שדים מלאכים וכרישים, סיפורה של משפחה שהחלימה וצמחה

מאת: פלורה מרפי ומליסה מנדז,

Zero to Three , July 2014

תאור מקרה של תוכנית התערבות ביתית (COS – Circle of Security Parenting  ) ,בה המטפלים הם  פסיכולוגים בעלי תואר שני מומחים להתפתחות הילד ועוס"ים שעובדים בשיתוף פעולה על מנת לעזור למשפחות עם צרכים מורכבים, במטרה למנוע הפרעות התפתחותיות, רגשיות נפשיות, הפרעות למידה, ולמנוע התעללות והזנחה של הילדים.

התוכנית פועלת בו זמנית במספר מישורים :

–          עזרה להורים להבין את תהליך ההתפתחות של הילדים למה ניתן לצפות מהם והצרכים היחודיים של הילד שלהם.

–          לעזור להורים להבין את השפעת הטראומה על הילד ואיך היא באה לידי ביטוי בהתנהגותו.

–          להקל על ההורים לפרש נכון את התנהגות הילדים ורגשותיהם ומה מניע את התנהגות הילדים

–          להמשיג מחדש את התנהגות הילד להורים

–          ללמד אותם אסטרטגיות של פתרון בעיות

–          ולשקף להם את הדינמיקה הנפשית באינטראקציה עם הילדים, מקורה , והתגובה ההורית המועדפת.

התוכנית עובדת עם צילום וידאו בבית של האינטראקציות וניתוח עם ההורים על מה שהם רואים.

תאור מקרה:

ליאן הופנתה על ידי שירותי הגנת הילד לתוכנית כמקרה דחוף בהיותה בת 5 חודשים. החשש היה שההורים לא יכולים לספק הגנה לילדה . כשהיא נולדה ההורים היו נשואים כ 8 חודשים כשהיחסים בינהם מעורערים ולא יציבים. האם גן בת 21 ואב מייק בין 20 ,התקשו לספק מגורים ומחיה ולהסתגל לסטטוס החדש שלהם כהורים. כבר בהתחלה חשו המטפלים שההורים רוצים לתת לבת שלהם סביבה בריאה וחיובית שאותה הם לא חוו בילדותם.

שני ההורים נכנסו לתוכנית עם השדים והמלאכים שלהם. בהתבסס על התאוריה של GOST IN THE NERSERY שאומרת שההורות שלנו מוכתבת מחוויות הילדות שלנו.

טראומת ילדות של ההורים והשפעתה ההורות

גין ומייק סחבו איתם שלדים , מייק שאביו נטש בגיל צעיר ואימו הייתה חולת נפש לכן גודל ע"י סבתו שאותה ראה כמלאך. וגיין שחוותה את אביה כמלאך שלה אבל בסוף העדיף את החברות שלו על פניה והיא גדלה בבתי אומנה. חוויה שהכתיבה את כל ההתנהגות הבוגרת שלה, כחזקה, תוקפנית ולא רגישה, כמנגון הגנה מפני פגיעה נוספת בה. בקבוצה ניסו לעזור לה להבין את הטראומה שחוותה מבלי לפגוע בתחושת הביטחון שלה.

במפגש לאחר מכן גין סיפרה שהיא מרגישה שאין לה שליטה על ביתה, ושהיא לא יודעת איזו מערכת יחסים תיהיה לה עם ביתה. הצורך שלה בשליטה על היחסים בא לידי ביטוי גם ביחסיה עם המטפלת כשהיא מכתיבה את הקצב כדי שלא תינטש חלילה ע"י המטפלת. היא השתמשה בשליטה כאמצעי ליצור יציבות שאף פעם לא הייתה בחייה.

בחינת תהליך הטיפול דרך עיניו של המדריך

ההתמודדות הראשונה של הצוות הייתה עם האמונה של גין שיחסי הורה ילד מלאים בחוויות דחייה , והיא אכן ייחסה לביתה שמות כמו: מניפולטיבית, מפלצת , בוחרת מה שטוב לה, וכל ניסיון של הצוות להציג בפניה הסבר חלופי להתנהגות של הבת, נדחה ע"י גיין. ואז השתמשו בטכניקה של קאונטרטראנפרנס העברה מהיחסים שלה עם ביתה ליחסים שלה עם המטפלת, והם השתמשו במודלינג כדי ללמד את ההורים יכולות של ויסות עצמי.

הדגש השני היה סביב הלחץ של גיין שליאן הבת שלה תהיה עצמאית למרות גילה הצעיר. הפרשנות שלהם שזו דרישה לא מותאמת הפכה לפרשנות שהיא מלמדת אותה להיות עצמאית כאמצעי הישרדותי. והיחס "המרושע" של האם קיבל משמעות חדשה של הכנת ביתה לחיים שמניסיונה הם רוויים בטראומות ואובדנים.

