"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

רגישות מטפלת ואיכות מעון – גורמי סיכון וגורמים ממתנים במסגרות טיפול לגיל הרך בישראל (חלק ד')

מאת: אפרת סטולרסקי (2010). 

הקשר בין איכות המעון לבין הענות רגשית

שערנו כי יימצא קשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין איכות המעון. ממצאי מחקרים קודמים (למשל,  (Kryzer, et al., 2007הצביעו על כך שככל שהקבוצה גדולה יותר, כך יורדת הרגישות של המטפלת. ממצאי המחקר  הנוכחי מלמדים על קשר מובהק בין איכות המעון לבין ההיענות הרגשית של המטפלת. קשר זה בא לידי ביטוי בכך שבקרב מעונות שאיכותם אינה תקנית יש אחוז גבוה יותר של מטפלות שהיענותן הרגשית נמוכה, בהשוואה למעונות שאיכותם תקנית ובהם אחוז גבוה יותר של מטפלות שהיענותן הרגשית גבוהה. ממצא זה מרמז על כך ששהות במסגרת טיפול באיכות מבנית טובה יותר, מזמנת מטפלות רגישות ותגובתיות יותר כלפי הילדים, ולהפך: מטפלות במסגרות טיפול באיכות ירודה יותר, פחות נענות רגשית לילדים שבטיפולן. ממצא זה תואם את הטענות של מלומדים בתחום (Ahnert et al., 2006), לפיה קבוצה גדולה ו/או יחס מספרי נמוך בין מטפלת לבין ילדים, ממתנים את ההתקשרות הבטוחה של הילדים. אם כן, במחקר הנוכחי היו יותר מטפלות בעלות יכולת טובה לזהות את האיתותים של הילד, לפרש אותם נכונה ולהגיב אליהם באופן מותאם במסגרות טיפול תקניות מאשר במסגרות שאינן תקניות. מכאן עולה כי מסגרות חינוך לא תקניות מקשות על המטפלות לבטא את רגישותן כלפי הילדים.

הבעייתיות שיש בכך שמספר מטפלות מצומצם מטפל בקבוצה גדולה של ילדים עולה ממחקרים שנעשו בעבר בארץ ובעולם (Koren-Karie et al., 2005; Sagi et al., 2002; בר, 2007; גת, 2008; שוחט, תשס"ה). מנתוני המחקרים הקודמים ניתן לצפות לכך שההבדל יהיה בעוצמה רבה יותר מזו שנמצאה במחקר הנוכחי. ייתכן שבעקבות הידע המחקרי והתיאורטי שנרכש בשנים האחרונות לגבי השפעת מעונות יום על התפתחות הילד, נעשו תהליכים לטיפוח ההיענות הרגשית של המטפלות העובדות במסגרות טיפול בהן יש קבוצות גדולות של תינוקות ומספר מועט יחסית של מטפלות. מלבד יוזמות פרטיות של אנשי הדרכה, שהוכשרו על ידי מוסדות אקדמיים והושפעו מהגישה ההתפתחותית ומתיאורית ההתקשרות, שולבו תוכניות כגון "ללמוד לחיות יחד" (גת, 2004) ו"תוכנית הדרכה באמצעות וידיאו" שפותחה על ידי גת ותוארה בעבודת הדוקטורט שלה (גת, 2008). אישוש להימצאותם של שינויים אלה עולה מתוך מחקרה של בר (2007). החוקרת בדקה קבוצת מטפלות וילדים במעונות יום שקיבלו הכשרה באמצעות התוכנית "ללמוד לחיות יחד", לעומת קבוצת השוואה שלא קבלה הכשרה בתוכנית, ומצאה שהשתתפות בהכשרה תרמה לטיפוח דרכי התערבות חיובית של מחנכות במצבים רגשיים חברתיים של הפעוטות. מכאן עולה ההשערה כי הכשרה מוגברת של מטפלות מחד, וחיפוש אחר פתרונות הגוברים על הסיכונים הנובעים מהימצאותם של התינוקות במסגרות הטיפול באיכות שאינה תקנית מאידך, עשויים לשפר את ההיענות הרגשית של המטפלות, אך לא במידה מספקת. זאת מכיוון שבסופו של דבר, הקשר בין האיכות המבנית של מסגרת הטיפול, כפי שהיא באה לידי ביטוי בין יחס המספרי לא תקין של מטפלות לעומת ילדים לבין ההיענות הרגשית של המטפלות, הוא מהותי, וככל הנראה מהווה בסיס למערכות היחסים הנרקמות בין המטפלות לבין הילדים במסגרות אלה. ייתכן שתוכניות ההכשרה שנעשו בחלק ממסגרות הטיפול עשויות להסביר את עוצמת הקשר הבינונית שנמצאה בין איכות המעון לבין ההיענות הרגשית של המטפלות. 

 הקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין איכות המעון תואם ממצאי מחקר אחר
 
Gerbers et al.,2006)), שאמנם תומכים בתפקיד המתווך שיש לגננת ולאפיוני המעון בצמצום סיכונים לרגישות המטפל מחד, אך מלמדים שקשר זה עשוי להשתבש במקרה של קבוצות גדולות מאידך. לטענתם, מטפלות שהיו במצב של פניוּת רגשית נמוכה יותר, הראו שיפור בתגובותם הרגשית כלפי ילדים, בעקבות הכוונה והדרכה מקצועית, שכללו תוכניות חינוך בגיל הרך שמטרתן לקדם אינטראקציות אפקטיביות של גננות עם ילדים.יחד עם זאת, כאשר הקבוצות גדולות, המטפלת פחות מכווננות כלפי הילדים ונצפית התנהגות נוקשה יותר מצדן כלפיהם. לטענת החוקרים, ההדרכה שקיבלה הגננת לא מיתנה את הקשר הזה. הסבר החוקרים הינו שהדרכה נוספת אינה מסייעת לגננת להתמודד עם אתגרים מערכתיים גדולים יותר המצריכים ממנה משאבים רבים יותר.

 מחקרים נוספים שניסו לבדוק את הקשר בין הגורמים המבניים לבין איכות האינטראקציה בין המבוגרים לבין הילדים מניבים תוצאות סותרות. כך, מחקר שנעשה בארץ ובחן הבדלים בין איכות האינטראקציה של אמהות עם ילדים לבין איכות האינטראקציה של מטפלות עם ילדים הראה כי אין הבדל באיכות האינטראקציה ובהתנהגות ההוראתית, בין מטפלת המקיימת אינטראקציה עם קבוצת ילדים לבין אם המקיימת אינטראקציה עם ילד אחד (Klein & Feldman, 2007)  לעומת זאת, חוקרים אחרים בדקו את הקשר בין איכות הטיפול לבין ההתפתחות השכלית והרגשית של ילדים ומצאו שכאשר הפחיתו את מספר הילדים המטופלים על ידי מטפלת מ-6 ל-4 בתינוקות, ומ-8 ל-6 בפעוטות, עלתה איכות הטיפול באופן משמעותי, כך שהן היו יותר חמות, תגובתיות ורגישות כלפי הילדים, ובהתאם לכך חל שיפור בהתפתחות השכלית והרגשית של הילדים (Howes et al., 1995).

 הקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מידת מעורבות הילד

 כאמור, במחקר הנוכחי נמצא קשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד. שאלת המחקר הייתה האם ההיענות הרגשית של המטפלת קשורה במעורבות הילד מעבר לתרומת איכות המעון, או לחילופין, האם איכות המעון תשפיע על מעורבות הילד יותר מהשפעת ההיענות הרגשית של המטפלת. בהתאם להשערות המחקר המרכזיות, נמצא קשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת כלפי הילדים לבין מעורבות הילדים על פני כל המדגם. על אף שמודל הרגרסיה ההיררכית אינו מסביר את תרומתו של משתנה איכות המעון להיענות הרגשית, בהמשך נמצא כי ההיענות הרגשית של המטפלת קשורה למעורבות הילד רק במסגרות הטיפול התקניות.

 במחקר זה נמצא קשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד במדגם כולו כך שככל שההיענות הרגשית של המטפלת גבוהה יותר כך מעורבות הילד גבוהה יותר. הקשר בין היות הדמות הטיפולית "בסיס בטוח" עבור הילד לבין יכולתו להתרחק ולחקור את העולם שסביבו נסקר רבות בספרות המקצועית העוסקת בתיאוריית ההתקשרות. כך, Ainsworth & Bell (1971) היו הראשונות להדגיש את החשיבות שיש לרגישות האימהית להתפתחות התקשרות בטוחה של הילד אל אמו. לטענתן, התקשרות בטוחה בין הילד לבין אימו באה לידי ביטוי ביכולתו של הילד לחקור את סביבתו כאשר המבוגר עליו הוא סומך נמצא בקרבתו. במחקרים מובילים בתחום מיוחסת חשיבות ליכולת האם לאפשר לילדה לגלות את העולם בו בזמן שהיא פנויה למתן "תדלוק רגשי" להמשך החקירה. לטענתם, התמיכה והעידוד שהאם מעניקה לילד מאפשרת לו לפתח כישורים חברתיים וקוגניטיביים (Biringen & Robinson, 1991).

