"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

רגישות מטפלת ואיכות מעון – גורמי סיכון וגורמים ממתנים במסגרות טיפול לגיל הרך בישראל (חלק ג')

מאת: אפרת סטולרסקי (2010). 

מעורבות טון הדוני ורווחת הילד

 עד כה דנו בסוגיות הקשורות בשהות במעון יום בארץ ובעולם, בגורמי מגן, בגורמי סיכון ובמשתני איכות מעון העשויים להשפיע על פנים רבות של התפתחות הילד על גווניה. בספרות המחקרית בולטת התייחסות להתנהגות הילד הנמצא במסגרת החינוכית כתוצר מרכזי של איכות הטיפול בו. מחקרים התפתחותיים עוקבים אחר מימדים התנהגותיים הניתנים לצפייה ומשקפים את חוויית הילד במצבים שונים (Raspa, McWilliam & Ridley, 2001; Ulich & Mayr, 2002; Laevers, 1999).

 במחקרים קודמים נמדדה התנהגות הילד במגוון מדדי התקשרות כלפי הוריו והמטפלת שלו (Ahnert et al., 2006; De Schipper et al., 2006; Howes, 1999; Kryzer et al., 2007); במדדי חרדה ותוקפנות (Howes, Smith, Galinsky et al., 1995; NICHD, 2003); במדדים של כשרים קוגניטיביים ויכולות שפתיות (NICHD, 2002 Burchinal, Roberts, Nabors & Bryant, 1996;); במדדי מסוגלות חברתית (NICHD, 2002); וכן באמצעות מדדים התנהגותיים שונים הניתנים לצפייה  (Frank et al., 2005 ;Laevers, 1999).

 במחקר הנוכחי התמקדנו במדדים תצפיתיים-התנהגותיים המתמקדים במעורבות הילד בפעילות, ב- well-being ובטון ההדוני שלו. מעורבות היא מדידת התנהגות הניתנת לצפייה במגוון מצבים בכל הגילאים, ומהווה ביטוי חיצוני של החוויה הפנימית של הילד. הביטוי ההתנהגותי של המעורבות ניתן לצפייה תוך כדי הגדרת רמת הריכוז של התינוק בסביבה והאופן שבו הוא מגיב לגירוייםבסביבתו. הילד המעורב מרכז את הקשב שלו במיקוד ספציפי, רוצה להמשיך להיות פעיל ולהתמיד, ורק לעיתים נדירות דעתו מוסחת. הוא מרותק לתהליך, שקוע בפעילות ומתמיד בה. הוא מעורר ורגיש לגירוי רלוונטי, משקיע אנרגיה בפעילות וחווה הרגשת שביעות רצון.

 מידת מעורבות הילד במסגרת הטיפולית בה הוא נמצא מהווה את אחת הדרכים לאמוד את המצב הרגשי שלו. המעורבות הילד בפעילות משקפת את העניין שלו ביחסי גומלין עם הסביבה, עם האנשים המטפלים בו ועם בני הגיל (במידה והוא בגיל בו מצפים ממנו לאינטראקציה חברתית). ההתלהבות של הילד, נובעת מהדחף הטבעי לחקירה אשר מניע אותו לעניין וסקרנות במתרחש בסביבתו. הדחף לחקירה מהווה את הצורך של הילד לקבל אחיזה טובה יותר במציאות תוך כדי ניסיון להבין את המתרחש סביבו. יוצא אפוא, כי הדחף לחקירה ויצר הסקרנות מניעים את תהליך המעורבות.

