סיכום נכתב ע"י ליזי דוידי

ההגדרה הכוללנית מאד של "משחקי התגוששות" בספרות המקצועית מקשה מאד על האבחנה בין משחקי התגוששות, למשחקי תוקפנות או למשחק בכלל. במחקרים על משחקי התגוששות נכללות התנהגויות כמו : צחוק, ריצה, קפיצה, מכות ביד פתוחה, האבקות, רדיפה, בריחה , נפילה, התגלגלות ועוד, ולכן יש חוקרים הטוענים שלפי הגדרה כזו גם המשחק החקרני של התינוק הזוחל מעל צעצועים ומכה בחפצים הוא משחק התגוששות ראה סרטון ). (

לדעתי, כדי להבין טוב יותר את משחקי ההתגוששות אין לכלול בהם משחקים של חקרנות וסקרנות כמו שניתן לראות כבר אצל תינוקות,  אלא להתייחס למשחקי התגוששות רק כאשר יש בהם אינטראקציה פיזית-חברתית של הילד (עם מבוגר או עם ילד), התנהגות שמאפיינת גילאים מאוחרים יותר. ולכן  בספרות המקצועית מדברים על משחקי התגוששות מגילאי שנתיים ומעלה.

כך אפשר להגדיר משחק התגוששות על פי המרכיבים הבאים:

v     משחק פיזי

v     מהנה לשחקנים

v     המטרה היחידה היא שעשוע

v     מתבצע ביוזמתו של השחקן –הנכנס אל המשחק ויוצא ממנו על פי רצונו

v     מחייב מעורבות פעילה של כל השחקנים

למרות חשיבותם של משחקי התגוששות להתפתחותו של הילד במדינות רבות אוסרים אותו במסגרת בתי הספר (   Carelson ) ונראה כי הדאגה המרכזית של הורים ושל מחנכים היא שמשחק התגוששות יצא משליטה, יסלים ויהפוך לאלים.

לכן, כדי לאפשר לילדים לשחק במשחקי התגוששות יש לצייד את ההורים והמחנכים בכלים לאבחנה בין משחק התגוששות לבין תוקפנות, ואילו תנאים סביבתיים צריך לספק לילדים כדי להבטיח סביבה בטוחה למשחק התגוששות.

איך נבחין ?

1. במשחק התגוששות הילדים בדרך כלל מחייכים וצוחקים. במאבק אמיתי ההבעה שלהם כעוסה ולעיתים הם בוכים.
2. במשחק התגוששות הילדים משתתפים (מצטרפים או עוזבים) מרצונם החופשי במשחק. במאבק אמיתי משתתף אחד הוא הדומיננטי והשני מקבל  את המכות.
3. במשחקי התגוששות הילדים חוזרים ורוצים להמשיך במשחק ואילו במאבק הילד שמקבל מכות בורח.

דוגמא טובה למשחקי התגוששות הוא הסרטון הבא :

 

איך ניצור סביבה מעודדת ובטוחה למשחקי התגוששות ?

1. נגביל את משחקי ההתגוששות לאיזור מסויים והטוב ביותר בחצר על הדשא, כשגם אם יפלו לא יחבלו קשות.
2. נבדוק האם בסביבת המשחק  כל הפינות מעוגלות ולא חדות? וכל החפצים הנמצאים לרשותם בעת המשחק הם מרופדים ולא חדים.
3. האם יש שטח פנוי מחפצים לריצה, ויש מספיק מרחב תנועה לילדים שיוכלו לנוע בחופשיות ובנוחות.

החשוב מכל: תפקידנו כמבוגרים לקבוע כללים וחוקים למשחקי ההתגוששות

לפני שמאפשרים משחק התגוששות צריך לוודא שהכללים ברורים. למשל:

1. מכים רק ביד פתוחה ורק על הכתף והיד ולא על הראש
2. מותר לשחק רק באזורים המוגנים של הגן
3. הכללים יהיו מלווים בתמונות שמסבירות ומתזכרות אותם על הקיר.
4. תכני השלטים יכולים להיות:

–          בלי בעיטות

–          מכה רק ביד פתוחה (לא אגרופים)

–          בלי חניקה

–          שומרים את הידיים רחוק מהשיער או הראש של החברים

–          כשהחיוך נעלם המשחק מסתיים

חייב להיות מבוגר שישגיח על המשחק ויתווך לילדים. שיעזור לילדים לתרגם את האיתותים של חבריהם למשחק: אם שני ילדים מתגוששים והמשחק מתחיל לכאוב לאחד מהם הילד או המחנכת יכולים לומר "זה כואב. מספיק" .

מהם היתרונות של משחקי התגוששות

בדור הילדים העכשווי שמבלה את רוב זמנו מול מסך המחשב יש חשיבות רבה למשחקי התגוששות שמספקים להם פעילות פיזית, ושיפור ביכולות המוטוריות שלהם ותורם לבריאותם : משפר סיבולת לב ריאה, מחזק שרירים גדולים, עוזר לקואורדינציה , הגנה עצמית  ולא לחשוש ממגע פיזי עם אחרים ועוד.

אך היתרון הבולט ביותר של משחקי ההתגוששות הוא דווקא בתחום המיומנויות החברתיות הנרכשות בתהליך המשחק כמו:

–          לימוד חוקי המשחק (לימוד כללי התנהגות בכלל)

–          מיומנות לויסות עצמי (לשלוט בגופם ובאינטראקציות שלהם)

–          כשירות חברתית social competence ) )

–          יחסים חברתיים חיוביים (מלמד כישורי משא ומתן בין עמיתים)

–          שיפור ביחסים עם עמיתים (לומד להקשיב לחברים)

–          יכולת לקדד ולתרגם איתותים חברתיים

–           התארגנות חברתית ומיומנויות חברתיות

 

למרות יתרונותיו הבולטים של משחק ההתגוששות , מסגרות רבות נמנעות מלאפשר משחק כזה בתחומן. לאחרונה קמה בבריטניה קבוצה של מחנכים שמעודדים להחזיר את משחקי ההתגוששות למסגרות החינוכיות , בטענה שהתרומה שלהם להתפתחות תקינה גדולה מהסכנות של משחקי ההתגוששות, ושצריך ללמד ילדים גם לקחת סיכונים ושליפול ולקבל מכה זו גם למידה.

הסרטון הבא מסביר את הרציונאל של הדוגלים בגישה זו :

Lands' End – Bring Back Rough And Tumble Play