 לכך התווספה הטענה כי הזמינות הרגשית של האם באה לידי ביטוי בתמיכתה בפעילות החקרנית של הילד. טיעון חשוב ונוסף  (Sroufe, 1995) מתייחס ליחסי מטפלים ופעוטות ואומר כי במהלך ההתפתחות הן המטפל והן התינוק יכולים לבטא רגשות ממרחק. לטענתו, נוצרת גמישות גדלה והולכת בכניסה למעורבות, כאשר התינוק שואב איתותים מרחוק. בשלב זה, יש לתינוק חופש רב יותר לחקור וללמוד. אם כן, בדומה לממצאים בהקשר ליחסי הורה-ילד, כך הממצא באשר לקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד מוביל למשמעות שיש ליכולת המטפלת, מצד אחד, "לתדלק רגשית" את הילד ולהוות "בסיס בטוח" עבורו, ומצד שני, לאפשר לו לגלות, לחקור ולהיות מעורב. ממצא זה מצביע על החשיבות הרבה שיש ליכולת של המטפלת לזהות איתותים של ילדים, לפרש אותם נכונה ולהגיב אליהם בהתאם.

 למעורבות הילד בפעילות יש השלכות חשובות ביותר לגבי מימוש הזדמנויות הלמידה היומיומיות הנקרות בדרכו. מחקרים קודמים הצביעו על כך שמידת הזמינות הרגשית של ההורה כלפי הילד קשורה להתפתחות הקוגניטיבית והשפתית של הילד (Hirsh-Pasek & Burchinal, 2006; Howes et al., 1992; Kang, 2006; Love et al., 2003; NICHD, 2000, 2002). התנהגות תומכת ומבנה של האם מעודדת את הילד ליצירת סכמות קוגניטיביות חדשות, דרכים לאינטראקציה עם הסביבה ופיתוח יכולות חדשות (Mahler et al., 1975). מחקר עכשווי בחן את הקשר בין זמינות רגשית לבין תפקוד קוגניטיבי ומצא כי זמינות רגשית בכלל, והיעדר חודרנות מצד האם בפרט, קשורים לתפקוד הקוגניטיבי של הילד. במחקר הנוכחי, הקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד עשוי להוות גורם מתווך להתפתחות הקוגניטיבית שלו Kang, 2006) ).

 ילד מעורב הינו ילד הנמצא באינטראקציה משמעותית עם הגירויים שבסביבתו (Laevers, 2000). משחק וחקירה המלויים במוטיבציה גבוהה, רמת ריכוז גבוהה והתמדה עשויים להוביל להתפתחות קוגניטיבית טובה יותר של הילד. כך למשל, רמה גבוהה של מעורבות נמצאה קשורה לרמות גבוהות של הישגים אקדמיים של ילדים .(Fischer & Berliner, 1985) חוקרי הגיל הרך (Buysse & Bailey, 1993;) טוענים שאיכות גבוהה של מעורבות הילד עם הסביבה מהווה גורם מתווך משמעותי לפוטנציאל הלמידה שלו. כלומר, ככל שיש עלייה יציבה וקבועה ברמת המעורבות של הילדים, כך הם מסוגלים להשתתף יותר בפעילויות מותאמות התפתחותית עם בני גיל, עם מבוגרים ועם חומרים ((McWilliam et al., 1985.

 אם כן, מטפלת שלא מבחינה באיתותים של הילד, אינה מפרשת אותם נכונה ואינה מגיבה באופן מותאם, עלולה להוביל למעורבות נמוכה של הילד וכתוצאה מכך קיים סיכון שהילד לא יממש את הפוטנציאל הטמון בהתנסויותיו. בהקשר לכך,  מתחדדת החשיבות שיש לנוכחותה של מטפלת הנענית רגשית לילד עבור מידת מעורבותו (1999 ,(Laevers. המטפלת הרגישה יוצרת מפגש עם צרכי הלמידה של הילד, כך שרגישות המטפלת מהווה משתנה תהליכי המתווך בין איכות התוכנית החינוכית לבין איכות הלמידה של הילד. כמו כן, לטענתו ניתן ללמוד על איכות התוכנית על-פי איכות מעורבות הילד ולהיפך: אפשר ללמוד על איכות מעורבות הילדים בקבוצה על-פי איכות התוכנית החינוכית. משתנים אלה יבואו לידי ביטוי באמצעות השפעה מיידית על הלומד. בשל כך, מעורבות ו-well-being מהווים שני מדדים חשובים ומהימנים לאיכות מסגרות חינוכיות ולתהליכים חיוניים ללמידה של ילדים ומזהים כיצד ובאיזה אופן מצליחה הסביבה ליצור מפגש עם צרכי הלמידה של הילד (Laevers, 1999; Pascal, 1999; Raspa et al., 2001; Vygotsky, 1978).

