם כל שליטה. קובעי המדיניות בישראל ו/או הארגון המפעיל את המעון יוצרים נסיבות ותנאי עבודה שמשפיעים מאוד על החוויה היומיומית שלהן בעבודה. המטפלות מדגישות את גודל הקבוצה, את היחס המספרי הנמוך בין המטפלות והילדים ותנאי העסקה קשים כמקור לדחק ולחץ יומיומי. מסיפורי המטפלות ניכר כי לגורמי הדחק המרובים יש השפעה מצטברת על חווית העבודה היומיומית שלהן, אך יותר מכל הממצאים מצביעים על כך שכל מחוללי הדחק השונים מתנקזים לחוויה מרכזית אחת: המטפלות חשות שהם פוגעים ביכולתן לקיים אינטראקציות רגישות עם הילדים שבטיפולן. המטפלות מספרות על כשלים בדפוסי האינטראקציה והקשר שלהן עם הילדים שבטיפולן, הן מספרות שקשה להן להתייחס במסגרת הקבוצה הגדולה אל הילדים כאינדיבידואליים, וכי הן לא מצליחות להתמסר לטיפול יחידני רגיש, כפי שנדרש לתינוקות ופעוטות במשך שהותם הארוכה במעון. עיקר הכשל המקצועי של המטפלות מתמקד באינטראקציות היומיומיות ובמערכות היחסים שלהם עם
"ילדים מאתגרים" ילדים המתקשים להשתלב במעון ודורשים התערבות מיוחדת.
מחקר נוסף שנעשה בארץ הראה כיצד תוכנית הדרכה ייחודית יכולה להשפיע על ההיענות הרגשית של המטפלות כלפי ילדים (בר, 2007). החוקרת מצאה כי באמצעות התערבות ייחודית ניתן לטפח התייחסות רגישה מצד המחנכות בזמן מצבים רגשיים-חברתיים בין פעוטות ולקדם אצלם קומפטנטיות רגשית-חברתית. המחנכות אשר השתתפו בתכנית ההתערבות "ללמוד לחיות ביחד" התנהגו כלפי הפעוטות יותר בחום, הפגינו יותר הנאה והתלהבות והיו פחות ביקורתיות, מענישות ומאיימות במגעיהן איתם בהשוואה למחנכות שלא השתתפו בתכנית.
ממחקרים בגיל הרך עולה כי לגיל הילד ולגודל הקבוצה יש חשיבות מרכזית בדינאמיקת היחסים בין המטפלת לבין הילד. כך נמצא שככל שהילדים גדולים יותר, כך יחסי ההתקשרות בין הילד לבין המטפלת באים פחות לידי ביטוי (Howes & smith, 1995). ממצא זה מוסבר בכך שעם עליית הגיל, הילד נמצא פחות באינטראקציה אישית עם מבוגר ועסוק יותר באינטראקציה עם בני גיל. ממצא זה הינו בעל חשיבות בהתמקדות ביחסי מטפלת-ילד בגיל צעיר ובהשפעתם על איכות החיים של הילד במסגרת הטיפול בה הוא שוהה.

אם כן, מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מדגישים את החשיבות של ההיענות הרגשית של המטפלת כמשפיעה על איכות החיים של הילד. כמו כן, המחקרים מצביעים על גורמים העלולים להפחית את ההיענות הרגשית ובכך להגביר את גורמי הסיכון המשפיעים על השהות במסגרות הטיפול לגיל הרך. הסקירה המחקרית מראה, כי רגישות המטפלת כלפי הילד מהווה גורם חשוב להתפתחותו ולתחושת רווחתו. חשיבות מערכות היחסים המוקדמות של ילדים לצד המשמעות הרבה הניתנת לרגישות המטפל מובילות לאפשרות כי רגישות המטפלת, עשויה להוות גורם מגן לצד גורמי סיכון הנמצאים בסביבתו היומיומית של הילד. העיסוק המועט בבחינת מדדי רגישות-מטפלות והשפעתם על תינוקות ופעוטות הנמצאים במסגרות טיפול חוץ-ביתיות מוביל לצורך בהרחבת החקירה של תחום זה. השילוב בין גורמי סיכון רבים המאפיינים את מסגרות הטיפול לגיל הרך בישראל לבין האפשרות כי רגישות המטפלת עשויה לשפר את איכות החיים של הילדים מובילה לצורך בבדיקה היסטורית ועתידית של מצב מסגרות הטיפול לגיל הרך בישראל.

 

להמשך קריאה


 

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה