תהליך ההחתלה מזמן לפעוט התנסויות למידה רבות

על חשיבות ההחתלה

מתוך "מדריך להורים ולאנשי מקצוע" בעריכת מגדה גרבר.
תרגום: חוה כפרי

החתלה היא אחריות יום יומית של ההורים ואנשי המקצוע המטפלים בתינוקות ובפעוטות. החתלה נחשבת, בדרך כלל, למשימה בלתי נעימה ובלתי הגיינית, ול"פסק זמן" ממשחקו ומלמידתו של הפעוט.

עם זאת, יש לי סיבות רבות לרצות לכתוב על נושא כה פשטני. החתלה היא התנסות אוניברסלית של תינוקות, החוזרת אינספור פעמים במרוצת 2-3 השנים הראשונות לחייהם. את התינוק הממוצע מחתלים כ- 5000 פעמים.

כולנו מושפעים באופן שלילי או חיובי מהתנסויות מצטברות בחיינו. אחת ההתנסויות המצטברות הראשונות בחיינו היא ההחתלה, הגוזלת הרבה מזמנם וממרצם של הילד ושל ההורה באותן שנים ראשונות, שהן המכריעות ביותר בחייו של הילד. ועם זאת, האם זה באמת "פסק זמן" בחייו המשמעותיים של הפעוט?

הבה נתבונן בתהליך ההחתלה. כשמחתלים אותו, נמצא התינוק קרוב לאמא/ למטפלת. הוא יכול לראות את פניה, לחוש את מבטה, לשמוע את קולה, לצפות בתנועותיה וללמוד לחכות לה ולהכירה.

הורה המתייחס להחתלה כאל מטלה יפתח לעתים קרובות שגרה מהירה ויעילה, שבה ההגיינה היא זו העומדת לנגד עיניו. תכופות מניחים צעצועים וקשקשנים בידו של הפעוט כדי להסיח את דעתו מפעילות ההחתלה. כמעט ואין קשר עין או תקשורת, שכן ההורה מתרכז בחלקו התחתון של גוף התינוק, ולפעמים אף עומד בגבו אליו.

אם התינוק בוכה או מוחה, מזדרז ההורה עוד יותר, מנחם את התינוק "די, די, כבר גומרים. תכף נוכל לשחק ביחד". התוצאה של סגנון החתלה זה היא, שבשם היעילות היא הופכת לעתים קרובות למכנית ולחסרת מגע אישי. התינוק אף מקבל כמה מסרים שליליים למשל: שדאגה לגוף ולתהליכיו היא דוחה, ושהפעילות הטיפולית אינה מהנה לשני הצדדים. כאשר נותנים לתינוק צעצועים כשמחתלים אותו, מעודדים אותו לנתק את שימת לבו מגופו ולהתרחק מהמשימה שעושים ומהתייחסות אל ההורה.

ועם זאת, כאשר אין רואים בהחתלה מטלה, היא יכולה להפוך לזמן של שיא ההנאה לתינוק ולהורה כאחד. תהליך ההחתלה מזמן לפעוט התנסויות למידה רבות, יחסי גומלין משעשעים ואפשרות לפיתוח יחסים בין ההורה לפעוט.
כדי להפוך את כל פעילויות הטיפול למהנות, לזמן איכות עשיר בהתנסויות למידה, שאין ערוך להם, ערכתי את הקווים המנחים הבאים:

1. התכונני מראש. לפני שתערבי את התינוק בפעילות, הכיני את הכל מראש, כדי שלא תאלצי לחפש סיכה, משחה או מים, אשר יפריעו לרצף הזמן שלכם ביחד.

2. התבונני במעשיו של התינוק. אם הוא מרוכז, אל תפריעי לו. המתיני לרגע המתאים להתערבות.

3. הסבירי לילדך מה את עומדת לעשות. ניתן להתחיל במערך זה מהילדות המוקדמת ובכל יחסי הגומלין. אף שהפעוט אינו מבין בתחילה את דבריך, הוא יתחיל במהרה לקשר בין הקול והטון שלך לבין תנועותיך ופעולותיך, וציפייה זו תהפוך לזמן מהנה, שאותו יחלוק עם הוריו.

4. צרי קשר עם הילד. קחי בעדינות צעצועים או חפצים מידיו, הסבירי לו מה את עושה ואמרי לו שאת רוצה להרימו עכשיו. הושיטי את ידייך והמתיני לתגובה. אל תרימי את ילדך מבלי שיהיה מוכן לכך (באורח בלתי צפוי) או מאחור. כדאי לעשות זאת גם עם הקטנטנים, שעדיין אינם מראים בתחילה תגובה ברורה, שכן זה יגבש סגנון של תקשורת הדדית, שכוללת את הילד.

5. הסבירי והראי לתינוק מה את עושה, צעד אחר צעד. כשאת מחתלת, אפשרי לתינוקך לעקוב אחר התהליך ולהיות מעורב בו, ליצור שקר עין, לבחון את פניך, להשמיע קול, ליזום משחק, לעקוב אחר פעולותיך ולהיענות לך, ואת אליו.

קווים מנחים אלה הנם כלליים, ואת תגלי, שתצטרכי להסתגל ללא הרף לגיל הילד ולשלבי התפתחותו. תצטרכי ללמוד "לחוש" את הסגנון שלך ליחסי הגומלין עם התינוק המסוים הזה שלך, שהרי לכל אחד יש אישיות משלו.

אין בכוונתם של קווים מנחים אלה ליצור סגנון החתלה מכני, אלא להעניק לך ולתינוקך תחושה לגבי החשיבות שבפעילויות הטיפול היום יומיות כדי לנצל במלואן את ההזדמנויות הרבות הנקרות בדרכו של הפעוט לקשר חברתי ורגשי משמעותי. יחסי הגומלין החברתיים של התינוק ושל ההורה מלאים בדברים בלתי צפויים, בתענוגות חדשים ובאתגרים חדשים.

המסגרת שקבעתי פתוחה דיה לאפשר מרחב בתוך המבנה באופן שתוכלי לגדול עם ילדך, לאלתר ולהיענות באופן ספונטני להתנהגויות בלתי צפויות ולהישאר קשובה לילדך כאישיות אינדיבידואלית.

גישה "אישית" זו להחתלה מעודדת את התפתחות ההערכה העצמית החיובית של התינוק, את המודעות לגופו, קשב חברתי והיענות. כמו כן, היא מעודדת את הפעוט במאבקו הקשה, הקריטי והמרגש לקראת עצמאות.

פעוט שמעודדים אותו באופן פעיל להשתתף בתהליך הטיפול יהיה מאותגר יותר לרצות להיות ילד עצמאי. התייחסות להחתלה כאל זמן איכות עם הפעוט תעניק לכם יותר זמן מהנה ביחד ותעניק לו את התחושה שאת מעריכה את הזמן שאת מבלה אתו, דבר שיחזק את תחושת הערך שלו כאדם.