האם הרצון העז שלנו "ללמד" מעמיד בסכנה ערכים חשובים

מאת: אלינור סטוקס זנטון. "ילדים צעירים" ינואר 2001.

For American 's Infants and Toddlers, Are Important Values Threatened
by Our Zeal To "Teach"
Eleanor Stokes Szanton, Young Children, January 2001, p.p.15-21

במשך יותר מ- 40 שנות צפייה, עבודה וחקירה של ילדים ופעוטות , במסגרות חינוכיות, בארה"ב ובחו"ל , נעשיתי מודעת לערכים המנווטים את תהליך גידול הילדים שלנו.

חוקרים של התפתחות בגיל הרך, מדברים מצד אחד על תהליך התפתחות אוניברסלי, הנכון לכל הילדים בעולם ומצד שני הם חוקרים הבדלים בין קבוצות בהתפתחותם של ילדים, ומה המשמעות של לגדול בקבוצה אתנית מסוימת, או לגדול עשי או עני, שחור או לבן, בכפר או בעיר.

חוקרים עוסקים גם בהבדלים אינדבידואליים, כמו הבדלי טמפרמנט, יכולות, ועמידות. אבל בדרך הם מתעלמים מגורם לא פחות חשוב והוא מאפיינים לאומיים- שרבים מאתנו מאמינים שהם בסיס כוחה של ארה"ב.

התעלמו מ…	נחקר	התעלמו מ…	נחקר
הבדלים אינדיבידואליים	הבדלים תרבותיים וקבוצתיים	מאפיינים לאומיים	התפתחות אוניברסלית

למרות השונות, חשוב לראות כמה משותף יש בדרך בה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, בבית ובמסגרות לגיל הרך. בעשותנו כן אנו מכינים את ילדנו לחיים בארה"ב במאה הבאה. חשוב במיוחד להבין עד כמה אנו מגדלים אותם פונקציונאלית לתפקד בחברה שלנו, במיוחד כיון שהתהליך באופן לא מכוון מאוים כעת.

המאמר שלהלן עוסק בדרך בה ערכים אמריקאים מועברים בתהליך החברות והחינוך, ומדגיש את חשיבותם של ערכים אלה במאה ה21. המחקר מניף דגל אדום לגבי תוכניות חינוכיות רבות בגיל הרך, בהן מיושמות טכניקות למידה המיועדות לגילאים בוגרים יותר ובעשותם כך מתעלמות מהצרכים ההתפתחותיים של תינוקות ופעוטות, ומשפיעות על ילדים אלה ועל הצלחתם להשתלב בעתיד בתרבות האמריקאית שהם חלק ממנה.

עמדות כלפי השונות
החשיבות של הבנה וכיבוד השונות, היא בבסיסה של התרבות האמריקאית ומבדילה אותה מאומות אחרות. חשיבות רבה לערך זה בגין העובדה שארה"ב היא אומה עם הרבה שונות.

צריך להביט רק סביבנו במתרחש בעולם , במאבקים האתניים, לאומיים, השנאה והפשע בין קבוצות שונות בתוך ארה"ב כדי להבין עד כמה ההכרה, ההבנה והכבוד לשוני.

העמדה האמריקאית כלפי שונות בולטת במסגרות לגיל הרך, והיא שונה ממקומות אחרים בעולם.על מנת להמחיש זאת אציג דוגמא: בביקורי באחת ממדינות אירופה, סיירתי במעון יום שבו 3 כיתות לימוד במבנה אחד גדול. בחדר הראשון שכבה ילדה בת 8 חודשים על השטיח לבד, עיניים פקוחות לרווחה והיא קשובה, ללא הבעת פנים , ואף אחד לא ניגש או שם לב אליה ,חשבתי שאינה חשה בטוב.

