מאת: לנה ננדה, סטשי סוטוסקי
Zero to Three , July 2014
תקציר
התוכנית "מעורבות הורים וילדים " (PIWI) היא תוכנית התערבות שבאה לתת תמיכה להורים על מנת שיוכלו לפתח תקשורת רגשית חיובית ומעורבת עם ילדיהם.
כפי שהוכח במחקרים אינטראקצית הורה ילד היא בעלת חשיבות מרכזית להתפתחות המוח ולבריאותו ושגשוגו של הילד. אלא שזו מטלה קשה עבור אמהות שלא חוו בעצמן הורות מטפחת.
תוכנית ההתערבות מפעילה קבוצה של אמהות צעירות (חלקן אמהות שהיו בעצמן באומנה) על מנת ללמדן לקרוא את איתותי התינוקות ואת ההעדפות שלהם ובעיקר לתקשר איתם דרך המשחק כדי לתמוך בהתפתחותם. נמצא כי תוכנית התערבות זאת חשובה במיוחד לאוכלוסיות עניות, או לכאלה שחוו אלימות במשפחה, טראומה, התעללות , מחלות נפש וגורמי מצוקה אחרים.
האינטראקציה בין הילד להורה קובעת איך הילד יחווה את העולם: האם יחווה אותו כמקום בטוח וירגיש מוגן ושהוא חשוב לעולם או שילמד שצרכיו אינם חשובים ולאף אחד לא איכפת ממנו .
האם הוא ילמד שהאינטראקציה עם המבוגר נעימה ושהוא מרגיש שהמבוגרים מכבדים אותו והוא חשוב להם ובעיקר שהוא מובן על ידם ולכן יהיה סקרן וחקרן, או שיהפוך לילד חרד, פסיבי ולא סקרן?
רוב הלמידה הזו מתרחשת בשנים הראשונות לחייו של התינוק. אלה שנים משמעותיות כי הן משפיעות על כל תחום בחייו של הפעוט. בשלב זה מתפתחת יכולת לויסות עצמי, הערכה עצמית, בטחון עצמי, והיכולת לבנות מערכת יחסים בריאה ובטוחה עם אחרים , לחוות ולבטא מגוון של רגשות, ולחקור את הסביבה.
החוויות שהילד צובר במערכות יחסים אלה משפיעות על התפתחות המוח , איבר שמשתנה ביחס ישיר להתנסות של הילד מיום הלידה. המחקר מצביע שיחסים רגשיים ונענים משפעים על התפתחות המוח באופן חיובי ואילו העדר התנסות במערכות יחסים גורם נזק להתפתחות המוח.
מודל הפירמידה
מודל הפירמידה נבנה ע"י שאפל (לקריאה נוספת על המודל ) כתוכנית התערבות מניעתית שמטרתה לקדם יכולות רגשיות וחברתיות אצל פעוטות, והיא מבוססת על ההנחה שהתפתחות מיטבית מבוססת על סביבה מטפחת ומערכת יחסים תומכת.
תכנית ויסקונסין אימצה את מודל הפירמידה – צפו בסרטון.
תוכנית ההתערבות אפשרה לשבור את מעגל חוסר התפקוד ההורי , וליצור מערכת יחסים בריאה בין ההורה לילדו.
סרטון על עקרון הפירמידה :
http://ec.dpi.wi.gov/sites/default/files/imce/sped/av/ec-pyramid-model/player.html
כל למידה מתרחשת בקונטקסט של אינטראקציה וזו הנעשית עם תינוק אינה שונה. על מנת לאפשר לאמהות למידה היה צורך קודם כל לאהוב אותן, לתת להן להרגיש מוגנות, בטוחות, בעלות יכולות ומוערכות.
כל קבוצה התחילה בהעברת מידע לאמהות בנושאים מאתגרים כמו: הורות, איתותי התינוקות, רגשותיו התנהגותו ופרשנויות אפשריות להתנהגותו. דנו בשמחה ובאתגר של גידול ילדים ובכך ביססנו את האימון של האמהות בנו, כל זה לפני תחילת ההתערבות ביחסי הורה- ילד.
כדי ללמד את ההורים אסטרטגיות בריאות של אינטראקציה נעשתה עבודה בשלושה: ההורים שיחקו עם הילד והמדריכה עזרה להורים לבנות תקשורת עם הילד.
המחקר נערך לפני ההתערבות ולאחריה כדי לבדוק עד כמה עלה מספר האינטראקציות של ההורים עם ילדיהם, וכמה משחק יזמו ההורים עם הילדים וכמה זמן בילו באינטראקציה איכותית.
השינויים שנמצאו במחקר היו קטנים!
המסקנה של החוקרים היתה "צריך כפר שלם כדי לגדל ילד, וצריך קהילה של מטפלים ואנשי מקצוע כדי לבצע בהצלחה את התוכנית הזו".