איך אתה מדבר? – מה עובר על העברית שלנו?

מאת: שולה פרומר

"להיות משפחה" יוני 2008

האם הולך ופוחת הדור, כדברי המשורר, או שמא רק נדמה שהשפה העברית מאבדת קצת גובה בעידן האחרון? השנה מלאו 150 להולדתו של אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית. הרבה מים זרמו מאז תחייתה המופלאה, והרבה תהפוכות עברה מאז ועד עידן העברית האינטרנטית-סלולרית – הוכחה ניצחת לחיותה וחיוניותה של שפה, שמהיותה כזו, היא מתחדשת תדיר, משתנה לפרקים וסופגת השפעות מפה ומשם.

אבל משהו מתרחש בכל זאת. "יש כיסי עוני בשפה, כיסים שהולכים ומתרחבים", אומר רוביק רוזנטל ("הזירה הלשונית"), עיתונאי וחוקר שפה. "העברית היא שפה עשירה, אבל עושרה לא ממומש. שפת הדיבור, ובמובן מסוים גם שפת התקשורת, ענייה יחסית".

איך אתה מסביר את הירידה במעמד המילה?
"לכל קבוצה בישראליות המקומית שפה משלה (שפת השנקינאים, הדתיים, הרוח'ניקים, החיילים), אבל כשישראלים נפגשים, הם בוחרים בשפת המיין-סטרים המרכזית, 'שפת ערוץ 2', שהיא שפה ללא עושר וניואנסים. שפה שצריך להבינה מייד. זהו ההסבר הסוציו-לשוני".

סופרת הילדים ריקה ברקוביץ מחזקת: "בשני העשורים האחרונים אני חשה שאיכות השפה ותרבות השפה נדחקים לטובת תרבות הרייטינג, שמערערת לאט כמה יסודות חשובים. הטכנולוגיה המתקדמת תורמת לקיצור התהליכים. לא צריך כבר לכתוב. הכל זמין. השפה מתקצרת לאייקונים וסימנים".

ד"ר צביה (ציקי) ולדן, בלשנית התפתחותית, טוענת שאין כאן תהליכי דלדול של השפה, אלא שינוי בהדגשים. כלומר, אובדנן של מילים בגלל כתיב שגוי והופעתן של מילות חלל רבות (אחלה, חבל על הזמן, בקטנה), שהן "ממלאות חלל וחלולות בעצמן", כדבריה. "מאידך, יש שטחים שמתפתחים ואיתם המון חידושי מילים. העברית משתנה".

ד"ר ולדן ורוזנטל השתתפו בכנס הארצי הראשון לשפה העברית שהתקיים בחודש מאי האחרון בראשון לציון. בכנס העבירה ולדן מפגש לגננות בנושא הקניית השפה בגני הילדים.

פחות מקפידים
גילי גפני היא אקדמאית ואמא צעירה לשני ילדים קטנים. העברית הטובה, כך היא אומרת, חשובה לה כאמצעי תקשורת עם ילדיה, אך גם בהיבט רחב יותר של הבנת הנקרא. "אני מודעת לעובדה שהעברית של העידן האחרון דלה יותר", היא אומרת. "השימוש של הילדים בשפה הוא מתומצת יותר, חסכוני במילים. כדי לעקוף את התופעה, אני משתדלת להשתמש בשפה גבוהה יותר איתם, ולכן אני מקריאה להם מדי לילה, לפני השינה, סיפור טוב. סיפור כזה גם מעשיר את הידע הכללי שלהם, וגם מגביה את יכולת הביטוי. באמצעות הסיפור הם לומדים להכיר מילים מורכבות יותר וביטויים חדשים. כדי להרחיב את טווח השימוש בשפה, אני מבקשת מהם שיספרו לי, במילים שלהם, את הסיפור שקראנו זה עתה".

מהו "סיפור טוב" על פי הקריטריונים שלך?
"קלאסיקות של ספרות ילדים, בצד חומרים פופולאריים לא נמוכים. בתקופה האחרונה אני עושה שימוש בחומרי קריאה על פי נושאים שהם בוחרים. למשל ספרים על דינוזאורים, מטוסים, נחשים או גלגלים. אנחנו קוראים ושואלים שאלות סביב הנושא".

