לעלות או לא לעלות? (לכיתה א') – זו השאלה!

נכתב ע"י עדי סגל ויסברגר, מרפאה בעיסוק לילדים
מפתחת חוברת העבודה " מצליחים מ-א' " החוברת החדשנית והמעמיקה ביותר למוכנות לביה"ס
sews@zahav.net.il

הורים לילדים העולים לכיתה א', מוצאים עצמם טרודים בשאלה "האם הילד שלי מוכן"? האם באמת כדאי שיעלה השנה, או אולי יש יתרון בהשהיית המעבר לשנה נוספת? מה הבסיס להתלבטות הזו?? כיצד נדע אם הילד באמת בשל ומוכן למעבר? ומהם היתרונות והחסרונות של כל החלטה?

בעוד מספר שבועות יחל הרישום למוסדות החינוך, לקראת שנת הלימודים הבאה.
נכון,שזה לעתים נראה מוקדם מדי. נכון, שיחלפו עוד יותר משישה חודשים עד שידרוך הטף בחדר הכיתה, ובכל זאת – עכשיו הוא הרגע בו צריכות ההחלטות להתקבל.
לחלקנו, אלו החלטות כבדות משקל, המלוות בהתלבטויות רבות.

מי מתלבט ולמה ?

במדינת ישראל, כבמרבית המדינות, נקבע שגיל 6,הוא הגיל בו עולים לכיתה א'.

מנגד, המוכנות האישית של כל ילד, מושגת באופן אינדיבידואלי. זאת, מכיוון שהבשלות ללמידה, כוללת תהליך פיזיולוגי, וכמו כל התהליך ההתפתחותי,יש שונות בין ילד לילד וקצב אחר של השגת היעדים.

לפיכך, כשמסתכלים על שני ילדים בני 6, ניתן לעיתים קרובות לראות פערים ברמת התפקוד שלהם במיומנויות השונות. כשהפער גדול מדי ביחס למצופה, ביחס לטווח הנורמה של בני אותו גיל, עולה התהייה האם הילד בשל לקראת המעבר לביה"ס.

על כן, ההחלטה אם ילד מתאים לעלות לכיתה א', איננה מסתמכת על נתון גילאי בלבד, אלא על מידת בשלותו האישית ומוכנותו למעבר זה בין המסגרות וללמידה.

החתך הגילאי מתייחס אך ורק לשאלה האם הילד יכול לעולת לביה"ס, מבחינה מוסדית ובירוקרטית. שאלת תפקודו והצפי של הסתגלותו – חייבים להיבחן דרך ההתבוננות האישית.

ההתלבטות מופיעה בעיקר בקרב הורים לילדים שהינם ילידי סוף השנתון, או תחילתו (חודשים אוקטובר-דצמבר).

מה השוני הגדול ?
המעבר מגן הילדים לבית הספר, הינו מעבר משמעותי בחיי הילד, ובחיי הוריו.
זהו אירוע הנחשב כאחד מאירועי החיים הבולטים, ולא לחינם זוכה להתייחסות והתרגשות רבה כל כך.

מנקודת מבטו של הילד, הוא עובר ונכנס לסביבה שונה מאוד מהמוכרת לו. בביה"ס, יתמודד עם מגוון משימות שונות לגמרי מאלו עמן נפגש בגן (עליהן יפורט בהמשך).
עם המעבר, הוא יידרש לפעול תחת מערכת חוקים וכללים אחרת, נוקשה יותר.

עמדת ההורים

ההורים, מצידם, מייחסים למעבר לביה"ס, את הכניסה לעולם הלמידה הפורמאלית, עולם ההשכלה, ומנקודת ראות זו, מעניקים חשיבות רבה להשתלבות ילדם במערכת, ולעתים אף חוששים ונלחצים מפני הבאות.

