רכישת שפה ראשונה

INGRAM, D.I. (1989). FIRST LANGUAGE ACQUISITION : METHODS
DESCRIPTION AND EXPLANATION . New York : Cambridge University Press.

פרק 2: הסטוריה של המחקר בתחום רכישת השפה אצל ילדים

בחקר רכישת שפה אצל ילדים ניתן להגדיר שלוש תקופות עיקריות:

.1תקופה של מחקר באמצעות רישום יומנים (1876-1926 )

.2תקופה של חקר דגימות שפה ( 1926-1957 )

.3התקופה של מחקרי אורך (1957 – עד היום)

לגבי כל תקופה מתייחס המחבר למחקרים העיקריים, לגישה המתודולוגית שלהם, לממצאים המרכזיים ולאוריינטציה התאורטית.

.1התקופה של מחקר באמצעות רישום יומנים

א. הגישה המתודלוגית

חקר רכישת השפה החל לפני כמאה שנה עם תחילת ההתענינות בהתפתחות הילד. חקר השפה היה רק מרכיב התפתחותי אחד. בפעם הראשונה בהיסטוריה ילדים הפכו למוקד מחקרי.
השיטה שאומצה לצורך זה היתה ניהול יומן ע"י ההורים ,בדרך כלל לגבי שפה אך גם לגבי תחומים התפתחותיים אחרים כמו התפתחות מוטורית או נטיה מוסיקלית.
החוקרים המרכזיים בתחום היו G. STANLEY HALLבצפון אמריקה וWILLIAM- PREYERבאירופה. ב- 1988 ערך פרייר מחקר כזה שהיה ידוע בכינויו "הביוגרפיה של התינוקות" והוא שימש בסיס תאורי עשיר למחקר בתחום.
ליומנים היו כמה מאפיינים דומים, אך הם היו שונים באיכותם כיון שנוהלו ע"י ההורים עצמם. היה בזה גם חוזק מסוים כי ההורה הכיר היטב את הילד ולכן ציין רק התנהגות מיוחדת ולא התנהגות נפוצה. למשל, בהתפתחות שפה, ציינו ההורים את אבני הדרך העיקריות. אך גם זו היתה מגבלה כי פעמים רבות ציינו ההורים דברים שעיניינו אותם ולא בהכרח את הדברים החשובים.

ב. מחקרי רישום יומנים מרכזיים

למרות שהיו תצפיות מקריות, המחקרים הראשונים שפורסמו החלו ב- 1976 עם פרסומו של המאמר של H. TAINEשתורגם לאנגלית. טיין דיווח על התפתחות השפה אצל בתו מלידה ועד שנתיים. רישומיו של טיין עוררו את דרווין לחזור לרישומים מוקדמים על התפתחות השפה אצל בנו ואף הוא פירסם מאמר בעיתון MIND. מאמרים אלה הביאו למחקרים יותר רחבים ופרייר, בשנת 1889, דיווח על בנו אקסל בפירוט רב. הדיווחים לוו במחקר מיוחד על התפתחות שפה אצל ילדים של CLARAו WILHELM- (1907) STERN שציין לראשונה שלבים הכרחיים בהתפתחות שפה אצל ילדים.
המחקר החשוב ביותר בצפון אמריקה, היה זה של סטנלי הול. למרות שהול כתב רק במעט על תהליך רכישת השפה, הרי שהביבליוגרפיות שלו עוררו רבים לעסוק במחקר דומה, כמו למשל, (HOGAN (1898 . עזרתו של הול באה לידי ביטוי גם כעורך כתב עת שפירסם מחקרים רבים בתחום התפתחות שפה באותה תקופה. כמו ,(BATEMAN (1916
(CHAMBERLAIN & CHAMBERLAIN ( 1904,1905) BRANDENBURG (1915
) LUKEN (1894).NICE (1917) ,PELSMA (1910 מאמרו הוא עד היום מאמר מאד קריא בתחום.
המטרה העיקרית של רוב המחקרים בתחום היתה תאורית ולמרות שלא היה להם בסיס תאורטי, כשעלתה השאלה הסתבר שהילד נתפס על ידם כיצירתי, כמביא איתו הרבה מרכיבים לשוניים מולדים.
גם מאוחר יותר לא זנחו החוקרים את שיטת היומנים. המפורסם בהם (LEOPOLD (1939-1949 פירסם מאמר שעסק בהתפתחות השפה אצל בתו. הספר המפורט הבא היה של (LEWIS (1936 והיומן המאוחר ביותר הוא זה של ( SMITH (1973 על בנו. מחקרים נוספים בתחום יש גם בשפות אחרות כמו צרפתית רוסית ופולנית.

ג. הערך של מחקרי היומנים

יש קושי בשימוש ביומנים כיון שיש צורך להעריך קודם את היכולת של כותב היומן. הדבר גרם או להימנעות משימוש ביומנים או לשימוש מאד סלקטיבי במספר יומנים שנחשבו למקורות מהימנים. לדעת המחבר המאמץ כדאי כי היומנים מאפשרים הבנה שלא מצויה בכלי מחקר אחרים, כיון שיש מעקב יומי לאורך שנים על התפתחות השפה של הילד. שנית הילדים שונים מאד ורק מעקב רצוף יכול לתת לנו מפתח לחיפוש אחר דפוסים ,או התנהגויות חוזרות אצל ילדים.
לדוגמא ידוע לנו שילד מבין יותר מאשר הוא מסוגל לבטא ,אך הוכחה לכך נוכל מצוא במחקר של פרייר על בנו אקסל שמסוגל לבטא שתי מילים אך מבין חמישים מושגים. (טבלה עמ' 11 ).

.2התקופה של מחקרים עם מדגמים רבים ( 1926-1957 )

א. האורינטציה המתודלוגית

לאחר מלחמת עולם שניה, עם צמיחת הביהביוריזם, התפתחה גישה חדשה. החוקר שייצג את הגישה היה THOMAS B. WATSON ששם דגש על התנהגות. הגישה הביהביורסטית נבדלת מהגישה של רישום יומנים בשני מובנים :
-תפקיד הילד בלימוד השפה
-המדידה של ההתנהגות הניצפת

הדגש בגישה זו היה על אירועים הניתנים לצפיה. במסגרת זו נתפס הילד כנשלט בצורה פסיבית על ידי הסביבה. בניגוד לגישה הקודמת שהתייחסה להתנהגות האקטיבית של הילד.
בחינה מדוקדקת של העבודות שנעשו בתקופה זו מצביעה על כך כי רובן הוקדשו למדידת השינוי בשפה ולא של הגורמים הסביביתיים המשפיעים עליה. גם כאן הדגש היה על תיאור ולא על הסבר אך התיאור היה שונה.
הגישה הבהיביוריסטית ניסתה לענות על הבעיות שהתעוררו ביישום הגישה הקודמת (לא שיטתית, ממוקדת בנבדק אחד, חוסר אפשרות לאמוד את התנהגות הילד). הגישה הביהביוריטית רצתה לתאר התנהגות נורמלית. לצורך זה היה עליה להגדיר נורמות, וזאת על ידי בדיקת מספר רב של ילדים.
הדגש של איסוף מספר רב של נתונים הוא שגרם למחבר לכנות תקופה זו כתקופה של מדגמים רחבים. במחקרים אלה היה נסיון לשלוט בגורמים הסביבתיים המתערבים ולכן בררו את הנבדקים בקפדנות. הילדים באו מרקע סוציו אקונומי זהה, ומספר הבנים והבנות היה שווה .
בעוד שהמחקר הרישומי התבסס על חקר אותו ילד לאורך זמן, המחקר הכמותי התייחס לחקר הרבה ילדים מגילאים שונים באותו פרק זמן. מתוך הנחה שאם יצפו במספר רב של ילדים באותו גיל יוכלו לזהות דפוסים. לכן בדקו קבוצות באותו מספר ילדים בכל קבוצת גיל כשמרווח הגילים בין הילדים היה זהה, למשל, כל שנתיים.
גורם מבדיל בנוסף לגורם הכמות היה הצפיה השיטתית בהתנהגות. כלומר כל הילדים נצפו לאותם פרקי זמן ועל אותן התנהגויות. כשהחוקר הוא אותו חוקר כדי למנוע הטייה של החוקר. חוקרים שונים ביצעו תצפיות שונות.
טבלה (עמ' 14 ) מצביעה על החוקרים וגודל המדגמים שלהם.

סמיט בדק 124 ילדים בגילאים 2-5 שנים בשיחה בת שעה. הוא חקר את אורך המשפט והתפתחות המשפט. מחקרו של סמיט מצוטט עד היום. כשמחקר דומה נעשה על ילדים מחוננים וילדים ממעמד נמוך. כולם תלמידיהם של סמיט ומקרטני.
ניתן ללמוד על אופי מחקרים אלה על פי מחקרו של (THEMPLIN (1957
זה המחקר הנרחב ביותר שנערך על 430 נבדקים 30 בנים ו 30 בנות מכל קבוצת גיל הגורמים שנבדקו היו :
.1חיתוך הדיבור ( articulation)
.2הבחנה (discrimination )
.3התפתחות המשפט
.4אוצר מילים
כמו בשיטת רישום יומנים גם שיטה זו נמשכה לאחר לשנת 1957 למרות השינוי בהדגשים.

3. תקופה של מחקרי אורך (1957 -עד היום )

א. הגישה המתודלוגית

התקופה השלישית מאופיינת במחקר אורך בתחום התפתחות השפה. בשיטה זו, מבקרים את הילדים בפרקי זמן קצובים מראש, במטרה לאסוף מדגם מייצג של "שפת הילד". זוהי שיטה שנראית כצמיחה טבעית מתוך שתי הגישות הקודמות.
מחקר היומנים גם הוא מחקר אורך, אך הוא התייחס להערות ולא למדגם לשוני של הילד הנחקר. לעומת המחקרים של המדגמים הגדולים שלקחו דגימות לשוניות אך לפרקי זמן קצרים.
גישה זו היא שילוב של שתי הגישות שתוארו לעיל וכוללת גם מחקר לאורך זמן וגם מדגמים לשוניים.
בשנות ה- 50 , 3 קבוצות בלתי תלויות של חוקרים עסקו בחקר התפתחות לשונית והם:

׳ Martin Brains  בבית החולים "Bethesda " במרילנד .
׳ Wich Miller & Susan Ervin – "בברקלי" , קליפורניה.
׳ Roger Brown – " בהרוורד".

כל אחד מהחוקרים פיתח שיטה שונה לחקר ההתפתחות הלשונית. החוקרת שהמשיכה מחקרים אלה היתה Lois Bloom מקליפורניה.
מה שמאפיין מחקרים אלה שהמדגם לא היה אקראי, אלא הילדים נבחרו כיון שהם ענו על קריטריונים מסויימים כמו: היו בתחילת התפתחות השפה שלהם וכבר היו מסוגלים לאמר מספר מילים, ונבדק יותר מילד אחד (לפחות 3 ילדים).
החוקרים אמצו חלק משיטות המחקר של המחקרים במדגמים גדולים כמו: ביקורים קבועים אצל הילדים לפרקי זמן קצובים. אך להבדיל מקודמיהם הם השתמשו בשני דוגמים: אחד רשם את ההערות ואחד עשה את האינטראקציה עם הילד, כמו כן הוקלט כל המפגש.
ההבדל המשמעותי של מחקרים אלה קשור בעובדה שלהבדיל ממחקרי היומנים והמחקרים של מדגמים גדולים בהם הושם הדגש על תיאור, מחקרים אלה ניסו לחפש חוקיות , ולתאר את התפתחות הדקדוק אצל הילדים. אחת העבודות החשובות בתחום היא עבודתו של חומסקי בספרו (1957 ) Syntactic Structures .