ההשפעה של יחס מספרי מטפלת-ילד על האינטראקציות ביניהם: מעונות יום: מחקר אמפירי

Effect of Child –Caregiver Ratio on the Interaction Between Caregivers and Children in Child-care Centers: An Expeimental Study

Ellen J. Schipper' Marianne Riksen-Walraven and Sabine A.E.Ceurts, Child Development, July/August 2006, volume 77,pp. 861-874

בחברה בת זמננו ילדים רבים שוהים שעות רבות במעונות יום, עובדה שהובילה לויכוח ציבורי ולמחקר לגבי איכות הטיפול במסגרות אלו והשפעתו על התפתחות הילד. בגלל חשיבות הטיפול האיכותי להתפתחות הילד, יש לבחון היטב את הגורמים המשפיעים על איכות הטיפול, כדי לשפרם.

קיימת הסכמה כללית ש"מאפייני המבנה" משפיעים על איכות הטיפול. נמצאו ארבע מאפייני מבנה משמעותיים והם:
1. יחס בין מספר המטפלות למספר הילדים
2. גודל הקבוצה
3. ההשכלה וההכשרה של המטפלת
4. ההכנסה של המטפלת

היחס בין מספר המטפלות למספר הילדים נחשב למרכיב המרכזי בקביעת איכות הטיפול במעון. כפי שנציג במחקר זה ,בניגוד למחקרים אחרים שעסקו בתחום ובדקו מתאמים אנו ערכנו מחקר ניסויי, בו שונה היחס בין מספר המטפלות למספר הילדים באופן מבוקר באופן שאפשר לבחון את השפעתו על איכות הטיפול.

מחקרים קודמים
במחקרים קודמים נמצא כי איכות הטיפול עולה ככל שקטן מספר הילדים למטפלת (בלאו 2000 , קרוכנט, רוברט 1996 ועוד). במחקרים שהתמקדו באינטראקציה מטפלת- ילד נמצא כי מטפלות שטפלו בפחות ילדים גילו יותר רגישות, תגובתיות, חום, הזנה ועידוד ביחסן אל הילדים.

במסגרות אלה היו כלפי הילדים יותר תגובות חיוביות משליליות, המטפלות השתמשו פחות באיסורים, ובאמצעי בקרה והציגו מגוון רחב יותר של פעילויות מותאמות לילדים, בהשוואה למטפלות שעבדו עם קבוצה גדולה של ילדים (גברס,דיינוט ושות' 2005 , ניכט 2000 ועוד).וכפי שניתן לצפות היחס בין מספר הילדים למספר המטפלות משפיע על ההתנהגות והמיטביות של הילדים הנמצאים בטיפול בכמה תחומים.

ילדים שטופלו בקבוצות קטנות נמצאו פחות חרדים ופחות תוקפניים (האוס ושות' 1995 ) הם היו פחות אפטיים ופחות מוסחים (ראופ ושות' 1979 ) מילדים שטופלו בקבוצה גדולה ע"י מטפלת בודדת.

יתירה מזאת, נמצא כי ילדים שטופלו בקבוצה קטנה ע"י מטפלת אחת פיתחו כושר ביטוי טוב יותר ומיומנויות שפה וביטוי טובים יותר ( בוניכטל ושות', 1996 ). הכשירות החברתית של ילדים אלה היתה רבה יותר משל ילדים שטופלו בקבוצה בה יחס המטפלות למספר הילדים היה גבוה יותר (הילו ושות', 1988 ).

קיימת הוכחה שאיכות הטיפול משפיעה על התנהגות חיובית ותוצאות התפתחותיות טובות אצל הילדים (למב 1998 ). לדוגמא, ילדים שקבלו טיפול איכותי נטו להיות יותר ממושמעים ומשתפי פעולה עם המטפלת מעמיתיהם (האוס ושות' 1986 ).

ההנחה כי קיים קשר בין מספר הילדים לכל מטפלת לבין התפתחותם התקינה של הילדים, כאשר איכות הטיפול הינו גורם מתווך, אוששה ע"י תוצאות מחקר זה.
ממצאים מהמחקר של ניכט ושות' (2002 ) איששו את ההנחה כי קיימת השפעה על היחס בין מספר הילדים למטפלת להתפתחות הקוגניטיבית של הילדים והקומפטנטיות החברתית שלהם, כשהגורם המתווך הוא איכות הטיפול במסגרת.

רוב המחקרים בתחום התבססו על בדיקת מתאמים, גם אלה שהתבססו על מחקר "טבעי" כמו מחקרם של סמית ושות' (1989 ). הם מצאו כי לא היו הבדלים באינטראקציות בין הילדים למטפלת גם כשהוסיפו מטפלת לכיתה, בכיתת פעוטות בני 3-5 שנים.

לעומת זאת במחקרם של האוס ושות' (1995 ) השוו את איכות הטיפול לביצוע הילדים בשתי רמות: הכשרת המטפלות, והיחס בין מספר הילדים למטפלת. הם מצאו כי כשהורידו את מספר הילדים למטפלת מ-6 ל- 4 בתינוקות ומ-8 ל- 6 בפעוטות עלתה איכות הטיפול באופן משמעותי. הם מצאו כי המטפלות היו יותר חמות, יותר תגובתיות ויותר רגישות כלפי הילדים וההתפתחות השכלית והרגשית של הילדים השתפרה.
שני מחקרים נוספים הראויים לציון הם מחקרם של רופ ושות' (1974 ) בו הושמו הילדים בצורה אקראית בקבוצות שגודלן שונה. הם מצאו כי בקבוצות קטנות המטפלות היו פחות עסוקות בניהול הילדים והילדים היו פחות אפטיים ופחות לחוצים. במחקר של לאב ושות' (1992 ) נבדקו ילדים ב- 62 מסגרות לגיל הרך ביחס מטפלת ילד שונה: הם לא מצאו ממצאים משמעותיים בהתייחס לאיכות הטיפול.

המגבלות של המחקרים הקודמים

המגבלות של המחקרים הקודמים הן :
1. כולם התבססו על מתאמים.
2. רק מחקרים מעטים כללו תינוקות, רוב המחקרים התמקדו בגילאי 3-5 גילאי הגן ולא בגילאים הצעירים.
האקדמיה ורשות הבריאות האמריקאית ממליצה על יחס ילדים-מטפלת כלהלן:
· מלידה עד 12 חודש יחס של 1:3
· מ- 13 חודש עד 30 חודש יחס של 1:4
· מ- 31 חודש עד 35 חודש יחס של 1:5
· מגיל 3 ומעלה יחס של 1:7
· מגיל 4 ומעלה יחס של 1:8

המחקר הנוכחי
המחקר עוצב כך שילקחו בחשבון המגבלות של המחקרים הקודמים. המחקר בדק את האינטראקציה מטפלת- ילד של אותה מטפלת פעם כשהפעילה קבוצה של 3 ילדים ופעם קבוצה של 5 ילדים, בכך שללו את השפעת הכשרת המטפלת, הכנסתה וגודל הקבוצה כגורמים מתערבים.

השאלה הנשאלת היא האם תצפית קצרה על אינטראקציה מטפלת- ילד בזמן משחק משקפת את האינטראקציות שלה במהלך כל היום, במצב טבעי. מחקרם של גוסן ושות' (1996) מצא כי יש מתאם בין רגישות המטפלת בבדיקה בתנאי מעבדה לבין רגישותה בזמן משחק בחצר המעון.

זבלקינק וריסקן ולוורן (2001 ) שצפו באינטראקציות של אמהות ותינוקות במפגש מחוץ לבית ,ואחר כך בתצפיות רבות עוקבות ולאורך זמן, מצאו שהיה מיתאם ברגישות שלהן במפגש החד פעמי ובמפגשים העוקבים.

במחקר הנוכחי נצפתה האינטראקציה מטפלת- ילד פעם אחת במשחק ופעם אחת בארוחת הצהריים כדי להשוות ביניהן. כיון שמחקרים קודמים טענו כי איכות האינטראקציות במשחק מכוון גבוהות יותר מאשר באינטראקציות טיפוליות (גושן ושות' (1996 ). מחקר זה נבנה במטרה לבחון סוגיה זו.לצורך בסיס השואה נוסף נבדקה גם האינטראקציה מטפלת ילד בשעות הבוקר.