החמרה במצב לפני השיפור

התחילת הטיפול גיין התקשר 3 פעמים למרכז להגנת הילד שיקחו את הילדה ממנה, למרות שהיא אמרה שהיא רוצה להיות אם טובה יותר מהוריה , הרצון הזה לא גבר על השלדים מהעבר שלה. וכשהיא נכנסה ללחץ היא הרגישה איבוד שליטה , כדי להגן על עצמה הפכה לתוקפנית יותר ודחתה את מערכת היחסים עם הבת שכל כך איימו עליה, ולכן ניסתה להרחיק אותה ממנה עד כמה שאפשר.

העבודה עם גיין היתה להכיר בעובדה שהיא נשארה אותה ילדה פגועה. ולכן הטיפול המשפחתי הוחלף בטיפול פרטני נפרד לאב ולאם כדי שכל אחד יאבד בנפרד את השלדים שלו. כאשר בלטה העובדה שגיין לא ראתה בעין יפה את הקשר הטוב שנוצר בין מייק בעלה לליאן הבת.

במהלך הטיפול בגיין עלתה החוויה הקשה שלה והזיכרון הכאוב מהיום בה אימה נטשה אותה. כשהיא חווה מחדש את אותו יום מתכרבל כמו תינוק ובוכה, החל למעשה התהליך של הריפוי שלה. בתהליך הזה גיין הרגישה חשופה היא איבדה את ההגנות שלה, ובשלב מסויים רצתה לברוח מהבת ומחיי הנישואים.

היא אפילו שכרה מלון חודש מראש ושמרה כסף מזומן בכיס כדי שתוכל לברוח. ולבסוף במקום לברוח היא ביקשה ממיק לעזוב ולקחת איתו את ליאן. מייק והתינוקת עברו לגור אצל סבתו. היו ביקורים קצרים של גיין את ליאן והיא אמרה שבעצם נוכחותה היא אמא טובה יותר מאימא שלה. זה היה המפתח לכניסה של המטפלת כשהיציעו לה נוכחות רגשית ולא רק פיזית עם הילדה. הדחף הראשוני של גיין היה לדחות את הצעתה של המטפלת אבל אחר כך הסכימה לשמוע מהי נוכחות רגשית של ההורה.

בו בזמן שמייק גר אצל סבתו היא פיתח מערכת יחסים תומכת עם ביתו, איפשר לה חקרנות וסקרנות והצוות החל לדון באפשרות שהוא יטפל בביתו כהורה יחידני. כשהוא מטופל בשלדים שלו אביו נפטר כשהיה ילד הוא לא זוכר אותו ואימו הייתה חולת נפש לכן גדל אצל סבתו. דפוס ההתמודדות שלו היה להדחיק רגשות, ועל זה עבדו איתו בטיפול. במהלך הטיפול הוא הבין שיש לו דרכים חלופיות להתמודד עם הרגשות ולא להדחיק אותם והוא למד לבטא את עצמו במערכת היחסים שלו עם גיין מבלי להיפגע.

מפת דרכים תנועה קדימה

בבסיס ההתערבות עמד מודל הטראומה שכלל:

א.      שיתופי פעולה בין כל הגורמים המטפלים ,למרות שהאחריות המרכזית נשארה בידי המטפל הישיר במשפחה. שיתוף פעולה זה איפשר להגדיר טוב יותר את צרכי המשפחה.

ב.      יצירת אווירה תומכת לתינוק ולמשפחה, התחושה שאתה מוחזק היא חדשה להרבה הורים. תמיכה רגשית והתפתחותית בהורים מאפשרת להם לחוות מודל חדש של אינטראקציה שאותו הם יישמו אחר כך באינטראקציה עם ילדיהם. כדי להגיע לכך המטפלים נדרשים להרבה מאד סבלנות וסובלנות כדי לאפשר מרחב למטופלים. דוגמא: גיין הייתה צריכה לחוות קודם חוויה שהיא מוחזקת ע"י המטפל , ולחוות מחדש את טראומת הילדות שלה לפני שתוכל ליצור אינטראקציה שונה עם ביתה.

מעקב אחרי שנה

גיין גאה ביחסים שלה עם ביתה , ואפילו מקבלת את העובדה שלבעלה יחסים קרובים מאד עם הבת , ואומרת שזה טוב מאד שיש לה קשר טוב עם אביה כי גם הקשר בינה וביתה הוא טוב. הם למדו לתמוך בביתם רגשית והתפתחותית ולתפקד כזוג הורים.