עמדת ההורים לנושא וגישתם למעבר מהגן לביה"ס, הינן בעלות השפעה רבה על מידת הסתגלותו של הילד, ואף על קצב ההסתגלות.
זאת, בדומה לכל אירוע חשוב בחיים, או תקופות של שינויים- כמו לידת אח/אחות, מעבר דירה, מחלה, אובדן…

אופן התמיכה של ההורים בילד, תחושת השיתוף והפתיחות שיצליחו לבנות בינם לבינו ובינם לבין המורה, יוכלו לאפשר תהליך זורם וקל יותר.
ככל שהילד יהיה מוכן יותר למעבר, ויחווה אותו בזרימה בוטחת ובהצלחה, כך תתבסס חוויית המעברים שלו, להמשך חייו הלאה.

מה כוללת הבשלות ?

בואו נדמיין למשל את הפעולה הרווחת ביותר בביה"ס- בה ילד נדרש לכתוב במחברתו דבר מה שנאמר ע"י המורה, או שנכתב על הלוח.
אם נבחן את הפעולה, ניווכח לדעת במורכבותה הרבה, ונבין עד כמה נדרשת מהילד שליטה במספר מיומנויות בו-זמנית:

כדי להצליח במשימה זו, הילד נדרש ליכולת גופנית לשבת מספיק יציב, (ובביה"ס-הוא נדרש לכך ברצף של מספר שעות)
תנועת היד הכותבת צריכה להיות חלקה ולאפשר אחיזה נכונה של העפרון וכתיבה בלחץ מותאם של האותיות או הספרות. היד השנייה, יד העזר, נדרשת בו זמנית, לייצב את המחברת שלא תזוז.
האוזן שומעת את המשפט המוקרא, כשבמוחו של הילד מתרחש תהליך של עיבוד, זכירה ופירוק המשפט לגורמים, כדי ליצור אותו מחדש במחברתו.
הוא צריך לקשר בין הצלילים הנאמרים לסימנים הנכתבים, שהן האותיות. נדרש לזכור את הייצוג של כל אות ואות ולשלוט בכתיבתן בגודל המתאים.
באם הוא מתבקש להעתיק מהלוח- אזי מצטרפים מרכיבים חזותיים לתהליך- עליו להתמצא במרחב, להבין את כיווני הקריאה, לזהות את האותיות הנכתבות ומשמעותן, לשים לב לשורה הנכתבת, ולהבחין בהבדלים קטנים שבין האותיות.
לכל אלו, מצטרפים תהליכים מוחיים חשובים של ריכוז, קשב וזכרון.
שערו בנפשכם, שבעוד המורה מקריאה משפט, מחשבותיו של הילד נודדות למשחקי ההפסקה, או שבכל פעם שצפירת מכונית או ציוץ ציפורים, נשמע מבחוץ- הריכוז שלו מופר…

אם כן, כדי להתמודד בהצלחה עם דרישות אלו, על הילד העולה לבי"ס, לשלוט במיומנויות בתחום שונים, ולרוב,אף לשלב ביניהן בו זמנית. מיומנויות אלו, הן שיאפשרו לו למלא אחר משימות הלמידה, ההקשבה וההשתלבות החברתית במהלך יום לימודים.

מידת המוכנות של ילד לקראת כניסתו לבית הספר,מתייחסת אם כן למספר תחומים : גופני- תנועתי, שכלי, רגשי וחברתי, וההחלטה לגבי המועד המתאים לעלייתו לכיתה א'- נשענת על מערך של שיקולים ועל הערכת יכולותיו ובשלותו בכל אחד מהתחומים הללו.

הילד הילדותי

נוסף על בשלותו בתחום השכלי והתנועתי, חשוב לדעת האם הילד בשל מבחינה רגשית.
האם הוא בעל דימוי עצמי חיובי? מהי יכולתו להשתלב בקבוצה, לקבל מרות ולהישמע לכללים וחוקים, האם מסוגל לשלוט ברגשותיו,להתגבר על כעס, האם נוטה להביע רגשות מותאמים למצב? כיצד מתמודד עם קושי, עם תסכול.

לעתים, אנו עדים לפער בין רמת הבשלות בתחום השכלי לעומת חסר בבשלות הרגשית.
אלו יהיו הילדים ששולטים היטב בחומר הלימודי, בעלי שפה עשירה וידע עולם נרחב, פותרים תרגילי חשבון מתקדמים ו/ או מציירים ברמה גבוהה –אך מאוד ילדותיים בתגובותיהם. ילדים אלו יכולים מאוד להטעות!