לסיכום למחקר זה היו שתי מטרות:

1. בדיקת הקשר בין יחס מספרי מטפלת- ילד לבין איכות האינטראקציה מטפלת- ילד. ההשערה היתה כי יחס של 1:3 יתן תוצאות טובות יותר מבחינת איכות האינטראקציה מאשר יחס של 1:5

2. מהימנות המחקר נבדקה ע"י השוואת התוצאות שהתקבלו בעת המשחק המכוון לתוצאות בשעת ארוחת הצהריים ובין התוצאות שהתקבלו מהאינטראקציות במהלך הבוקר. ההשערה הייתה שאיכות האינטראקציה במשחק המכון תהיה במתאם עם איכות האינטראקציה בארוחת הצהריים ובפעילות הבוקר.

ממצאים ודיון

עבודה זו היא אחת מהראשונות שבדקו באופן מחקרי את השפעת היחס בין מספר הילדים למספר המטפלות על איכות האינטראקציה מטפלת ילד. המדד שנבחן מבוסס על המלצות של אנשי המקצוע לגבי היחס הרצוי. כצפוי המעבר מיחס של 1:5 ליחס של 1:3 כשמדובר באותה מטפלת שיפר באופן משמעותי את איכות האינטראקציה מטפלת ילד, בעיקר עבור הילדים הצעירים.

המטפלות היו באופן משמעותי יותר תומכות ובטאו יותר כבוד לעצמאות הילד בשעת המשחק, כשעבדו בקבוצה של 3 ילדים לעומת קבוצה של 5 ילדים.

נמצא כי הילדים שיתפו יותר פעולה עם המטפלת בקבוצה הקטנה. הדבר בלט במיוחד אצל הילדים הצעירים יותר.

עבור הילדים הצעירים , נמצא כי המטפלת יכולה להבנות מסגרת טובה יותר, ואיכות ההוראה טובה יותר, יש פחות ביטויים שליליים באינטראקציה מטפלת ילד בקבוצה של 3 ילדים לעומת 5 ילדים. במקביל הילדים הצעירים בקבוצה הקטנה ביטאו רמה גבוהה יותר של איכות חיים (well being) .

המרכיב היחיד באינטראקציה שלא השתנה, עם שינוי גודל הקבוצה היה בטויי רגש חיובי של המטפלות כלפי הילדים. עובדה זו בולטת במיוחד נוכח הנתון שבמעבר מקבוצה קטנה לקבוצה גדולה היו יותר ביטויים שליליים (הגבלות) מצד המטפלת כלפי הילדים. יתכן כי ההסבר לכך קשור בכך שאפקט חיובי הוא תכונת אופי יציבה של המטפלת מאשר ביטויים רגשיים שליליים. מה גם שנמצא כי ביטויי הרגש החיובים היו יותר יציבים לאורך כל הפעילות מאשר הביטויים השליליים.

יש להתייחס להסבר זה בזהירות. יתכן כי הסיבה לכך קשורה בעובדה שהמטפלת יותר מודעת לצורך לתת חיזוקים חיוביים (חלק מההכשרה שלה), לעומת זאת ביטויי הרגש השליליים הם יותר נסיבתיים.

היו הבדלים באיכות הטיפול במעבר מקבוצה של 5 ילדים לקבוצה של 3 ילדים, אך ההבדלים היו קטנים יחסית. אם כי יתכן שהבדלים אלה, קטנים ככל שיהיו, הם בעלי משמעות פסיכולוגית והם אלה שיעשו את ההבדל בין טיפול מספק ללא מספק.