סיירתי בשאר הכיתות , אך המבט של הילדה נשאר לי בראש ואחרי 45 דקות של סיור ביקשתי לחזור לאותה כיתה. מצאתי את הילדה באותה תנוחה שבה הושארה לפי 45 דקות, כששאלתי מדוע היא שוכבת כך האם היא לא חשה בטוב? המטפלת ענתה שהיא "אלבנית", מיעוט החי במדינה זו, הסתבר שאימא אלבנית שרצתה שהתינוקות שלה תתחנך לפי הרוב במדינה ולכן רשמה אותה למסגרת רגילה ולא למסגרות המיוחדות לאלבניים, למגינת ליבם של המטפלות וצוות המעון. רק אחרי שגיליתי בה עניין הרימה המטפלת את התינוקות ושמה את ראשה על הכתף, הילדה הגיבה מידית.

בארה"ב אצל רוב האמריקאים התנהגות כזו היא חריגה, זה קורה לעיתים אך תמיד נתפס כטיפול רע. בארה"ב טיפול נכון אומר שהמטפלת היא מאותה קבוצה אתנית, ואותו רקע שפתי של הילדים בהם היא מטפלת. המטפלת למדה משהו על התרבות בה חי הילד, מהמשפחה וממקורות אחרים . ( Lally et al. 1995, Bredkamp& Coppel 1997)

שימת לב לרקע התרבותי של הילד חשובה. המסגרות הקדם בית ספריות מפתחות את "תחושת העצמי" עם אהבות ושנאות, עמדות ונטיות. הילדים הם בשלב של פיתוח העצמי הראשוני הזה, וחלק מהלמידה מתרחש מהתצפית על תגובתה של המטפלת בזמנים שונים ובמצבים שונים, איך אנשים מגיבים אליהם ואל אחרים, ואיך מבטאים רגשות. הפעוט משתמש ברשמים אלה ולעיתים קרובות מטמיעה אותם בעצמי שהוא בונה" (Lally. 1995).

תחושה העצמי הזו היא אישית ותרבותית, עם ציפיות תרבותיות לאיך מתנהגים בזמנים ומצבים שונים, כלפיהם וכלפי אחרים, איך מבטאים רגשות.

שונות נוספת שהמדינה שלנו מכבדת , היא השונות ביכולות הפיזיות והשכליות והיא באה לידי ביטוי בתוכניות החינוכיות במסגרות מעורבות. במדינות רבות ילדים עם צרכים מיוחדים, מוחבאים רחוק במסגרות נפרדות או בבית והם מהווים בושה להוריהם.

מאמצע שנות השבעים , אנו עברנו לשילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות רגילות, על מנת להרחיב את ההזדמנויות של ילדים אלה ולהעשיר את הקבוצה ככלל ('Brian 1997 O,Bryant & Graham 1993)

טיפול טוב מכבד שונות

אינדיבדואליזם ועצמאות

חינוך וטיפול איכותי בגיל הרך בארה"ב, שם דגש על אינטראקציה מבוגר ילד. מחייכים לילדים, מדברים אליהם הרבה , מעודדים תשומת לב משותפת, מדברים על מה שהילד עושה, משיימים את הפעילות, ממקמים אותה בהקשר שלה, ומרחיבים את הפרשנות של הילד לאירוע.

הבדלי טמפרמנט נלמדים ומכובדים. הילדים לומדים להשתמש במחנכת ובמטפלת כמשאב (Discoveries of Infancy 1992) .בארה"ב טיפול איכותי מבוסס על יחס נמוך בין מספר הילדים למטפלת, תגובתיות של המטפלת וגישה אישית לחינוך לגיל הרך .
( Lally et al. 1995, Bredkamp& Coppel 1997).

יפן היא דוגמא טובה לגישה מנוגדת לחינוך בגיל הרך. ביפן הדגש הוא על קבוצת עמיתים (אנו מדברים על ילדים בגילאי שלוש ומעלה כי ילדים מתחת לגיל 3 לא טופלו בקבוצות עד לא מזמן).

הילדים משובצים ל"קבוצות למידה" ואותה קבוצה ממשיכה יחד מספר שנים. מגיל מוקדם קיימת חלוקת תפקידים בין הילדים, והם מזכירים אחד לשני מהו תחום אחריותם. היחס בין מספר הילדים ומספר המחנכים גבוה יותר , ולכן המחנך משתמש לעיתים קרובות בלחץ קבוצתי כאמצעי חינוכי ולא באינטראקציה מבוגר ילד.(Lewis 1995)).