 המחקר הנוכחי מעלה את השאלה האם מעורבות הילד תתרחש לאור היענות רגשית של המטפלת, ולנוכח איכויות שונות של מסגרות הטיפול, כפי שהן נבדקות בהתאם לגודל הקבוצה וליחס המספרי בין מטפלות לבין ילדים. מניתוח ראשוני של הממצאים נראה כי לכאורה, משתנה איכות המעון אינו מהווה משתנה משמעותי המשפיע על מעורבות הילדים. לעומת זאת, בדיקה נוספת הניבה תוצאה בעלת השלכות רבות, לפיה בקבוצות בהם האיכות המבנית ירודה ולא תקנית, אין קשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד.

 תמיכה לכך שאיכותו הכללית של המעון עשויה להשפיע על מידת המעורבות והחקירה של הילד עולה ממגוון מחקרי מעונות שבדקו את הקשר בין ממדי איכות מעון לבין תפקוד הילדים במהלך שהותם בו (Howes & Srewart, 1987; Love et al., 1992; Whitebook et al., 1990). המחקרים הראו כיצד במסגרות באיכות ירודה, הילדים היו פחות מעורבים בפעילויות הכיתה והראו התנהגויות כגון שוטטות ומשחק יחידני בתדירות רבה יותר. לעומת זאת, ילדים שביקרו במסגרות איכותיות היו מעורבים יותר בפעילויות הכיתה והפגינו משחק מורכב עם בני גילם ועם חפצים (Howes et al, 1995). גם במחקרים נוספים העוסקים בבחינת מעורבות הילד במסגרות הטיפול לגיל הרך עולים מורכבותו ויתרונותיו של מדד המעורבות Raspa et al., 2001; Ridley et al., 2000)). כך למשל, במחקר שבדק את איכות התוכנית במסגרות טיפול לגיל הרך על פי רמת מעורבות הילדים בפעילות, נמצא כי מידת מעורבותם (Engagement) בפעילות במעון היום הייתה קשורה לאיכות הכללית של המסגרת הטיפולית בה הם היו (כפי שנמדדה באמצעות (ITERS, אך לא למשתני איכות מעון הבאים לידי ביטוי ביחס המספרי בין מטפלות לבין ילדים וגודל הקבוצה. החוקרים הסיקו כי אין להתבסס רק על מספר הילדים בקבוצה והיחס המספרי בין המטפלות לבין הילדים, מאחר שהם אינם מאפיינים מהימנים להגדרת איכות ההתנסות. לדעתם, איכות הקשר והאינטראקציות בין הילדים לבין המבוגרים מהווים מאפיין משמעותי המגדיר את איכות הטיפול שהילדים זוכים לו.(Ridley et al., 2000)

 בדומה למחקר הנוכחי בו נבחנו מסגרות טיפול תקניות ולא תקניות, המחקר המתואר לעיל התמקד במסגרות טיפול שהיו להן שני סוגי רישוי שונים: האחת- רישוי מלא ותקני, והשנייה- רישוי חלקי ולא תקני. בין שני המחקרים יש הבדלים המסבירים את התוצאות השונות. כך למשל, במחקרם היו פערים מצומצמים בין מסגרות הטיפול בהקשר של גודל הקבוצה והיחס המספרי בין המטפלות לבין הילדים. בנוסף, המחקר בחן תינוקות בני שנה עד שנתיים, פעוטות בני שנתיים עד שלוש וילדים בני שלוש עד חמש. בגילאי שנה עד שנתיים, הקבוצות היו זהות מבחינת מספר הילדים בקבוצה והיחס המספרי בין מטפלות לבין ילדים, כך שהממצאים לגבי העדר הקשר אינם תקפים לגילאי המחקר הנוכחי. המחקר הנוכחי מחזק אם כן את התובנה כי עשויים להיות גורמים המשפיעים על מעורבות הילד שהינם דומיננטיים יותר מהאיכות המבנית של המעון. יחד עם זאת, להיענות הרגשית של המטפלת תהיה השפעה רבה יותר כאשר איכות המעון תהיה תקנית.

