מאת: מייקל טאנוק, אוניברסיטת נאבדה.
Observing young children ‘s rough-and-tumble play
Australasian journal of Early Childhood, volume 36,no’ 2 June 2011
פיאז'ה (1951) זיהה את חשיבות המשחק להתפתחותו הקוגניטבית של הילד.תהליך זה של התפתחות קוגניטיבית של ילדים הוגדר בשלבים :השלב הסנסו מוטורי, התקופה הפראופרציונאלית והתקופה האופרציונאלית ולאחריה תתפתח היכולת למשחק עם חוקים.
פלגריני ושות' (2007) תומכים בתיאוריה של פיאז'ה בכך שהם מדגישים את התרגול מעשי של משחק כחלק מהלמידה הקוגנטיבית וכחלק מהלמידה החברתית, כולל למידה והבנה של כללים חברתיים כמו חוקים חברתיים, ציפיות חברתיות וחשיבה לוגית.
שיטות מחקר
המחקר שלהלן נערך בשני מעונות במערב קנדה. מחקרים קודמים (ריד ושות 2000 פלגריני ושות 1998 ) הצביעו על כך שמשחקי התגוששוך מתרחשים בין עמיתים ושימוש במעון כפלטפרומת מחקר חשוב כי הילדים שוהים מספיק זמן כדי ליצור חברותיות (בין 35 לחמישים שעות בשבוע)
המחקר כלל 6 מחנכים לגיל הרך ו-17 ילדים משני המעונות במעון אחד היו 3 מחנכים ו- 9 ילדים בשני 3 מחנכים ו -8 ילדים. המעון הראשון היה מעון פרטי הממוקם בשכונה עם הכנסה ממוצעת. המעון השני היה מעון שעבד כעמותה ללא מטרות רווח , מבנה שיועד למטרה זו והיה ממוקם קרוב למשרדי ממשלה.
קריטריונים להכללת המשחק כמשחק התגוששות
במחקר נעשה שימוש בקריטריונים ששמשו חוקרים קודמים להגדרת משחק התגוששות כמו, ריצה, טיפוס, רדיפה, משחקי מכות, בריחה, התגוששות, נפילה וסטירות ביד פתוחה.
הקריטריון שמבחין משחק זה מגילויי תוקפנות הוא העובדה שהילדים המשחקים מתנהגים בעליזות במהלך המשחק (ריד ובראון ,2000 ).
התצפיות
נערכו 10 תצפיות של 90 דקות כל אחת, על הפעילויות היומיומיות של הילדים במעון. התצפיות נערכו בזמנים שונים במהלך היום, במהלך משחק מובנה, זמני מעבר ובזמן משחק חופשי. סמית ושות' (1980) ציינו שרוב משחקי ההתגוששות מתרחשים בזמן המשחק החופשי.
תהליך הרישום
יש קושי לתצפת התנהגות של משחקי התגוששות , כיון שאין כלים אחידים לתצפית כזו.לכן נתנה לצופים הנחיה לרשום כל התנהגות שקשורה במשחקי התגוששות, כולל הערות שנאמרות ע"י הילדים. האירועים הוקלטו ונבחנו ע"י שני חוקרים נוספים.
מהנתונים עולה כי הפעילות הנפוצה במשחקי התגוששות הייתה של תפיסה של שחקן אחר, שימוש בקולות , רדיפה, תפיסה והזזה של שחקן אחר ונפילה. התנהגויות משחקי ההתגוששות סווגו לשלוש קטגוריות רחבות יותר :
1. מגע פיזי בין שחקנים
קטגוריה זו כללה את ההתנהגויות הנפוצות ביותר והפחות נפוצות במחקר, כשהנפוצה ביניהם הייתה משחק התגוששות שבו ילד אחד תפס את גופו של ילד אחר. כמו למשל כאשר נבדק (בן) תפס ילדה במותניים מאחור והרים אותה , ורק אחר כך החזיר אותה לרצפה, כאשר במהלך כל המשחק שני הילדים צחקו. למרות שבהגדרת משחק ההתגוששות נמצאת גם הקטגוריה של האבקות , רק אירוע אחד של האבקות נצפה במחקר. האבקות הוגדרה במחקר זה כמורכבת מכמה התנהגויות של משחק התגוששות לדוגמא להרים את גופו של מישהו, להתפלש ברצפה, לתפוס מישהו אחר בגופו, לדחוף ילד אחר, לרוץ, ליפול וכל זה באירוע אחד. אירועים כאלה נחוו על ידי המחנכים כתוקפניים מידי ולכן הפסיקו את המשחק, ילדים עברו למשחק אחר.