בחברות לא מערביות רבות, ילדים קטנים במשפחות ברוכות ילדים הופכים מהר מאד לאחד מרבים , ומטופלים ע"י אחיהם הבוגרים יותר ( 1996Le Vine et al. ).
לעומת זאת, ברור כי דברים מסוימים חסרים גם בגישה האמריקאית. למשל, בתרבות שלנו מאבדים את תחושת השייכות לקבוצה, את תחושת הנאמנות והאחריות המוקדמת כלפי ילדים אחרים. עובדה זו מבליטה עוד יותר את חשיבות האינטראקציה מבוגר ילד בחברה האמריקאית.

בחירה וחקירה

בד בבד עם ערכי העצמאות והעצמיות המקבלים דגש בחברה האמריקאית באים גם הערכים של אפשרות בחירה . החברה האמריקאית לטוב ולרע מדגישה את חשיבות העצמאות , והיכולת לבצע בעצמך דברים. דגש על ערך זה מתחיל כבר בגיל הרך. (Hansen Kaufmann & Saifer 1996 ).

חוקרים אכן הבחינו בהבדלים בהתייחסות לבנים ולבנות בנקודה זו, כאשר מעודדים את הבנים ליותר עצמאות מאשר את הבנות (Maccoby &Jacklin 1974) עם זאת בהשוואה לארצות אחרות עדיין הבנות האמריקאיות מקבלות יותר עידוד לעצמאות .

במדינות רבות, במעונות היום הצעצועים מוצאים לילדים לצורך הפעילות וביתר הזמן הם לא בטווח העין או המגע של הילד. לעומת זאת, בארה"ב ילדים לומדים מהר מאד את המושג "לא לגעת" שכן בארה"ב יוצרים מרחב מוגן המאפשר לילדים לנוע בו בבטחה. המשחקים מוצגים בטווח העין והמגע של הילדים , והילדים מקבלים עידוד לחקור ולנסות דברים חדשים.

חוקר גיל רך שביקר בארה"ב וצפה בילדים בשעה שהם בחרו שם לארנב שלהם, אמר "אתם באמת מלמדים דמוקרטיה" (הילדים בחרו בשם הארנב על ידי הצבעה) . לא משנה אם מדובר בשם או במשחק, מרגילים את הילדים האמריקאים לבחור בעצמם.

יוזמה
יוזמה היא ערך מרכזי מאד בחברה האמריקאית, והיא באה בשילוב עם עצמאות, עצמיות, בחירה וחקרנות. להוציא את המקרה הטרגי של העבדות בארה"ב , ארה"ב נבנתה ע"י אנשים שעזבו הכל על מנת להקים משהו חדש, משהו אחר לגמרי.

המתיישבים הראשונים הגיעו לאזורים פראיים, בנו את בתיהם או את החוות שלהם, בנו חנויות , יצרו קבוצות חדשות, בעצם יצרו עולם חדש. דבר שהשפיע על אופי החברה האמריקאית עד היום.

החשיבות של יוזמה אישית מוטבע בתרבות האמריקאית, וזוהה ע"י אלקסי דה טוקביל כבר בראשית קום המדינה: "האזרח בארה"ב לומד עוד בלידתו להסתמך על עצמו כדי להתמודד עם הרוע ועם הקשיים בחיים . הוא מתייחס לשלטונות בחשדנות , והוא פונה לרשויות כשהוא במצוקה רק כשאין לא ברירה אחרת. הרגל זה ניתן לזהות כבר בביה"ס , בהם הילדים משחקים במשחקים שהם קבעו להם את כללי המשחק וכללי הענישה. תפיסה זו מובילה כל פעילות בחיי החברה" (Tocqueville 1946).

היוזמה באה לידי ביטוי בעולמנו כיום. ביוזמה לפתיחת עסק חדש, בהתארגנות למאבק סביב בעיה חברתית . כנראה זה לא מקרי שבארה"ב יש אחוז גבוה של המצאות , והמהפכה של הבחירות אף היא התחילה בארה"ב.