 לסיכום, מטפלות רגישות צריכות לקלוט את צרכיו הרגשיים של הילד. בקבוצות קטנות או בקבוצות בהן יש יחס מספרי נמוך בין מטפלות לבין ילדים יש תנאים המאפשרים להגיב ברגישות רבה יותר לצרכי הילדים. איכות ההשפעה של ההיענות הרגשית של המטפלת על מעורבות הילד יורדת במסגרות טיפול בהן יש פחות מטפלות ויותר ילדים. ייתכן שגם אם המטפלת במסגרות טיפול אלה רגישה באופן פוטנציאלי כלפי הילדים, יש סיכון שהשפעת הרגישות תפחת מכיוון שלכל ילד בנפרד יש פחות הזדמנות ליהנות מהרגישות שלה כלפיו באינטראקציות יחידניות. הפחתת הקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין המעורבות דומה במידת מה ל"שיבוש האקולוגי"  (Ecological Constrains), שנידון במחקרים קודמים, לפיו בקרב ילדים שהיו במעונות יום באיכות ירודה נמצא שגם במקרים בהם רגישות האם הייתה גבוהה, היו יותר מקרים של התקשרות לא בטוחה (Aviezer et al., 2003). בדומה לכך, עולה האפשרות כי גם אם המטפלת הינה בעלת יכולת טובה להיענות רגשית, הרי שהמגבלות של ההקשר הסביבתי במסגרת חינוכית באיכות לא תקנית לא מאפשרות לילד לספוג את הרגישות שלה, ובהתאם לכך להיות מעורב ולחקור את סביבתו.

 הקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין ההתנהגויות הרגשיות של הילד

 לטון ההדוני ולהבעות הרגשיות של הילד יש תפקיד אבולוציוני בתהליך בניית מערכת היחסים בין המבוגר לבין הילד, המקדם את התפתחותו התקינה. שטרן (1997) מדגים תפקיד זה בתיאור תגובותיו הרגשיות של התינוק: "אבל רק דרך הפנים שלו יכולה אמו של ג'ואי להעיף מבט בבלט הפנימי של התחושות הסובייקטיביות שלו. הפנים הן האיבר המדהים ביותר להצגת אירועים רגשיים. עשרות השרירים השונים שבפנים מביעים מגוון של רגשות וגוני רגש". בהמשך הוא כותב: "כאשר הנאתו של ג'ואי גואה בתוכה ונוסקת לשיאה, עיניו ופיו נפקחים לרווחה, בד בבד עם גאות רגשותיו" (שטרן, 1997). בתיאור זה מודגשת החשיבות של ההבעות הרגשיות של התינוק כאמצעי בסיסי לתקשורת עם האנשים המשמעותיים בסביבתו. בהתאם לכך, במחקר הנוכחי היוו הטון ההדוני החיובי של הילד ומידת ה-well-being שלו מדדים לבחינת מצבו הרגשי ושלומו הנפשי. בניגוד להשערות המחקר, שהתייחסו לכך שיימצא קשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין ההתנהגות הרגשית של הילד, כפי שבאה לידי ביטוי בטון ההדוני שלו וב-well-being שלו, לא נמצא קשר כזה על פני המדגם כולו. מרבית המחקרים שהדגימו קשר בין איכות המעון לבין מדדים שונים בהתפתחות הילד, הגדירו את איכות המעון כשילוב בין משתנים מבניים ותהליכיים (Field, 1991; Howes, 1988;  .(Lamb, 1998; NICHD, 2000; Peisner-Feinberg et al., 2001המחקר הנוכחי, בשונה ממחקרים קודמים, בדק בנפרד את האיכות המבנית (גודל קבוצה ויחס מספרי בין מטפלות לבין ילדים) ואת איכות התהליכים כפי שהיא באה לידי ביטוי בהיענות הרגשית של המטפלת.