 המעורבות משקפת את המוטיבציה הפנימית של הילד אשר פועל מתוך רצון להבין את המציאות ולהגיב אליה. התהליך מאופיין בעוצמה גבוהה של פעילות מנטאלית אשר ניתן להתייחס אליה כאל "מצב זרימה" ((“the state of flow”. Csikszentmihayli1979)) התייחס למושג וציין כי הכוונה לתהליך המנוגד לשעמום ומתאפיין בריכוז, הנאה עמוקה, תחושה הוליסטית של "להיות שקוע במשהו" והתמסרות מלאה לפעילות. "מצב הזרימה" מתאפיין באובדן של תודעה עצמית לצד תפקוד אקטיבי גבוה של העצמי תוך כדי שליטה בפעילות ובסביבה, מיקוד במטרות ברורות והקשבה למשוב מידי הניתן כתוצאה מהפעילות. לטענתו, אדם המרוכז בנושא מסוים מערב בתוכו זרימה של אנרגיה חיובית המביאה בסופו של דבר לתהליך ההתפתחותי, או ללמידה. המעורבות, בסופו של דבר, מובילה לשינוי ההתפתחותי אשר Vygotsky (1978) תיאר אותו כמעבר מהנקודה ההתפתחותית בה הילד נמצא אל נקודת ההתפתחות הפוטנציאלית שלו )Zone of Proximal Development).

 המושג מעורבות מרחיב את מושג הזרימה בכך שהוא מתאר הן את ההתנסות האישית בפעילות והן את איכות הפעילות (2002 Ulich & Mayr,). בנוסף, המעורבות משלבת בתוכה את האוריינטציה המשימתית ואת המעורבנות (engagement). מושג המעורבות מכוון לערך הסובייקטיבי הריגושי של הפעילות עבור הילד כמו גם להשקעה הרגשית והקוגניטיבית שלו בפעילות. הדגש במעורבות הינו על החקרנות והמורכבות בביצוע המשימה יותר מאשר על סיום המשימה. בשונה מהמעורבות (involvement) , המעורבנות (engagement) מתייחסת להתנהגויות שאינן מכוונות מטרה. בשני המושגים, מעורבות ומעורבנות, גורמים כגון התמדה, ריכוז ואי-הסחת הדעת, מהווים מדדים המשמשים מצד אחד להערכה וניבוי התפתחותי, ומצד שני מתורגמים לכלים המודדים את איכות המסגרת הטיפולית. מושגים אלה מתייחסים לזמן בו הילד מבלה במשימה, השלמת המשימה, יכולת התמודדות עם מכשולים וריכוז. מושגים אלה משקפים את מידת מעורבותו של הילד. בדומה לחקר המעורבות, שאלונים המעריכים את המעורבנות מתייחסים לרמת המורכבות, החקירה וההתפתחות של פעילות הילד (McWilliam & Bailey, 1995). אם כן, בספרות המחקרית מופיעה התייחסות דומה לשני מושגים אשר לרוב מתורגמים לעברית כמעורבות, involvement  ו- engagement וביישומם ככלים תצפיתיים ניכר דמיון רב.

 בנוסף, המושג מעורבות נשען על תיאוריית ההנעה ויוצא מתוך הנחת היסוד לפיה, כתוצאה ממעורבות עמוקה של הילד במהלך הפעילות, מתרחשת התפתחות (2002 Ulich& Mayr,). מושג המעורבות מקבל תוקף לגבי היותו מושג התפתחותי משמעותי בעקבות מגוון מחקרים שנעשו בשנים האחרונות. כך נמצא כי מידת מעורבותם (engagement) של הילדים בפעילות במעון היום הייתה קשורה לאיכות הכללית של מעון היום בו שהו, אך לא נמצא קשר בין היחס המספרי בין מטפלות לבין ילדים וגודל הקבוצה, לבין מידת מעורבותם בפעילות הכיתה במחקר של(Ridley et al.,2000) . מכאן הסיקו החוקרים כי מספר הילדים בקבוצה, והיחס המספרי בין המטפלות לבין הילדים אינם מאפיינים מהימנים לצורך הגדרת איכות ההתנסות. לדעתם, איכות הקשר והאינטראקציות בין הילדים לבין המבוגרים, הם המאפיינים המשמעותיים לצורך הגדרת איכות הטיפול שהילדים זוכים לו. בהתאם לכך, מידת ההתאמה של הסביבה לילדים ומידת ההיענות של המטפלות הם גורמים המשפיעים על מידת מעורבות הילדים בפעילות יותר מאשר היחס המספרי בין המטפלות לילדים וגודל הקבוצה.

 במחקר אחר שבדק את מידת המעורבות (engagement) של ילדים בפעילות השוטפת, נמצא שבמסגרות באיכות ירודה, הילדים היו מעורבים פחות בפעילויות, והפגינו שכיחות גבוהה של משחק יחידני ושוטטות ללא מטרה  Love, Ryer & Faddis, 1992; Vandell & Powers, 1983)) . לעומתם, ילדים שביקרו במסגרות באיכות גבוהה היו מעורבים יותר בפעילויות והפגינו משחק מורכב עם חברים ומשחקים Howes et al.,  1995)). חיזוק לממצאים אלה מגיע מאוחר יותר במחקר שמצא כי מעורבות הפעוטות בפעילות בגן מושפעת מרגישות המטפלת. פעוטות שקיבלומהמטפלת טיפול  יותר רגיש, תומך ומובנה היו מעורבים בצורה חיובית יותר בפעילות במסגרת הטיפול. בנוסף, נמצא קשר בין רמת ההשכלה של ההורים לבין מידת מעורבות הילדים ( 2007Kryzer et al.,).

 אמנם, סקירת הספרות בנושא מעורבות הילד במסגרות הטיפול לגיל הרך מוגבלת, אך בשנים האחרונות נעשה ניסיון לבדוק את המעורבות כביטוי התנהגותי של המצב הרגשי בקרב הילד הצעיר. החוקרים העוסקים בבחינת המעורבות כמאפיינת איכות מעון, משערים כי מסגרת טיפול באיכות נמוכה תוביל לרמת מעורבות נמוכה בקרב הילדים השוהים בה. לאור הנחה זו, עולה השאלה לגבי מידת המעורבות של ילדים השוהים במסגרות טיפול באיכות מבנית נמוכה בטיפולה של מטפלת רגישה.

דרך נוספת להתבונן על התנהגותם של ילדים ועל איכות החיים שלהם במסגרות הטיפול לגיל הרך הינה באמצעות תצפית על ה-well-being  ועל הטון ההדוני שלהם. הwell-being הוגדר כמצב הוליסטי סובייקטיבי שקיים כאשר טווח של רגשות, כשביניהם אנרגיה, ביטחון , פתיחות, הנאה, אושר, רגיעה ואכפתיות משתלבים יחד ומאוזנים Brown, 2000) Stewart-). הגדרה אחרת השתמשה  במושגים דומים וכללה: הנאה, רגיעה ושקט פנימי, חיות, פתיחות, ביטחון עצמי ולהיות במגע עם עצמנו Laevers, 2005)). מונחים אלה מייצגים את תחושת ה-well-beingכתוצאה של הגשמת הצרכים הבסיסיים: צרכים פיזיים, צורך בחיבה, צורך בחום, צורך בחוויה עצמית של מסוגלות, צורך למשמעות והצורך בערכים מוסריים. Laevers(2005) הדגיש כי התצפית על משתנים אלה כמייצגים את איכות החיים של הילד מהווה אמצעי להבנת המתרחש בקרב הילד הנמצא במסגרות טיפול לגיל הרך.

 הטון ההדוני משקף דרך נוספת לאמוד את החוויה הרגשית של הילד.Stern  (1988) מתייחס למושג "הטון ההדוני" של התינוק כמאפיין של הנאה וחוסר-הנאה. הוא מתייחס למורכבות המושג בכך שהמיקוד והרגישות המרכזיים של התינוק מכוונים לעבר מצב פנימי של טון הדוני, דבר שאינו מאפשר לתינוק להתמקד באירועים חיצוניים אלא מחייב אותו להתמקד במצבו הפנימי. תינוקות חווים ומביעים טון הדוני כבר בחודשים הראשונים לחייהם.בהמשך ההתפתחות, כאשר התינוק בשל יותר, ומחסום התגובה שלו פחות אופרנטי, התינוק יהיה בעמדה שבה הוא מסוגל להיות ערני למאורעות החיצוניים הגורמים הנאה וחוסר-הנאה. לטון ההדוני של התינוק יש משמעות אבולוציונית והוא בעל ערך להישרדות. בנוסף נטען כי הטון ההדוני הינו החוויה הרגשית הראשונה של התינוק כשהוא חשוף לסוגים חדשים של חוויות חיים. עוד הוא הראה כיאמהות מראות ביטחון רב בשיפוט היבטים שונים לגבי המצב הפנימי של התינוקות, אך הן פחות בטוחת לגבי קטגוריות של אפקט הנראות על פני התינוק (Emde, 1980).

 בספרות המקצועית מתקיים דיון האם הנאה וחוסר-הנאה נראים על ספקטרום מתמשך או דיכוטומי בתוך חוויות של הנאה (טוב) וחוסר הנאה (רע). הטענה היא כי טון הדוני לא נחווה כרצף אלא מופרד לשני דברים מנוגדים, ולכן ניתן לחלק את החוויה לשתי קטגוריות נפרדות ושונות הנאה וחוסר-הנאה אשר ניתן לחוות אותם במקביל. לא ברור אם כן האם החוויה האפקטיבית מקדימה את הטון ההדוני שהילד מבטא, או לחילופין הטון ההדוני מקדים את החוויה הרגשית. יחד עם זאת, מחקרים הבוחנים הבעת פנים של תינוקות מוכיחים שהפנים מביעות קטגוריות אפקט נפרדות. ביטויים רגשיים מחולקים לשתי קטגוריות רחבות: חיובי ושלילי. בינקות רגשות שליליים כוללים פחד, מצוקה, וכעס ובאים לידי ביטוי לעיתים קרובות באמצעות בכי. רגשות חיוביים מערבים בתוכם הנאה, ולרוב, באים לידי ביטוי באמצעות חיוך, התעניינות וביטויים קוליים. משנת החיים השנייה הביטויים הרגשיים של הילדים הופכים להיות ברורים יותר ומופיעים בעקבות תקשורת עם מבוגרים וקבוצת-השווים Fogel, 2001)). בגיל זה, הביטוי הרגשי הבולט ביותר הוא החיוך (Malatesta et al., 1986),והרגשות המובעים באמצעות בכי הם: מצוקה, תסכול וכעס. המצוקה והתסכול באים לידי ביטוי בינקותואילו הכעס מופיע רק בסוף שנת החיים הראשונה והבושה מופיעה הרבה יותר מאוחר  (Izard, 1981). אם כן, בגיל הצעיר, החוויות הרגשיות של התינוקות מלוות בהבעות רגשיות הבאות לידי ביטוי בהבעות פנים, במחוות גופניות ובהשמעת קולות. ביטויים אלה של הבעות רגשיות הינם אוניברסאליים ומופיעים בקרב תינוקות מכל התרבויות (Ekman, 1980).

הספרות המקצועית העוסקת בהתפתחות רגשית מדגישה את הקשר בין הויסות הרגשי של הילד והתקשורת בין מבוגר לתינוק (Fogel, 1993). כך למשל, פעוטות נוטים לבטא הבעות חיוביות בתקשורת שלהם עם מטפלת (Grolnick, Cosgrove & Bridges, 1996). בהתאם לכך, נצפה שיהיה קשר בין הרגישות של המבוגר כלפי הילד לבין ההבעות הרגשיות של הילדים.

 סיכום

 המבוא הציג את הכיוונים המחקריים הקיימים כיום בחקר מסגרות טיפול לגיל הרך בארץ ובעולם. הסקירה הציגה תמימות דעים לגבי הבעייתיות הקיימת במדיניות ובמציאות הישראלית לגבי מעונות היום אשר מופעלים בחלקם בתנאים קשים. עולה כי מסגרות הטיפול לגיל הרך בארץ מאופיינות בגורמי סיכון כגון: איכות טיפול נמוכה, זמן שהות רב ומספר מטפלות מצומצם המטפל במספר גדול של ילדים בקבוצות גדולות. בעקבות קיומם של ממצאים אמפיריים המדווחים על גורמי סיכון הנובעים ממסגרות טיפול באיכות נמוכה, ולאור קיומם של מחקרים שמצאו מסגרות חינוך באיכות גבוהה כגורמי מגן לילדים בסיכון, התעורר צורך לבחון האם ניתן לאתר גורמי מגן שיכולים לספק מענה למול נתוני האיכות הנמוכה, או שמא נתוני האיכות הם כה נמוכים עד כי קשה למתן את השלכותיהם על התפתחות ילדים בגיל הרך.

 בנוסף, סקירה זו העלתה את חשיבות רגישות המבוגר המטפל בתינוק כגורם העשוי להשפיע על התפתחות הילד. רגישות מטפל נחשבת כגורם מגן להתפתחות אדפטיבית של ילדים ומהווה את הבסיס לקיומה של מערכת יחסים בטוחה בין הילד לבין המבוגר המטפל בו. הסקירה הדגישה את מיעוט המחקרים העוסקים בבחינת מימדי הרגישות של המטפלת במסגרות טיפול לגיל הרך. המחקרים שנעשו עד כה, אמנם הצביעו על המרכיבים של אקלים רגשי, אך לא התמקדו ברגישות המטפלת כמימד העשוי למתן את גורמי סיכון הקיימים במעון. המחקר הנוכחי בודק האם רגישות המטפלת מהווה גורם ממתן לגורמי הסיכון הקיימים במסגרות הטיפול בארץ.

 על בסיס סקירת הספרות שהוצגה עד כה עולות שתי מטרות למחקר הנוכחי:

 1.   מיפוי מסגרות חינוך לגיל הרך שקיימות בארץ על בסיס מספר אפיונים מבניים (למשל, גודל קבוצה ויחס מספרי בין מטפלות לבין ילדים) ותצפיות על אינטראקציה בין מטפלות לבין ילדים במסגרות אלה על פני אפיזודות טיפול שונות.

 2.   הערכת רגישות המטפלות במגוון מסגרות טיפול לגיל הרך בארץ, בדיקת האופן בו היא באה לידי ביטוי במסגרות בעלות אפיונים מבניים שונים, ובחינת הקשר בין רגישות מטפלת למדדי ילד (למשל, מעורבות והתנהגות רגשית).

 לסיכום, המחקר הנוכחי מתחקה אחר הקשר בין מאפייני הרגישות של המטפלת לבין משתני התוצאה של הילד, תוך בחינת אפיוני איכות המעון. המחקר בוחן מגוון אפשרויות שילוב בין רמות שונות של איכות מעון לבין דרגות שונות של רגישות מטפלת. השאלה המרכזית של המחקר, אם כן, הינה האם בתנאים של איכות מעון ירודה, רגישות המטפלת תהווה גורם ממתן או לחילופין, התנאים הקשים יגברו על רגישות המטפלת?

 דיון

 במחקר הנוכחי נעשה מיפוי של מסגרות חינוך לגיל הרך על בסיס אפיונים מבניים ותצפיות על אינטראקציה בין מטפלות ובין ילדים. בצידו של אפיון זה המטרה המרכזית של המחקר הייתה הערכת רגישות המטפלות במגוון מסגרות טיפול לגיל הרך בארץ, בדיקת האופן בו היא באה לידי ביטוי במסגרות בעלות אפיונים מבניים שונים, ובחינת הקשר בין רגישות מטפלת למדדי ילד ( למשל, מעורבות והתנהגות רגשית).