לכן לא מפתיע שיוזמה אישית בתרבות האמריקאית באה לידי ביטוי גם בדרך בא אנו מסייעים לילדנו לגדול ולהתפתח. במדינות רבות ילדים הולכים אחרי מנהיגותו של המורה (למשל בעת בניה בקוביות מחקים את פעילות המחנך). בארה"ב , טיפול איכותי מעודד ילדים להתנסות ולבנות בעצמם, ללמוד מזה שהמגדל נופל כמו מהבניה עצמה. הדגש הוא לאפשר לילדים להתנסות במשחקים בדרכם שלהם ולא תמיד לפי המטרה שלשמה הם נוצרו, ולא בהכרח לפי הדרך בא המחנכת רוצה. תפקיד המחנך במקרה זה הוא לדון עם הילדים על העשייה שלהם.

הדבר בא לידי ביטוי גם בארוחות. בתרבויות מסוימות הילדים בשגרה מואכלים ע"י המבוגר המטפל בהם. בארה"ב לעיתים קרובות מעודדים את הילדים לאכול בעצמם, לאכול עם הידיים. גם בתחום הזחילה מעודדים ילדים לזחול יותר מבמקומות אחרים. המבוגר מעודד את הילד ללמוד מתוך ניסיון וללמוד שהוא יכול לגרום לדברים להתרחש.

זמן ריצפה והתחלת השוויוניות

זמן רצפה הוא מושג שהוטבע ע"י הפסיכיאטר סטנלי גרינשפן ובא לאפיין את הזמן בו הורים וילדים בגיל הרך מבלים ומשחקים דרך כלל על הרצפה. הישיבה על הרצפה עם התינוק או הפעוט הזוחל מסמלת את היחסים השויוניים בין המבוגר לילד.

בין אם המבוגר יושב פסוק רגליים ומגלגל כדור לילד ממולו, או סתם יושב לידו ומשוחח איתו על המשחק שבו הוא משחק, המסר הוא "אתה חשוב בדיוק כמוני, העניין שלך הוא גם העניין שלי".

זמן רצפה פחות נפוץ מחוץ לארה"ב. מבוגרים נוטים לשבת על כיסא, או לכרוע ליד הילדים המשחקים. עובדה זו משאירה את הילדים באינטראקציה אחד עם השני ולא עם המבוגר . הירידה לרצפה לצד הפעוט מדגישה את חשיבות היחסים של אחד לאחד בין המבוגר והילד. זמן רצפה הוא שלב ראשון בחינוך לשיוויון.

התבטאות

במקומות רבים בעולם הילדים נישאים על ידי האם כל הזמן ואין לתינוק צורך ללמוד לבכות או לאותת על הצרכים שלו, גרגור מספיק. כשהם גדלים הם צריכים לחלוק מקום קטן עם הרבה בני משפחה.

במערב בכלל ובארה"ב בפרט, ילדים מושמים בעריסות נפרדות, ובד"כ גם בחדרים נפרדים והם לומדים מהר מאד שהם צריכים להשתמש בגוף שלהם ובקול שלהם על מנת לגרום לדברים לקרות , דוגמא טובה לכך מוצגת במחקר הבא.

תינוקות יפניים בני חודשיים בוכים פחות ולפרקי זמן קצרים יותר מעמיתיהם האמריקאים, בשעה שהם באים לקבל את החיסונים (Lewis, Ramsey & Kawakami 1993 ) הבדל זה הוא התנהגותי, אך מדידת רמת הקורטיזול שלהם שהוא מדד לחרדה ,מראה שרמת החרדה אצל התינוקות היפניים והאמריקאים זהה .

נכון שיכולים להיות לכך גורמים מתערבים כמו הבדלים גנטיים, אך העובדה היא שתינוקות אמריקאים נוטים יותר להראות תגובה לגירוי.

ביטוי עצמי בגיל הילדות חשוב מאד בחברה האמריקאית, ולכן הם מאפשרים רמה גבוהה של פעילות, רעש, בלגן גם בנוכחות המבוגר. לכן גם שרבוט של ילד על הנייר מוערץ יותר מבמדינות אחרות בהן הדגש הוא על התוצר הסופי.