 ההגדרה והמדידה של איכות מעון בעולם בכלל ובישראל בפרט עלולה להניב תוצאות מורכבות. כך למשל, במחקר שנעשה בשנים האחרונות בארץ נמצא קשר בין איכות מעון (נמדדה ע"י ITERS), הכוללת בתוכה את התנהגות המטפלת, לבין התנהגות חברתית ומשחק של ילדים (שוחט, תשס"ה). נמצא כי השפעתם של מדדי איכות מעון היום, אינה זהה עבור כל אחת משתי קבוצות הגיל (תינוקות ופעוטות). הממצא המפתיע במחקר היה כי בקרב התינוקות, ככל שאיכות מעון היום הייתה גבוהה יותר, שכיחות ההתנהגויות החברתיות החיוניות ושכיחות המשחק החברתי היחידני היו נמוכים יותר. לעומת זאת, הקשר הצפוי בין משתני איכות המעון נמצא במחקרהשל Rosenthal (1994),הקושר בין איכות המסגרת הטיפולית (סביבה חברתית, תוכן חינוכי וסביבה פיזית) לבין התנהגות הילדים. מחקר שבחן את השפעתה של תוכנית התערבות במעונות יום על קומפטנטיות רגשית-חברתית של פעוטות, הצביע על קשר חלש מאוד בין התנהגויות המחנכת להתנהגויות הילדים (בר, 2007). החוקרת טענה כי הממצאים מרמזים על הימצאות גורמים נוספים אשר מתערבים בקשר בין התנהגות המחנכת לבין תוצאות התנהגויות אצל הילד במסגרות חינוכיות. החוקרת מעלה שאלות תיאורטיות חשובות ומעניינות, הנוגעות להבדלים בין מודל יחסי "הורה-ילד" במשפחה לבין מודל יחסי "מחנכת-ילד" במסגרת החינוכית. אם כן, תוצאות סותרות אלה מעלות שאלות באשר לזיהוי המשתנים המשפיעים על התנהגות הילד. ייתכן שיש לבחון משתנים הפועלים הדדית וכוללים משתני איכות מעון לצד משתני הילד  המסוגלים להגדיר איכות מעון ואיכות טיפול התומכים בשלומו הנפשי של הילד. יש לציין כי במחקר הנוכחי, בניגוד לממצאים לגבי מעורבות הילד, למרות שנמצא קשר בין איכות המעון לבין ההיענות הרגשית של המטפלת, לא נמצא קשר בין איכות המעון לבין התגובות הרגשיות של הילד. גם במחקר זה, כמו במחקרה של שוחט (תשס"ה), הייתה ציפייה שככל שאיכות מעון היום תהיה גבוהה יותר, כך המטפלות תהיינה רגישות יותר, תעודדנה ותתמוכנה במקרה של המחקר של שוחט בניצנים הראשונים של יחסים חברתיים, ובתצפיות המחקר שלנו במעורבות הילד, ב-well-being שלו ובטון ההדוני החיובי . במחקר הנוכחי, נמצא קשר בין איכות המעון לבין ההיענות הרגשית של המטפלת, וכן קשר מובהק בין היענות רגשית לבין מעורבות, אך לא נמצא קשר בין איכות לבין מעורבות.

 קיימות עדויות לכך שהבדלים אינדיבידואלים בין ילדים עשויים להשפיע על הטון ההדוני שלהם 1992) ,.Emde et al). החוקרים בדקו את ההבדלים האינדיבידואלים שיש בין תאומים זהים לבין תאומים לא זהים, בנטייה שלהם להבעה רגשית חיובית והבעה רגשית שלילית. נמצאו הבדלים בינאישיים בנטייה לחוות חוויות רגשיות חיוביות ולהביע אותן (טון הדוני חיובי), לעומת הנטייה לחוות חוויות שליליות ולהביע אותם בהתאם (טון הדוני שלילי). אמנם, במחקר הנוכחי הטון ההדוני של הילד הוגדר כמשתנה תלוי, אך לאור תוצאות מחקרים קודמים יש לסייג אפשרות זאת בכך שייתכן שנטייה זו מולדת. עולה האפשרות שיש תינוקות בעלי נטייה מולדת לטון הדוני חיובי או שלילי וההשפעה של ההיענות הרגשית של המטפלת בתחילת החיים מתמתנת עד כדי כך שקשה לזהות אותה כקשורה לטון ההדוני של הילד.

 הסבר נוסף להיעדר הקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מידת ה- well-beingוהטון ההדוני של הילד ניתן לספק באמצעות מחקרים שהראו כיצד מזג קשה של ילד עלול להוות גורם מעכב בכך שהוא משפיע על זמינותה של המטפלת ועל מידת הביטחון שהיא מקנה לו, וכתוצאה מכך על ה-well-being שלו. כך, De Schipper, Tavecchio, Van IJzendoorn & Van Zeijl (2004), מצאו כי בקרב ילדים בעלי מזג קשה שחוו זמינות גבוהה יותר של המטפלת, לא נמצא קשר בין הזמינות הפיזית לבין well-being, ואילו בקרב ילדים עם מזג נוח ושקט, התרחשה הסתגלות קלה יותר בסיועה של מטפלת זמינה. בדומה לכך, מחקר ישראלי שעקב אחר האינטראקציה בין האם לתינוק ובין המטפלת לבין אותו התינוק בעת משחק חופשי, הראה כי תינוקות שנתפסו על ידי המטפלת כנרגנים יותר קיבלו טיפול שלווה בחודרנות רבה יותר ובפחות תגובתיות ורגישות במהלך האינטראקציה איתם במעון היום Klein & Feldman , 2007)). החוקרות מניחות כי דפוס התנהגות מסוג זה אופייני יותר לתינוקות, כך שייתכן שגם במחקר הנוכחי, המתמקד בתינוקות, הילדים בעלי המזג הקל ייטו להגיב בסימני רווחה אישית ונפשית טובים יותר, ואילו הילדים בעלי המזג הקשה והנרגן יותר יבטאו יותר סימנים הקשורים לקושי המזגי שלהם. תופעה זו עלולה "להפריע" לקשר הצפוי בין היענות רגשית לבין התנהגויות רגשיות של ילדים. ייתכן שבמחקר זה ילדים בעלי מזג קשה מאתגרים את ההיענות הרגשית של המטפלת באופן המהווה גורם מתווך, כך שלא ניתן היה במתודולוגיה של המחקר לתעד את הקשר הכללי בין היענות רגשית של מטפלת לבין התגובות הרגשיות של הילד. אפשרות נוספת היא שהדבר שמטשטש את הקשר הוא המטפלות עם ציון נמוך בהיענות רגשית, שייתכן שאצלן המזג מהווה משתנה מתערב בעוצמה חזקה יותר מאשר בקרב מטפלות עם היענות רגשיות גבוהה יותר.

 מחקרים פסיכופיזיולוגיים שנעשו בקרב תינוקות ומדדו את רמת הקורטיזול, הורמון המופרש כתגובה פיזית ורגשית לעקה (stress), עשויים לסייע בהסבר הדינאמיקה המורכבת שיש בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין התגובות הרגשיות של התינוקות. מחקרים אלה מנסים להסביר את האופן בו הגורמים המצביים, הרגשיים והמזגיים קשורים לדפוסים שונים של הפרשת ההורמון כתגובתיות
 ל-
stress במהלך השהות במעון יום. כך למשל, נמצא כי רמת הקורטיזול של פעוטות גבוהה יותר בשעות אחר הצהריים בקרב ילדים ששהו במסגרות טיפול באיכות נמוכה יותר מאשר בקרב אלה ששהו במסגרות טיפול באיכות גבוהה (Dettling, Parker, Lane, Sebanc, & Gunnar, 2000).החוקרות מסבירות תוצאות אלה בכך שילדים המגיבים באופן שלילי ובאינטנסיביות רבה יותר להתנסות מתסכלת, יהיו לחוצים יותר מאשר אחרים לאורך שעות היום Feldman, 2007)  (Klein &. לדעתן, חלק מהילדים מתאכזבים פעמיים: בפעם הראשונה עקב חוסר יכולתם לתאם בין ההרגשה וההתנהגות, ובפעם השנייה מכך שאינם מקבלים טיפול המווסת את רגשותיהם מפחית ומצמצם את ה-stress שלהם. במחקר הנוכחי, ייתכן שחוויות הילדים במסגרות הטיפול באיכות תקנית ובאיכות שאינה תקנית משקפות דפוס יחסים מורכב שלא ניתן להסבר במתודולוגיה של מחקר זה.

 לעומת זאת, נמצא ממצא מעניין המראה את קיומו של טון הדוני שלילי בעיקר במסגרות טיפול שאינן תקניות. ניתן לראות מגמה בולטת לפיה הטון ההדוני השלילי מיוצג בעיקר על-ידי הילדים הנמצאים באיכות המעון הלא תקנית וכן, מרבית הילדים המטופלים במסגרת איכות מעון תקנית אינם מבטאים טון הדוני שלילי. תמיכה לממצאים לגבי הטון ההדוני השלילי שנמצא בעיקר במסגרות טיפול שאינן תקניות מתקבלת מתוך מטה-אנליזה על המחקרים הפסיכופיזיולוגיים שבדקו את רמת הקורטיזול במעונות יום. מסקירה של תשעה מחקרים הבודקים את רמת הקורטיזול של תינוקות ופעוטות במסגרות טיפול לגיל הרך בהשוואה לרמת הקורטיזול בבית, עולה שבמעון יום ילדים מראים רמה גבוהה יותר של קורטיזול בהשוואה לבית. דפוס יומיומי הראה עלייה משמעותית מהבוקר עד אחר הצהריים אבל רק במעון היום. המחקר הראה כי רמת הקורטיזול של ילדים הנמצאים במסגרות טיפול לגיל הרך גבוהה, והגיל היה המתווך המשמעותי ביותר בקשר הזה. המחקר הראה שההשפעה של שהות במעון יום על רמת הקורטיזול הייתה משמעותית בקרב ילדים בשלוש השנים הראשונות לחייהם. החוקרים טוענים שילדים במעונות יום מראים רמה גבוהה של קורטיזול כתוצאה מהאינטראקציות המלחיצות במסגרת קבוצתית Vermeer & Van IJzendoorn, 2006)). בהתאם לממצא זה עולה האפשרות כי הילדים הצעירים, ובעיקר התינוקות שנחקרו במחקר הנוכחי, עלולים להיות רגישים ללחץ שבכל מקרה יש עבורם במסגרות הטיפול בגיל הרך. ריבויו של הטון ההדוני השלילי במסגרות באיכות נמוכה מרמזות לנו על האפשרות כי מנקודת המבט של הילד השהות בהם מהווה גורם לחץ נוסף.