 תוצאות המחקר פותחות צוהר להבנת הדינאמיקה בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מעורבות הילד והתנהגותו הרגשית במסגרות טיפול הנבדלות ביניהן באיכות התנאים המבניים. נתונים אלה מצטרפים לתוצאות מחקרים שנעשו בעשור האחרון המתמקדים באיכות המטפלת ובמערכת היחסים הנרקמת עימה כגורם מרכזי העשוי להשפיע על התפתחות תקינה ואיכות החיים של הילדים  (Ahnert et al., 2006; Albers et al., 2007; De Schipper et al., 2006; Gerberet al., 2006;
 Marty et al., 2005
). 

 מטרת המחקר העיקרית הייתה לבדוק האם ההיענות הרגשית של המטפלת גוברת על משתני איכות מעון שהוגדרו בעבר כגורמי סיכון, ובכך מהווה גורם מגן מפני גורמי הסיכון המאיימים על ילדים הנמצאים במסגרות טיפול באיכות ירודה יותר. בתכנון המחקר נבחנה האפשרות כי בסופו של דבר, גורמי סיכון כגון מספר רב של ילדים המטופלים על ידי מספר מצומצם של מטפלות, יגברו על ההיענות הרגשית של המטפלת כך שההיענות הרגשית תשפיע במידה פחותה או לא תשפיע כלל על איכות החיים של הילד. בהתאם לכך, במחקר זה, איכות החיים של הילד הוגדרה באופן אופרטיבי באמצעות שלושה פרמטרים בהתנהגותו: מידת המעורבות, טון הדוני ו-well-being. אם כן, המחקר בוחן האם היענות ותגובתיות רגשית מותאמת מצד המטפלת, מהווה משתנה חשוב התורם להתפתחות הילד באמצעות שיפור המעורבות של הילד בפעילות, העלאת רמת הטון ההדוני החיובי לצד הפחתת רמת הטון ההדוני השלילי והעלאת רמת ה-well-being של הילד.

 

ממצאי המחקר מאוששים את ההשערה לגבי הקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת כלפי הילדים לבין מידת מעורבותם. בנוסף, הממצאים חידדו את ההבדלים בין מסגרות הטיפול בעלות איכות התקנית לבין אלה שאיכותם אינה תקנית. למרות ששכיחות התנהגות שלילית של מטפלות וטון הדוני שלילי של ילדים כמעט ולא נראו במסגרות הטיפול במחקר כולו, תוצאות המחקר מבליטות מצב לפיו, כשתופעות אלה נצפו, הן נמצאו במסגרות טיפול שאיכותן אינה תקנית. ממצא מעניין נוסף הממחיש את ההבדלים בין הקבוצות הינו הימצאותה של שכיחות גבוהה יותר של אינטראקציה דיאדית בין מטפלת לבין ילד במסגרות טיפול באיכות תקנית מאשר במסגרות טיפול באיכות שאינה תקנית. כמו כן, נמצא הבדל מובהק בין ההיענות הרגשית של המטפלות במעונות באיכות תקנית לבין ההיענות הרגשית של מטפלות במעונות באיכות שאינה תקנית באפיזודות של קבלת הילדים בבוקר ובתהליך ההשכבה לישון, כך שבאיכות התקנית ההיענות הרגשית של המטפלת גבוהה יותר. יחד עם זאת, לא נמצא קשר בין ההיענות הרגשית לבין התגובות הרגשיות של הילד על פני המדגם כולו ובקבוצות האיכות בנפרד.

