"הכוכב של סבתא" מאת יוםר אטד

 סוקרת: ד"ר עדנה כצנלסון

עם העלייה בתוחלת החיים זוכים יותר ילדים מבעבר לנכס הבינדורי של סבות ( סבא, סבתא ואפילו הורי סבים). הסבים עוטפים את הנכדים באהבה שכרוכה בפחות דרישות מאשר ההורים המחנכים, מעניקים להם מניסיון חייהם, מציעים להם 'זמן- איכות' שכל- כך חסר לילדים במשפחות של הורים כפולי קרירה, ומחברים אותם להיסטוריה המשפחתית.

חלק מהילדים שזוכים לסבים וסבתות עלולים לאבד אותם בילדותם, ואפילו בילדות הרכה.

הורים מתלבטים, איך לבשר 'בשורה מרה' כל- כך לילדים בכלל, ולילדים צעירים בפרט. ספרו של יורם אטד, עשוי להיות דוגמא משמעותית לדרך ההתמודדות שנוקט המחבר, אב צעיר, שאיבד את סבתו, סבתא רבתא של ילדיו.

הספר 'הכוכב של סבתא' מציג ספור חיים מוכר: ילד שקשור לסבתא רבתא שלו, ונהנה לבקר אותה. הוא שומע יום אחד שסבתא אינה מרגישה טוב, היא נחלשה, ומתאשפזת לעיתים קרובות. עדכון של הילד שסבתא רבתא שלו חולה, מהווה, בדיעבד, הכנה לצפוי בהמשך. הילד הוא חלק מהתמונה לאורך כל הדרך.

בהמשך, הסבתא'הכפולה' סבתא- רבתא מתה, ואביו של הילד יושב אתו ומספר לו את האמת, ולאמנסה לטייח.

 לא נכון להסתיר מילדים מידע כל כך עקרוני בחייהם מסיבות רבות:

-המוות הוא חלק מהחיים, אומנם סופי, וילד צריך ללמוד לחיות עם המידע. הסתרת מידע מילדיםמקטינה ומחלישה אותם. הניסיון להגן עליהם אינו משיג את מטרתו, אלא להיפך.

-הסתרת מידע מילדים מהווה פגיעה בזכותם לדעת, ולא להיחשף למידע שמתעלם מהמציאות ( 'לא מדברים על זה'), או מסלף אותה ('סבתא נסעה').

-ההנחה שילד לא ירגיש, או יתעלם מהעלמות אדם קרוב- היא הכחשה של עולמו של הילד, שגם אם הוא צעיר הוא אדם שלם חושב ומרגיש. העלמות עלולה להתפרש כנטישה, ופגיעתה חמורה בהרבה. היא עלולה לגרום לילד להיאטם רגשית, כדי להימנע בעתיד מלהרגיש.

-הסתרת המידע מהילד מעבירה לו מסר שדברים מתרחשים מאחורי גבו ועלולה לפתח בו חשדנות: הוא יחשוד שמסתירים ממנו עוד דברים. 

-בהעדר מידע, הוא עלול לפתח הסבר דמיוני למה שקרה ( האדם היקר נחטף, נטרף, מתעללים בו) ועולם הדמיון עלול להיות מפחיד יותר. כך שהעלמת המידע עלולה לגרום לפחדים רבים, ולא להרגיע אותם.

יובל אטד יושב עם בנו הצעיר, מסביר לו שסבתא מתה ( בלי להשתמש במילות כיסוי כמו 'איננה עוד' או אפילו 'נפטרה', שרב בהן הנסתר על הנגלה.) לאחר שהאמת נמסרת לילד, בלי כחל וסרק, האב עובר לדבר בשפתו של הילד 'ילדית': סבתא עברה לגור על כוכב. ההסבר עשוי לעזור לילד לתרגם את המושג המעורפל מוות, שגם למבוגרים אינו ברור בהכרח, למושג שמבוסס על עולמו של הילד. זוהי דרך אחת לגעת במוות, אך יש , כמובן, דרכים רבות נוספות. אפשר להמשיג מוות כהעדר חיים: מי שמת לא חי ולפרט: הוא לא מרגיש, לא חושב, לא רעב, לא צמא, לא זז, לא רואה ולא שומע, וגם לא כואב לו- הסבר קונקרטי של המוות. המת לא יוכל לעולם לחזור להרגיש, לחשוב, לזוז ושמוע או לראות, מה שמדגיש את אי הפיכות המוות. יהיו כאלו שיעדיפו לומר שהמת עבר  לחיות בעולם אחר, או אפילו בגן עדן. מי שמאמין בתחיית המתים, יכול להוסיף שאולי כשיבוא המשיח המתים יקומו לתחיה. בהסברים כאלו אסור להעביר מסר של אשליה , שהמת ישוב לחיות בקרוב, וכן להיזהר מלהעביר מסר שהמוות הם חיים אידאלים, כדי לא לצור צפייה של הילד למות בעצמו, כדי לעבור למציאות מיטיבה וכדי להיפגש עם הסב המת.

כלי שעוזר לילדים, כמו למבוגרים, להתמודד עם מות אדם אהוב, היא ההכרה שהמת ממשיך לחיות בזיכרון  של מי שאהב אותו: 'לחיות בלב'. להיזכר בסבים וסבתות שנפטרו, לשחזר אירועים בהם נוכחו, דברים אותם אמרו, מה העציב ומה שימח אותם, להתבונן יחד בתמונות ובסרטים, להזכירם באירועים חגיגיים. לדבר על מי שמת, ולא להסתיר את נוכחותו, כדי להשכיח אותו מהילד. הזכרות במת, עוזרת לילד להבין שמשהו באדם שמת נשאר לחיות למרות  שהוא איננו. לילד מותר לבטא רגשות כאב, לבכות, להיות עצוב- ואין מקום למנוע אותם ממנו.

הספר מציע דרך להיזכר בסבתא שמתה- להתבונן בכוכבים ולראות באורם אור שמזכיר את נוכחותה. סבתא, שכבר אינה יכולה לשמור על נכדה ביומיום,  כאילו שומרת עליו ועל העולם ממרחק. לזיכרון שלה יש כוח שמגן על החיים. חשוב שילדים לא יפחדו לדבר על האדם המת, כדי לא לחשוב שמילים הורגות את המת. מילים מתארות מציאות, אך לא יוצרות אותה.

אם ילד שואל מה עושים עם הגוף של האדם שמת, יש לומר לו שהעצמות נשארות, ומניחים אותן באדמה, אל הנשמה כבר איננה בגוף. ילד יכול לצייר ציור, או לקטוף פרח, שהמבוגרים יניחו במקום  בו קבור המת שנקרא קבר. אפשר לומר לילד, שכאשר יגדל, ההורה ייקח אותו לקבר של הסב אם יבקש. אין צורך לפתוח את נושא הקבורה ביוזמת המבוגר, אך אם הילד שואל- חשוב לא להתעלם ולענות לו. בריחה ממתן תשובה נוסח, אתה קטן ולא תבין- לא מרגיעה את הילד, אלא להפך, משאירה אותו בבדידות.

חלק מהילדים עלולים  להרגיש, שהם אשמים במות הסב (סבתא) כי הם הרגיזו אותה כי לא רצו לבקר אותה כשחלתה, או לא התנהגו אליה יפה.  כדאי להגיב למחשבות אלו בשלילה מוחלטת, לא הם אשמים במות הסבים. הם מתו  כי היו חולים או זקנים, אבל הילד לא אשם במה שקרה להם. רגש אשם מופיע גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים, אחרי מות אדם אהוב. להיפך, מוצע להדגיש בפני הילד כמה סבא או סבתאשבעו מהם נחת, היו גאים בהם, ועד כמה הם גרמו להם אושר.

הספר מציע שילוב של אמירת אמת כואבת לילד, יחד עם סיפור ילדי שמתרגם את האמת לשפת הילד, ועשוי להציע דרכי התמודדות שמקלות על עמידה מול אובדן אדם אהוב בגיל הרך. אפשר להשתמש בכלים שהספר מציע גם עם אובדן של אדם שאינו סבא או סבתא, או אובדן חיה אהובה.

מאמר נוסף בנושא תפיסת המות בעיני ילדים של ד"ר עדנה כצנלסון