מהם הגורמים, לדעתך, להידלדלותה של השפה?
"אני מאמינה שזהו מכלול של כמה גורמים. ההורים העסוקים משקיעים יותר בקריירה ופחות בילדים. מחוסר זמן מחפשים, וגם מוצאים, פתרונות קלים. צפייה בטלוויזיה, משחקי מחשב וחומרי אינסטנט של גיבורי ילדות, שאת העברית שלהם, פעמים רבות, אני מגדירה כתת-רמה של ממש".

רחלי פליישון היא גננת בעלת 22 שנות ותק, וסופרת (ספרה "הדינוזאור של דודו" הפך לאחרונה נושא גן-סיפור בגן היובל בשכונת קריית בן גוריון בחולון). השפה העברית ה"תקנית", מבחינתה, זוכה להרבה מעבר להתייחסות טכנית. "הוריי, שהיו אנשי ספר, דיברו איתי בשפה גבוהה ודרשו ממני לשנות סגנון כל אימת שגלשתי הצדה. הם הקפידו על קוצו של יוד. אלתרמן היה מודל חיקוי", היא מספרת. "היום המודלים הללו נמצאים במקום אחר לגמרי".

איזו רמת עברית שגורה בפי ילדי הגן?
"שפתם פשוטה, מובנת, ברורה. שפה שאינה דורשת פלפול מחשבתי. אוצר המילים שלהם הוא פשוט, לא מורכב, ויחד עם זאת, עם המעט שיש בידם, הם יכולים להבהיר את עצמם מאוד יפה".

אז איפה הבעיה?
"אני חושבת שבשנים האחרונות הורים פחות מקפידים ופחות מודעים לאיכותה של העברית".

יצרני שפה נפלאים
העברית היא שפה חיה, ומהיותה כזו, כאמור, היא משתנה תדיר. השאלה היא האם מטען השפה משנה כיוון בשנים האחרונות בהשפעת גורמים כמו מחשב וטלוויזיה, וחדירה של אלמנטים רבים משפות הסביבה (כמו מילות סלנג מערבית ומאנגלית-אמריקאית).

חוזרים לספרי המופת מעקב אחר רשימת רבי המכר בקטגוריית ספרי הילדים מצביע על העובדה המשמחת שלפחות מחציתם נמנים על קלאסיקות ספרות הילדים.

הגננת רחלי פליישון ממליצה על: "ציפור הנפש" של מיכל סנונית, הפונה אל הרגש. "איתמר פוגש ארנב", של דויד גרוסמן, על מצב כשפוחדים ממשהו לא מוגדר ללא סיבה. "בוא אליי פרפר נחמד", קלאסיקה מרהיבה לקטנטנים, שלומדים מהר מאוד לדקלם את החומר בעל פה. "דירה להשכיר" שכתבה לאה גולדברג, על יחסים בין דמויות.

הסופרת סיגלית דיל ממליצה על: "הנסיך הקטן", אגדה נפלאה שכתב הטייס והעיתונאי הצרפתי אַנְטוּאַן דֶה סֶנְט-אֶכְּזוּפֶּרִי. ספר חסר גיל שכל קורא קולט אותו ברובד האישי שלו. תחת מעטה של ספר לבני הנעורים מסתתרת אמירה חזקה אודות מקומנו ביקום ואודות עולמנו, והוא מצליח לרגש ולהקסים ולגעת בכל תקופה ובכל מקום.

המורה אהובה אבידור ממליצה על: סיפורי התנ"ך על שלל הגרסאות שראו אור עם השנים, ביניהן: "התנ"ך בחרוזים" שכתב אפרים סידון בהמון אהבה למקור ובעושר לשוני. סדרת "התנ"ך שלי בתמונות" שערך אוריאל אופק, סדרה ותיקה וטובה.

אמא גילי גפני ממליצה על: "סיפורים מעולם האגדות" שכתבה עשי ויינשטיין. "זהו ספר גדול ויפה, ואנחנו עושים בו שימוש תכוף ומפגש קבוע עם נסיכים ומלכות וצפרדעים וממלכות ועולמות קסומים".

רועי גפני בן החמש ממליץ על: "מיץ פטל" (חיה שנהב), "האריה שאהב תות" (תרצה אתר), "כספיון" (פאול קור), "אליעזר והגזר" (לוין קיפניס), "שאותו אנחנו קוראים כמעט כל יום" ו"איה פלוטו" (לאה גולדברג).