מעורבות הורים בתוכנית

במדינות רבות נתפסים ההורים כגורמים מזהמים ונוכחותם במסגרת החינוכית לא רצויה. כשנותנים להם להיכנס הם צריכים ללבוש מסכות ונעלי בית. הילדים מחליפים את הבגדים בבגדים של המסגרת לפני שהם נכנסים לחדר המשחקים.

במסגרות אלה לא מעודדים הורים לבקר ויש מעט מאד שיח איתם בתחילה ובסוף כל יום. הילד חי בשתי מסגרות חיים, בבית ובמעון ואין שום קשר ביניהן.

בארה"ב לעומת זאת טיפול איכותי בעיקר בגיל הרך נתפס כטיפול משותף של ההורים והמסגרת החינוכית. הצוות רואה צורך להתייעץ עם ההורים בכל אירוע שקשור לחיי התינוק, כמו האכלה, החתלה שינה וכו'. מסגרות טובות דורשות בנוסף יעוץ צמוד, בנושאים כמו גמילה, משמעת , הרגלי שינה, ונושאים אחרים העשויים לגרום למתח בין המבוגר והילד. ( Hansen&Kaufmann 1997 Lally et al. 1995).

בגלל השונות החברתית בארה"ב המטפלות והמחנכות חייבות להכיר את הרקע התרבותי והציפיות של המשפחה מהמעון. כשיש פערים גדולים בין ציפיות המערכת לציפיות ההורים בנושא ענישה למשל, מתנהל משא ומתן בין ההורים למסגרת החינוכית כדי לכבד את העמדות של שני הצדדים: ערכי ההורים והפילוסופיה המקצועית של המסגרת החינוכית.

בפני מה יעמדו ילדינו במאה החדשה

אנו מחנכים את ילדנו על פי הערכים שלנו כדי שישתלבו טוב בחברה. אך האם אנו נותנים את הדעת שהצרכים של ילדינו יכולים להיות שונים במאה הבאה? אם נתבסס על מה שידוע לנו במאה הבאה הם יצטרכו :

– להיות מוכנים תמיד לשינוי, כי הדבר הקבוע היחיד בעולם בעתיד יהיה השינוי, הדגש יושם ל חשיבה יצירתית, חשיבה מחוץ למסגרת וחדשנות.

– בחברה ההולכת ונעשית מורכבת יותר יהיה צורך בגמישות ,ויכולת להרגיש בנוח עם החלטות מורכבות.

– בעולם החדש תהייה חשיבות ליכולת של אדם להסתדר עם אנשים אחרים שונים יותר הן אתנית והן תרבותית.

– להיות מיומנים בשימוש בשפה. המהגרים שביניהם יצטרכו להיות דו לשוניים ולשלוט מעבר לשפת האם גם בשפה האנגלית.

– הם צריכים להאמין שהם יכולים לשנות- שהם יכולים להשפיע על חייהם הם ועל חיי הסובבים אותם.

– הם צריכים להרגיש בנוח לומר את דעתם, להתמקח, ולהחליף את האלימות בויכוח מילולי.

– הם צריכים להרגיש שיש הזדמנות שווה לכל אזרח, ויש לו זכות לכבוד.

– שיתמזל מזלו ותהייה לו משפחה שמקיימת ומעצימה את תפקיד המשפחה, שיודעת לעבוד טוב עם הרשויות האמורות לעזור לה.

היות והחינוך מתחיל מלידה , חשוב שתינוקות ילמדו על שונות, שילמדו לבטא את רגשותיהם , שישוחחו "ארוכות" עם המבוגרים המטפלים בהם, שתינתן להם ההזדמנות לנוע בחופשיות, לשחק במשחקים שהם בוחרים, לתפעל אותם על פי דרכם הם, שיוכלו לנסות דרכים חדשות ,שיהיו עדים ליחס של הערכה מצד המחנכים כלפי הוריהם.
כך יתחיל המסע שלהם להפוך למבוגרים המוכנים להתמודד עם המאה הבאה בארה"ב.
ילדים שחוו זאת ילמדו להפנים את הערכים החשובים לאומה.