חלק מהמגע הפיזי במשחק ההתגוששות היה שילדים התנגשו אחד בשני בגופם. לעיתים הם הוסיפו למשחק תנועות התגלגלות . מאפיין טיפוסי היה שהילדים התגלגלו על הרצפה כחלק ממשחק משותף. ילדים נצפו דוחפים ומושכים ילדים אחרים כחלק ממשחק , כמו כן אחזו ידיים או בריקוד, או בריצה , או כשהם דוחפים אחד את השני. המגע הפיזי בין הילדים במהלך משחק ההתגוששות כלל סטירות , במקרה אחד ילדים התגלגלו על הרצפה ילד אחד שכב כמו כדור והאחרים שכבו עליו ונתנו לו סטירות ביד פתוחה בתורות.
2. משחק התגוששות בשילוב חפצים
הקטגוריה השנייה של משחק התגוששות כוללת משחק עם חפצים ,נפוץ ביותר בקטגוריה זו היא קפיצות על חפצים כמו קפיצה על כורסא בפינת הספר וכו'. התנהגות נוספת האופיינית לקטגוריה זו של משחק היא בעיטות, בעיטות בכדור בעיטות בסל, או בכל חפץ אחר הנמצא בסביבת המשחק של הילד. למרות שעיקר המשחק הוא בעיטות הילדים לעיתים זורקים חפצים על חבריהם במהלך המשחק או מתנגשים בחפצים העומדים בדרכם תוך כדי משחק. דוגמא שני ילדים המשחקים באזור המשחק במכוניות וזורקים מכוניות אחד על השני תוך כדי הוצאת קולות "וואו" והכל תוך כדי צחוק ולקיחת תורת של זריקה.
3. משחק חופשי פיזי
התנהגות משחק חופשי פיזי כוללת התנהגויות כמו: תנועות מכה, ריצה, תנועות גוף רחבות, הכאה עצמית, התגלגלות על הרצפה, נהימות ושימוש בקולות גבוהים.
נהימות היו התופעה השנייה בשכיחותה בקטגוריה זו, כדוגמא שני ילדים היושבים ליד השולחן לאחר ארוחת בוקר ונוהמים אחד על השני , בנהמות הדומות לקול אריה. נהמות בניגוד לשימוש בקול גבוה , הן חיקוי של קולות של חיות ואילו השימוש בקול גבוה דומה יותר לצעקות.
הצעקות היו נפוצות יותר בזמן משחק עם קורקינט, הילדים התנגשו אחד בשני או בחפצים שעמדו לידם או בדלתות, והשמיעו צעקה. כשכל המשחק הזה לווה בתנועות גוף רחבות. נפילות כחלק ממשחק ההתגוששות נצפו בשני המעונות, במקרים של משחק של נפילה והתגלגלות על הרצפה. לדוגמא ילד נצפה קופץ ומהספסל נופל ומתגלגל כחלק מהמשחק. סוג משחק זה יכול להתפרש גם כמשחק דמיוני, ילדים לעיתים משחקים תפקיד של גיבור על ולכן קופצים מתגלגלים וכו'.
הריצה הייתה משחק התגוששות אופייני בשני המעונות , למרות שלעיתים משחק ריצה כולל כללים הוא נכלל במחקר כחלק ממשחק ההתגוששות, למרות שילדים נצפים רצים מפעילות לפעילות, או רצים אחד ליד השני בתנועות חיקוי ל"מטוס". בכל המקרים שנצפו הילדים התנגשו אחד בשני.
הקו הדק שבין משחק התגוששות לכעס הדאיג את ההורים והמחנכים כאחד. עם זאת ראוי לציין שבמחקר רק ילד אחד נצפה מבטא כעס בשעת משחק התגוששות.
