טיפול בתינוקות המבוסס על מערכת היחסים תינוק-מחנכת: נענה, על פי דרישה וניתן לניבוי

Petersen. S. & Wittmer, D. (2008). Relationship-Based Infant Care: Responsive, On Demand And Predictable. Young Children, May, 40-42.

מרים אוהבת לטפל בתינוקות ופעוטות אולם נראה שהאכלה, החלפת חיתולים ושינה, אורכים כמעט כל היום. מרים חשה תסכול ותוהה מתי תוכל להתחיל למלא את תפקידה כמורה- תפקיד שאותו הוכשרה למלא. המפקחת שלה מבחינה בכך ואומרת: " את עושה עבודה מצוינת! את פועלת כהלכה!".

כה הרבה מיומו של הפעוט מלא בתחושת הגופניות הדוחקות של רעב, הפרשות, עייפות או צורך במגע וניחום. אפילו אלה המטפלים רק בילד אחד חשים שהיום מלא כולו ברוטינות – בפעולות יומיומיות החוזרות על עצמן ללא הרף.

ממה מתפעלת המפקחת של מרים?
מרים נענית במהירות ובכבוד לכל תקשורת מצד כל אחד מארבעת הפעוטות שבטיפולה, ומנסה להבין למה הם זקוקים ומה הם רוצים. היא זמינה להם, רגשית ופיזית.

מרים ושותפתה לעבודה עם הקבוצה ארגנו להם סביבה מאורגנת, נקיה, בטוחה, המשדרת תחושה של בית. האינטראקציות שלה עם הפעוטות והפעילויות היומיומיות מספקות הזדמנויות רבות למידה. ניתן למלא כל דקה בדיבור, בחילופים שקטים של תשומת –לב או באימון במיומנויות פיזיות-גופניות חדשות.

מרים משתמשת בתצפיות שהיא עורכת על הילדים כדי לתכנן את הפעילויות עם כל אחד מהילדים וגם כדי לשמור על תקשורת יומית עם ההורים. היא מבינה שכל תינוק צריך ללמוד לחיות בתוך התרבות שבה הוא גדל, וכאשר היא חשה שיש צורך להציע דרכי התייחסות אחרות לילדים או להדריך את ההורים, היא יודעת שזהו חלק מהלמידה של הילד טיפול רגיש ונענה זה מתרחש כולו בעוד מרים נענית לצרכים היומיומיים של הפעוטות.

שילה, שותפתה של מרים לעבודה בקבוצה, מספקת גם היא טיפול ראשוני לארבעה תינוקות. עבור מרים ושילה, פירוש הדבר שאחת מהן כמעט תמיד פנויה כדי להענות במהירות לכל תינוק הנמצא במצוקה בעוד המחנכת האחרת מחלקת את תשומת הלב שלה בין שאר התינוקות. אם מרים נמצאת באמצעה של החלפת חיתול ואחד התינוקות שלה מתעורר בבכי, שילה היא שתרגיע את התינוק.

תינוקות צעירים מאוד מוצפים בקלות כאשר הם מתחילים לחוש רעב או גאזים. הם עשויים לחוש עייפות אך יתקשו להרדים עצמם, וכך הם עשויים לחוש שהעולם הוא מקום כאוטי- לא מסודר ולא ניתן לניבוי. אולם, כאשר יומו של התינוק מלא חויות טיפול המאופינות בתגובות מהירות לבכיו ופירוש נכון של התקשורות שלו, הוא יכול להתחיל לבטוח ביכולת של המחנכת לנחם אותו. הוא מתחיל לפתח אמון במחנכת וגם ביכולת של עצמו להשיג עזרה. בעזרת התגובות הנענות של המחנכת והטיפול הניתן לניבוי הוא מתחיל לפתח תחושה של בטחון.

טיפול נענה
הענות מתייחסת הן לדרך בה המבוגר מבין את הסימנים שמשדר התינוק והן לדרך בה המבוגר נענה באופן רגיש ומדויק לסימנים אלה (ויטמר ופטרסוןץ 2006). במודל המבוסס על יחסים יש לשני אנשים הזדמנויות חוזרות ונשנות במשך הזמן ללמוד להכיר זה את זה ולפתח חיבה, קירבה והבנה מעמיקה יותר אחד של השני. רגעים של הענות מספקים בסיס למערכת יחסים עמוקה ומשמעותית.

לטיפול המבוסס על יחסים יש יתרונות הן עבור הילד והן עבור המחנכת. הילד חש שהוא יכול לגרום לאחרים להבין אותו ושהוא יכול להשפיע על העולם סביבו. המחנכת חשה שהיא יעילה וכשירה בקריאת התקשורות של התינוק, הבנתו, והענות לו בדרכים מועילות.

מרכיב חשוב בהענות הוא לפגוש את הטון הרגשי של התינוק. תינוקות אינם מבינים כל מילה, אולם הם מבינים כאשר פני המחנכת משקפים את הרגשות שהם חווים ומביעים. כאשר המחנכת משדרת שהיא יכולה להבין את מצוקתו של התינוק ושהיא יכולה להשאר רגועה ויעילה, הדבר מנחם ומקל מאוד על התינוק. כאשר המחנכת משתמשת גם במילים כדי לתאר את רגשות התינוק: "אתה כל..כך… רעב. הבטן שלך רוצה כבר לאכול. אתה רוצה כבר את הבקבוק" – ומילים נוספות המתארות את המתרחש: " אני תיכף אחמם את החלב בבקבוק שאמא השאירה לך.ממממ. זה יהיה כל כך טעים" וגם מילים המתארות את העומד להתרחש:" תיכף נשב כאן ליד החלון ונאכל בננה. ממש כיף". המחנכת נענית לצורך הפיזי ולמצב הרגשי בעוד שהיא מספקת משפטים מלאים, עשירים לחויה המיידית של התינוק.

טיפול על פי דרישה
אלברט והמחנכת-שותפה שלו, מרווה, מודעים כל הזמן למה שעובר על הילדים. לכן, כאשר התינוקות נחים,, לפחות אחד מהם משגיח ומקשיב לצלילים ההתעוררות שלהם. כאשר ג'מה, בת 9 החודשים, מתעוררת משנתה, אלברט ניגשו מיד ועומד ליד המיטה: "היי ג'מה, חיכינו עד שתתעוררי. איזה חיוך מתוק. [אלברט מחייך אל ג'מה]. תראי, בסי עדיין ישנה. נשמור על שקט. אני אחליף לך חיתול, ומרווה תכין את הבקבוק שלך".

רוב מרכיביו של הטיפול עבור פעוטות אינם ניתנים לתכנון, אלא יש להציע אותם בדרך נענית לכל ילד, כאשר הוא משדר צורך כלשהו. האכלה, החתלה, חייבים להעשות על פי צרכיו של הפעוט.

הזנה
עבור תינוק צעיר, פיתוח של תכנית האכלה יעילה, אורכת חודשים. מיד כאשר הם מפתחים דפוס מסוים של אכילה של כמות מסוימת בזמן מסוים, הדפוס משתנה. פרצי גדילה,, שאותם ניתן לנבא בדרך כלל בגילאים: שבועיים, שישה שבועות, שלושה חודשים גורמים לקפיצה גדולה בתאבונו של התינוק. תינוקות יונקים עשויים להשיג אכילה מסודרת ומיד לארח מכן קפיצת גדילה עשויה לגרום להם להזדקק לכמות גדולה יותר של חלב. היניקה הנוספת מגרה את ייצור החלב אצל האם. אצל ילדים הנמצאים בטיפול קבוצתי, חשוב שאמהות תדענה כיצד לעקוב אחר כמויות ההזנה של התינוק, כדי שתוכלנה לספק את הצורך בחלב נוסף.

כאשר המחנכת מאכילה את התינוק, כיון שהיא מבינה את הסימנים שהוא משדר המעידים שהוא רעב, הדבר עוזר לו לזהות את התחושה בבטנו כמעידה על רעב. הדבר עוזר לו לגייס עזרה ובכך להגביר את תחושת היעילות שלו.במהלך הזמן, כשמתבססת תחושת הבטחון של התינוק, ההענות של המחנכת עוזרת לו להמתין בסבלנות מס' דקות עד לקבלת הבקבוק, כיון שהוא יודע שהוא יקבל מענה לרעב שלו.

החתלה וגמילה
החלפת חיתולים היא פעולה רוטינית נוספת שיש להענות לה על פי דרישה. לרוע המזל, נמצא לעיתים קרובות שמחנכת אחת מחליפה חיתולים לכל התינוקות בסדרה, כשהיא מסמנת על הלוח את ביצוע הפעולה של שעה 8 או שעה 10 וכך הלאה. לפעולותיה יש תחושה שהן נעשות בתהליך מכני, כשהמחנכת עוברת מבלי מילים מהחלפת תינוק אחד לרעהו והחזרתו לפעילות הקבוצתית. המצאותם של חיתולים בעלי כושר ספיגה רב תרמה לתהליך זה שבו תינוקות אינם חשים את הרטיבות בעורם. למרות זאת, חשוב שהחלפת החיתולים תתרחש כמענה למודעות של התינוק או של המחנכת שהחיתול הוא רטוב או מלוכלך. זו דרך נוספת שבה ניתן לעזור לתינוק להיות מודע לתחושותיו ולהרגשה שהמבוגרים יעזרו לו להגיע לחוש בנוחות.

שינה
שינה הוא המרכיב השלישי ברוטינה של הילד שקשה לתכננו מראש בגילאים הצעירים. בששת החודשים הראשונים לחיים, ילדים ישנים פעמיים או שלוש במהלך היום למשך תקופות קצרות והם עשויים גם להתעורר מספר פעמים במהלך הלילה. תינוקות רבים מתקשים להבחין בין יום ללילה, אחרים, זקוקים לעזרה רבה, כמו חיבוק או נענוע, כדי להרדם. וישנם תינוקות הנרגעים בכוחות עצמם ונרדמים מספר דקות לאחר שהמחנכת השכיבה אותם במיטתם. התזמון ואורך השינה עשויים להשתנות. כאשר התינוק מתעורר לאחר השינה ורואה לידו משיהו מוכר המברך אותו, הדבר יוצר תחושה של בטחון והנאה.

טיפול ניתן לניבוי

המושג "ניבוי" מתייחס לרוטינה שבתוך הרוטינה. גם בגיל צעיר מאוד, תינוקות מנסים להבין את המשמעות של האירועים המתרחשים סביבם. תינוק מתחיל להבין שבכי יגרום לכך שמישהו ירים אותו וינחם אותו, יישא אותו לעבר המקרר, יוציא עבורו בקבוק ויחמם אותו, ואז יאכילו אותו! התהליך כולו הופך לרצף מוכר וניתן לניבוי.

כאשר התינוק חווה רצפים אלה שוב ושוב במהלך היום, הדבר עוזר לו להבין שפעולות שונות מופיעות בדרך כלל ברצף. הוא לומד שמעשיו והתקשורת שלו מפעילות תגובות הניתנות לניבוי, וכך הוא לומד על סיבה ותוצאה. תחושת היעילות שלו מתחילה להתבסס, וכך גם האמון שלו במחנכת שלו.

רוטינות עוזרות לתינוקות לבסס דפוסי שינה טובים. עטיפה בשמיכה, נענוע ושיר ערש שקט משדרים-מסמנים לתינוק שהוא יכול להרגע ולהרגיע את עצמו לקראת השינה. תוך מספר חודשים, עשויות הרוטינות לכלול חיבוק בעת שהוא מביט בספר תמונות אם התינוק מדבר בביתו בשפה אחרת מאשר זו המדוברת במעון, שיר או מספר מילות חיבה בשפתו עשויים להיות מרגיעים במיוחד ולעזור לו להרדם.

רוטינות עוזרות גם למחנכות. רוטינות של החתלה והכנת מזון הופכות את הפעולות האלה למנהג קבוע. תיעוד של כל שעת שינה, תנומה או החלפת חיתול עשויים להפוך גם הם למנהג קבוע. כאשר מתעדים את פעולותיהם של התינוקות הדבר עשוי לעזור למחנכת למסור למשפחות מידע יעיל על דרכי הטיפול בתינוק.

סיכום
רוב יומם של תינוקות מלא ברוטינות חוזרות ונשנות של טיפול כמו אכילה, שינה והחתלה. את כל אחד מהרגעים הללו ניתן למלא באינטראקציות עשירות ומלאות חיבה בין תינוק למחנכת. טיפול המבוסס על גישת היחסים הוא נענה, ניתן לניבוי ומתבצע על פי צרכיו של הילד. מחנכות משתמשות בכל הזדמנות כדי לבנות מערכת יחסים על כל תינוק הנתון לטיפולן.