אז מה הבעיה ?
אם כך, למה לא להמשיך בדרך בא הלכנו עד כה?
מסתמנות שתי בעיות:

1. התרבות שלנו כוללת בתוכה הרבה תת תרבויות, ואין ביניהן הסכמה לגבי איך התינוק צריך להראות בעתיד. נושא זה נידון בהרבה מקומות, אך אנו לא נתמקד בו במאמר זה.
2. דווקא מההכרה בחשיבותן של השנים הראשונות, לידה עד 3 , להתפתחות הילד. קובעי המדיניות מתייחסים לגיל הרך לא כאל ביביסיטר עבור ילדים שהוריהם עובדים , אלא מדברים על "נקודת זינוק מוקדמת", התחלה שווה, ותוכניות התערבות מוקדמות. הרבה מתוכניות אלה במעונות מנסות לספק חוויה לימודית משמעותית עבור תינוקות ופעוטות מתחת לגיל שנתיים. זה דבר טוב כל עוד הוא נעשה באווירה ביתית של יחסים טובים, ולא כהנחיה, יותר כהצגת פעילויות מותאמות לגיל הילד.
כיום עדיין אנחנו מוצאים במעונות-יום סדר-יום המבוסס על תכנון שיעור, על מטרות כמותיות, והנחיה למחנכים להוביל את הפעילות לקראת השגת מטרה. דוגמא קיצונית לכך לקוחה מדף סדר היום באחד המעונות לפיו:
10.00 מתמטיקה
10.30 החתלה

זו תופעה מדאיגה. הורים המופגזים בתוכניות "ילד חכם יותר" ,ממוצרים כמו קלפים ועד קלטות וידאו שמלמדות את הילד לקרוא.

היעדר הכשרה מתאימה למטפלות ומחנכות בגיל הרך רק מעצים את הבעיה. השוק מוצף בדרישה למטפלות שהשוק לא יכול לספק, התקציב המופנה להכשרת מטפלות אינו מספיק , ושכרן הנמוך של המטפלות מביא בסופו של דבר לתחלופה של 50% מהמטפלות במהלך השנה. עובדה המחייבת הכשרתן של מטפלות חדשות .

הפועל היוצא של כל המרכיבים האלה הוא שמטפלות נצמדות לסדר יום , ולתוכנית לימודים עם הרבה עבודה קבוצתית. התנהלות זאת מחוזקת גם על ידי ההורים שמודעים לחשיבות החינוך בגיל הרך ושואלים את המטפלות חזור ושאול מה הילד למד היום.

מטפלות מיומנות יכולות לענות להורים אלה במונחים כלליים, הן יודעות מהן המטלות ההתפתחותיות העומדות בפני הילד, ואלו סוגים של פעילויות מקדמות התפתחות זו.

מטפלות מיומנות רואות שהילדים שבהשגחתן עוברים את ההתנסויות, צוברים ניסיון, בקצב שלהם וכשזה מעניין אותם .מטפלות מיומנות צברו ניסיון רב בתצפיות על ילדים, והן ממשיכות לערוך תצפיות כל הזמן כדי להתאים את המשחקים והפעילויות לצרכים ההתפתחותיים של הילדים. (ראה "Curriculum in Head Start 2000 ")

מסקנות
ארה"ב היא אחת המדינות הבודדות שהמציאה את עצמה. המצאה זו אינה מבוססת על ההיסטוריה והתרבות של בני העם. היא מבוססת על מערכת רעיונות לגבי מה האנשים צריכים להיות , תהליך המתחיל כבר בגיל הרך. תהליך זה הוא בסכנה כיום.

במתח הזה המתנהל אצל קובעי המדיניות סביב התקציב , והויכוח מה יותר חשוב בטחון לאומי או בריאות או הורדת מסים , האם זה הרבה מידי לבקש מהם שישקיעו בהכשרת מטפלות? שישלמו להן שכר הולם כדי שיגדלו את ילדנו לחיים על האדמה הזו, ובמאה החדשה הזו ?