מגדר ומשחק התגוששות
בנים ובנות כאחד משחקים במשחק התגוששות, אלא שבנים משחקים 79.5% מהזמן ואילו בנות רק 20.5% מהזמן. וקיימת גם שונות בסוג משחק ההתגוששות: הבנים שיחקו בכל צורות המשחק ההתגוששות ואילו הבנות בחרו במשחקים שהיו פחות פולשניים עבור השחקנים האחרים. לדוגמא הבנות נצפו, רודפות, נופלות , אוחזות ידיים אך לא דוחפות או מושכות את גופו של החבר למשחק. כלומר לא רק שהן פחות מעורבות במשחק התגוששות הן גם פחות פיזיות במהלך המשחק.
משחק בתוך הגן ובחצר
רוב משחקי ההתגוששות התרחשו בחצר המעון ומיעוטן בתוך הכיתה.
השלכות ממצאי המחקר
מגדר ומשחק ההתגוששות
הממצא שבנים משתתפים באופן משמעותי יותר במשחק התגוששות מבנות מחוזק ע"י מחקרים אחרים כמו פלגריני ושות (1998), ומונגאן-נורט (1997), אך הממצא הבולט ביותר הוא שבנות משתמשות במשחק התגוששות רק בכ- 50% מהתנהגויות המגדירות משחק התגוששות . הן אינן משתמשות בהתנהגויות כמו: להתנגש במישהו אחר, לעשות תנועות של מכות, לזרוק חפצים, למשוך מישהו בגופו, להתנגש עם הגוף בחפצים והאבקות.
מצב הרוח של הילדים – הבעות פנים
בכל אחת מהתצפיות על משחק התגוששות , פני הילדים נראו עליזים ושמחים ואחדים צחקו וחייכו.
מרכיבי משחק ההתגוששות
במהלך התצפיות על משחק התגוששות לא נצפו ילדים מכים אחד את השני, כן נצפו תנועות של מכות אך ללא כל מגע פיזי עם החברים למשחק. להוציא טיפוס ומכות כל שאר ההתנהגויות של משחק ההתגוששות שמצאו פלגריני ושות' 1998 נמצאו גם במחקר זה. בנוסף נמצאו 21 התנהגויות נוספות במהלך משחק ההתגוששות כמו: למשוך מישהו בגופו, להזיז מישהו , לדחוף שחקן אחר, להתנגש עם גופם בילד אחר או להתנגש בחפצים עומדים בחדר, להתגלגל על הרצפה, לצעוק ועוד.
השלב שלפני הפעולה במשחק התגוששות
יתכן שחלק מההתנהגויות החדשות שנצפו במשחק התגוששות (21 לעומת 12 במחקרים קודמים) קשורות לגיל הילדים ולכן לא זוהו במחקרים קודמים. יתכן שמשחק התגוששות כמו כל משחק אחר הוא בתהליך של התפתחות והילדים עוברים למשחק התגוששות יותר או פחות מורכב עם הגיל. למרות שהילדים הצעירים שנצפו במחקר זה הראו משחק התגוששות יותר מתוחכם, יתכן שהמשחק עדיין בתהליך התפתחות.
קיימת אפשרות שהילדים שנצפו במחקר של ריד ובראון (2000 ) ששחקו במשחק התגוששות מורכב עם כללים , היו בוגרים יותר. ויתכן ואותם ילדים של המשחק ישחקו משחק התגוששות מורכב יותר ככל שיתבגרו. מה שאומר שהילדים במחקר הציגו שלב קדם אופציונאלי של משחק התגוששות ועם הגיל וההתפתחות הקוגניטיבית הוא ישתנה. נקודת ראות לפיה משחק התגוששות הוא גם בתהליך של התפתחות עם הגיל יכולה לעזור למחנכים לתכנן ולהתייחס להתנהגות משחקית זו בצורה שונה. מחקר אורך של משחקי התגוששות יכול להטיל אור על תהליך התפתחותו של המשחק והשלבים שלו.
מסקנות
המחקר מאפשר הבנה טובה יותר של משחק התגוששות אצל ילדים צעירים. כפי שהוצג במחקר ניתן לחלק את משחק ההתגוששות לשלוש קטגוריות בגדול , משחק עם מגע פיזי בין הילדים, משחק התגוששות עם חפצים, ומשחק חופשי . מה שמאפשר למחנכים לתרגם יותר נכון את המשחק ולנהל אותו נכון יותר כדי למנוע ממנו להפוך למשחק אלים.
Facebook
Twitter