פליישון: "מדברים על זה, אך אינני סבורה כך. השפה באמת משתנה ונעשית שימושית יותר. מילים מסוימות נעלמות, מילים אחרות תופסות מקום. גם הסלנג תופס מקום משלו. יש שמתייחסים אליו כאל תופעה נוראה, אחרים כתופעה טבעית לגמרי ואפילו מחויבת מציאות. אני טוענת שיש בסלנג חביבות והיגיון. זוהי כמובן שאלה של השקפת עולם".

האם השפה העברית השגורה בפי ילדי יוצאי מדינות חבר העמים סופגת משפת האם שלהם אפיונים זרים?
"אינני מודעת לתחביר של השפה הרוסית ולכן אני לא אוכל להשיב. ילדי העולים מגיעים ללא ידיעת השפה, הם בדרך כלל מקשיבים ושותקים, ובשלב מסוים, ברגע שרכשו את היכולת לשוחח בשפה החדשה, אני מזהה התפרצות. הם מנסים לקלוט יותר ולחקות את השפה הנלמדת".

ילדים נוהגים לשבש מילים, האם רצוי לתקן אותם?
"אני מקפידה לתקן ואני חושבת שכן נכון לתקן, כשלא מדובר בשימוש בסלנג. אחת הילדות בגן סיפרה לי שבפורים היא התחפשה לפרפרה (כי פרפר היא צורת הזכר). זהו שיבוש נחמד מאוד ומתוק מאוד וחכם מאוד, אבל אחרי שחייכנו, הסברתי לה את ההבדלים".

רוזנטל גורס כי עניין השגיאות בשפה הוא מורכב. "ההקפדה על צורת זכר ונקבה היא מאוד קשה", הוא אומר. "גם בנין 'הֶפעיל', שפושה גם בשימוש בתקשורת, הוא דוגמה לשיבוש ללא סיבה בעברית. יש הרבה שגיאות בשפה, אבל בשפת דיבור מותר לטעות וזה לגיטימי וחלק ממהות קיומה".

אז לתקן או לא לתקן שגיאות של ילדים?
"לא לעצור ילדים. ילדים הם יצרני שפה נפלאים, שמייצרים המצאות שבנויות על תחושה נכונה של השפה. לימים הם ילמדו להבחין בין הדברים. פעם עסקו רבות בתיקון שגיאות בשפה. אני חושב שצריך להקפיד על שגיאות חשובות (זכר, נקבה, מספרים, בניין הפעיל בה' סגולית). העברית היא לא השפה הכי קשה ואפשר להסתגל ל'שגעונותיה', אבל לא לעצור ילדים בתהליך היצירה הטבעי שלהם. צריך להקשיב להם ולאהוב את זה".
הכל מתחיל מהגן
השפה משתרשת אצל ילדים ונספגת בסביבת הבית המיידית שלהם, אבל גן הילדים הוא הממסד הראשון האמון על הקניית השפה לילדים. "בתהליך התחדשות השפה, הכוח המרכזי היו הגננות והמורות", גורסת ד"ר ולדן. "בתהליך שימור השפה, אי אפשר לומר זאת, וזה חבל".

איזה פתרון את מציעה?
"להקריא ולקרוא ספרים טובים ואיכותיים לילדי הגן ובית הספר (לא רק בבית). לילדים יש יכולת לקלוט את מה שמתאים להם בכל רגע, זה הכישרון האדיר שלהם, ויש המון ספרים כאלה. ספרים שמספרים סיפורים הם שמעניקים את הקסם וחוויית הסיפור, וספרים שמתארים סיטואציות הם הספרים ששפתם נותרת להרבה שנים. ביאליק, מאיר שלו, לאה גולדברג, פניה ברגשטיין ועוד – הקלאסיקות הן היפות ביותר".

הגן, על פי ד"ר ולדן, הוא המקום האידיאלי לצורך העניין, משתי סיבות. האחת, עיקר הלמידה מתרחש בין ילדים בני גילאים שווים. השנייה, "זה מה שעושים בגן, מקבלים חינוך. יש עזרים ויש הזדמנויות וסביבה מתאימה, וגן הילדים הוא גן עדן לילדים", היא מסבירה.

פליישון, עד כמה חשובה העברית השגורה בפי הגננת, כגורם חינוכי?
"בדרך כלל קיימת הקפדה ויש התייחסות לשפה, ואני יודעת שבסמינרים למורים וגננות עובדים על הנושא. אני בהחלט סבורה שקיימת התייחסות מודעת לשפה".

באיזה אופן?
"בשעת מפגש למשל, ישנה חובת הקראת סיפור לפחות פעם ביום. אם עובדים על נושא חג, אנחנו מקפידות להתייחס לביטויים הקשורים בו, לא רק למילים הבודדות".

אינטלקט לא מאומן
"עד לפני כעשור, ילדים ידעו לחבר בין בעל חיים לבין מקום מגוריו: כלב ומלונה, פרה ורפת. בשנים האחרונות ראיתי שהם אינם מצליחים לחבר בין הדברים", מעידה אהובה אבידור, מורה בגמלאות שמאחוריה למעלה משלושה עשורים של הקניית קריאה לתלמידי כיתה א'.

"הילדים מגיעים לכיתה א' עם עברית דלה מאוד. הם מרבים להשתמש בסלנג כמו 'מה הקטע שלך', 'נראה אותך', 'למה מה קרה', כתחליף של ממש לשפה תקנית. לאחר מריבה בהפסקה נהגתי לבקש מהם להסביר לי מה קרה, והתיאור הסתכם בשתי מילים: 'הוא התחיל'".

מה המשמעות של זה?
"לעברית שבפיהם אין מטען. אין שימוש בהתחלה, אמצע וסוף לתיאור מקרה. אין תחביר נכון, אין סדר, אין שימוש במילים נרדפות".
את מזהה כאן השפעת גורמים כמו טלוויזיה, מחשב?

"אינני יודעת אם זו שפת הטלוויזיה, או השפעתה של הטלוויזיה בהפיכתם ל'אילמי שפה' כצופים פסיביים. מול הטלוויזיה או המחשב הם לא מדברים, הם רק שומעים. 'אילוף' המוח לא קיים והאינטלקט לא מאומן".

איך הדבר בא לידי ביטוי?
"לדוגמה, אני מראה להם תמונה של ילדה מגישה פרח לחבר. כשאני מבקשת מהם לתאר לי את מה שהם רואים, התשובה, במרבית המקרים, מסתכמת במילה: 'פרחים'. ההבעה קשה עליהם, והתופעה, כך ראיתי בשנים האחרונות, הולכת ומתגברת. חלק מההסבר נובע מהעובדה שהם פשוט מסרבים להתאמץ. הכל קל ומגיע בשליפה".

האם, כפועל יוצא, נפגע גם חוש היצירתיות?
"כשאני מבקשת לסגנן סיפור על פי תמונה ('מדרש תמונה'), אני זוכה לכיתוב בן שתי שורות ולסיכום, 'היה כיף'. בלי דו-שיח, בלי תיאורי מצב. כלום. כשאני מבקשת מהם לכתוב ספרון, הם יכולים לעשות זאת, אבל הוא יהיה מתובל בעשרות מילים באנגלית, בסלנג ובאלימות.

"כמורה בכיתה א' הייתי חייבת להיכנס לתוך עולמם כדי להבין את כוונותיהם, וכך מצאתי את עצמי יושבת מול הטלוויזיה ועוקבת אחר התוכניות שמעניינות אותם. עם דלות נוראית של שפה, המון 'שואו', פחות תוכן, פחות עניין, פחות הכרת דברים, המון שגיאות בעברית".

אולי באמת הדור הזה מתאים עצמו למציאות חדשה של טכנולוגיה שלטת.
"אני סבורה שהבעיה נעוצה בוויתור של הורים על כמה מתפקידיהם הקלאסיים. ברור שזה קשור למציאות עכשווית".
גילויי חנוניות ומוזרות
סיגלית דיל, סופרת ילדים ונוער ("טירת כחולי העין", "אנשי הקירות", "הפנימייה שלא היתה", "תלתלים מכושפים", ו"שעון הקסמים", בהוצאת עם עובד, "אשת השנה" לשנת 2006 על תרומתה הייחודית לספרות ילדים ונוער), עורכת דין ורואת חשבון במקצועה, נודדת בכתיבתה אל עולמות מסתוריים. "ממפגשים שאני עורכת עם ילדים ובני נוער, נוכחתי כי קשה למצוא היום צעירים המדברים בעברית מדויקת", היא מאבחנת. "אני חושבת שגם אלה שהתחנכו על ברכיה של עברית תקנית, יעדיפו לא להשתמש בה מפני שהיא מתקבלת בסביבתם כגילוי של חנוניות ו'מוזרות' ומביאה לקשיי תקשורת. הם יעדיפו להשתמש בסלנגים כמו חבריהם ולהיות בחבר'ה. מאידך, אני שומעת מורים המתלוננים על כך שכאשר הם מדברים בעברית יפה הם מאבדים את הילדים. אין זה אומר בהכרח ששפת הילדים ענייה יותר, אלא שהיא מתרחקת מהעברית עליה גדלו הוריהם".

איזה שימוש את עושה בשפה לטובת קוראייך הצעירים?
"בכתיבה שלי, למרות שאני לוקחת את הקוראים לעולמות מסתוריים ואפלוליים, אני מאוד מקפידה על שפה יפה ונקייה שרחוקה משפת הדיבור. אני עושה זאת במידה ובמינון נכונים, כשאני עם אצבע על הדופק להיות במהלך כל הכתיבה בגובה העיניים של קוראיי הצעירים. אני רחוקה מלהיות מחנכת או מטיפה, אך חשוב לי שכשהקוראים יסיימו לקרוא את ספריי, מעבר להנאה מהעלילה המותחת ומן המסר שבסופה, הם יפנימו גם את המסר מהדלת האחורית: כאשר כותבים, השפה משתנה משפת הדיבור.

"מתגובות שאני שומעת מקוראיי, דווקא השפה הגבוהה בספריי, השונה משפת הדיבור, היא זו שמושכת ומנתקת אותם מהמציאות ומסייעת להם לנדוד לעולמות קסומים ורחוקים, והיא זו שמייצרת את אווירת המתח והמסתורין".

טיפים להורים אכפתיים
רוצים להעלות את איכות העברית של ילדיכם? הנה כמה רעיונות שיוכלו לעזור

אם אינכם יכולים להם, הצטרפו אליהם: "בשנים האחרונות אנחנו עדים לפריחתו של ז'אנר תוכניות הריאליטי, שהוליד בין היתר את 'נולד לרקוד' הפופולארי. התוכנית הזו הזניקה את תחום הריקוד לגבהים חדשים. עד אז זה היה עיסוק למעטים ותחום עניין למעטים עוד יותר, ופתאום נהייתה עדנה לתחום המחול".

אם כך, אפשר ליישם זאת לנושא השפה, מה דעתכם על "נולד לכתוב?": "אני מובילה תחרות כתיבה ארצית זו השנה הרביעית, שהיא מפעל תחרותי של ממש ויש לו פרסי תמריץ: פרסום היצירות בספר משותף ואפילו פרס של כרטיס טיסה להולנד. באופן הזה מספר המשתתפים זינק השנה מממוצע של כ-400 ל- 1,500". [ריקה ברקוביץ]

קריאה לפני השינה: "זהו הטיפ החשוב ביותר בעיניי, גם בגלל הרוגע והשלווה שמתלווים לדקות הללו, גם בגלל האפקט הלימודי. קוראים ועוצרים ליד מילים קשות, מסבירים, נותנים דוגמה, מבקשים מהילד להמציא משפט עם המילה וממשיכים בסיפור. ילדים בגילאים צעירים אוהבים סיפורים מחורזים. צליל החריזה מתאים לקליטתם. ילדים מבוגרים יותר מעדיפים סיפורי הרפתקאות, מתח ואפילו אהבה". [רחלי פליישון]

שִחזור סיפורים: "תנו לילדים לשחזר, במילים שלהם, סיפור אגדה עם קסם, כדי שלבם יישבה בקסמו של הסיפור והם יעשו עם הדמיון עוד צעד ועוד צעד. אחר כך שבו וחשבו יחד איתם איזה מסר ביקש המספר להעביר, ואילו דוגמאות מתאימות לו מחיי היומיום שלנו". [אהובה אבידור]

בלשות לשונאית: "הפכו את השימוש במטבעות לשון לכלי חינוכי. לכו בעקבותיהם כמו בסיפור בלשי, כדי להבין איך הם נוצרו ('קור כלבים', מאין זה בא?), לראות איך נולדת מילה (למה קוראים ל'מדרכה' מדרכה? כי דורכים עליה, כי היא חלק מהדרך), לקרב את הילדים למקור המילים היומיומי שלהם, כי בכל מילה טמון סיפור, ולצעוד יד ביד עם דמיונם". [רוביק רוזנטל]