 הבנת הקשר בין איכות המעון לבין ההיענות הרגשית והופעתן של שכיחות התנהגויות שלילית בקרב מסגרות טיפול שאינן תקניות תהווה בסיס להמשך הדיון על הקשרים האחרים הבאים לידי ביטוי במחקר מקיף זה. בהמשך, ייערך דיון באפשרות השיבוש של הקשר בין אמפתיה לבין היענות רגשית בהקשר של טיפול בקבוצת ילדים. לאחר מכן, נתמקד בדיון על השערת המחקר המרכזית לגבי הקשר בין ההיענות הרגשית של המטפלת לבין מידת המעורבות של הילד בפעילות, וההבדלים בין מסגרות טיפול באיכות תקנית ובאיכות שאינה תקנית בהקשר ליחסים שנמצאו. כהמשך ישיר במסגרת ההתמקדות בהשערות המחקר המרכזיות יוסבר היעדר הקשר בין ההיענות הרגשית לבין התגובות הרגשיות של הילד וייערך ניסיון למצוא הסבר לקיומו של טון הדוני שלילי במסגרות טיפול שאינן תקניות. בכדי להעמיק את ההתבוננות בתוצאות המחקר, יוסברו ההבדלים בהתנהגות המטפלות באפיזודות הטיפול השונות. לבסוף, יוצגו מגבלות המחקר מצד אחד ותרומת מדד ההיענות הרגשית בהקשר הקבוצתי לצד תרומת המחקר למחקרי המשך ולעבודה יישומית במסגרות טיפול בארץ ובעולם, מהצד השני.

 אפיון מסגרות טיפול לגיל הרך בישראל

 במטרה למפות את מסגרות החינוך לגיל הרך נבחנו אינטראקציות בין מטפלות ובין ילדים במצבי טיפול שונים. בהתאם לכך, נבדקה השאלה האם במסגרות טיפול בעלות אפיונים מבניים באיכות שאינה תקנית יש פחות התנהגויות חיוביות ויותר התנהגויות שליליות של המטפלת לעומת מסגרות טיפול באיכות תקנית?

 למרות שלא נמצא קשר בין האיכות המבנית של המעון לבין שכיחות ההתנהגויות החיוביות של המטפלת עולים ממצאים נוספים המחדדים את אפיונם של מסגרות הטיפול באיכות שאינה תקנית. הממצאים מחזקים את הסברה לפיה האווירה הרגשית במסגרות טיפול שאינן תקניות קשה יותר מאשר במסגרות טיפול תקניות. ניתן לראות מגמה בולטת בה מרבית המטפלות המציגות שכיחות התנהגות שלילית מצויות במסגרות שאינן תקניות. וכן, מרבית המטפלות במסגרות איכות מעון תקניות אינן מבטאות שכיחות גבוהה של התנהגות שלילית ביחס לילדים. כפי שציינו, התנהגות שלילית כלפי ילדים אסורה על צוותים חינוכיים בארץ ובעולם המערבי. במדינת ישראל ובארגונים המפעילים את מסגרות הטיפול לגיל הרך קיים פיקוח שמטרתו למנוע התנהגויות מסוג זה, אך למרות המאמצים למניעתם  מסתבר שעדיין ניתן לצפות בהן אם כי בשכיחות נמוכה. ממצאי המחקר מראים כי כשהתנהגות זו קיימת, היא באה לידי ביטוי במידה רבה יותר במסגרות הלא תקניות. תמונה זאת משקפת מציאות שחשוב להתייחס אליה על אף היעדר יכולת סטטיסטית להעמיק בממצאים אלה עקב מספר הנבדקים הקטן יחסית המשתקף מתוכם. שכיחות ההתנהגות החיובית והשלילית של המטפלת כלפי קבוצת הילדים וכלפי הילדים כפרטים יכולה לשקף את האווירה הטיפולית אליה נחשף התינוק. על מנת לבחון את המימד ההתנהגותי הטכני בתוך האווירה הטיפולית, נבדק הקשר בין אווירה זו לבין האיכות המבנית של מסגרת הטיפול לגיל הרך, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהתאמתה או באי התאמתה לתקנים המומלצים.