הורים רבים לילדים שכאלו, מתקשים להבין כיצד ייתכן וניתנת המלצה להשהות את המעבר לביה"ס בשנה נוספת. בחוסר הבנה זה, טמונה התעלמות מהמרכיבים הרגשיים של הילד החיוניים כל כך לתפקודו.

גם ילד חכם, יידרש להמתין לפניית המורה כשיצביע לתת תשובתו. אם בכל פעם כזו, יחווה תסכול עז, ייעלב מכך שנאלץ להמתין, או להבדיל, יתפרץ ויצעק את תשובתו- הרי שיש בכך קושי.

כאשר ילד מתקשה להפסיד במשחק, מסרב לחלוק מצעצועיו, חסר סבלנות בהמתנה לתורו, מרבה להגיב בתגובות של בכי לחוסר הצלחה, או בילדותיות, ומתקשה לדחות סיפוקים- זה בד"כ יעיד על חוסר בשלות בתחום הרגשי,חברתי.

חשוב לדעת, כי ילד נבון, שאינו בשל רגשית, יתקשה להפיק מעצמו את יכולותיו ולממש את הפוטנציאל הקיים, באם לא תהיה התייחסות רגשית נאותה.

במצבים שכאלו "נבלעות" המיומנויות הגבוהות של הילד, תחת מטריית הקשיים הרגשיים, והן באות לידי ביטוי חלקי בלבד ולא ממצה.
על כן, הבשלות הרגשית חיונית ודומיננטית, ומהווה מרכיב קריטי בהחלטה.

והגודל כן קובע?
מרכיב משמעותי נוסף, המתווסף למערכת השיקולים ,ולרוב לא מדובר בו רבות- הינו גודלו הפיזי של הילד.
למימדי הגוף יש השפעה רבה על הדימוי העצמי ועל מידת המסוגלות להרגיש שייכות לקבוצת הסובבים.
ההתייחסות להמלצה האם נכון להעלות ילד קטן קומה, לכיתה א', אם לאו, תהיה שונה מאשר אם ההתלבטות תיסוב סביב ילד גבה קומה, בעל מבנה גופני מפותח וחסון.

תחושות של תסכול עתידי, תחושת ניכור וזרות – ראוי שיילקחו בחשבון, כבסיס לבריאותו הנפשית של הילד.

ההסתייגות נכונה לשני הכיוונים- בהתייחס לכל אפשרות של שונות בולטת לעין- ילד גדול ומפותח גופנית שנשאר שנה נוספת בגן ומרגיש כ"גוליבר", ולחילופין, ילד קטנטן שמוצא עצמו בחברת ילדי כיתה א' גדולים וגבוהים.

מי קובע את עתיד הילד ?
במהלך שנת הגן האחרונה, הגננת צופה בתפקודו של הילד ומעריכה את יכולותיו.
במידה ומתעורר חשד או קושי, הגננת אמורה לשתף את ההורים ואת פסיכולוגית הגן, שהינה פסיכולוגית חינוכית מטעם הרשות המקומית ויכולה לערוך בגן תצפית על השתתפות הילד.

כחלק מתהליך קבלת ההחלטה, לרוב עורכים אבחון פסיכולוגי, שבסופו מתגבשת המלצה.

במקביל לכך, מרחיבים את המידע על הילד ,ובמידה וקיימים גורמים מקצועיים נוספים המכירים את הילד, כמו מטפלים פארא-רפואיים : מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, פיזיותרפיה נאספים מהם דיווחים על תפקודו.

יש מצבים בהם הורים מעדיפים לבצע את האבחון באופן פרטי אצל פסיכולוג חינוכי, והדבר אפשרי.
הפסיכולוג אמור לכלול בהתייחסותו את חוות הדעת של הגננת.
עם זאת, כדאי לדעת שפסיכולוג פרטי, אינו מורשה בתצפית בגן, בד"כ.

וועדה שמתכנסת מטעם משרד החינוך, נותנת את המלצתה.
במידה וההורים מתנגדים להמלצה זו, נעשים ניסיונות לקירוב הדעות. בכל מקרה, אם לא הושגה תמימות דעים בין הצדדים,ההכרעה הסופית נותרת בידי ההורים. זאת, מלבד מקרים בהם יש חשש שהילד נתון בסיכון.

יתרונות וחסרונות של ההחלטות האפשריות
בטרם קבלת ההחלטה, כדאי לתת את הדעת על ההשלכות האפשריות של כל בחירה, לכאן ולכאן.

מצב א' : כשהילד אינו בשל, ובכל זאת עולה לכיתה א'
יתרונות :
1. נשאר עם סביבה חברתית המוכרת לו
2. "מרוויח" שנה, ויסיים את שנות ביה"ס מוקדם יותר. (יתרון בספק…)
חסרונות :
1.עלול להתקשות להסתגל למסגרת החדשה.
2. עלול לגלות קשיים לימודיים.
3. דימויו העצמי ייפגע, וכך גם בטחונו בתחושת המסוגלות, כתגובה לקשיים שצוינו קודם.
4. במידה והקשיים שהצביעו עליהם הגורמים המקצועיים, לא טופלו במהלך שנת הגן האחרונה- הפער עלול לגדול ולהעמיק.
5. כשילד מתקשה, הוא עלול להפוך לילד מפריע. צובר חווית לימודים שלילית.
6. חווית המעבר באופן שלילי, עלולה לגרור חוויה מתמשכת למעברים נוספים בחייו העתידיים.

מצב ב' : כשהילד נשאר שנה נוספת בגן
יתרונות :
1. זוכה ל"הארכת זמן"- להשלמת המרכיבים החסרים, לחיזוק תחומים חלשים ולרכישת המיומנויות הנדרשות.
2. מעצם חלוף הזמן, יגיע לביה"ס גדול יותר, וככל הנראה עם יותר בטחון ,בגרות ונכונות ללמידה.
3. נשמר הפוטנציאל לחווית למידה ראשונית חיובית, עם הגיעו מוכן ובשל יותר לכיתה א'.
4. חוויה מוצלחת של המעבר בשלב המתאים לבי"ס, תבסס חוויה בוטחת במעברים במעגל חייו.

חסרונות :
1.נפרד מחבריו, שעולים לביה"ס. עלול להרגיש חריג.
2.פגיעה בדימוי העצמי, אם יחוש אכזבה מצד הוריו, בשל המצב.
3. יסיים את חוק לימודיו, שנה מאוחר יותר (חסרון בהסתייגות).

לסיכום, כשילד בלתי בשל נשאר שנה נוספת בגן, קיימים יתרונות רבים יותר מהחסרונות. שנה שכזו, וודאי עדיפה על פני כניסה מוקדמת מדי ובעייתית לכיתה א', אשר עלולה לגרור את הקשיים ואת תחושת התסכול וחוסר ההצלחה ,למשך שנים רבות הלאה.

המלצה אישית
בכל מקרה בו ההורים החליטו לקבל את המלצת הגורמים המקצועיים ולהשאיר את ילדם שנה נוספת בגן, אני ממליצה בחום לנצל באופן המיטבי את יתרת הזמן שניתנה, ולחשוב מהי הדרך הטובה ביותר להעניק לילד את הכלים והמיומנויות החסרים לו.

אני ממליצה לא לסמוך רק על שעון-החול…אכן, הזמן מתקדם ועימו הילד מתפתח. אך, בשלב זה, התרומה המירבית משנה זו, תצמח ותגיע באם נתמוך בילד מעבר לכך. אם נדאג, כהורים,למילוי צרכיו ההתפתחותיים.

לעתים, הדבר נעשה ישירות עם הילד, כמו קבלת סיוע מגננת שי"ח, או קבלת טיפולים פארא-רפואיים, לעתים פנייה לטיפול רגשי, ולעתים אם ההורים מקבלים הדרכה, יש בכך תרומה מספקת. הכל יש לשקול, לפי המקרה הפרטי והמערך המשפחתי, ומוטב להתייעץ עם גורמים מוסמכים. בכל אופן, חבל יהיה לתת לשנה הנוספת הזו לחלוף לה, מבלי לנצלה.