כדי להמחיש נקודה זו חשוב לזכור כי חיזוקים חיובים הם מרכיב מרכזי בהתפתחות חברתית רגשית וקוגניטיבית של ילדים (דה וולף ושות' 1997, אריקסון 1985 ועוד).
כדי להדגיש את חשיבות ההבדל באיכות הטיפול דורגו המטפלות כ"בעלות גישה תומכת מספיק " (ציון 4) " ללא תומכת מספיק " (ציון 3 ). נמצא כי בקבוצה של 3 ילדים רק 5.5% מהמטפלות קבלו ציון 3 כלומר רק 36 ילדים קבלו יחס לא מספיק תומך ואילו בקבוצות של 5 ילדים בה 11% מהמטפלות דורגו בציון 3 בשעת המשחק, כלומר 120 ילדים קבלו יחס לא תומך מספיק. מה שמחזק את טענת המחברים כי הבדל קטן באיכות הטיפול הוא משמעותי.

ממצא זה תואם את ממצאיהם של שגיא ושות (2002 ) שבחנו הבדלים תרבותיים באיכות הטיפול, בישראל, מדינה עם רמה מאד נמוכה של איכות טיפול ואנשי מקצוע (ראה גם קורן וקארי, שגיא ושוורץ ושות' 2005 ). שגיא ושות' מצאו כי המעבר מיחס של 1:3 לקבוצה גדולה יותר היה מאד משמעותי בעיקר בנטיה לפתח קשר בטוח הורה ילד או לפתח קשר לא בטוח. כאן המקום לציין שבמחקרים שנערכו בתרבויות שונות הגיעו לאותו ממצא שיחס של 1:3 הוא היחס המומלץ.

בהתייחס לעובדה כי האינטראקציה מטפלת ילד נבדקה בשעת משחק מכוון, יש לבדוק האם היא משקפת את איכות האינטראקציה בסיטואציות אחרות במהלך היום. ההשוואה בין איכות האינטראקציה במשחק המובנה לבין האינטראקציה בשעת ארוחת הצהריים לבין האינטראקציה בשעות הבוקר , מראה על מתאם משמעותי, מה שאומר שכנראה שהאינטראקציה בשעת המשחק המכוון משקפת את איכות האינטראקציה בכלל. אך העובדה שיש מתאם עדיין מצביעה על כך שיש שונות באיכות האינטראקציה במהלך היום.יש לזכור זאת לנוכח העובדה כי נמצא שאיכות האינטראקציה מטפלת- ילד במשחק מובנה היא גבוהה יותר מאשר בפעילות טיפולית בילד. (גוסן ושות' 1997 ).

כמה מגבלות והצעות למחקר עתידי
המחקר בחן רק שני יחסים בין מטפלת למספר הילדים, מה שמגביל את יכולת הסקת המסקנות. אנו התמקדו ביחס שלהערכתנו יש לו השפעה מכרעת על איכות הטיפול: המעבר מקבוצה של 5 לקבוצה של 3 אצל ילדים צעירים.

מסקנות לגבי היחס הרצוי בקבוצות גיל הבוגרים לא ניתן להסיק ממחקר זה.ולכן יש להעמיק את המחקר בקרב ילדים בוגרי- יותר, טרום ביה"ס וגן- ילדים.

מההבדלים באיכות האינטראקציה בשעת משחק מובנה לא ניתן להכליל למצבים אחרים וצריך להמשיך ולחקור את הנושא. לא בטוח שניתן להסיק מסקנות לגבי כל הולנד על סמך הממצאים הנ"ל שכן המחקר נעשה בחלק קטן מהמדינה. למרות שהמחקר של ורניר ושות' מצביע על כך שאין הבדלים באיכות הטיפול במסגרות לגיל הרך ברחבי הולנד. מה גם שלא ניתן להכליל ממחקר זה לגבי מדינות אחרות בפרט לאור המחקר בדרום אמריקה המצביע על המגבלות של הכללה ממדינה למדינה (לאב ושות' 2003 ).

ההשפעה על טיפול בילדים
הממצאים הנוכחיים מצביעים על כך שבמרכיב החשוב של אינטראקציה מטפלת ילד בזמן המשחק המובנה ניתן להשפיע על איכות טיפול ואיכות החים של הילד בכך שנקטין את גודל הקבוצה.לממצא זה משמעות יישומית לצורך קביעת מדיניות בתחום העבודה בגיל הרך, והכרה בחשיבות גודל הקבוצה בקביעת איכות הטיפול שהילד מקבל במסגרת.

.