 הממצא באשר לשכיחות התנהגות שלילית גבוהה יותר במסגרות טיפול שאינן תקניות תואם מחקרים קודמים כגון זה של Crittenden & Claussen (2000), שטענו כי מסגרות טיפול קבוצתיות לתינוקות אינן טובות דיין, מכיוון שהמטפלות מחלקות את תשומת ליבן בין הרבה ילדים, וכתוצאה מכך לילד יש פחות נגישות למבוגר המטפל בו. כאשר ילדים נחשפים לטיפול באיכות נמוכה, ההתנסות המצטברת שלהם אינה אידיאלית. חיזוק נוסף לאקלים הרגשי המאתגר השורר במעונות היום בארץ עולה ממחקר קודם Aviezer et al.,2002)), המראה כי ההיענות הרגשית של האם אינה משפיעה על הילד השוהה רוב יומו במעון, מאחר שבמפגש בין הילד להורה בסוף היום, האמהות מאותגרות וצריכות להתמודד עם התסכול המצטבר של תינוקותיהן, ועבור חלקן קשה יותר לזהות את הצרכים של ילדיהם. אתגור זה עשוי לתרום לניצול לא יעיל של הרגישות האימהית גם במקרים בהם האם רגישה באופן בסיסי.

 השכיחות הגבוהה של התנהגות שלילית במסגרות טיפול באיכות ירודה מופיעה גם במחקרים הקודמים שנערכו בישראל (Koren-Karie et al., 2005; Sagi et al., 2002). אם כי חשוב לציין שתופעה זו, של שכיחות גבוהה של התנהגות שלילית מצד המטפלת, נמצאה במינון קטן מאוד יחסית לגודל המדגם. נטייה זאת הייתה קיימת אף בעוצמה רבה יותר במחקר קודם שנעשה בארץ, שבו צוין כי התינוקות אמנם לא חווים באופן שיטתי יחס שלילי, אך ברוב המקרים הם גם אינם חווים יחס חיובי המתמשך לאורך רוב השהות במעון (Koren-Karie et al., 2005). אמנם הממצאים של המחקר הנוכחי לא הושוו עם ממצאי המחקר הקודם, אך במידה שאכן יש הפחתה בהתנהגות שלילית כלפי ילדים, קרוב לודאי כי היא נובעת מכך שבמהלך העשור שחלף מהמחקר הקודם, מטפלות רבות עברו קורס מטפלות והוכנסו דרכי עבודה מותאמות ותוכניות הדרכה למטפלות כגון "ללמוד לחיות יחד", "הדרכה באמצעות וידיאו" (בר, 2007; גת, 2008), שמטרתן לשפר את הרגישות של המטפלות לצרכיהם של התינוקות והפעוטות. ייתכן שבמהלך השנים המטפלות רכשו מיומנויות טכניות, בעזרתן הן מפחיתות את ההתנהגות השלילית כלפי ילדים ומגבירות את ההתנהגות החיובית כלפיהם.

ככל הנראה, בארץ, מסגרות טיפול לגיל הרך הנחשבות לצורך המחקר הנוכחי כבעלות איכות תקנית, עדיין אינן עונות לרמת התקינה הבינלאומית ולכן מתעורר קושי מתודולוגי רב יותר למצוא קשר בין איכות המעון לבין שכיחות התנהגות חיובית של המטפלות. כאמור התקן הרצוי הינו יחס מספרי של מטפלת אחת על כל שלושה ילדים בקבוצות של עד שישה תינוקות,  ואילו במחקר הנוכחי, בגלל היעדר כמות מספיקה של מסגרות מסוג זה, הוגמשו הקריטריונים למסגרות באיכות תקנית. בבואנו לאפיין את מסגרות הטיפול לגיל הרך בישראל נתון זה משמעותי ומעלה שאלה האם בכלל קיימות בישראל מסגרות טיפול באיכות תקנית.

 תאור הקשר בין איכות המעון לבין היענותה הרגשית של המטפלת, המוצג בהמשך הדיון, מהווה את הנדבך המקשר בין אפיון מסגרות הטיפול לגיל הרך בארץ לבין בחינת ההשערות המרכזיות של המחקר.

להמשך קריאה

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה