"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

10 טיפים להתמודדות עם התנהגות תוקפנית

עובד מתוך אתר ההורים :  www.parenting.co.uk/help/aggressive-behaviour.cfm

על ידי ליזי דוידי

 התנהגות תוקפנית בגיל הרך יכולה לגרום לבעיות בשלבים מאוחרים בילדות. יחד עם זאת ילד צריך להיות עם רמה מסוימת של תוקפנות, בלעדיה הוא יהפוך למטרה לפגיעה מצד ילדים אחרים. לכן אם הילד מבטא כעס מידי פעם אין סיבה לדאגה, כשהכעס הופך לתקיפה של ילדים או מבוגרים אחרים, כמו מכות ונשיכות זה מקור לדאגה.

קיימות 3 סיבות מרכזיות לתוקפנות אצל ילדים:

1. תסכול: כאשר הילד לא מצליח לממש את רצונו, למשל – כאשר מפסיקים ילד באמצע משחק, לא נותנים לו דבר-מה שהוא מאד רוצה וכו' .  

2. צורך בתשומת-לב: הילד זקוק לתשומת-לב רגשית וכאשר אינו מקבל את המידה המספקת לו, למשל, בעת הולדת אח צעיר, הוא עשוי להרגיש דחוי וינהג בתוקפנות כדי לעורר תשומת לב, גם אם שלילית, ובלבד שלא יתעלמו ממנו.

3.רכושנות: למשל, בזמן משחק, כשהילד משחק לבד וילדים אחרים רוצים להשתתף במשחקו  ובצעצועים שלו, הילד עשוי להגיב בתוקפנות.

 ביטוי תוקפנות אלה אופיינים לילדים בגיל הרך. כאשר מתפתחת שפה, התוקפנות היא מילולית       יותר,   ובאה לידי ביטוי בביטויים של חוסר סיפוק יותר מאשר מכות ונשיכות, אבל בהחלו הם יכולים גם להתבטא בצעקות וצרחות.

 כיצד ניתן לעזור לילדים עם בעיות תוקפנות:

1.      צפו מה מפעיל את ההתנהגות התוקפנית של הילד:בחנו מה הטריגר שמפעיל אותה, לעיתים זה יכול להיות דבר פשוט כמו באיזו תוכנית טלוויזיה לצפות.

2.       שים/שימי לב לתגובות שלך כהורה:אם את/ה מגיב בצעקות ובמכות, זה מה שהילד ילמד ויראה בעתיד כהתנהגות מקובלת.

3.       שוחחו איתו על ההתנהגות המקובלת במצבים שונים: אם עבר עליכם יום קשה, חכו לזמן רגיעה על מנת להסביר לו בנינוחות מה יהיו התוצאות של פעילותו. לדוגמא: "כשאתה מכה או נושך זה כואב וילדים יסרבו לשחק איתך בעתיד".

4.       תנו תשומת-לב והביעו חיבה: הילד זקוק לתשומת הלב ולחיבה שלכם, בעיקר ילדים בכורים שנולד להם אח זה עתה. קשה להם מאד להבין מדוע עליהם לחלוק את תשומת-לב ההורים עם עוד מישהו. הם עשויים להרגיש דחויים ומבודדים, לכן חשוב להקדיש להם את מלוא תשומת הלב.

5.       פקחו על תוכניות הטלוויזה בה הם צופים ועל המשחקים אותם הם משחקים: לתוכניות טלוויזיה הכוללות אלימות יכולה להיות השפעה שלילית על התנהגותם של ילדים. בדומה לכך, האם המשחקים שלהם כוללים הרבה אלימות, כלי נשק כמו רובים חרבות ועוד? נסו לשנות את כיוון המשחק. גם כשאתם משחקים עם הילד משחקי התגוששות דאגו שהם יהיו בגבולות ספורטיביים. משחק תוקפני עשוי ללמד אותם שזו התנהגות מקובלת.

6.      פקחו על השפעתם של חברים: אם הילד חי תמיד בסביבה שקטה ופתאום מופיע חבר חדש שמתחצף להוריו או מכה אותם, או את אחיו, סיימו את החברות הזאת מיד.

7.       תנו התראה כדי לאפשר לילד להתכונן: יש ילדים שהמעברים מפעילות אחת לפעילות אחרת קשים והם זקוקים לזמן היערכות והסתגלות, ולפיכך, יש להודיע להם שבעוד 10 דקות צריך לסיים את המשחק, על מנת לתת להם זמן להתרגל לרעיון. סביר להניח שהתגובה שלהם תהיה יותר חיובית כשיצטרכו לסיים את המשחק.

8.       ספקו צעצועים חלופיים וגירויים אחרים: כשאתם חשים שהילד מתוסכל או מתחיל להשתעמם הציעו לו לעשות משהו אחר. דאגו שהמשחק יהיה ברמה של הילד. ילד שמתקשה להתמודד עם משחק עשוי להיות מתוסכל ולהתפרץ. קראו את הסימנים והכינו אלטרנטיבות שיסיחו את דעתו.

9.       עודדו את ילדכם לדבר על בעיותיו: ככל שתדברו עם הילד הוא יפתח אוצר מילים רגשי רחב יותר ויוכל לבטא תסכול בצורה מילולית. בתקופות שקטות הסברו לילד איך לפתור מחלוקות באמצעות שיחה ומשא ומתן ולא במכות.

10. שבחו התנהגות טובה תנו חיזוקים חיוביים לילד כשהוא מתנהג באיפוק.

ומה הטיפ שלכם?

כאן תוכלו לראות סרטון המדגים דרכי התמודדות  עם תוקפנות מתוך האתר

שיתוף ברשתות חברתיות:

תגובות (2)

  1. בעבודתי במעון גיליתי שכשנתתי לילדים אלתרנטיבה מילולית, רמת התוקפנות ירדה. למשל:
    1. זה לא נעים לי (על דחיפה/חיבוק חזק מדי).
    2. אני כועס.
    ילדים מתחת לגיל שנתיים או כאלה שכישורי השפה דלים לימדתי להגיד "נו-נו-נו". השתמשתי בזה גם בעצמי כשילד היה לא בסדר והילדים הקטנים למדו להשתמש בזה כשחטפו להם צעצוע או דחפו אותם או כל עוול אחר שהרגישו, וממש ראיתי איך זה מחליף את המכה.

    דבר נוסף שמאוד עזר לי ולמדתי מהספר 'לא נולדים אלימים' של רוזנטל, גת וצור (ומצויין במאמר הנוכחי) זה כגננת לא להגיב מיד, אלא לראות מה קדם למכה כדי להבין מאיפה היא באה: שעמום, תסכול, רכושנות.

    הגב
  2. שלום שרון, כן! האלטרנטיבות המילוליות עובדות והן כל כך חשובות.
    ותודה על ה-נו-נו-נו למדתי משהו חדש.
    לא להגיב מיד היא אסטרטגיה מצוינת לא רק כדי להבין טוב יותר מה קרה, אלא כיון שלעיתים (ועם הגיל זה הופך לעיתים קרובות) הילדים מוצאים בעצמם את הדרך לסיים את הקונפליקט.
    תודה, עדה בקר

    הגב

כתוב/כתבי תגובה