 התופעה לפיה מקרב המיעוט היחסי של הילדים המבטאים טון הדוני שלילי בתוך המדגם כולו, רובם נמצאו במסגרות הלא תקניות, מחזקת את הטענה כי במסגרות טיפול באיכות ירודה, שיש בהן מעט מטפלות וקבוצות גדולות של ילדים, יש סיכון לאיכות החיים של הילד. הטון ההדוני משקף דרך נוספת לאמוד את החוויה הרגשית של הילד. הטון ההדוני של התינוק מאפיין הנאה וחוסר הנאה אותם חווה התינוק  (Stern, 1988). בגיל של הילדים שנבדקו במחקר הנוכחי (שנה ושלושה חודשים),התינוק מסוגל להיות ערני למאורעות חיצוניים הגורמים הנאה וחוסר הנאה, ולכן, ממצא זה מרמז על כך שבמסגרות טיפול באיכות ירודה יש סיכוי שהילד חשוף ליותר מאורעות חיצוניים הגורמים לו לחוסר הנאה ובעתיים הוא עלול להביע מידה מסוימת של טון הדוני שלילי.

 המזג של הילד יכול להיות קשור לביטויים של טון הדוני שלילי. במחקר זה לא נבדק המזג של הילד, פרט לדיווחי מטפלת שכללו תאור כללי של הילד ובאמצעותו נשללה אפשרות של צפייה בילדים שהיה חשש כי הם מאופיינים בבעיות ויסות קיצוניות, בעיות הסתגלות וכד'. ייתכן שבבדיקה ספציפית של מזג הילד, הכוללת דיווחי הורים, ניתן היה לזהות את סוג המזג שלו. בצורה זאת ניתן היה לבדוק באופן ספציפי ילדים בעלי אפיונים של מזג קשה המאתגרים במיוחד את המטפלות, שבמקרה של מעונות באיכות נמוכה אינן מסוגלות להיענות להם ולצרכיהם המיוחדים.אם כן, ילדים שונים זה מזה בחוויה ובהרגשה ובהתאם לכך ניכר ביניהם הבדל בהבעה הרגשית. ילדים יכולים לפרש באופן שונה את חוויית מעון היום, את מערכות היחסים המתקיימות איתם וסביבם והם שונים בתגובות שלהם לגבי האירועים. רוזנטל, גת וצור (2008) מציינות כי הילדים נבדלים זה מזה במידת הבהירות של הבעותיהם, ובשל כך יש ילדים שקל "לקרוא" אותם ויש אחרים שקשה "לקרוא" אותם. כמובן שבתוצאות המחקר הנוכחי יש להתחשב בהבדלים אלה ובקושי "לקרוא" רגשות על פי קידוד הילד במסגרת תצפית אחת. תוצאות המחקר הנוכחי מרמזות על כך שיש לבחון את ההיענות הרגשית של המטפלת כלפי "ילדים מאתגרים" מחד, ויש לבחון את רגישותם של ילדים אלה למסגרות טיפול המצמצמות את אפשרות האינטראקציה איתם בכך שיש בהם מספר מטפלות מצומצם מאידך.

 לסיכום, לא נמצא קשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין התגובות הרגשיות של הילדים כפי שהן באות לידי ביטוי באמצעות הטון ההדוני החיובי של הילד וה-well-being שלו אך הודגמו ההבדלים בביטוי הטון ההדוני השלילי בין מסגרות טיפול תקניות לבין מסגרות טיפול שאינן תקניות. יתר על כן, הודגמה מורכבותה של ההתנהגות הרגשית של הילד והאופן שבו הבדלים אינדיבידואליים בין ילדים, בשילוב הקונטקסט המיוחד של מסגרות טיפול לגיל הרך עשויים לשבש את הקשר האפשרי בין איכות המעון לבין התגובות הרגשיות, ובין ההיענות הרגשית לבין תגובות אלה.

 להמשך קריאה

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה