"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

רגישות מטפלת ואיכות מעון – גורמי סיכון וגורמים ממתנים במסגרות טיפול לגיל הרך בישראל (חלק ה')

מאת: אפרת סטולרסקי (2010). 

 ההיענות הרגשית של המטפלת על פני אפיזודות טיפול שונות

אחד היתרונות המרכזיים של המחקר הנוכחי, הוא בכך שההיענות הרגשית נמדדה במצבים שונים, כולל מצבי מצוקה, וזאת בהתאם להצעתו של Thompson (1997), כי מדידת זמינות רגשית של הורה בעת משחק אינה מספיקה, ויש צורך בבדיקת הרגישות האימהית במצבים שונים, כולל מצבי מצוקה. כמו האם, שצריכה להתמודד עם מצבי חיים אמיתיים בהם אינה יכולה להפנות את כל תשומת ליבה אל התינוק, כך גם צפוי קושי אצל המטפלת במיקוד כל תשומת ליבה אל התינוק בו היא מטפלת.

בדומה למחקרים קודמים שנעשו בארץ, כך גם במחקר הנוכחי: אינטראקציה דיאדית, בה מטפלת ממקדת את תשומת ליבה בילד אחד, והוא מצידו מגיב אליה, כמעט שלא נראתה במהלך שגרת הטיפול. גם אם אירעה אינטראקציה כזאת, היא הייתה קצרה ביותר, ונמשכה דקה או שתיים, ולרוב התרחשה במסגרת פעילויות שגרתיות ומחייבות, שאינן יזומות על ידי המטפלת, כגון: החלפת חיתול או האכלה אינדיבידואלית (קליין וגבעון, 2001; Klein & Feldman, 2007; Koren-Karie et al., 2005). בתוך אווירה של היעדר אינטראקציה דייאדית במעונות יום, המחקר הנוכחי מדגיש את ההבדלים הקיימים בין מסגרות הטיפול התקניות לבין אלה שאינן תקניות. כאמור, במסגרות טיפול לגיל הרך שאיכותן תקנית, נמצאה שכיחות גבוהה יותר של אינטראקציה דייאדית בין מטפלת לבין ילד מאשר במסגרות טיפול באיכות שאינה תקנית. לאור החשיבות הרבה שיש לקשר בין ילד לבין המבוגר המטפל בו אשר נידונה רבות במבוא ובדיון של עבודה זאת, מתבהרת החשיבות של הקטנת הקבוצות והגדלת היחס המספרי בין המטפלות לבין הילדים בכדי ליזום אינטראקציות רבות יותר בין המטפלות לבין הילדים.

הממצא לגבי מיעוטן של אינטראקציות דיאדיות על פני המדגם כולו, ובעיקר במסגרות טיפול באיכות פחותה, מוביל לכך כי ייתכן שהילד זקוק ליותר אינטראקציות בהן הוא נמצא בקשר ייחודי עם המבוגר המטפל בו, באמצעותן יוכל ליצור דיאלוג מותאם המביא לביטחון בנוכחותו ובדמותו. היעדרן של אינטראקציות דיאדיות, בהן המבוגר מקיים קשר ייחודי עם הילד תוך כדי משחק, סיפור, דיאלוג או פעילות אחרת, עשויה להסביר את הממצא המרכזי של המחקר, לפיו במסגרות טיפול באיכות ירודה אין קשר מובהק בין מידת ההיענות של המטפלת לבין מעורבות הילד.

נתונים מעניינים עולים מתוך התבוננות על האפיזודה בה המטפלת משכיבה את הילדים למנוחת בוקר או צהריים. ראשית, נמצא הבדל מובהק בין ההיענות הרגשית של המטפלות במעונות באיכות תקנית לעומת המטפלות במעונות באיכות שאינה תקנית, כך שהמטפלות באיכות התקנית היו רגישות יותר מאשר המטפלות באיכות שאינה תקנית בזמן השכבת הילדים למנוחה. יתר על כן, מסתבר כי במסגרות הטיפול התקניות, לעומת המסגרות הלא תקניות, יש קשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד, כך שכאשר המטפלת יותר נענית רגשית כלפי הילדים בזמן ההשכבה, מעורבות הילד בפעילות גבוהה יותר. אם כן, באפיזודת ההשכבה יש חשיבות כפולה לשהותו של הילד במסגרת טיפול באיכות מבנית גבוהה יותר. ראשית, סיכוייו טובים יותר לקבל יחס נענה ורגיש מצד המטפלת, ושנית, כאשר הוא מקבל יחס כזה הוא מונע למעורבות בפעילות יותר מאשר לו היה מקבל יחס כזה במסגרת הטיפול באיכות הירודה. ניתן להסביר הבדלים אלה בכך שייתכן שהמערך המבני במסגרות הטיפול האיכותיות מאפשר היענות גבוהה יותר בזמן ההשכבה לישון, וכאשר המטפלת הינה אישיות המגיבה לילד באופן המותאם לצרכיו ומנצלת את התנאים המבניים המאפשרים לה זאת, רגישות זאת משפיעה בצורה טובה יותר על מעורבותו של הילד. בהתאם לכך, למטפלות העובדות במסגרות באיכות מבנית נמוכה, פחות מתאפשר להגיב ברגישות לילדים אותם הן משכיבות לישון, וגם אם הן מגיבות בהתאם- ההשפעה של הרגישות אינה באה לידי ביטוי במעורבות הילד.

תהליך קבלת הילדים, בבוקר כאשר הם מגיעים למעון, משמעותי וחשוב במיוחד על רקע הממצאים לפיהם רמת הקורטיזול של הילדים במעונות היום עולה באופן משמעותי בין הבוקר לבין אחר הצהריים (Vermeer & Van IJzendoorn, 2006). במידה שמעונות יום מהווים גורם לחץ עבור הילדים הרכים, אזי יש חשיבות רבה להיענות הרגשית כלפיהם במהלך היום. ממצאי מחקר זה מלמדים על הבדל מובהק בין ההיענות הרגשית של המטפלות בעת קבלת הילדים עם הגיעם לגן במסגרות טיפול תקניות, לעומת מסגרות טיפול שאינן תקניות, כך שההיענות הרגשית של המטפלות במסגרות האיכותיות יותר גבוהה יותר.

חיזוק לממצאים אלה עולה ממחקרם של Hirsh-Pasek & Burchinal (2006), הטוענים שיש הסכמה על כך שלטיפול רגיש יש תפקיד משמעותי בהתפתחות הקוגניטיבית והשפתית של הילד. יחד עם זאת, לדעתם, מרבית המחקרים מתייחסים להיענות רגשית כמשתנה סטטי, ובוחנים כיצד מאפייני הורה/ילד ו/או אינטראקציה הורה-ילד משפיעים על ההתפתחות. הם מציינים כי קיים ידע מועט לגבי האופן שבו שינויים במידת ההיענות הרגשית של המבוגר לאורך זמן משפיעים על התפתחות הילד. המחקר הנוכחי אמנם לא בדק את השינויים בהיענות הרגשית של המטפלת לאורך זמן, אך בחן את היענותה בסיטואציות טיפול שונות המתקיימות בזמנים שונים. אפיזודות טיפול שונות מציבות אתגרים שונים בפני ההיענות הרגשית של המטפלת. ההבדל בין ההיענות הרגשית באפיזודות השונות מרמז על היעדר היציבות של ההיענות הרגשית. לממצא זה יש השלכות יישומיות בהדרכת מטפלות לתפקוד במצבי הטיפול השונים.

 

לסיכום, ההתמקדות בשגרת הטיפול המתקיימת במסגרות הטיפול לגיל הרך בארץ מניבה תוצאות המלמדות על הבדל בין מסגרות טיפול תקניות לבין מסגרות שאינן תקניות במידת ההיענות הרגשית לה זוכים הילדים בסיטואציות טיפוליות שונות במיוחד בעת ההשכבה לישון וזמן בקבלת הילדים בבוקר. כמו כן בולט מיעוטן של האינטראקציות הדיאדיות המתקיימות בין המטפלת לבין התינוקות במיוחד במסגרות הטיפול שאינן תקניות.

 

מגבלות המחקר

ייחודיותו של המחקר הנוכחי הינה בהיקפו הגדול בקנה מידה ישראלי. במחקר נערכו תצפיות במהלך יום שלם ב-89 קבוצות תינוקות במסגרות טיפול לגיל הרך. במחקר רחב זה יש גם מגבלות מתודולוגיות שחשוב לציינן. המחקר בחן קשת רחבה של מסגרות טיפול, שהמכנה המשותף ביניהן היה בכך שהן מספקות שרות טיפולי חינוכי לתינוקות בגילאי לידה עד שלוש ממעמד סוציו אקונומי בינוני ומעלה, וכולן נמצאות בפיקוח משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (משרד התמ"ת). יחד עם זאת, למרות המכנה המשותף הרחב, יש הבדלים בין מסגרות הטיפול, בכך שחלקן היו בישובים כפריים הכוללים קיבוצים וישובים קהילתיים בהם סדר היום מבוסס על טיולים מחוץ למבנה ומפגש עם הקהילה, ואילו מעונות היום האחרים היו בערים בהם  סדר היום הטיפולי-חינוכי מבוסס על פנים המבנה, והחצר הצמודה אליו בלבד. אם כן, לא ברורה אוכלוסיית היעד להכללה ולכן יש לסייג את התוקף החיצוני של המחקר על אף היקפו הגדול. חשוב לציין כי חלק מהילדים המטופלים בקיבוצים ובישובים הקהילתיים הם ילדים עירוניים, כך שבכל מקרה האוכלוסייה בישובים אלה אינה הומוגנית. בנוסף, מחקר זה נעשה מתוך אמונה בכך שיש חשיבות רבה לבדיקת האוכלוסייה הרחבה של מסגרות הטיפול לגיל הרך בארץ.

מגבלה נוספת הינה שבעקבות היקפו הגדול של המחקר והכלים הרבים שנעשה בהם שימוש לצרכיו, נאלצנו לוותר על איסוף נתוני המזג של הילדים הדורש מעורבות ונכונות רבה של ההורים להשתתפות פעילה במחקר. הדיון שהובא כאן, מחדד את הצורך במדידת מזג במחקרים הבאים, מכיוון שמאפייני המזג השונים של הילדים עלולים לשבש את הקשר הצפוי בין היענות רגשית לבין ההתנהגות רגשיות של ילדים. אם כן, במחקר לא נבדקה ההשערה העולה מתוצאות מחקרים אחרונים שנעשו בתחום, לפיה, ילדים בעלי מזג קשה מאתגרים את ההיענות הרגשית של המטפלת, ולעומתם, ילדים עם מזג קל מעודדים את המטפלת הלא רגישה להיות רגישה אליהם באופן יחסי (2007(Klein & Feldman בכדי להתגבר באופן חלקי על מגבלה זו, נבדקו דיווחי המטפלת באשר לאפיוני הילד ולא נבחרו כ"ילדי מטרה" ילדים עם אפיוני מזג קשים במיוחד.

סוגיה נוספת העולה מתוצאות המחקר הינה באשר למושג 'היענות רגשית'. חשוב לציין כי הגדרה אופרציונלית שונה לגביו עשויה להצביע על מגבלה מתודולוגית במקביל להתקדמות לקראת תובנות תיאורטיות ומעשיות נוספות. הכלי באמצעותו נמדדה ההיענות הרגשית במחקר הנוכחי נבנה על בסיס כלים מקובלים המודדים זמינות רגשית בקרב הורים ויצא מנקודת הנחה לגבי הדמיון בין היענות רגשית של מטפלת והורים כלפי ילדים(De Kruif et al., 2007).  לאחר תכנון המחקר הנוכחי ואיסוף הנתונים שלו, התייחסוDavidov & Grusec  (2006) למושג היענות רגשית, והצביעו על כך שהדפוס המוכר כ"רגישות הורית" או כ"תגובתיות רגישה" הינו כללי, ובשל כך חילקו אותו לשניים: 1. הבעת חום ורגשות חיוביים כשגרה  2. ניחום והגנה על הילד במצבי מצוקה. החוקרות הראו שלכל אחת מהתנהגויות אלה יש השפעה שונה. הן מצאו כי היכולת לויסות רגשות שליליים של הילד מופיעה בקרב ילדים שאמהותיהם מרגיעות ומנחמות אותם בזמן מצוקה, ולעומת זאת, ויסות הרגשות השליליים של הילד אינו מושפע מהתנהגות אימהית המאופיינת בחום והבעת רגשות חיוביים. יחד עם זאת, ילדים שנטו לווסת מצבים של עוררות חיובית אופיינו באמהות חמות המביעות רגשות חיוביים. כאמור במחקר הנוכחי לא נמצא קשר בין היענות רגשית לבין תגובות רגשיות של הילד (טון הדוני חיובי ושלילי ו- (well-being. ייתכן והפרדה מתודולוגית של ההיענות הרגשית של המטפלת למושגים של הבעת חום לעומת ניחום והגנה הייתה מחדדת את היכולת להתחקות אחר דפוס ההיענות הרגשית של המטפלות, ואת ההשלכה של כל אחד מיישומים אלה על המעורבות השל הילד ועל התגובות הרגשיות שלו.

 

השלכות יישומיות

תוצאות המחקר מורכבות ומובילות למסקנות תיאורטיות ויישומיות המחייבות המשך העמקה וחקירה לצד יישום באמצעות המלצות על קביעת מדיניות ופיתוח תוכניות הדרכה מותאמות לצוותים טיפוליים-חינוכיים העובדים במסגרות הטיפול בארץ ובעולם. נושא הטיפול הקבוצתי מעורר שאלות רבות, ביניהן עולה השאלה הרלבנטית האם הדדיות ביחסי מטפלת ילד יכולה להתרחש בהקשר של טיפול קבוצתי, או שמא הטיפול הקבוצתי מונע אפשרות של קשר משמעותי מסוג זה? המחקר תוכנן ונבנה תוך התבססות על ההנחה שקיבלה חיזוק ממחקרים קודמים, לפיה נבנה קשר הדדי בין המטפלת לבין הילד במסגרת הטיפול לגיל הרך. המחקר הנוכחי מצביע על החשיבות של ההיענות הרגשית של המטפלת לצד קשיים בקיומו של קשר ייחודי בין המטפלת לבין הילד  במסגרות טיפול לא איכותיות שיש בהן מספר רב של ילדים ומספר מצומצם של מטפלות. בהתאם לכך, תוצאות המחקר עשויות להוביל למגוון השלכות יישומיות.

התוצאות המשמעותיות והחשובות של המחקר הראו כי יש קשר בין איכות המעון לבין ההיענות הרגשית של הילד כך שההיענות הרגשית של מטפלות לאיתותים של התינוקות לוקחת תפקיד חשוב בקידום מעורבות הילדים. יחד עם זאת, ההיענות הרגשית של מטפלות לאיתותים של תינוקות הופכת להיות יעילה יותר בקידום מעורבות הילדים במסגרות בהם האיכות המבנית תקנית. לעומת זאת, איכות מבנית שאינה תקנית מעכבת את הפוטנציאל של מטפלות מגיבות ונענות רגשית לקדם את מעורבות הילד. תוצאות אלה מצביעות על הצורך הדחוף באימון המטפלות לשיפור התגובתיות הרגשית שלהן כלפי צרכי הילדים, ושינוי מדיניות היחס המספרי בין המטפלות לבין הילדים כך שיחויבו קבוצות קטנות יותר המטופלות על ידי מספר רב של ילדים. ממצאים אלה אף מעלים את החשיבות של חלוקת מסגרות הטיפול לגיל הרך למסגרות טיפול תקניות ושאינן תקניות. חלוקה מחקרית זו עשויה לקבל בהמשך פן יישומי ולהשפיע על  קובעי המדיניות בישראל על מתן רישיון להפעלת מסגרת טיפול לגיל הרך לפי קיום התנאים המאפשרים למטפלת הרגישה, להיענות לצרכיו הפיזיים והרגשיים של הילד, ובכך לתרום להתפתחותו הרגשית, החברתית והקוגניטיבית.

מסתבר כי לא די בכך שמסגרת חינוכית המעניקה טיפול לילדים בגיל הרך תהיה בנויה באופן מותאם לגיל ותעניק טיפול פיזי זמין לילדים, אלא שיש צורך שהטיפול שיינתן בה יהיה רגיש דיו, על מנת שישפיע באופן חיובי על התפתחותו של הילד. מתמונת המצב המשתקפת מהמחקר, עולה כי ילדים השוהים במסגרות טיפול באיכות מבנית טובה, הינם יותר "רגישים" להיענות ולתגובתיות של המטפלת כלפיהם. באותה מידה בה רגישות גבוהה של מטפלת תשפיע על מידת מעורבותם לטובה, כך מטפלת שאינה מגיבה באופן מותאם לתינוקות שבטיפולה עלולה לגרור פחות מעורבות מצד הילד ובשל כך חוויית הלמידה וההתפתחות הקוגניטיבית שלו עלולות להיפגע. תוצאות אלה אף מדגישות את החשיבות של יצירת אקלים טיפולי המאפשר יצירת קשר טוב ומשמעותי בין הילד לבין המטפלת הנמצאת איתו בחלק משמעותי משעות היום. אנו מאמינים כי יש צורך להתכוונן לשיפור הקשר בין המטפלת לבין הילד באמצעות הבניית סביבה מתאימה מחד, וטיפוח לצד פיתוח ההיענות הרגשית של המטפלת מאידך.

הממצאים מובילים להשלכות יישומיות באשר למיון מטפלות לעבודה חינוכית-טיפולית ולהדרכתן וליווי התפתחותן במהלך העבודה. כך למשל, מוצע להשתמש בכלי המודד את ההיענות הרגשית של המטפלת ככלי סינון במיון מטפלות ובקבלתן לעבודה עם תינוקות ופעוטות. בנוסף, התוצאות מחדדות את הצורך בבניית תוכנית אימון שמטרתה לשפר את ההיענות הרגשית של המטפלת, את מעורבות הילד ואת הייזום לאינטראקציה דייאדית עם הילדים אשר בלטה בהיעדרה בתצפיות ובתוצאות. כמו כן התוצאות מחזקות את הצורך ביצירת שינויים מבניים ותהליכיים, כלומר, לשפר את ההיענות הרגשית של המטפלות מחד ולהקטין את גודל הקבוצות ואת היחס המספרי בין המטפלות לבין הילדים.

היתרון של המחקר הנוכחי הינו בכך שהוא בודק את ההיענות הרגשית של המטפלת כלפי הקבוצה כולה. המדידה הקבוצתית משקפת את האקלים הקבוצתי אותו חווים הילדים במהלך למעלה מ-50 שעות שבועיות. הילדים במסגרות טיפול קבוצתיות חווים את ההתייחסות הרגשית של המטפלת אליהם עצמם, אל חבריהם לקבוצה ואל הקבוצה כולה. סוגיה שעלתה במחקרים קודמים ונידונה שוב בתכנון המחקר הנוכחי, הייתה האם יש למדוד את האינטראקציה של המטפלת עם ילד אחד, ובהתאם לכך לבחון את התנהגות הילד, או שיש לבדוק את אפיוני ההתנהגות של המטפלת כלפי קבוצת הילדים?

בשנים האחרונות הובהר היתרון שיש למדידת האינטראקציה של המטפלת עם הקבוצה בעקבות ההקשר הקבוצתי בו מתנהלת מערכת היחסים ביניהם. לאחרונה נעשו מספר מחקרים שמדדו את האינטראקציה של המטפלת מול הקבוצה. סוגיה זו עלתה גם במחקרים אשר ניסו לבחון את ההשפעה של היענות רגשית של המטפלת על טיב ההתקשרות בינה לבין הילד, באינטראקציה דייאדית ובהקשר קבוצתי של (2006,.Ahnert et al). ממחקרם עולה כי היחסים בין הילדים לבין המטפלות, בעיקר במסגרות הטיפול הגדולות, קשורים למדידת התנהגות המטפלת כלפי הקבוצה כולה. לטענתם, התקשורת ההדדית של המטפלת עם הקבוצה מהווה את מודל העבודה שלה עם ילדים. המטפלת הנמצאת באינטראקציה עם ילד אחד, מגיבה לו ונענית לצרכיו, אמורה להיות ערנית ובאותו הזמן להיענות לילדים האחרים במידת הצורך. רק בקבוצות קטנות ניתן היה לנבא את היחסים הבטוחים עם מטפלת על-ידי התגובתיות שלה כלפי הילד באינטראקציה דיאדית. תהליך זה דומה לאפשרות ניבוי טיב ההתקשרות בין הילד לאמו על פי רגישותה וזמינותה כלפיו. ממצא זה מחזק את התובנות המוקדמות, לפיהן יחסי התקשרות בטוחה של מטפלת עם ילד מעוצבים על בסיס התייחסות המטפלת לקבוצה יותר מאשר על סמך התייחסותה אל הפרט (Ahnert & Lamb, 2000; Ahnert et al, 2000).

המחקר חיזק את הצורך בשימוש במדדים המאפשרים מדידה קבוצתית במקומות בהם שגרת הטיפול היא קבוצתית. בהתאם לכך, מומלץ להמשיך ולפתח מדדים קבוצתיים המתאימים להקשר הקבוצתי בו הילדים גדלים. בהמשך מומלץ לבדוק את השפעת ההיענות הרגשית של המטפלת על ההתפתחות של הילדים בטווח הארוך תוך כדי חיפוש אחר "אפקט רדום" ( (Sleeping Effect'' העשוי להתעורר בשלבים מאוחרים יותר בחיי הילד.

לסיכום, ממצאי המחקר מעלים דאגה לגבי איכות הטיפול במסגרות בהן מטופלים מספר רב של ילדים על ידי מספר מצומצם של מטפלות. הפחתת הקשר בין ההיענות של המטפלת לבין מעורבות הילד , כפי שהשתקפה במחקר זה, מהווה "שיבוש אקולוגי" (Ecological Constrains). כלומר, בקרב ילדים שהיו במעונות יום באיכות ירודה גם אם המטפלת הינה בעלת יכולת טובה להיענות רגשית, הרי שהמגבלות של ההקשר הסביבתי במסגרת חינוכית באיכות לא תקנית, לא מאפשרות לילד לספוג את הרגישות שלה, ובהתאם לכך להיות מעורב ולחקור את סביבתו. תוצאות אלה נותנות חיזוק נוסף לדאגה האמיתית לשלומם של הילדים במסגרות הטיפול בארץ ומסמנות את הצורך בחתירה לקראת שינוי המדיניות באשר לחינוך בגיל הרך בישראל.

להמשך קריאה

 

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה