"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

תחושת האושר ותחושת הרווחה הסובייקטיבית של אימהות לילד ראשון

מאת: מיכל בן שי

עלה לאתר ב 7 בפברואר 2011

תקציר
המחקר עסק בתחושת האושר ובתחושת הרווחה הסובייקטיבית של אימהות לילד ראשון כשלושה חודשים לאחר הלידה. בכדי לספק הבנה רחבה ועשירה של מרכיבים מהותיים אלו בתהליך ההסתגלות של נשים לתפקיד ההורי נערכו שני מחקרים המשלבים מחקר איכותני וכמותי. מטרת המחקר האיכותני הייתה לתאר הן את תחושת האושר שאימהות חוות בכניסה להורות ואת האלמנטים ההוריים המסבים להן אושר, הנאה, סיפוק ושימחה והן את האלמנטים הגורמים להן לקשיים ואי נוחות.
מטרתו העיקרית של המחקר הכמותי הייתה לבחון את תרומתם של שני משתנים קוגניטיביים: פער ציפיות רטרוספקטיבי ושינויים בתפיסת הידע ההורי, להבדלים בין אישיים בתחושת הרווחה הסובייקטיבית של האימהות.
בהתאם למודל "הציפיות המופרות" לפיו ציפיות הוריות בטרם הלידה אשר אינן מתגשמות לאחר הלידה מוסיפות גורם לחץ בכניסה להורות, שיערנו כי ככל שאימהות נכנסות לתפקיד ההורי עם ציפיות אופטימיות מדי ביחס לתמיכת בן הזוג, המשפחה הקרובה והחברים וביחס לקשיים בהורות כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן נמוכה יותר. כמו כן, בהתאם לחשיבות של התפתחות הידע ההורי בחודשים הראשונים לאחר הלידה, שיערנו כי ככל שתפיסתן העצמית של אימהות כסמכות ידע הורי גוברת לאחר הלידה כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן גבוהה יותר.
על מנת לבחון את תחושת האושר של האימהות גויסו למחקר שני מדגמים של אימהות. המדגם הראשון גויס דרך תחנות טיפת חלב באזור תל אביב ובאמצעות שיטת כדור השלג והוא כלל 40 אימהות. המדגם השני גויס דרך מחלקת יולדות בבית החולים איכילוב והוא כלל 34 אימהות.
תוצאות המחקר הצביעו על כך שכשלושה חודשים לאחר הלידה מרבית האימהות חוו תחושות של אושר, שימחה וסיפוק בתפקידן ההורי, כאשר מרביתן עברו תקופת הסתגלות פיזית ונפשית בטרם החלה הנאה זו. תחושת האושר והשמחה בתפקיד ההורי נבעה בעיקר מהאינטראקציה עם הילד, מההתבוננות בהתפתחות של הילד ומההתבוננות בילד באופן כללי ומהחוויה הכוללנית של גידול הילד. לצד רגשות חיוביים אלו, אימהות דיווחו על חרדה ודאגה בנוגע לבריאותו, התפתחותו ורווחתו של הילד ובנוגע למסוגלות ההורית שלהן וכן על תחושות של תסכול וכעס שנבעו מהגבלת חופש הפעולה, ההכבדה על זמנן ואובדן העצמאות והספונטאניות שלהן וכן מספקנותן לגבי המיומנות ההורית והידע ההורי שלהן. מהראיונות עם האימהות ניתן היה לזהות שלושה פרופילים של אימהות הנבדלות בתחושת האושר שלהן ובמידת הסתגלותן לתפקיד ההורי.
מתוך פרופילים אלו, נראה כי אימהות המשתייכות לפרופיל האמא הפסימית הן הזקוקות ביותר לתמיכה רגשית והדרכה הורית כמו זו הניתנת באמצעות ביקורי בית סדירים של אנשי מקצוע בתחום. בנוסף, תוצאות המחקר תמכו חלקית במודל הציפיות המופרות. לציפיות אופטימיות מדי היה קשר שלילי רק עם היבטים מסוימים של תחושת הרווחה הסובייקטיבית של האימהות, דהיינו מידת סיפוקן מהחיים, בעוד שלציפיות אלו היה דווקא קשר חיובי עם מצבן הרגשי. לעומת זאת, הקשיים שאימהות חוו בכניסה להורות, סמכות הידע שהן ייחסו לעצמן לאחר הלידה, הלחץ ההורי שחוו ואיכות הזוגיות שלהן היו קשורים באופן משמעותי יותר עם מצוקתן הרגשית בכיוונים הצפויים.

מבוא
הקדמה
הכניסה לתפקיד ההורי הינה אירוע משמעותי מאוד בחיי המבוגר והינה בעלת השלכות ארוכות טווח עבור כלל חברי המשפחה (Kalmuss, Davidson & Cushman, 1992). מרבית המחקר בתחום הכניסה להורות מתמקד באספקטים השליליים של תקופת מעבר זו, דהיינו בלחץ ובמצוקה שחווים הורים בכניסה להורות כמו גם בשינויים השליליים החלים במערכת הזוגית.
המחקר הנוכחי התמקד דווקא באספקטים החיוביים בכניסה להורות, דהיינו בתחושת האושר והרווחה הסובייקטיבית שחוות אימהות כשלושה חודשים לאחר הלידה.
מטרות המחקר:
א. לתאר את תחושת האושר והרווחה הסובייקטיבית של אימהות טריות לצד הקשיים שמסב להן התפקיד ההורי.
ב. לתאר את פער הציפיות הרטרוספקטיבי של אימהות טריות בנוגע לתמיכת בן הזוג, המשפחה הקרובה והחברים ובנוגע לקשיים בהורות.
ג. לתאר את השינויים החלים אצל אימהות טריות בתפיסתן העצמית כסמכות ידע הורי.
ד. לבחון את הקשר שבין פער הציפיות לבין תחושת הרווחה הסובייקטיבית בקרב אימהות טריות.
ה. לבחון את הקשר שבין השינויים בתפיסת האם את עצמה כמקור לסמכות ידע הורי לבין תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלה.
ו. לבחון את ההשפעה של טמפרמנט הילד ושל איכות הזוגיות על תחושת הרווחה הסובייקטיבית בקרב אימהות טריות.
ז. לבחון את ההשפעה הייחודית של פער הציפיות והשינויים בתפיסת סמכות הידע ההורי על תחושת הרווחה הסובייקטיבית של אימהות טריות, מעבר להשפעתם של טמפרמנט הילד ואיכות הזוגיות.

הכניסה להורות
בספרות המקצועית, הכניסה להורות נתפסה תחילה כמשבר רציני (Dyer, 1963; LeMasters, 1957) אולם מייד אחר-כך מותנה התפיסה והכניסה להורות נתפסה כתקופת מעבר וכתהליך הסתגלות נורמטיבי (Hobbs, 1965; Hobbs, 1968; Hobbs & Cole, 1976) הכרוכה ברמת לחץ מסוימת (Cowan & Cowan, 1995; Belsky, 1981; Miller & Sollie, 1980; Waldron & Routh, 1981) ואשר דורשת גיוס של משאבים אישיים, משפחתיים וחברתיים בכדי לעבור את תקופת ההסתגלות בהצלחה (Gage & Christensen, 1991; Werner, 1999).
המחקר בתחום ההשפעה של הכניסה לתפקיד ההורי על חיי המבוגר ועל חיי הנישואים החל עם מחקרו של LeMasters (1957) אשר דיווח כי מרבית ההורים הטריים חווים משברים מתונים עד חמורים בחיי הנישואים שלהם בעקבות הלידה של ילדם הראשון. מחקרים מאוחרים יותר (Hobbs, 1965; Hobbs, 1968; Hobbs & Cole, 1976) חלקו על טענותיו של LeMasters וטענו כי הכניסה להורות מייצגת תקופת מעבר נורמטיבית הכרוכה בלחצים וקשיים מתונים יותר מאשר תקופת משבר במימדים חמורים.
בשנות ה- 80 החלו חוקרים לערוך מחקרי אורך אשר עקבו אחר הורים מתקופת ההיריון ועד השנים הראשונות לאחר הלידה על מנת לעמוד על השינויים החלים בכניסה להורות (כגון, Cowan & Cowan, 1992; Miller & Sollie, 1980). מחקרים אלו מצאו שינויים שליליים בתחומים רבים בחיי המבוגר. נמצא כי הכניסה להורות מגבירה את הסיכון למצוקה ולתפקוד לקוי בתחומים הקשורים לתפקוד האישי (כגון, דיכאון), לתפקוד מערכת היחסים הזוגית (כגון, מצוקה זוגית ופירוק הזוגיות) ולתפקוד המשפחתי (כגון, לחץ הורי ומסוגלות הורית נמוכה) גם במשפחות בעלות משאבים אופטימאליים, כגון, משפחות בעלות מערכת יחסים זוגית תקינה ומשפחות המבוססות היטב מבחינה כלכלית. מחקרים אלו טענו כי הכניסה להורות יוצרת חוסר איזון אשר מגביר את החולשות הקיימות אצל הורים והמביאה אצל רבים ללחץ ומצוקה משמעותיים (Cowan & Cowan, 1995).
מבחינת ההסתגלות האישית, לידת התינוק הראשון הינה לרוב אירוע חיובי בחיי המבוגר אולם החודשים הראשונים לאחר הלידה כרוכים בלחץ רב ונשים רבות מרגישות פגיעות, חסרות יכולת (inadequate), חרדות ומדוכאות (Fleming, Ruble, Flett & Van Wagner, 1990). גם נשים וגם גברים נמצאים בסיכון לדיכאון בכניסה להורות ואחוז ניכר מהאימהות חוות מצוקה רגשית משמעותית אשר יכולה להימשך גם מספר שנים לאחר הלידה (Cowan & Cowan, 1995). כ 8% עד 15% מהנשים סובלות מדיכאון לפחות ברמה מתונה בשבועות שלאחר הלידה, כאשר הגורמים הקשורים לדיכאון זה הינם שינויים ביוכימיים, אירועי חיים מלחיצים (כגון, לידת תינוק עם בעיות בריאותיות), מאפיינים אישיותיים, מאפיינים הקשורים בתינוק (כגון, טמפרמנט), בעיות בזוגיות, בעיות בקשר עם ההורים, היעדר יחסים חברתיים קרובים, מיעוט חברים טובים והיעדר תמיכה חברתית, בפרט, היעדר יחסים אישיים עם אנשים עליהם יכולה האם לסמוך לקבלת עזרה בכל מצב והיעדר יחסים עם אנשים עמם ניתן לחלוק תחומי עניין ודאגות, וכן מגוון של גורמים מצביים מעוררי לחץ (Beck, 1996; Cutrona, 1984; Fleming et al., 1990; O’Hara, 1997).
לעומתם, במחקרם של Fleming et al., (1990) לא נמצאו שינויים ברמת הדיכאון ובתחושת הרווחה של נשים מלפני הלידה ועד שלושה חודשים לאחר הלידה וכן במחקר עכשווי לא נמצאה רמה גבוהה יותר של דיכאון בקרב אימהות טריות מאשר בקרב נשים ללא ילדים, כאשר מידת הדיכאון לפני הלידה נלקחה בחשבון (Nomaguchi & Milkie, 2003).
מבחינת ההסתגלות הזוגית, אחד השינויים המשמעותיים ביותר המדווחים בספרות בעקבות הכניסה להורות הינה ירידה באיכות הזוגיות. לאחר הלידה, חלוקת העבודה בבית נהיית יותר מסורתית (Goldberg, Michaels & Lamb, 1985; Werner, 1999) ושביעות הרצון של נשים מחלוקת העבודה בבית ובטיפול בילד פוחתת (Goldberg & Perry-Jenkins, 2004). ישנה ירידה בשביעות הרצון הכללית מחיי הזוגיות, במידת ההסכמה בין בני הזוג, בהבעת החיבה כלפי בן הזוג ובפעילות המשותפת של בני הזוג וכן ניכרת עליה במתח ובקונפליקט בזוגיות, בייחוד בקרב נשים, ביחס לדיווחים בזמן ההיריון (Belsky, Spanier & Rovine, 1983; Delmore-Ko, Pancer, Hunsberger & Pratt, 2000; Hackel & Ruble, 1992; Waldron & Routh, 1981).
במחקר אורך נרחב Cowan and Cowan (1992) מצאו שינויים שליליים משמעותיים באיכות הזוגיות בקרב הורים טריים בהשוואה לזוגות ללא ילדים, בעיקר בקרב הורים מבוגרים יותר ובקרב אלו שהיו נשואים זמן רב יותר.
במחקר אורך נוסף, Belsky and Rovine (1990) מצאו שינויים נרחבים באיכות הזוגיות מלפני הלידה ועד שלוש שנים לאחר הלידה בקרב הורים טריים. במחקר זה נמצאה ירידה ברגשות האהבה כלפי בן הזוג ועליה באמביוולנטיות כלפי מערכת היחסים ובקונפליקטים הקיימים במערכת היחסים, ככל שהתקשורת הפתוחה בין בני הזוג פחתה. אולם, בנוסף לנטייה כללית זאת בירידה באיכות הזוגיות נמצאה שונות רבה בשינויים באיכות הזוגיות בין בני זוג ואחוז גבוה יחסית של בני זוג אשר לא הפגינו שינויים כלל או אף הפגינו שינויים מעט חיוביים באיכות הזוגיות.
הגורמים העיקריים שתרמו להבדלים הבין אישיים הללו בשינויים באיכות הזוגיות היו גורמים דמוגראפיים (גיל, הכנסה והשכלה), אישיותיים (הרגישות של הפרט לרגשות של אחרים והערך העצמי שלו), משך נישואים, וגורמים הקשורים לטמפרמנט הילד.
ממצא חשוב נוסף נמצא במחקרם של Ruble, Fleming, Hackel and Stangor (1988). במחקר זה אכן נמצאה ירידה במידת הקרבה במערכת הזוגית שלושה חודשים לאחר הלידה לעומת השליש השני והשלישי של ההיריון. אולם, מידת הקרבה של זוגות לאחר הלידה הייתה זהה לזו של זוגות ללא ילדים אשר תכננו להרות בעתיד, מה שמרמז כי הכניסה להורות איננה מייצגת ירידה באיכות הזוגיות אלא חזרה לאותה רמה בסיסית בטרם ההיריון וכי הירידה באיכות הזוגיות המדווחת בספרות נובעת מעליה באיכות זו במשך ההיריון יותר מאשר מהשינויים החלים על בני הזוג לאחר הלידה.
מבחינת ההסתגלות המשפחתית, לכניסה להורות ישנה השפעה משמעותית על אספקטים רבים בחיי המשפחה כגון, מבחינה כלכלית, מבחינת פעילויות הפנאי של המשפחה, מבחינת התעסוקה של שני בני הזוג ומבחינת מערכות היחסים עם החברים והמשפחה המורחבת (Delmore-Ko et al., 2000) ולפיכך הכניסה להורות דורשת התארגנות מחודשת בתפקוד המשפחתי.
לסיכום, הכניסה להורות כרוכה בשינויים שליליים רבים בתחושת הרווחה ובאיכות הזוגיות של הורים טריים אשר צריכים להסתגל ולהתמודד עם הקשיים הכרוכים בכניסתו של התינוק לחייהם. כיוון שהלחץ והמצוקה שהורים חווים בשנים הראשונות לאחר הלידה יכולים להשפיע על איכות הקשר שהם מפתחים עם ילדיהם בשנים הראשונות לחיים ומכאן על התפתחותו המאוחרת יותר בגילאי טרום בית ספר ובית ספר יסודי (Cowan & Cowan, 1995) ישנה חשיבות מרובה לזיהוי הגורמים המקלים או המקשים על הסתגלותם של הורים ובפרט של נשים לתפקיד ההורי והתורמים לקידום תחושת האושר והרווחה הסובייקטיבית שלהם, שזהו מוקד המחקר הנוכחי.

תחושת אושר בכניסה להורות
בהתאם לסקירה הספרותית לעיל ניתן לראות כי מרבית הספרות בתחום הכניסה להורות מתמקדת במצוקה ובלחץ שחוות אימהות טריות בתקופה זו, בעוד שישנה מעט מאוד התייחסות לאספקטים החיוביים והמספקים באימהות כגון, תחושות של אושר ושימחה שחוות אימהות טריות.
בטרם הלידה, מרבית האימהות מצפות לתחושות של אושר, התרגשות, סיפוק ושימחה עם לידת התינוק (Delmore-Ko et al., 2000), אולם עולה השאלה עד כמה ציפייה זו מתממשת והאם לאחר הלידה אימהות טריות אכן חוות אושר, שימחה, הנאה וסיפוק כפי שהן מצפות מהתפקיד ההורי לצד אותם הקשיים הכרוכים בכניסה להורות. כמו כן, נשאלת השאלה ממתי אימהות מתחילות להרגיש תחושות אושר אלו, מהם הדברים המסבים להן הכי הרבה אושר ושימחה ומהם הדברים הפוגמים בתחושת האושר שלהן.
מחקרים בתחום אשר בחנו מגוון של תחושות חיוביות ושליליות שאימהות חוות בכניסה להורות מצביעים על השילוב שבין תחושות אלו. במחקרם של Feldman and Nash (1984) אשר בחן את ההשפעה של לידת התינוק הראשון על מצב הרוח, הפעילויות היומיומיות, הקשרים המשפחתיים והחברתיים ושביעות הרצון של הורים טריים ממגוון היבטים בחייהם נמצא כי למרות הלחץ שחוו הורים כשישה חודשים לאחר הלידה מצב הרוח שלהם היה גבוה למדי.
אימהות טריות דיווחו בעיקר על תחושות של שימחה, שביעות רצון ומימוש עצמי אך גם על תחושות של עייפות יתר ורצון להיות לבד, כנראה לאור הדרשנות הרבה הכרוכה בטיפול בתינוק. כמו כן, שביעות הרצון של אימהות מהקשר עם ילדיהן הייתה גבוהה יותר מאשר שביעות הרצון שלהן מכל תחומי החיים האחרים.
אימהות נהנו בעיקר מלראות את התינוק גדל ומתפתח, מלראות את אישיותו הצומחת, מהאינטראקציה והתקשורת עם הילד, הצחוק של הילד, ההרגשה שהן נחוצות לו ומתחושות של סיפוק עצמי וההצלחה בתפקידן האימהי.
הקשיים בהורות, לעומת זאת, נבעו בעיקר מהאחריות הכבדה כלפי התינוק והדרשנות הנלוות לטיפול בו. אימהות נהנו הכי פחות מעובדת היותן על המשמר 24 שעות ביממה, מהיעדר זמן לעצמן, לבן זוגן ולפעילויות פנאי, מהאחריות, מהמגבלות, מהיעדר הספונטאניות, מהצורך בסדר יום קבוע וארגון סדר היום, מההפרעות בשינה ומאספקטים מסוימים של הטיפול בילד כגון, החתלה, האכלה וחינוך הילד. בדומה לכך, במחקרו של Steffensmeier (1982) נמצא כי הכניסה להורות מורכבת משלושה מימדים נפרדים: (1) מחויבויות ומגבלות הוריות (2) אינטימיות ויציבות וזוגית (3) סיפוק הורי.
בעוד שמימד המחויבויות והמגבלות ההוריות ומימד האינטימיות והיציבות הזוגית התייחסו לדאגות ולקשיים בהורות הן ברמה של הפעילות היומית ופעילות הפנאי (כגון, דאגות בנוגע לטיב ההורות והטיפול בילד, אובדן שעות שינה, המחויבות לתינוק, להסתדר עם חברים, הפרעות מצד התינוק בזמן פעילות מסוימת, סדירות הפעילות היומיומית בבית, חוסר היכולת לצאת בערבים עם בן הזוג ובנוגע לחוסר היכולת לצאת מהבית במשך היום) והן ברמה של המערכת הזוגית (כגון, דאגות בנוגע להתרחקות מבן הזוג, ליחסי מין, היעדר זמן בילוי עם בן הזוג, להבנה מצד בן הזוג, לשינויים במערכת הזוגית, לנתינת חיבה ותשומת לב לא מספקת לבן הזוג ובנוגע לכעסים על בן הזוג), מימד הסיפוק ההורי התייחס בעיקר לתגמולים בהורות ולשינויים בתפיסה העצמית, כגון לתחושות של שימחה, מטרה לחיים, מימוש עצמי, חשיבות עצמית, התקרבות לבן הזוג, סיפוק מהמשכיות המשפחה וסיפוק מתשומת הלב החיובית שמעניק בן הזוג.
בנוסף, במחקרו של Russell (1974) אשר בחן הן את הסיפוקים שהורים חווים מהתפקיד ההורי והן את הבעיות איתן הם מתמודדים, נמצא כי הורים מדווחים על יותר סיפוקים מאשר על קשיים בכניסה להורות וכן על סיפוקים יותר אישיים מאשר על סיפוקים הנוגעים למערכת הזוגית או ליחסים חברתיים אחרים, כגון, גאווה בהתפתחות התינוק, מטרה לחיים ותחושת מימוש עצמי. לבסוף, למרות שמרבית ההורים מצפים בטרם הלידה להתנסות חיובית עם לידת התינוק, נראה כי כמות האהבה העצומה ומידת ההתקשרות החזקה לתינוק בפועל הינה אחד האלמנטים המפתיעים ביותר עבור אימהות טריות (Kach & McGhee, 1982).
לסיכום, מחקרים בתחום מצביעים הן על התחושות החיוביות והן על התחושות השליליות שחווים הורים בכניסה להורות. יחד עם זאת, כל המחקרים שהוזכרו לעיל התבססו על מחקרים כמותיים בהם נבדקים התבקשו לדרג את עמדותיהם כלפי תחושות חיוביות ושליליות שונות על גבי רשימה שניתנה להם מראש. מחקרם של Feldman and Nash (1984) כלל אומנם הן נתונים כמותיים והן איכותניים אולם עיבוד הנתונים האיכותניים היה מאוד מצומצם. במחקר הנוכחי בחרנו לבחון את סוגיית האושר והקשיים בכניסה להורות באמצעות מחקר איכותני המאפשר לבחון את התגובות הספונטאניות של האימהות לנושאים אלו ואינו מתמקד רק בבחינה של עמדותיהן כלפי קטגוריות רגשיות המוכתבות להן מראש. מכאן, מחקר איכותני זה יכל לספק הבנה רחבה ועשירה יותר של האלמנטים ההוריים המסבים אושר, הנאה סיפוק ושימחה לאימהות טריות ושל האלמנטים המסבים להן הכי פחות אושר הנאה או שימחה וגורמים להן לקשיים ואי נוחות.

הבדלים בין אישיים בתחושת האושר של אימהות טריות
ככל הידוע לנו מחקרים בודדים בחנו את מקור ההבדלים הבין אישיים בתחושת האושר והסיפוק של אימהות בכניסה להורות ומרביתם התמקדו בהשפעה של מאפיינים דמוגראפיים ושל איכות הזוגיות יותר מאשר בהשפעה של מרכיבים קוגניטיביים אישיים.
לדוגמא, במחקרו של Russell (1974) נמצא כי אימהות בעלות השכלה נמוכה יותר ואימהות אשר העריכו את איכות הזוגיות שלהן כגבוהה יותר דיווחו על סיפוקים רבים יותר מהתפקיד ההורי. זאת כנראה משום שלנשים משכילות יותר ישנן דרכים אלטרנטיביות להגשמה עצמית וסף השוואה גבוה יותר ולפיכך הן שמות פחות דגש על תפקידן ההורי כמקור לסיפוק ולהגשמה עצמית מאשר נשים פחות משכילות.
כמו כן, במחקרם הנרחב של Rogers and White (1998) אשר כלל הורים בשלבי חיים שונים ובעלי הסדרים שונים לגידול ילדים נמצא כי שביעות הרצון של הורים מהמערכת הזוגית שלהם הייתה המנבא החזק ביותר לשביעות הרצון של הורים ממערכת היחסים שלהם עם ילדיהם.
כמו כן, הורים אשר גידלו רק את ילדיהם הביולוגיים והיו נשואים להורה הביולוגי של ילדיהם היו בעלי שביעות רצון גבוהה יותר מתפקידם ההורי מאשר הורים אשר גידלו את ילדיהם של בן זוגם (stepchildren) או הורים לילדים עד גיל 17 אשר לא גרו עימם.
מבין המאפיינים הדמוגראפיים רק למגדר הייתה השפעה על שביעות הרצון מהתפקיד ההורי בקרב זוגות נשואים, כאשר אימהות דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר מאשר אבות. בניגוד למחקרו של Russell (1974), לגיל, לרמת ההכנסה ולרמת ההשכלה של ההורה לא היה קשר לשביעות רצון זו.
הבדלים אלו בין שני המחקרים נובעים כנראה מאוכלוסיות המחקר השונות וממדדי שביעות הרצון השונים בהם נעשה שימוש במחקרים אלו. בנוסף לכך, למחקרם של Rogers and White (1998) תרומה מיוחדת במציאת קשר הדדי ולא חד כיווני בין איכות הזוגיות ושביעות הרצון מהתפקיד ההורי בקרב נשים וגברים. נראה כי מחד זוגיות טובה מספקת משאבים חשובים להורות מוצלחת ייתכן בשל הגברת מחויבות ההורה לתפקיד ההורי. אולם מאידך, שביעות הרצון מהתפקיד ההורי מקדמת גם כן את איכות הזוגיות כנראה בשל אפקט ה- spillover שלפיו הצלחה בתפקיד משפחתי אחד (הורות) מקדמת הצלחה בתפקיד משפחתי שני (זוגיות) ובשל הגברת המחויבות כלפי בן הזוג.
בשל הרצון לשלב בין מחקר איכותני וכמותי, במחקר הנוכחי בחרנו להשתמש במדד כמותי של התחושות החיוביות שחוות אימהות, דהיינו במדד הרווחה הסובייקטיבית שלהן, כמדד נוסף ומשלים למדד האיכותני של תחושת האושר.

רווחה סובייקטיבית
המושג "רווחה סובייקטיבית" (“Subjective Well Being”) מתייחס להערכה כוללנית של הפרט את חייו ואת מצבו הרגשי. המחקר בתחום החל בשנות ה- 50 המאוחרות כחלק ממגמה מחקרית לנסות ולכמת את איכות החיים מזווית הראייה הסובייקטיבית של הפרט את עצמו. בשל טיבעו הכוללני המושג מתייחס למגוון שלם של מימדי רווחה.
מבחינה טמפורלית, המושג רווחה סובייקטיבית כולל גם הערכות ארוכות טווח של חיי הפרט, כגון שביעות הרצון מחיי הפרט המוגדרת כתפיסת המרחק של הפרט משאיפותיו, וגם הערכות מיידיות וקצרות טווח של חיי הפרט, כגון רגשות חיוביים ושליליים בחוויה העכשווית של הפרט (Keys, Shmotkin & Ryff, 2002).
כמבנה רב מימדי, המושג רווחה סובייקטיבית כולל בתוכו מרכיבים קוגניטיביים ומרכיבים רגשיים, נטיות אישיותיות ואפקטים זמניים, מודעות עצמית והצגה עצמית (Shmotkin & Lomranz, 1998) כאשר שני המרכיבים העיקריים הינם המרכיב הקוגניטיבי והרגשי. המרכיב הקוגניטיבי מתייחס לאספקטים רציונאליים או אינטלקטואליים והוא לרוב מוערך באמצעות שביעות הרצון של הפרט מחייו. המרכיב הרגשי מתייחס לאספקטים רגשיים חיוביים ושליליים, כולל רגשות, מצב רוח, והתגובות הרגשיות של הפרט לאירועי החיים השונים והוא לרוב מתייחס להערכת הפרט את רגשותיו החיוביים והשליליים.

מחקרים רבים מצביעים על נפרדות האספקטים הרגשיים החיוביים והשליליים זה מזה ועל היעדר התלות ביניהם, כאשר רווחה סובייקטיבית הינה פועל יוצא של האיזון ביניהם. רווחה סובייקטיבית גבוהה מתייחסת למצב בו כמות הרגשות החיוביים עולה על כמות הרגשות השליליים של הפרט ורווחה סובייקטיבית נמוכה מתייחסת למצב בו כמות הרגשות השליליים עולה על כמות הרגשות החיוביים של הפרט (Andrews & Robinson, 1991; Hills & Argyle, 2001).
מבחינה פסיכודינמית הוצעו שתי גישות להבנת הערכת תחושת הרווחה הסובייקטיבית של הפרט. הגישה הראשונה, גישת "הפער" או "היחס" מתייחסת לפער או ליחס שבין שאיפות הפרט לבין מצבו העכשווי. לרוב שאיפות הפרט גבוהות יותר מהישגיו בפועל אך ככל שפער זה קטן יותר כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית של הפרט גבוהה יותר.
בתוך גישה זו, "תיאוריית הפערים המרובים" העכשווית מוסיפה וטוענת כי תחושת הרווחה של הפרט ביחס לאספקט חיים מסוים נקבעת על ידי שילוב בין מספר פערים בין הרצוי והמצוי הלוקחים בחשבון את האלמנטים הבאים: 1. מה שיש לאנשים רלוונטיים אחרים 2. מה שהיה הכי טוב לפרט בעבר 3. מה שהפרט ציפה שיהיה לו בנקודת חיים זו 4. מה שהפרט מצפה שיהיה לו בעתיד 5. מה שהפרט סבור שמגיע לו ו 6. מה שהפרט מאמין שכל אחד צריך.

הגישה השנייה, גישת "ההשפעה החברתית הפסיכולוגית" מתמקדת בגורמים שונים המשפיעים על תחושת הרווחה הסובייקטיבית, כגון, לחץ, תמיכה חברתית, מוקד שליטה פנימי, מוקד שליטה חיצוני, ועד כמה הפרט מעריך את תפקודו בתפקידים חברתיים שונים (Andrews & Robinson, 1991).

המושג רווחה סובייקטיבית בא לידי שימוש בתחומי מחקר רבים ובאוכלוסיות מחקר שונות. לדוגמא, בגרונטולוגיה חברתית מושג זה יושם בכדי לבחון את השינויים במצב הרוח ובמידת הסיפוק מהחיים המלווים את תהליך הזקנה והמצביעים על דרכי ההסתגלות השונות לתהליך ההזדקנות. בדיסציפלינות חברתיות ובריאותיות שונות מושג הרווחה הסובייקטיבית שימש כמדד לאיכות החיים באוכלוסיות שונות. בתחום הפסיכולוגיה מושג הרווחה הסובייקטיבית נחקר כמרכיב קוגניטיבי בתהליכי ייחוס ושיפוט, כמרכיב בחוויה הרגשית של הפרט, כמרכיב בהתנהגות מכוונת מטרה, כחלק מההשפעות קצרות הטווח וארוכות הטווח של אירועי חיים וכן מנקודת המבט של הבדלים תרבותיים (Keys et al., 2002).
כיוון שרווחה סובייקטיבית המשקפת את הערכתו של הפרט את איכות חייו הינה מדד גס להסתגלותו ולבריאותו הנפשית (Shmotkin & Lomranz, 1998), במחקר הנוכחי נעשה שימוש במדד הרווחה הסובייקטיבית בכדי להעריך את הסתגלותן של נשים לתפקיד האימהי ואת בריאותן הנפשית בתקופת מעבר זו. המחקר הנוכחי התמקד בשני המרכיבים העיקריים של תחושת הרווחה: במרכיב הקוגניטיבי המתייחס לשביעות הרצון מהחיים בכללותם ובמרכיב הרגשי המתייחס לרגשות חיוביים ורגשות שליליים וכן לאיזון שביניהם (Hills & Argyle, 2001; Keys et al., 2002; Shmotkin & Lomranz, 1998).
רווחה סובייקטיבית בכניסה להורות
מחקרי אורך, אשר השתמשו במדדים שונים של תחושת הרווחה, מצביעים על ירידה חדה בתחושת הרווחה של אימהות בכניסה להורות. עם ההסתגלות להורות ישנה אומנם עליה הדרגתית בתחושת הרווחה אולם אפילו כשנה לאחר הלידה עדיין רמתה נמוכה מזו שלפני הלידה (Levi-Shiff, Dimitrovsky, Shulman & Har-Even, 1998 ).
במחקרו המקיף של Campbell (1981) נמצא כי לידת תינוק וגידולו עד גיל בית ספר מהווים מעמסה קשה על זמנם וכוחותיהם של ההורים ומביאים לשינויים משמעותיים באורח חייהם ובאיכותם. לנוכחות התינוק בבית יש אספקטים חיוביים ומתגמלים אך ההשפעה הכללית איננה לגמרי חיובית.
הורים טריים, ואימהות צעירות בפרט, נוטים פחות לתאר את החיים שלהם כמאושרים ונוטים פחות לדווח על רגשות חיוביים מאשר זוגות נשואים ללא ילדים. הורים לילדים בגילאי טרום בית ספר לא נבדלים מזוגות ללא ילדים בשביעות הרצון שלהם מהחיים בכללותם אולם העומס שהם חשים רב יותר מבכול תקופה אחרת בחיי הנישואים שלהם.
בהשוואה לנשים צעירות ונשואות ללא ילדים, אימהות צעירות (מתחת לגיל 30) לילדים בגילאי טרום בית ספר מרגישות יותר מוגבלות, תופסות את החיים כקשים יותר, יותר מודאגות מעניינים כספיים ויותר מודאגות מהשפעת הלחצים על בריאותן הנפשית. כמו כן, בהשוואה לאימהות לילדים גדולים יותר, אימהות לילדים קטנים יותר נוטות פחות ליהנות מתפקידן ההורי ומדווחות לעיתים קרובות יותר על רצון להיפטר מכל האחריות הכרוכה בהורות. גידול ילד בגילאי טרום בית ספר יכול להעשיר את חיי הנישואים ולהעניק להם איכות חדשה אולם הוא כרוך בלחצים מרובים המורגשים על ידי שני ההורים אך בפרט בקרב הנשים. עם זאת, ככל שגיל הילד עולה כך היחס בין החסרונות והיתרונות בגידולו נהייה חיובי יותר.
מחקרים נוספים ניסו לבחון את מקור ההבדלים הבין אישיים בתחושת הרווחה בכניסה להורות. במחקרם של Levitt, Weber and Clark (1986) נמצא כי תחושת הרווחה של אימהות טריות הייתה קשורה לאיכות הזוגיות, מידת התמיכה של הבעל ולטמפרמנט הילד. התמיכה הרגשית של הבעל, איכות הזוגיות, השתתפות הבעל בטיפול בילד ושביעות הרצון מעזרה זו היו קשורים לאיזון רגשי גבוה יותר (יותר רגש חיובי משלילי) ולשביעות רצון גבוהה יותר מהחיים בכללותם בקרב אימהות טריות.
כמו כן, אימהות לילדים עם טמפרמנט קשה יותר דיווחו על רגש שלילי גבוה יותר ועל שביעות רצון נמוכה יותר מהחיים בכללותם. במחקרם של Levy-Shiff et al. (1998) נמצא כי תחושת הרווחה של אימהות כשנה לאחר הלידה הייתה קשורה למידת התמיכה החברתית שהן קיבלו ממגוון רחב של מקורות תמיכה, כולל בן הזוג ולהערכות הקוגניטיביות שלהן כחודש לאחר הלידה (תפיסת ההורות כאתגר יותר מאשר כמצב מלחיץ). המחקר הנוכחי בחן את התרומה של שני גורמים קוגניטיביים חשובים נוספים, פער ציפיות והתפתחות הידע ההורי, להבדלים הבין אישיים בתחושת הרווחה של אימהות טריות, מעל ומעבר לתרומתם של איכות הזוגיות וטמפרמנט הילד.

פער ציפיות בכניסה להורות
אחת הדרכים להתמודד עם חוסר הוודאות והלחצים הכרוכים בתקופות של שינויים חשובים בחיים הינה איסוף מידע ופיתוח ציפיות בנוגע לשינויים הצפויים (Lazarus & Folkman, 1984). אכן, במחקר שנערך על ידי Deutsch, Ruble, Fleming, Brooks-Gunn and Stangor (1988) נמצא כי נשים בהריון עסקו הרבה יותר בחיפוש מידע בנוגע להורות מאשר נשים אשר תכננו להרות בקרוב והציפיות שהן פיתחו בנוגע להורות השפיעו על התנסותן לאחר הלידה.
מספר מחקרים נוספים מצביעים על הקשר שבין פיתוח ציפיות הוריות הולמות בטרם הלידה לבין הסתגלותם של הורים טריים לתפקיד ההורי. במחקר שנערך על ידי Delmore-Ko et al. (2000) נמצא כי אימהות אשר היו יותר מוכנות לתפקיד ההורי בטרם הלידה, דהיינו נשים אשר בטרם הלידה פיתחו תוכניות ואסטרטגיות להתמודדות עם הקשיים הצפויים בתפקיד ההורי וציפו לתחושות של התרגשות ושימחה עם לידת התינוק, חוו פחות לחץ והיו בעלות ערך עצמי גבוה יותר שלושה, שישה ושמונה עשר חודשים לאחר הלידה מאשר אימהות אשר הפגינו חששות רבים מהתפקיד ההורי או אימהות אשר היו אדישות כלפי השינויים הצפויים לאחר הלידה.
כמו כן, Pancer, Pratt, Hunsberger and Gallant (2000) מצאו כי אימהות בעלות ציפיות מורכבות יותר בטרם הלידה, דהיינו בעלות צורת חשיבה מורכבת, מובחנת ואינטגרטיבית יותר, הפגינו הסתגלות טובה יותר לתפקיד ההורי שישה חודשים לאחר הלידה מאשר אימהות עם ציפיות פשוטות יותר. כעת, נשאלת השאלה כיצד הציפיות עמם נכנסים הורים לתפקיד ההורי משפיעות על הסתגלותם לאחר הלידה. הגישה הרווחת היום בתחום מתמקדת במידה שבה ציפיות הוריות אלו בטרם הלידה תואמות או לא תואמות את התנסותם של ההורים לאחר הלידה. אכן, כל תפקיד שהפרט לוקח על עצמו מורכב מציפיות תפקיד וככל שציפיות התפקיד מוגדרות בצורה ברורה יותר (high role clarity) וככל שהפרט חש בעל יכולת רבה יותר לעמוד בציפיות אלו (low role conflict) כך ההסתגלות לתפקיד קלה יותר (Steffensmeier, 1982).
לפיכך, בבחינת הגורמים המשפיעים על הסתגלותם של הורים לתפקיד ההורי הושם דגש לאחרונה על המידה שפער הציפיות שחווים הורים בכניסה להורות משפיע על הסתגלותם לתפקיד ההורי. במסגרת זו המושג "פער הציפיות" מתייחס לפער שבין ציפיות הוריות בטרם הלידה לבין התנסותם הממשית לאחר הלידה. על פי מודל "הציפיות המופרות" (“The Violated Expectations Theory” or “Expectancy Disconfirmation Framework”), ציפיות הוריות בטרם הלידה אשר אינן מתגשמות או נענות לאחר הלידה מוסיפות גורם לחץ בכניסה להורות (Belsky, 1985; Fox, Bruce, & Combs-Orme, 2000). החוויה של גידול ילד יכולה להיות שלילית יותר, חיובית יותר או דומה לציפיות בטרם לידת התינוק. התנסות שלילית יותר מהמצופה יכולה להיות קשורה להסתגלות קשה יותר בעוד שהתנסות חיובית יותר מהמצופה יכולה להיות קשורה להסתגלות קלה יותר, בפרט בקרב הורים טריים חסרי ניסיון קודם. ההנחה היא שהערכת המצב לאחר הלידה איננה מבוססת רק על ההתנסות לאחר הלידה עצמה אלא מעוצבת על ידי המידה שבה התנסויות אלו תואמות את ציפיות ההורים בטרם הלידה (Kalmuss et al., 1992).
במחקרם החלוצי, מצאוKach and McGee (1982) שפער ציפיות נמוך, דהיינו ציפיות הוריות בטרם הלידה אשר לא התגשמו, היה קשור להסתגלות קשה יותר לתפקיד ההורי ארבעה עד שישה שבועות לאחר הלידה בקרב אימהות אך לא בקרב אבות. במחקר רחב יותר Kalmuss et al. (1992) מצאו שפער ציפיות נמוך בקרב אימהות בנוגע לתפקודן בתחומי חיים שונים כשנה לאחר הלידה היה קשור להסתגלות קשה יותר לתפקיד ההורי. ראשית, במחקר זה לא נמצאה התאמה בין ציפיות של אימהות בטרם הלידה לבין התנסותן הממשית כשנה לאחר הלידה. בטרם הלידה נשים ציפו להשפעה חיובית יותר של התפקיד האימהי על מערכת היחסים עם בן הזוג ועם החברים, על הבריאות הגופנית שלהן, על רצונן לעבוד מחוץ לבית, על תחושת המסוגלות האימהית שלהן, וכן ציפו לעזרה רבה יותר מצד בן הזוג בטיפול בילד בהשוואה להתנסותן הממשית לאחר הלידה. רק ציפיות בנוגע למצבן הכלכלי הראו דפוס הפוך. נשים בטרם הלידה ציפו לירידה חדה יותר במצבן הכלכלי מאשר זו שנמצאה כשנה לאחר הלידה. שנית, חוסר ההתאמה בין ציפיות אימהיות בטרם הלידה לבין התנסותן לאחר הלידה היה קשור להסתגלות קשה יותר לתפקיד ההורי. ככל שהציפיות ביחס למערכת היחסים עם בן הזוג, לבריאות הגופנית, למסוגלות האימהית, ולשביעות הרצון מהתפקיד האימהי היו גבוהות יותר מאשר ההתנסות הממשית כך ההסתגלות להורות הייתה קשה יותר. כמו כן, ללא קשר לכמות העזרה או התמיכה הממשית, אימהות עם ציפיות גבוהות לגבי קבלת עזרה בטיפול בילד מצד בן הזוג וקבלת תמיכה מהמשפחה המורחבת חוו יותר קשיים בכניסה להורות מאשר אימהות עם ציפיות נמוכות יותר, כנראה משום שככל שהציפיות בטרם הלידה גבוהות יותר כך קשה יותר לענות עליהן והמעבר להורות נתפס כקשה יותר.

פער ציפיות בנוגע לתמיכת בן הזוג בכניסה להורות
מחקרים נוספים בתחום התמקדו בפער הציפיות בנוגע לחלוקת האחריות בטיפול בילד ובעבודות הבית בין שני בני הזוג וכן בקשר שבין פער ציפיות זה לבין שינויים ביחסים הזוגיים.
במחקר אורך של 61 זוגות Belsky (1985) בחן את הקשר שבין פער הציפיות של הורים טריים לגבי ההשפעה של התינוק על היבטים שונים בחיי המשפחה לבין שינויים בחיי הנישואים שלושה ותשעה חודשים לאחר הלידה. ההיבטים כללו: קונפליקטים ושיתוף פעולה בין בני הזוג, שביעות הרצון הכללית מחיי הנישואים, תפיסת העצמי, יחסים עם המשפחה המורחבת, יחסים עם חברים ושכנים וחלוקת האחריות על הטיפול בילד בין בני הזוג.
זוגות נטו לדווח כי ההתנסות שלהם לאחר הלידה הייתה פחות חיובית ממה שציפו בטרם הלידה ביחס לשביעות הרצון הכללית מחיי הנישואים וחלוקת האחריות על הטיפול בילד. גברים ונשים ציפו מאבות להיות יותר מעורבים בטיפול בילד מאשר דווח לאחר הלידה. לפער הציפיות הייתה השפעה מכרעת יותר על הערכת חיי הנישואים בקרב נשים מאשר בקרב הגברים, אך בקרב שני בני הזוג ככל שהתנסותם הייתה פחות חיובית ממה שציפו כך שביעות הרצון מחיי הנישואין פחתה, כמו גם המאמצים לשמר את מערכת היחסים וכן תחושת האמביוולנטיות ביחס למערכת היחסים גברה.
כמו כן, ההשפעה של פער הציפיות הייתה מכרעת יותר בשלושת החודשים הראשונים לאחר הלידה מאשר תשעה חודשים לאחר הלידה כנראה לאור השינויים הרבים שזוגות חווים בתקופה זו ולאור ההסתגלות הטבעית המתרחשת כתשעה חודשים לאחר הלידה.
באופן דומה, במחקר אורך Ruble et al. (1988) בחנו את הקשר שבין פער ציפיות לגבי חלוקת עבודות הבית (כביסה/ניקיון, רחיצת כלים, בישול וקניות) והטיפול בילד (האכלה, החתלה, משחק עם הילד והרגעת הילד) לבין שביעות הרצון של אימהות טריות מחיי הנישואים.
בעוד שלא נמצא הבדל בין ציפיות הנשים לגבי מעורבות בן זוגן בעבודות הבית לבין התנסותן שלושה חודשים לאחר הלידה, נמצא הבדל משמעותי בין ציפיות הנשים לגבי מעורבות בן זוגן במטלות הקשורות לטיפול בילד לבין התנסותן לאחר הלידה, אשר הייתה פחות שוויונית מהמצופה.
כמו כן, אימהות אשר מצאו את עצמן מעורבות יותר בעבודות הבית או בטיפול בילד מאשר ציפו בטרם הלידה דיווחו על רגשות שליליים יותר לגבי מעורבות הבעל בטיפול בילד ולגבי השפעת הילד על מערכת היחסים הזוגית, אך לא על שינויים גלובליים יותר במידת הקרבה בין בני הזוג. כמו כן, ללא קשר לחלוקת העבודה בבית בין בני הזוג, אימהות אשר ציפו בטרם הלידה להיות יותר מעורבות בעבודות הבית הרגישו קרובות יותר לבעליהן לאחר הלידה מאשר אימהות אשר ציפו להיות פחות מעורבות בעבודות הבית, כך שציפיות נמוכות יותר מבן הזוג הביאו לשביעות רצון גבוהה יותר.
במחקר המשך שנערך על ידיHackel and Ruble (1992) נמצא כי מידת החוזק והחשיבות של הציפיות לפני הלידה לגבי חלוקת העבודה בבית ובטיפול בילד משפיעה על הקשר בין פער הציפיות לבין תחושת האושר של אימהות טריות מהיחסים הזוגיים. נשים אשר עסקו ביותר דיונים עם בני זוגם לגבי חלוקת העבודה בבית ובטיפול בילד בזמן ההיריון לגבי התקופה שלאחר הלידה, אשר קבלת ההחלטות במערכת הזוגית שלהם הייתה יותר כאוטית, אימפולסיבית ופחות מסורתית או אשר היו בעלות זהות מינית לא מסורתית, חוו יותר שינויים שליליים ביחסים הזוגיים ככל שפער הציפיות היה נמוך יותר. לעומתן, נשים אשר היו בעלות עמדה יותר מסורתיות מבחינה חלוקת העבודה בבית וזהותן המינית חוו יותר שינויים חיוביים ביחסים הזוגיים ככל שפער הציפיות היה גבוה יותר.
לבסוף, מחקר עדכני מחדד את השפעתם של הפערים הקיימים בציפיותיהם של אימהות ואבות. במחקר שנערך על ידי Fox et al. (2000) נמצא כי חוסר התאמה בין הציפיות של אימהות ובין הציפיות של אבות בנוגע להשתתפות בן הזוג במטלות הקשורות בעבודות הבית, ביחס לתמיכה הרגשית של בן הזוג וביחס לעזרה הכללית שלו הייתה קשורה לדאגות רבות יותר בנוגע לתפקיד ההורי בקרב אימהות טריות, כגון, בנוגע ליכולת לטפל היטב בילד והיכולת לתת לו מספיק תשומת לב.
סקירה ספרותית זו מצביעה על ההשפעה השלילית של פער הציפיות על הסתגלותם של הורים לתפקיד ההורי ובפרט זו של אימהות. עם זאת, המחקרים שנערכו עד כה התמקדו באספקטים מוגבלים של פער הציפיות, דהיינו בפער הציפיות של הורים בנוגע לחלוקת העבודה בבית והטיפול בילד, וכן התמקדו באספקטים מוגבלים של ההסתגלות לתפקיד ההורי, בפרט בהשפעה של פער הציפיות על איכות הזוגיות.
מחקרים בודדים מצביעים על מגוון רחב של ציפיות שהורים מפתחים בטרם הלידה, מעבר לחלוקת העבודה בבית ובטיפול בילד (Delmore-Ko et al., 2000), אך טרם נבחנה מהותו של פער הציפיות בתחומים אלה והשפעתו של פער זה על ההסתגלות לתפקיד ההורי בכללותו. מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה להרחיב את הבנתנו בנוגע להשפעה של פער הציפיות על ידי בחינת פער הציפיות שאימהות חוות בכניסה לתפקיד ההורי לא רק בנוגע לחלוקת העבודה בין בני הזוג ובטיפול בילד אלא גם בנוגע לתמיכה החברתית שלהן ולקשיים בהורות וכן על ידי בחינת השפעתו לא רק על המערכת הזוגית אלא על תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן בכללותה, שכן לתחושת רווחה זו השפעה ישירה על הקשר אם-ילד (Cowan & Cowan, 1995; Crnic, Greenberg, Ragozin, Robinson & Basham, 1983; Levitt et al., 1986).
בהתאם לסקירה הספרותית המחקר הנוכחי שיער כי ככל שאימהות נכנסות לתפקיד ההורי עם ציפיות אופטימיות מדי (ציפיות הגבוהות יותר מהתנסותן לאחר הלידה) ביחס לתמיכת בן הזוג, לתמיכת המשפחה הקרובה והחברים וביחס לקשיים הצפויים כך הן חוות יותר קשיים רגשיים בכניסה להורות.

פער ציפיות בנוגע לתמיכה החברתית בכניסה להורות
בספרות קיימות הגדרות שונות למושג "תמיכה חברתית" (כגון, House, 1981; Weiss, 1974; Wills, 1985), אולם כל הטיפולוגיות הקיימות כוללות שלוש פונקציות עיקריות של תמיכה הניתנות ביחסים בין אישיים:
(1) תמיכה רגשית – הפגנת אמפתיה, הבנה, חיזוק, חיבה, אהבה, אמון וכבוד.
(2) תמיכה אינפורמטיבית – הענקת מידע, עיצה או הדרכה.
(3) תמיכה אינסטרומנטאלית – הענקת עזרה בביצוע מטלות שונות כגון בעבודות הבית, בטיפול בילדים ובסידורים והענקת מתנות חומריות, כגון כספים או חפצים.
(Collins, Dunkel-Schetter, Lobel & Scrimshaw, 1993; Jacobson, 1986).

מחקרים רבים מצביעים על החשיבות של התמיכה החברתית להסתגלות של הורים ובפרט של אימהות לתפקיד ההורי. תמיכה חברתית ובפרט שביעות הרצון של אימהות מהתמיכה החברתית תורמות לעמדות חיוביות יותר של אימהות כלפי התפקיד ההורי (כגון, תפיסת התפקיד ההורי כאתגר יותר מאשר כמצב מלחיץ ומאיים); למיתון האפקטים השליליים של הטרדות היום-יומיות שחוות אימהות; לשביעות הרצון של אימהות מתפקידן ההורי, מתפקודו ההורי של בן הזוג ומהחיים בכללותם; לביטחון של אימהות ביכולתן להתמודד עם המשימות הקשורות לתפקידן ההורי; להתנהגות אימהית הולמת ויעילה יותר (כגון, הפגנת חיבה, משחק עם הילד, טיפול בילד, היכולת להבין את הילד ולהגיב בצורה מותאמת אליו, היכולת להרגיע את הילד ולשמור על תשומת לב משותפת ואינטראקציה חיובית עימו); לבריאות הנפשית ולתחושת רווחה גבוהה יותר בקרב אימהות (כגון, רוגע, מצב רוח חיובי יותר ורמת חרדה, כעס, דיכאון או מצוקה נמוכים יותר), כמו גם לאיכות זוגיות טובה יותר (Crnic & Booth, 1991; Crnic et al., 1983; Cronenwett, 1985; Cutrona, 1984; Durkin, Morse & Buist, 2001; Levi-Shiff, 1999; Levi-Shiff et al., 1998; Levitt et al., 1986; Menendez, Salgado & Hidalgo, 1996; Wandersman, Wandersman & Kahn, 1980).
בנוסף, תמיכה חברתית תורמת להתקשרות אם-ילד בטוחה יותר (Crockenberg, 1981) ולקידום התפתחות הילד ובריאותו הגופנית (כגון, משקל לידה גבוה יותר, ציון אפגר גבוה יותר ופחות סיבוכים בלידה כמו גם להתפתחותו המנטאלית, הפסיכומוטורית והרגשית של הילד כשנה לאחר הלידה) (Collins et al., 1993; Levi-Shiff et al., 1998).
מחקרים מצביעים על כך שהמקור המשמעותי ביותר לתמיכה החברתית בקידום עמדות אימהיות, התנהגות אימהית ותחושת רווחה הינה התמיכה הניתנת על ידי בן הזוג, ולאחריה התמיכה הניתנת על ידי חברי המשפחה, החברים ובעלי מקצוע (Crnic et al., 1983; Levitt et al., 1986; Tietjen & Bradely, 1985). לפיכך המחקר הנוכחי התמקד בתמיכה הניתנת על ידי בן הזוג, המשפחה והחברים.
ההשפעה החיובית של התמיכה החברתית על ההסתגלות לתפקיד ההורי יכולה להתבצע בשני אופנים, באופן ישיר או באופן עקיף על ידי הפחתת רמת הלחץ (“stress buffering effect”). בהשפעה הישירה, לתמיכה החברתית ישנה השפעה חיובית על ההסתגלות ההורית ללא קשר לרמת הלחץ שחווה הפרט. בהשפעה העקיפה, קיימת אינטראקציה בין רמת התמיכה החברתית ורמת הלחץ שחווה הפרט, כך שההשפעה של התמיכה החברתית הינה משמעותית יותר ברמות לחץ גבוהות יותר.
המחקרים בספרות מספקים תמיכה לשני סוגי האפקטים של התמיכה החברתית ( Crnic et al., 1983; Cutrona, 1984; Levi-Shiff et al., 1998), מה שמרמז כי המכניזמים שבאמצעותם התמיכה החברתית מקדמת הסתגלות הורית תלויה בגורמים רבים, כגון, רמת הלחץ, סוג ומקור התמיכה החברתית וההתנהגות או העמדה ההורית הנחקרת.
מעבר לכך, הקשר בין תמיכה חברתית ולחץ הינו גם כן דינאמי ומורכב. בעוד שמספר מחקרים מעידים על קשר שלילי בין תמיכה חברתית ללחץ, דהיינו רמה גבוהה של תמיכה חברתית קשורה לרמת לחץ נמוכה יותר (Crnic et al., 1983; Levi-Shiff, 1999), מחקרים אחרים מצביעים על קשר הפוך, כלומר עליה בשימוש בתמיכה החברתית ככל שרמת הלחצים גוברת (Carveth & Gottlieb, 1979; Tietjen & Bradely, 1985).
מסקירה ספרותית זו ניתן לראות כי לתמיכה החברתית השפעה משמעותית על הסתגלותן של אימהות לתפקיד ההורי. יחד עם זאת, ישנה מעט מאוד התייחסות בספרות לפער הציפיות של הורים בנוגע לתמיכה החברתית בכניסה להורות ולהשפעה של פער זה על הסתגלותם לתפקיד ההורי. ככל הידוע לנו, רק מחקר אחד התייחס לסוגיה זו וגם הוא רק באופן עקיף. במחקרם של Kalmuss et al. (1992) שהוזכר לעיל נבחן הקשר שבין פער ציפיות בנוגע ליחסים עם הבעל, היחסים עם המשפחה המורחבת והיחסים עם החברים על הסתגלותן של נשים לתפקיד ההורי. אחד המרכיבים של האינדקס הכללי של היחסים עם הבעל, המשפחה והחברים היה התמיכה הרגשית שקיבלה האם מכל אחד מהגורמים הללו. במחקר זה נמצא כי ללא קשר לכמות העזרה שניתנה בפועל, ככל שהציפיות מהמשפחה המורחבת היו גבוהות יותר כך ההסתגלות להורות הייתה קשה יותר, ככל הנראה כיוון שככל שהציפיות גבוהות יותר כך קשה יותר לענות עליהן. בנוסף לכך, פער ציפיות נמוך בנוגע ליחסים עם בן הזוג, אך לא פער הציפיות בנוגע ליחסים עם המשפחה והחברים, היה קשור להסתגלות קשה יותר. מחקר זה מרמז על החשיבות של הציפיות מבן הזוג והמשפחה המורחבת אך בשל השימוש באינדקס הכללי לא ניתן לזהות את התפקיד של הציפיות בנוגע לתמיכה הרגשית בהסתגלות של אימהות לתפקיד ההורי וכן לא ניתן לעמוד על ההבדלים שבין התמיכה הניתנת מחברי המשפחה השונים (דהיינו אם, אב, חמה וחם).
מרבית המחקר בתחום פער הציפיות התבצע באמצעות מחקרי אורך אשר בחנו את הקשר בין ציפיות הוריות בטרם הלידה לבין התנסותם הממשית לאחר הלידה בשתי נקודות זמן. בעוד שמחקר אורך מסוג זה מאפשר לבחון את פער הציפיות באופן אובייקטיבי בזמנים קבועים, הוא אינו לוקח בחשבון את השינויים בציפיות ההורים לאורך ההיריון ולאחר הלידה. כיוון שציפיות יכולות להשתנות בעקבות התנסויות סותרות, ההתנסות לאחר הלידה יכולה להביא לשינויים בציפיות ההורים כך שההתנסויות של הורים לאחר הלידה אינן נתפסות עוד כהפרה של ציפיותיהם (Ruble et al., 1988). על מנת להתייחס לדינאמיקה זו בציפיות ההוריות, המחקר הנוכחי בחן את פער הציפיות בנקודת זמן אחת, בה נבחן הפער בין ציפיות רטרוספקטיביות (כלומר, הציפיות בעבר כפי שהן זכורות בהווה) לבין ההתנסות העכשווית. פער הציפיות הרטרוספקטיבי יכול, אם כן, לייצג את המצוקה הפסיכולוגית בה נמצאות אימהות טריות טוב יותר מאשר פער ציפיות אובייקטיבי, בשל התייחסותו לפער שבין שני אספקטים פסיכולוגיים כפי שאימהות חוות את שניהם בהווה. יחד עם זאת, כל דיווח רטרוספקטיבי יכול כאמור להיות מוטה בשל הסתמכותו על הזיכרון. על מנת לצמצם מחד את ההטיה בדיווח הרטרוספקטיבי ומאידך להתחשב בדינאמיקה ובהשתנות של ציפיות לאורך זמן, המחקר הנוכחי התבצע סמוך ככל האפשר ללידה, כפי שיפורט בפרק השיטה.
מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון באופן ישיר את מהות הציפיות לתמיכה חברתית מכל אחד מחברי המשפחה הקרובה (אם, אב, אם בן הזוג ואב בן הזוג) והחברים ואת תרומתו של פער הציפיות לתחושת הרווחה הסובייקטיבית של אימהות בכניסה להורות. במחקר הנוכחי תמיכה חברתית מהמשפחה הוגדרה כעזרה מכל סוג שהוא. מאחר ולא פורט או הודגם לאימהות מה צריכה להיות מהות העזרה יש להניח שהמושג "עזרה" ייצג עבורן רעיון כללי של מענה על קושי או צורך. בהתאם למודל "הציפיות המופרות" המחקר הנוכחי שיער כי ציפיות אופטימיות מדי לגבי קבלת עזרה מהמשפחה והחברים, דהיינו ציפיות אשר אינן מתגשמות בפועל, יהיו קשורות לתחושת רווחה ירודה יותר.

פער ציפיות בנוגע לקשיים בכניסה להורות
נשים חוות קשיים מרובים הן ברמה האישית והן ברמת מערכת היחסים הזוגית כאשר הן נאלצות להתמודד עם השינויים הרבים באורח חייהן עם לידתו של התינוק. במחקרם של Kach and McGhee (1982) נמצא כי הבעיות הנפוצות ביותר עליהן מדווחות אימהות כחודשיים לאחר הלידה הן חוסר שינה וחוסר אנרגיה, העבודה הנוספת המושקעת בטיפול בילד, חוסר זמן לעצמן ולבן הזוג, ודאגות בנוגע למה לעשות כאשר התינוק בוכה או חולה.
במחקרו של Steffensmeier (1982) נמצא כי אימהות טריות היו מוטרדות מהקשיים שנובעים מהאחריות שלהן כלפי ילדיהן ומהמגבלות שהציב להן התפקיד ההורי (כגון, דאגות בנוגע להיותן אמא טובה, בנוגע לחוסר שינה, בנוגע ליכולת להיפגש עם חברים/חברות, בנוגע ליכולת לצאת בערבים ובנוגע להיעדר היכולת לצאת מהבית במשך היום) וכן מהקשיים הקשורים לשינויים במערכת היחסים (כגון, דאגות בנוגע להתרחקות מבן הזוג, בנוגע לקיום יחסי מין, בנוגע להבנה מצד בן הזוג ובנוגע לאי נתינת חיבה ותשומת לב מספקת לבן הזוג).
ממצאים דומים עלו במחקר שנערך על ידי Goldberg et al. (1985). במחקר זה נמצא כי אימהות טריות מוטרדות ביותר מהקשיים הנובעים מ"זמן מועט יותר עם בן הזוג", "העלאה במשקל", ו "מחסור בשינה" וכן הן מוטרדות יותר מבני זוגן מהקשיים הנובעים מ"ההשפעה של התינוק על המערכת הזוגית שלהן" ו "ההשפעה של התינוק על אורח חייהן".
יחד עם זאת, מעט מאוד ידוע כיצד אימהות נערכות לקשיים אלו, אילו ציפיות יש להן בנוגע לקשיים הללו בטרם הלידה ומה היא ההשפעה של פער הציפיות בהקשר זה. ככל הידוע לנו אף מחקר עד כה לא בחן את ההשפעה של פער הציפיות בנוגע לקשיים בהורות באופן ישיר, אולם מחקרים בתחום מרמזים שככל שאימהות מוכנות טוב יותר לקשיים אלו כך הסתגלותם לתפקיד ההורי טובה יותר.
לדוגמא, במחקר האיכותני שנערך על ידי Delmore-Ko et al. (2000) .נמצא כי נשים אשר בטרם הלידה חשבו על הבעיות והקשיים הצפויים לאחר הלידה ופיתחו אסטרטגיות ותוכניות להתמודד עם מצבים קשים אלו חוו פחות לחץ והיו בעלות ערך עצמי גבוה יותר שישה ושמונה-עשר חודשים לאחר הלידה מאשר נשים אשר חששו מאוד מהתפקיד ההורי והציגו חשיבה מעטה ביחס לדרכי ההתמודדות עם הקשיים הכרוכים בכך ומאשר נשים אשר בטרם הלידה היו אדישות כלפי השינויים והקשיים הכרוכים בהורות.
המחקר הנוכחי בחן באופן ישיר את פער הציפיות של אימהות טריות בנוגע לקשיים בהורות, כלומר, האם רמת הקושי שאימהות חוות בכניסה להורות תואמת או לא תואמת את ציפיותיהן בטרם הלידה וכיצד פער זה משפיע על תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן. כמו כן, באמצעות מספר שאלות פתוחות המחקר הנוכחי בחן מהן הציפיות של אימהות בטרם הלידה בנוגע לקשיים לאחר הלידה ומהם הקשיים העיקריים שאימהות חוות בזמן ההיריון ולאחר הלידה. בהתאם למודל "הציפיות המופרות" המחקר הנוכחי שיער כי ככל שאימהות לאחר הלידה נתקלות בקשיים מרובים יותר מאלו שציפו בטרם הלידה כך הן מדווחות על תחושת רווחה סובייקטיבית נמוכה יותר.

רכישת ידע לגבי הורות וטיפול בילדים בכניסה להורות ותפיסת האם את עצמה כמקור לסמכות ידע
הכניסה להורות, עם כל הקשיים והלחצים הכרוכים בה, הינה תקופה של צמיחה והתפתחות אישית משמעותית הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה רגשית, כאשר צמיחה אישית זו הינה חיונית להסתגלותם של הורים לתפקיד ההורי (Benedek, 1959; Deutsch et al., 1988 ;Milller & Sollie, 1980; Palkovitz, 1996; Pancer et al., 2000 ).
המחקר הנוכחי התמקד באספקט מסוים של צמיחה קוגניטיבית זו והוא התפתחות הידע והבניית הידע של אימהות טריות בנוגע לגידול וטיפול בילדים, התפתחות קוגניטיבית שהינה חיונית להסתגלותן לתפקיד ההורי. בהקשר זה למחקר הנוכחי היו שתי מטרות. ראשית, לבחון את תהליך התפתחות הידע של אימהות בכניסה להורות על ידי בחינת המידה שבה תפיסת האם את עצמה כסמכות אפיסטמית (כמקור לסמכות ידע) בתחום של הורות וטיפול בילדים משתנה עם הכניסה להורות ובחינת מקורות המידע עליהם מסתמכות אימהות ברכישת הידע האימהי שלהן כמו גם תחומי הידע הספציפיים המעסיקים אותן. שנית, לבחון את הקשר שבין מידת ההתפתחות של תפיסת האם את עצמה כסמכות אפיסטמית בתחום של הורות וטיפול בילדים לבין תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן.
המושג "סמכות אפיסטמית" לקוח מתיאוריית האפיסטמולוגיה של ההדיוט ("lay epistemic theory") (Kruglanski, 1989). מושג זה הוצג לראשונה כגורם בתהליך רכישת ידע ועיבוד מידע בתחומים שונים כגון המדע, דת ופוליטיקה, ומשמעותו היא שאנשים אשר מקבלים אינפורמציה ממקור ידע עליו הם סומכים תופסים אינפורמציה זו כתקפה ולפיכך מפסיקים לחפש ידע חלופי או נוסף. אנשים סומכים על אינפורמציה הניתנת על ידי גורמים המוערכים על ידם כסמכויות ידע, מטמיעים ידע זה ומסתמכים עליו בקבלת החלטות.
במובן זה סמכויות ידע, כמקורות ידע מהימנים, מגדירים את היקף האינפורמציה הלגיטימית, המהימנה והעובדתית ומאפשרים לאנשים לבנות את הידע שלהם. תיאוריית האפסטימולוגיה של ההדיוט טוענת שכל מקור ידע, מקור ידע חיצוני או העצמי, יכול באופן פוטנציאלי להפוך לסמכות ידע בתנאי שהפרט מייחס למקור ידע זה את אותם המאפיינים אשר לדעתו הופכים אותו לסמכות אפיסטמית. מכאן, רק האמונות הסובייקטיביות של הפרט קובעות מי נחשב לסמכות אפיסטמית.
עם זאת, יש לשים לב כי המושג סמכות אפיסטמית איננו מוחלט ודיכוטומי אלא מתייחס למידה שבה הפרט מוכן להסתמך על האינפורמציה הניתנת על ידי מקור המידע ולקבל אותה. מקורות ידע נבדלים במידת הסמכות האפיסטמית המיוחסת להם וכן והסמכות של מקור ידע מסוים יכולה להשתנות בהתאם לתחומי ידע שונים ובהתאם לשלבי החיים השונים בהם נמצא הפרט.
המאפיינים המשמשים להערכת מקור ידע כסמכות אפיסטמית יכולים להיות כלליים, כגון התפקיד שמשרת מקור הידע (כגון, כומר, מנהיג ומורה'), רמת ההשכלה שלו והופעתו בכתב (כגון, בספר ועיתון), או ספציפיים, כגון ייחוס סמכות אפיסטמית לאדם מסוים או לעיתון מסוים. כמו כן, מקור ידע יכול לשמש כסמכות אפיסטמית כללית, דהיינו כסמכות בתחומי ידע רבים (כגון, הורה, כומר, מטפל) או בתחומי ידע ספציפיים (כגון, מומחים בתחומים המוגדרים היטב) (Kruglanski et al., 2005; Raviv, Bar-Tal, Raviv, Biran & Sela, 2003).
בנוסף, המושג סמכות אפיסטמית וכלי המדידה הנגזר ממנו מאפשרים לבחון על אותה סקאלה הן ייחוס סמכות אפיסטמית לזולת והן ייחוס סמכות אפיסטמית לעצמי בכל התחומים הרלוונטיים.
המושג סמכות אפיסטמית בא לידי שימוש במספר רב של מחקרים במטרה לבחון את המידה שבה אנשים מעריכים נושאי תפקידים שונים (כגון, מורים, הורים, קבוצת הגיל, דמויות בתקשורת, מרצים ופוליטיקאים) ואת עצמם כסמכות ידע בתחומים שונים (כגון, בידע פורמאלי, בידע חברתי, ידע כללי וידע פוליטי) וכן במטרה לבחון כיצד הערכה זו של סמכות אפיסטמית כלפי מקורות ידע שונים מתפתחת ומשתנה בשלבי חיים שונים (לסקירה מלאה של המחקרים בתחום ראה: Kruglanski et al., 2005).
לדוגמא, Raviv et al. (2003) בחנו את המידה שבה תלמידי בית ספר על יסודי מעריכים מורים למקצועות הומאניים ומורים למקצועות ריאליים כמקור לסמכות ידע בתחום הלימוד שלהם וכמקור לסמכות ידע כללי, כמו גם המידה שבה מורים מעריכים את עצמם כמקור לסמכות ידע והמידה שהם מעריכים שתלמידיהם תופסים אותם כמקור לסמכות ידע.
המחקר הנוכחי מתמקד בתחום ידע ספציפי, ידע הורי, ובמידה שבה אימהות מפתחות את תפיסתן העצמית כסמכות אפיסטמית (self ascribed epistemic authority) בתחום ידע זה. עם הכניסה להורות, על האם הטרייה לאסוף מידע חיוני רב בתחום ההורות בתקופת זמן קצרה יחסית בכדי להתמודד עם האחריות הכבדה המוטלת עליה כלפי ילדה.
בתקופה זו, למידה שבה האם אכן מרגישה שהיא מצליחה להבנות את הידע הנחוץ לה ולמידה שבה האם מרגישה שהיא יכולה להסתמך על יכולת השיפוט שלה ועל עצמה כמקור ידע, כסמכות אפיסטמית, ישנה חשיבות מרובה עבור הסתגלותה לתפקיד ההורי.
לדוגמא, במחקרם של Deutsch et al. (1988) נמצא כי לידע ההורי שאימהות רכשו בזמן ההיריון ולידע שהן רכשו תוך כדי התנסותן הממשית בטיפול בילד לאחר הלידה הייתה השפעה על הביטחון העצמי שלהן בתפקידן ההורי ועל תפיסת המאפיינים האימהיים החיוביים שהן רכשו. מכאן, המחקר הנוכחי שיער כי ככל שאימהות מפגינות עליה רבה יותר בתפיסתן העצמית כסמכות ידע בתחום אחרי הלידה בהשוואה לתפיסתן לפני הלידה כך הן מדווחות על תחושת רווחה סובייקטיבית גבוהה יותר בכניסה להורות.

מקורות ידע חיצוניים
כבר בזמן ההיריון נשים מתחילות לחפש מידע בנושאים שונים הקשורים להריון, ללידה, להורות ולטיפול בילדים כחלק מתהליך הסוציאליזציה העצמית שלהן לתפקיד ההורי (Deutsch et al., 1988; Gage & Christensen, 1991 ). מקורות המידע הזמינים כיום לאימהות הינם מרובים וכוללים מעגלים חברתיים רבים כגון, משפחת המוצא והמשפחה המורחבת, חברים, שכנים, אנשי מקצוע (כגון, רופאים, יועצים, אחיות), מוסדות רפואיים (כגון, טיפת חלב), קורסי הכנה ללידה וקורסי העשרה שונים לאחר הלידה (כגון, קורס החייאת תינוקות), כמו גם, כלי התקשורת הכתובים (כגון, ספרים וירחונים) והאלקטרוניים (כגון, אתרי אינטרנט ופורומים).
לתמיכה אינפורמטיבית זו חשיבות מרובה בהסתגלותם של הורים לכניסה להורות. במחקרו של Steffensmeier (1982) נמצא כי רמת הסוציאליזציה לתפקיד ההורי (כגון, השתתפות בקורסי הכנה ללידה או בנוגע להורות, קריאת ספרים וירחונים בנוגע להורות וטיפול בילדים ומספר החברים המתפקדים כהורים) הייתה קשורה להסתגלות קלה יותר לתפקיד ההורי בקרב הורים טריים.
במחקרם של Cudaback, Darden, Nelson, O’Brien, Pinsky and Wiggins (1985) נמצא כי עלונים לחינוך הורים המותאמים לגילו של ילדם, שהינם עלונים העוסקים בהתפתחות הילד ובטיפול בו מגיל אפס ועד גיל ארבע, היו יעילים בקידום תפיסת ההורים לגבי יכולת ההורות שלהם ולגבי היעילות ההורית שלהם, כמו גם בקידום הידע ההורי שלהם בנושאים הקשורים להתפתחות הילד.
תוכניות לחינוך הורים גם כן נמצאו יעילות בקידום הסתגלותם של הורים לתפקיד ההורי. תוכניות התערבות בזמן ההיריון ולאחר הלידה נמצאו יעילות בקידום המסוגלות ההורית של אבות ואימהות טריות ובמניעת הירידה באיכות הזוגיות בקרב אוכלוסיות בסיכון נמוך וכן נמצאו יעילות בקידום הכישורים ההוריים, הקשר אם-ילד ובקידום ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית של התינוק בקרב אוכלוסיות בסיכון גבוה (Cowan & Cowan, 1995).
במחקרם של Dickie and Carnahan-Gerber (1980) נמצא כי תוכנית לקידום היכולת ההורית של הורים טריים הייתה יעילה בקידום הרגישות וההיענות של הורים כלפי הצרכים והרמזים של ילדיהם. קורסי הכנה ללידה נמצאו יעילים בקידום תחושת הרווחה ואיכות הזוגיות של הורים לאחר הלידה (Markman & Kadushin, 1986) ותוכנית הדרכה להורים בנוגע לדפוסי שינה של תינוקות נמצאה יעילה בקידום ההתמודדות של הורים עם בעיות השינה של ילדיהם ובהפחתת הלחץ ההורי (Wolfson, Lacks & Futterman, 1992).
בנוסף, Gage and Christensen (1991) מצאו כי לשיחות של אימהות טריות עם הוריהן, עם אנשי מקצוע ולהשתתפותן בקורס הכנה ללידה הייתה השפעה חיובית על רווחתן האישית והמשפחתית, כגון, על תחושת האושר שלהן, הערך העצמי שלהן, שביעות הרצון שלהן מהתפקיד ההורי ועל שביעות הרצון שלהן מהיחסים הזוגיים. לבסוף, מחקרם העדכני של O’Connor and Madge (2004) מצביע על החשיבות של האינטרנט ובפרט של האינטראקציות שהוא מאפשר בין אימהות כמקור תמיכה לא שיפוטי המאפשר לאימהות לחלוק את התנסויותיהן ולהקל על כניסתן לתפקיד האימהי.
בשל ריבוי מקורות המידע הזמינים כיום על האם הטרייה לתמרן בין שטף האינפורמציה לה היא חשופה ובין מקורות הידע השונים, אשר לעיתים גם מציגים מידע סותר. אחת השאלות החשובות היא אם כן מהם התחומים הספציפיים לגביהם מחפשות נשים בהריון ואימהות טריות מידע ולאילו מקורות ידע הן פונות בנושאים אלו.
Deutsch et al. (1988) מצאו כי נשים בהריון עסקו בעיקר בחיפוש מידע בנוגע להריון ולידה אך גם בנושאים שונים הקשורים לאימהות (כגון, הטיפול בילד, הנקה ואספקטים חיוביים ושליליים בהורות). במחקר זה ספרים היה מקור המידע המרכזי אליו פנו נשים בהריון ואימהות טריות, כשלאחריו נשים ציינו חברים, קורסי הכנה ללידה, רופאים והמשפחה הקרובה (אימן ובן זוגן). במחקר נוסף נמצא כי אימהות רבות פונות לספרים, עיתונים, אינטרנט (אתרים ופורומים) ולתוכניות טלוויזיה לקבלת מידע בנוגע להורות וטיפול בילדים בכניסה להורות וכי שביעות הרצון של אימהות ממקורות ידע אלו הינה גבוהה למדי (Golan, 2004). עם זאת, מחקרים אלו הגדירו מראש את מקורות המידע לאימהות ועסקו בעיקר בדרוג מקורות המידע השונים על ידי הנשים. במחקר הנוכחי בחרנו לבחון את הנושאים המעסיקים נשים בהריון ואימהות טריות ואת מקורות המידע אליהם הן פונות באמצעות מספר שאלות פתוחות על מנת למנוע הטיה מראש.

טמפרמנט הילד ולחץ הורי
המושג "טמפרמנט" מתייחס לאותם מאפיינים פסיכולוגיים המבטאים הבדלים בין אישיים בין תינוקות ואשר מושפעים בחלקם ממנגנונים גנטיים אך גם מהאינטראקציה שבין הפרט לסביבתו. מאפיינים פסיכולוגיים אלו מתייחסים לדפוסים ראשוניים בהתנהגות ובמצב הרוח של התינוק ומתפתחים לתוצאות פסיכולוגיות שונות בגיל מאוחר יותר, כגון חברתיות לעומת ביישנות ונסיגה חברתית.
מאפייני הטמפרמנט הנחקרים ביותר בספרות הן רגזנות, חייכנות, פעילות מוטורית והסתגלות לסיטואציות חדשות, כנראה בשל יכולתם להקל או להקשות על האינטראקציה הורה-ילד. כמו כן, לאחרונה חוקרים התחילו להתמקד בעוצמת העוררות ההתנהגותית של תינוקות לגרייה חושית (גרייה ויזואלית, שמיעתית וטקטלית) כתכונה טמפרמנטלית משמעותית בהתפתחות ההתנהגות החברתית המאוחרת יותר של תינוקות (Kagan, 1989; Kagan & Snidman, 1991).
Thomas and Chess (1977) זיהו תשעה מימדים של טמפרמנט: (1) רמת פעילות, כגון בזמן רחצה, אכילה, משחק, זחילה, הליכה וכן המחזור של ערנות ושינה. (2) ריתמיות (ויסות) – המידה שבה התנהגות התינוק ניתנת לניבוי מראש, כגון ביחס לרעב ולמחזור של ערנות ושינה. (3) נטייה להתקרבות לעומת נסיגה מחוויות חדשות, כגון אוכל חדש, צעצוע חדש או אדם חדש. (4) אדפטביליות – תגובת התינוק לסיטואציות חדשות או לשינויים במצב. (5) סף תגובתיות – עוצמת הגירוי הנחוצה בכדי להביא לתגובה. (6) עוצמת התגובה. (7) איכות מצב הרוח – כמות מצב הרוח החיובי וההתנהגות החברתית בניגוד להתנהגות לא נעימה ולא ידידותית. (8) מידת המוסחות – המידה שבה גירויים סביבתיים מפריעים להתנהגות המבוצעת. (9) טווח הקשב ויכולת התמדה – אורך הזמן שבו התינוק יכול לעסוק בפעילות מסוימת והמידה שבה התינוק יכול להמשיך בהתנהגות מסוימת למרות מכשולים קיימים. ילדים עם טמפרמנט קל מגיבים בחיוב לגירויים חדשים, מסתגלים בקלות לשינויים, מציגים לרוב מצב רוח מתון וחיובי ומפתחים במהרה זמנים קבועים של שינה ואכילה. לעומתם, ילדים עם טמפרמנט קשה מציגים תגובות רגשיות חזקות, בוכים בחוזקה במשך זמן ממושך וקשה להרגיעם כשהם במצוקה. הם מתקשים לקבל אנשים חדשים, אוכל חדש או רוטינות חדשות והתפקודים הביולוגיים שלהם, כגון, שינה, רעב והפרשות אינם סדירים וקשה לנבאם.
העבודה הנוספת הנדרשת בשל היות ילד בעל טמפרמנט קשה יכולה להשפיע על רמת הלחץ שחווה ההורה ומכאן על תחושת האושר והרווחה הסובייקטיבית שלו. השפעה זו יכולה להתבצע הן באופן ישיר על ידי העלאת רמת המצוקה האישית של ההורה (כגון, על ידי דילול המשאבים האישיים של ההורה, העלאת תחושת החוסר אונים שלו, תחושת האשמה העצמית שלו וערעור תפיסת המסוגלות ההורית שלו) והן באופן עקיף על ידי העצמתם של אפקטים שליליים אחרים, כגון הירידה באיכות הזוגיות (Belsky & Rovine, 1990) ופער הציפיות של ההורה. שכן, הטיפול בילד בעל טמפרמנט קשה יכול להפוך את הרצון לענות על ציפיות הוריות לחלוקת הטיפול בילד יותר חזק ויותר משמעותי ומכאן להעצים את ההשפעה השלילית של פער הציפיות על תחושת האושר והרווחה של ההורה (Hackel & Ruble, 1992).
מחקרים רבים מצביעים על ההשפעה של טמפרמנט הילד על הסתגלותן של אימהות לתפקיד ההורי ובפרט על תפיסת המסוגלות ההורית שלהן. במחקר עדכני אשר בחן את התפתחות היעילות ההורית (maternal efficacy) של אימהות טריות נמצא כי טמפרמנט הילד היה המנבא המרכזי בתפיסה עצמית זו הן חודש והן שלושה חודשים לאחר הלידה. ככל שטמפרמנט הילד נתפס כקשה יותר כך אימהות תפסו את יכולתן להתמודד עם משימות בסיסיות הקשורות לטיפול בילד באופן שלילי יותר (Porter & Hsu, 2003).
בדומה לכך, במחקרם של Teti and Gelfand (1991) נמצא כי טמפרמנט הילד היה קשור לחוללות העצמית (self-efficacy) של האימהות ומכאן לטיב האינטראקציה שלהן עם ילדיהן. אימהות לילדים עם טמפרמנט קשה יותר תפסו את עצמן כפחות יעילות בתפקידן ההורי, כנראה לאור הקושי בהבנת הצרכים של ילדיהן, ותפיסה עצמית זו השפיעה בתורה על התנהגותן האימהית בזמן האכלה ובזמן משחק חופשי עם ילדיהן. במחקר נוסף, Gelfand, Teti and Fox (1992) מצאו כי טמפרמנט הילד היה המנבא החזק ביותר ללחץ הורי הן בקרב אימהות אשר סבלו מדיכאון לאחר לידה והן בקרב אימהות ללא דיכאון לאחר לידה. ככל שטמפרמנט הילד היה קשה יותר כך אימהות דיווחו על יותר לחץ הורי. באופן דומה, במחקרם של Cutrona and Troutman (1986) נמצאה רמה גבוהה יותר של דיכאון בקרב אימהות לילדים עם טמפרמנט קשה יותר, הן בשל ההשפעה הישירה של טמפרמנט הילד על הבריאות הנפשית של אימהות לאחר הלידה והן בשל השפעתו השלילית על תחושת המסוגלות ההורית שלהן.
במחקר הנוכחי בחרנו להשתמש במסגרת התיאורטית הרחבה יותר של Abidin (1997) ללחץ הורי, אשר רואה בטמפרמנט הילד כגורם משמעותי אך לא ייחודי ללחץ הורי. על פי Abidin לחץ הורי נובע הן מתכונות הקשורות בילד (כגון, הסתגלות, דרשנות, מצב רוח, מוסחות/היפראקטיביות, קבלת ההורה על ידי הילד וחיזוק ההורה על ידי הילד) והן מתכונות הקשורות בהורה (כגון, דיכאון, התקשרות לילד, בידוד חברתי, תחושת מסוגלות הורית, מערכת היחסים עם בן הזוג, תפיסת ההגבלות שמציב התפקיד ההורי ובריאות ההורה).
למרות שלחץ הורי יכול לנבוע מגורמים נוספים מלבד ממאפייני הילד וההורה כגון, התמיכה החברתית שיש להורה, גיל ההורה, תעסוקת ההורה, סביבת ההורה, היחסים הזוגיים, טרדות יומיומיות ואירועי חיים שונים (Abidin, 1992; Ostberg & Hagekull, 2000), במחקר הנוכחי בחרנו להתמקד בלחץ הנובע מטמפרמנט הילד ומאינטראקציה אם-ילד לקויה בשל מרכזיותם של גורמים אלו להסתגלותן של אימהות לתפקיד ההורי ולתחושת הרווחה שלהן (Cutrona & Troutman, 1986; Gelfand et al., 1992; Teti & Gelfand, 1991). בהתאם לממצאים שהובאו לעיל, המחקר הנוכחי שיער כי אימהות החוות יותר לחץ בתפקידן ההורי הנדרשות להתמודד עם תינוקות יותר רגזניים שקשה להבינם יפגינו תחושת רווחה סובייקטיבית ירודה יותר מאשר אימהות אשר חוות פחות לחץ בתפקידן ההורי.

איכות הזוגיות
זוגות רבים חווים ירידה באיכות הנישואים עם הכניסה להורות. לאחר הלידה חלוקת העבודה בבית נהיית יותר מסורתית ובני הזוג עוסקים פחות בפעילויות פנאי משותפות (Feeney, Alexander, Noller & Hohaus, 2003).
לדוגמא, במחקרם של(1983) Belsky et al. נמצאה ירידה באיכות הזוגיות שלושה ותשעה חודשים לאחר הלידה וכן נמצאה ירידה בפעילות המשותפת של בני הזוג, במידת הקוהסיביות ובהבעת החיבה ביניהם כשלושה חודשים לאחר הלידה, בהשוואה ללפני הלידה. לאור השינויים הרבים החלים על המערכת הזוגית עם הכניסה להורות מחקרים רבים הוקדשו לחקר השינויים הללו, לגורמים התורמים לירידה באיכות הזוגיות וכן להשלכות של השינויים הללו על הסתגלותם של הורים לתפקיד ההורי. מחקרים אלו מצביעים על ההשפעה המכרעת של איכות הזוגיות על הסתגלותם של הורים ובפרט של אימהות לתפקיד ההורי. התמיכה להשפעה מרכזית זו נובעת משלושה כיווני מחקר עיקריים: מחקרים אשר התמקדו בהשפעה של תמיכה חברתית ובפרט תמיכת בן הזוג על אספקטים שונים בהסתגלותן של נשים לכניסה להורות, מחקרים אשר התמקדו בגורמים התורמים לדיכאון לאחר לידה ולבסוף, מחקרים אשר התמקדו בהשפעה של חלוקת העבודה בבית לאחר הלידה על המצוקה האישית והזוגית של הורים טריים.
מחקרים העוסקים בחשיבות של התמיכה החברתית בהסתגלותן של נשים לתפקיד ההורי מצביעים על ההשפעה החיובית של התמיכה הרגשית של בן הזוג על תחושת הרווחה של אימהות לאחר הלידה, כגון, על התחושה של חיים עשירים (fullness of life) ותחושת מרץ ורוגע (Wandersman et al., 1980) כמו גם על הדאגות ההוריות, רמת הדיכאון ויכולת ההתמודדות שלהן עם התפקיד ההורי (Werner, 1999); על ההשפעה החיובית של תמיכת בן הזוג על שביעות הרצון הכללית של אימהות, על שביעות הרצון שלהן מהתפקיד ההורי, על הרגישות האימהית שלהן ועל האינטראקציה שלהן עם ילדיהן (Crnic et al., 1983); וכן על ההשפעה החיובית של כמות התמיכה של בן הזוג ושביעות הרצון של אימהות מתמיכה זו על תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן (Levitt et al., 1986) ועל מידת הלחץ, הדיכאון והחרדה שהן חוות לאחר הלידה (Tietjen & Bradley, 1985).
מחקרים העוסקים בדיכאון לאחר לידה מצביעים על הקשר השלילי שבין איכות הזוגיות ותמיכת בן הזוג לבין סימפטומים דיכאוניים לאחר לידת התינוק (Beck, 1996; O’Hara, 1997 וכן ראה Mauthner, 1998 לסקירת המאמרים בתחום). במחקרם של O’Hara, Rehm and Campbell (1983) נמצא כי נשים עם רמות גבוהות של סימפטומים דיכאוניים חוו ירידה משמעותית יותר באיכות הזוגיות מאימהות ללא סימפטומים קליניים אלו, למרות ששתי הקבוצות לא נבדלו במידת איכות הזוגיות בטרם הלידה.
כחודשיים שלושה לאחר הלידה, נשים עם סימפטומים דיכאוניים דיווחו כי הן פחות יכולות לשוחח על בעיות עם בן הזוג, שהן פחות יכולות לסמוך על בן הזוג לקבלת תמיכה רגשית ואינסטרומנטאלית ושהן עצמן יכולות לספק פחות תמיכה רגשית ואינסטרומנטאלית לבן הזוג בהשוואה לאימהות ללא סימפטומים קליניים אלו. כמו כן, במחקרם של Hock, Schirtzinger, Widaman and Lutz (1995) נמצא כי לירידה בשביעות הרצון של אימהות טריות מהמערכת הזוגית הייתה השפעה שלילית על רמת הדיכאון שלהן תשעה חודשים לאחר הלידה, מעבר להשפעה של רמת הדיכאון של האימהות לפני הלידה ושישה שבועות לאחר הלידה. יחד עם זאת, הקשר שבין איכות הזוגיות ודיכאון אינו בהכרח מייצג קשר של סיבה ותוצאה חד-כיווני אלא קשר הדדי מורכב הרבה יותר.
מחקרה האיכותני של Mauthner (1998) מצביע על ההשפעה ההדדית של שני המשתנים הללו האחד על השני, כך שאימהות הסובלות מדיכאון לאחר לידה נוטות יותר להסתגר מבחינה חברתית ולהתבודד מבחינה רגשית מה שמשפיע בתורו על מערכת היחסים עם בן הזוג וחוזר חלילה. אכן, במחקרם של Cox, Paley, Burchinal and Payne (1999) נמצא כי חוסר שביעות הרצון של זוגות עם סימפטומים דיכאוניים מהמערכת הזוגית הלכה והחריפה עם הזמן, משלושה חודשים לאחר הלידה ועד שנתיים לאחר הלידה, מה שיכול להצביע על המלכוד המעגלי שבה מצויה המערכת הזוגית כאשר לפחות אחד מבני הזוג סובל מסימפטומים דיכאוניים.
מחקרים העוסקים בחשיבות של חלוקת העבודה בבית על הסתגלותן של נשים לתפקיד ההורי מצביעים על ההשפעה החיובית של שביעות הרצון של נשים מחלוקת העבודה בבית על איכות הזוגיות ועל הדאגות ההוריות, רמת הדיכאון, ההתמודדות ההורית והסיפוק מהתפקיד ההורי בקרב אימהות טריות (Werner, 1999) ועל ההשפעה השלילית של תפיסת חלוקת עבודה כלא הוגנת על רמת הדיכאון, החרדה, והעוינות של נשים כחצי שנה ושנה לאחר הלידה, גם כאשר המצוקה הפסיכולוגית הקודמת שלהן נלקחת בחשבון (Grote, Clark & Moore, 2004).
לסיכום, סקירה ספרותית זו מצביעה על ההשפעה המכרעת של איכות הזוגיות על הסתגלותן של נשים לתפקיד ההורי, על בריאותן הנפשית ועל תחושת הרווחה שלהן. מערכת היחסים עם בן הזוג הינה מערכת היחסים העיקרית ומקור התמיכה העיקרי בחייהן של אימהות (Mauthner, 1998) ומכאן חשיבותה הרבה. בהתאם לכך, המחקר הנוכחי שיער כי ככל שאיכות הזוגיות של האימהות עם בני זוגן תהיה גבוהה יותר כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן תהיה גבוהה יותר. בנוסף לכך, בשל השפעתם המרכזית של איכות הזוגיות וטמפרמנט הילד לתחושת הרווחה של אימהות בכניסה להורות, המחקר הנוכחי השתמש בשני המשתנים אלו כמשתני בקרה על מנת לבחון את התרומה הייחודית של פער הציפיות ורכישת הידע ההורי לתחושת הרווחה הסובייקטיבית של אימהות מעבר לתרומתם הצפויה של איכות הזוגיות וטמפרמנט הילד.

ביבליוגרפיה
אדמוני-לוצקי, נ. (1999). ייחוס ידע, מתן אמון ופניה לעזרה למקורות ידע שונים לגידול ילדים: סמכות אפיסטמית והעדפה על ידי אימהות. עבודת מ. א., החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת ת"א.
אייל, נ. (1981). הגרסה העברית של הרת"ד (רשימת תארים דפרסיביים) ויישומה למדידת מצב רוח דפרסיבי בחברה הישראלית. עבודת מ. א., החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת ת"א.
בראון, מ. (2000). התפתחות מרכיבי העצמי האימהי לאחר לידת תינוק מיוחד (חריג) לעומת לידת תינוק בריא. עבודת דוקטורט, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן.
פלדמן, ר. וולר, א. תרגום לא מפורסם עדיין של ה Parental Stress Index (Short Form), החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן.
סטטיסטי-קל 40 (2004). חינוך והשכלה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
Abidin, R. R. (1983). The manual of the Parenting Stress Index – PSI. Charlottesville, VA: Pediatric Psychology Press.
Abidin, R. R. (1992). The detriments of parenting behavior. Journal of Clinical Child Psychology, 21 (4), 407-412.
Abidin, R. R. (1997). Parenting stress index: A measure of the parent-child system. In R. J. Wood & C. P. Zalaquett (Eds.), Evaluating Stress: A book of Resources (pp. 277-291). Lanham, MD, US: Scarecrow Press Inc.
Ammaniti, M., Speranza, A. M., Tambelli, R., Muscetta, S., Lucarelli, L., Vismara, L., Odorisio, F., & Cimino S. (2006). A prevention and promotion intervention program in the field of mother-infant relationship. Infant Mental Health Journal, 27 (1), 70-90.
Andrews, F. M., & Robinson, J. P. (1991). Measures of subjective well-being. In J. P. Robinson, P. R. Shaver & L. S. Wrightsman (Eds.), Measures of Personality and Social Psychological Attitudes (pp. 61-114). San Diego, CA, US: Academic Press Inc.
Baumeister, R. F. (1991). Meanings of Life. New York: The Guilford Press.
Beck, C. T. (1996). A meta-analysis of predictors of postpartum depression. Nursing Research, 45 (5), 297-303.
Belsky, J. (1981). Early human experience: a family perspective. Developmental Psychology, 17 (1), 3-23.
Belsky, J. (1985). Exploring individual differences in marital change across the transition to parenthood: The role of violated expectations. Journal of Marriage and the Family, 47 (4), 1037-1044.
Belsky, J., & Pensky, E. (1988). Marital change across the transition to parenthood. Marriage and Family Review, 12 (3-4), 133-156.
Belsky, J., & Rovine, M. (1990). Patterns of marital change across the transition to parenthood: Pregnancy to three years postpartum. Journal of Marriage and the Family, 52 (1), 109-123.
Belsky, J., Spanier, G. B., & Rovine, M. (1983). Stability and change in marriage across the transition to parenthood. Journal of Marriage and the Family, 45 (3), 567-577.
Benedek, T. (1959). Parenthood as a developmental phase. Journal of the American Psychoanalytic Association, 7, 389-417.
Bradburn, N. M. (1969). The Structure of Psychological Well Being. Chicago: Adline.
Campbell, A. (1981). The Sense of Well-Being in America: Recent Patterns and Trends. McGraw-Hill Book Company.
Cantril, H. (1965). The Pattern of Human Concerns. New Brunswick, NJ: Rutgers University Press.
Carey, M. P., Spector, I., Lantinga, L. J., & Krauss, D. J. (1993). Reliability of the Dyadic Adjustment Scale. Psychological Assessment, 52 (2), 238-240.
Carveth, W., & Gottlieb, B. (1979). The measurement of social support and its relation to stress. Canadian Journal of Behavioural Science, 11, 179-188.
Collins, N. L., Dunkel-Schetter, C., Lobel, M., & Scrimshaw, S. C. M. (1993). Social support in pregnancy: Psychosocial correlates of birth outcomes and postpartum depression. Journal of Personality and Social Psychology, 65 (6),
1243-1258.
Cowan, C. P., & Cowan, P. A. (1992). When Partners Become Parents: The Big Life Change for Couples. New-York: BasicBooks.
Cowan, C. P., & Cowan, P. A. (1995). Intervention to ease the transition to parenthood: Why they are needed and what they can do. Family Relations, 44, 412-423.
Cox, M. J., Paley, B., Burchinal, M., & Payne, C. C. (1999). Marital perceptions and interactions across the transition to parenthood. Journal of Marriage and the Family, 61 (3), 611-625.
Crnic, K. A., & Booth, C. L. (1991). Mothers’ and fathers’ perceptions of daily hassles of parenting across early childhood. Journal of Marriage and the Family, 53 (4), 1042-1050.
Crnic, K. A., Greenberg, M. T., Ragozin, A. S., Robinson, N. M., & Basham, R. B. (1983). Effects of stress and social support on mothers and premature and full-term infants. Child Development, 54, 209-217.
Crockenberg, S. B. (1981). Infant irritability, mother responsiveness, and social support influences on the security of infant-mother attachment. Child Development, 52 (3), 857-865.
Cronenwett, L. R. (1985). Network structure, social support, and psychological outcomes of pregnancy. Nursing Research, 34 (2), 93-99.
Cudaback, D., Darden, C., Nelson, P., O’Brien, S., Pinsky, D., & Wiggins, E. (1985). Becoming successful parents: can age-paced newsletters help?. Family Relations, 34, 271-275.
Cutrona, C. E. (1984). Social support and stress in the transition to parenthood. Journal of Abnormal Psychology, 93 (4), 378-390.
Cutrona, C. E., & Troutman, B. R. (1986). Social support, infant temperament and parenting self-efficacy: A mediational model of postpartum depression. Child Development, 57, 1507-1518.
Delmore-Ko, P., Pancer S. M., Hunsberger, B., & Pratt M. (2000). Becoming a parent: The relation between prenatal expectations and postnatal experience. Journal of Family Psychology, 14 (4), 625-640.
Deutsch, F. M., Ruble, D. N., Fleming A., Brooks-Gunn J., & Stangor, C. (1988). Information seeking and maternal self definition during the transition to motherhood. Journal of Personality and Social Psychology, 55 (3), 420-431.
Dickie, J. R., & Carnahan-Gerber, S. (1980). Training in social competence: The effect on mothers, fathers and infants. Child Development, 51, 1248-1251.
Durkin, S. Morse, C., & Buist, A. (2001). The factor structure of prenatal psychological and psychosocial functioning in first-time expectant parents. Journal of Reproductive and Infant Psychology, 19 (2), 121-134.
Dyer, E. D. (1963). Parenthood as a crisis: A re-study. Marriage and Family Living, 25, 196-201.
Feeney, J., Alexander, R., Noller, P., & Hohaus, L. (2003). Attachment insecurity, depression and the transition to parenthood. Personal Relationships, 10, 475-493.
Feldman, R., Eidelman, A. I., & Rotenberg, N. (2004). Parenting stress, infant emotion regulation, maternal sensitivity and the cognitive development of triplets: A model for parent and child influences in a unique ecology. Child Development, 75 (6), 1774-1791.
Feldman, R., Weller, A., Sirota. L., & Eidelman, A. I. (2003). Testing a family intervention hypothesis: The contribution of mother-infant skin-to-skin contact (kangaroo care) to family interaction, proximity and touch. Journal of Family Psychology, 17 (1), 94-107.
Feldman, S. S., & Nash, S. C. (1984). The transition from expectancy to parenthood: Impact of the firstborn child on men and women. Sex Roles, 11 (1-2), 61-78.
Fleming, A. S., Ruble, D. N., Flett, G. L., & Shaul, D. L. (1988). Post-partum adjustment in first-time mothers: Effects of mood on maternal attitudes and behavior. Developmental Psychology, 24 (1), 71-81.
Fleming, A. S., Ruble, D. N., Flett, G. L., & Van Wagner, V. (1990). Adjustments in first-time mothers: Changes in mood and mood content during the early postpartum months. Developmental Psychology, 26 (1), 137-143.
Fox, G. L., Bruce, C., & Combs-Orme, T. (2000). Parenting expectations and concerns of fathers and mothers of newborn infants. Family Relations, 49 (2), 123-131.
Gage, M. G., & Christensen, D. H. (1991). Parental role socialization and the transition to parenthood. Family Relations, 40, 332-337.
Gelfand, D. M., Teti, D. M., & Fox, C. E. R. (1992). Sources of parenting stress for depressed and non depressed mothers of infants. Journal of Clinical Child Psychology, 21 (3), 262-272.
Glaser, B. G., & Strauss, A. (1967). The Discovery of Grounded Theory: Strategies for Qualitative Research. Chicago: Aldine.
Glenn, N. D. (1990). Quantitative research on marital quality in the 1980s: A critical review. Journal of Marriage and the Family, 52 (4), 818-831.
Golan, M. (2004). Sex Differences in the Use, Receipt and Evaluation of Support Systems During the Transition to Parenthood. Unpublished dissertation. The Open University, England.
Goldberg, A. E., & Perry-Jenkins, M. (2004). Division of labor and working class women’s well-being across the transition to parenthood. Journal of Family Psychology, 18 (1), 225-236.
Goldberg, W. A., Michaels, G. Y., & Lamb, M. E. (1985). Husbands’ and wives’ adjustment to pregnancy and first time parenthood. Journal of Family Issues, 6 (4), 483-503.
Grote, N. K., Clark, M. S., & Moore, A. (2004). Journal of Family Psychology, 18 (3), 480-492.
Hackel, L. S., & Ruble, D. N. (1992). Changes in the marital relationship after the first baby is born: Predicting the impact of expectancy disconfirmation. Journal of Personality and Social Psychology, 62 (6), 944-957.
Hills, P., & Argyle, M. (2001). Emotional stability as a major dimension of happiness. Personality and Individual Differences, 31, 1357-1364
Hobbs, D. F. Jr. (1965). Parenthood as crisis: A third study. Journal of Marriage and the Family, 27 (3), 367-372.
Hobbs, D. F. Jr. (1968). Transition to parenthood: A replication and an extension. Journal of Marriage and the Family, 30 (3), 413-417.
Hobbs, D. F. Jr., & Cole, S. P. (1976). Transition to parenthood: a decade replication. Journal of Marriage and the Family, 38 (4), 723-731.
Hock, E., Schirtzinger, M. B., Widaman, K., & Lutz, W. (1995). Maternal depressive symptomatology over the transition to parenthood: Assessing the influence of marital satisfaction and marital sex role traditionalism. Journal of Family Psychology, 9 (1), 79-88.
House, J. S. (1981). Work Stress and Social Support. Reading, MA: Addison-Wesley.
Hunsley, J., Pinsent, C., Lefebvre, M., James-Tanner, S., & Vito, D. (1995). Construct validity of the Short Forms of the Dyadic Adjustment Scale. Family Relations, 44 (3), 231-237.
Jacobson, D. E. (1986). Types and timing of social support. Journal of Health and Social Behaviour, 27 (3), 250-264.
Kach, J. A., & McGhee, P. E. (1982). Adjustment to early parenthood: The role of accuracy of preparenthood experiences. Journal of Family Issues, 3 (3), 375-388.
Kagan, J. (1989). Temperamental contributions to social behavior. American Psychologist, 44 (4), 668-674.
Kagan, J., & Snidman, N. (1991). Temperamental factors in human development. American Psychologist, 46 (8), 856-862.
Kahneman, D., Fredrickson, B. L., Schreiber, C. A., & Redelmeier, D. A. (1993). When more pain is preferred to less: Adding a better end. Psychological Science, 4 (6), 401-405.
Kalmuss, D., Davidson, A., & Cushman, L. (1992). Parenting expectations, experiences, and adjustment to parenthood: A test of the violated expectations framework. Journal of Marriage and the Family, 54 (3), 516-526.
Keyes, C. L. M., Shmotkin, D., & Ryff, C. D. (2002). Optimizing well-being: The empirical encounter of two traditions. Journal of Personality and Social Psychology, 82 (6), 1007-1022.
Kruglanski, A. W. (1989). Lay Epistemic and Human Knowledge: Cognitive and Motivational Bases. New-York: Plenum Press.
Kruglanski, A. W., Raviv, A., Bar-Tal, D., Raviv, A., Sharvit, K., Ellis, S., Bar, R., Pierro, A., & Mannetti, L. (2005). Says who?: Epistemic authority effects in social judgment. In M. P. Zanna (Ed.), Advances in Experimental Social Psychology, vol. 37 (pp. 345-392). San Diego, CA, US: Elsevier Academic Press.
Kurdek, L. A. (1992). Dimensionality of the Dyadic Adjustment Scale: Evidence from heterosexual and homosexual couples. Journal of Family Psychology, 9 (1), 22-35.
Lazarus, R., & Folkman, S. (1984). Stress, Appraisal and Coping. New-York: Springer.
Leifer, M. (1977). Psychological changes accompanying pregnancy and motherhood. Genetic Psychology Monographs, 95, 55-96.
LeMasters, E. E. (1957). Parenthood as a crisis. Marriage and Family Living, 19, 352-355.
Levi-Shiff, R. (1999). Fathers’ cognitive appraisals, coping strategies and support sources as correlates of adjustment to parenthood. Journal of Family Psychology, 13 (4), 554-567.
Levi-Shiff, R., Dimitrovsky, L., Shulman, S., & Har-Even, D. (1988). Cognitive appraisals, coping strategies and support resources as correlates of parenting and infant development. Developmental Psychology, 34 (6), 1417-1427.
Levitt, M. J., Weber, R. A., & Clark, M. C. (1986). Social network relationships as sources of maternal support and well-being. Developmental Psychology, 22 (3), 310-316.
Locke, H. J., & Wallace, K. M. (1959). Short marital adjustment and prediction tests: Their reliability and validity. Marriage and Family Living, 21, 251-255.
Lyons-Ruth, K., & Easterbrooks, M. A. (2006). Assessing mediated models of family change in response to infant home visiting: A two phase longitudinal analysis. Infant Mental Health Journal, 27 (1), 55-69.
Markman, H. J., & Kadushin, F. S. (1986). Preventive effects of Lamaze training for first-time parents: a short-term longitudinal study. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 54 (6), 872-874.
Mauthner, N. S. (1998). Re-assessing the importance and role of the marital relationship in postnatal depression: Methodological and theoretical implications. Journal of Reproductive and Infant Psychology, 16, 157-175.
Menendez, S., Salgado, C., & Hidalgo, V. (1996). Social support and parents' satisfaction during the transition to parenthood. Paper presented at the Biennial Meeting at the International Society for the Study of Behavioural Development (14th, Quebec City, Quebec, Canada, August 12-16 1996). EDRS no. 401036.
Miller, B. C., & Sollie, D. L. (1980). Normal stresses during the transition to parenthood. Family Relations, 29, 459-465.
Nereo, N. E., Fee, R. J., & Hinton, V. J. (2003). Parental stress in mothers of boys with duchenne muscular dystrophy. Journal of Pediatric Psychology, 28 (7), 473-484.
Nomaguchi, K. M., & Milkie, M. A. (2003). Costs and rewards of children: The effects of becoming a parent on adults’ lives. Journal of Marriage and the Family, 65 (2), 356-374.
O’Connor, H., & Madge, C. (2004). ‘My mum’s thirty years out of date’: The role of the internet in the transition to parenthood. Community, Work and Family, 7 (3), 351-369.
O’Hara, M. W. (1997). The nature of postpartum depressive disorders. In L. Murray & P. J. Cooper (Eds.), Postpartum Depression and Child Development (pp. 3-31). New-York: Guilford Press.
O’Hara, M. W., Rehm, L. P., & Campbell, S. B. (1983). Postpartum depression: A role for social network and life stress variables. The Journal of Nervous and Mental Disease, 171 (6), 336-341.
Olds, D. L. (2006). The nurse-family partnership: An evidence-based preventive intervention. Infant Mental Health Journal, 27 (1), 5-25.
Ostberg, M., & Hagekull, B. (2000). A structural modeling approach to the understanding of parenting stress. Journal of Clinical Child Psychology, 29 (4), 615-625.
Palkovitz, R. (1996). Parenting as a generator of adult development: Conceptual issues and implications. Journal of Social and Personal Relationships, 13 (4), 571-592.
Pancer, S. M., Pratt, M., Hunsberger, B., & Gallant, M. (2000). Thinking a head; Complexity of expectations and the transition. Journal of Personality, 68 (2), 253-280.
Porter, C. L., & Hsu, H. C. (2003). First-time mothers’ perceptions of efficacy during the transition to motherhood: Links to infant temperament. Journal of Family Psychology, 17 (1), 54-64.
Raviv, A., Bar-Tal, D., Raviv, A., Biran, B., & Sela, Z. (2003). Teachers’ epistemic authority: Perceptions of students and teachers. Social Psychology of Education, 6, 17-42.
Redelmeier, D. A., Katz, J., & Kahneman, D. (2003). Memories of colonoscopy: A randomized trial. Pain, 104 (1-2), 187-194.
Rogers, S. J., & White, L. K. (1998). Satisfaction with parenting: The role of marital happiness, family structure, and parents’ gender. Journal of Marriage and the Family, 60 (2), 293-308.
Ruble, N. D., Fleming, A. S., Hackel, L. S., & Stangor, C. (1988). Changes in the marital relationship during the transition to first time motherhood: Effects of violated expectations concerning division of household labor. Journal of Personality and Social Psychology, 55 (1), 78-87.
Russell, C. S. (1974). Transition to parenthood: Problems and gratifications. Journal of Marriage and the Family, 36 (2), 294-302.
Sharpley, C. F., & Cross, D. G. (1982). A psychometric evaluation of the Spanier Dyadic Scale. Journal of Marriage and the Family, 44 (3), 739-741.
Shmotkin, D., & Lomranz, J. (1998). Subjective well being among holocaust survivors. Journal of Personality and Social Psychology, 75, 141-155.
Schreiber, C. A., & Kahneman, D. (2000). Determinants of the remembered utility of aversive sounds. Journal of Experimental Psychology, 129 (1), 27-42.
Sollie, D. L. & Miller, B. C. (1980). The transition to parenthood as a critical time for building family strengths. In N. Stinnett et al. (Eds.), Family Strengths: Positive Models for Family Life. Lincoln: University of Nebraska Press.
Spanier, G. B. (1976). Measuring dyadic adjustments: New scales for assessing the quality of marriage and similar dyads. Journal of Marriage and the Family, 38 (1), 15-28.
Steffensmeier, R. H. (1982). A role model of the transition to parenthood. Journal of Marriage and the Family, 44 (2), 319-334.
Stern, D. (1995). The Motherhood Constellation. New-York: BasicBooks.
Stern, D. (2006). Introduction to the special issue on early preventive intervention and home visiting. Infant Mental Health Journal, 27 (1), 1-4.
Strauss, A., & Corbin, J. (1990). Basics of Qualitative Research: Grounded Theory Procedures and Techniques. Newbury Park, CA: Sage.
Teti, D. M., & Gelfand, D. M. (1991). Behavioral competence among mothers of infants in the first year: The mediational role of maternal self-efficacy. Child Development, 62, 918-929.
Thomas, A., Chess, S. (1977). Temperament and Development. New York: Brunner/Mazel.
Tietjen, A. M., & Bradely, C. F. (1985). Social support and maternal psychosocial adjustment during the transition to parenthood. Canadian Journal of Behavioural Science, 17 (2), 109-121.
Waldron, H., & Routh, D. K. (1981). The effect of the first child on the marital relationship. Journal of Marriage and the Family, 43 (4), 785-788.
Wandersman, L., Wandersman, A., & Kahn, S. (1980). Social Support in the transition to parenthood. Journal of Community Psychology, 8, 332-342.
Weiss, R. S. (1974). The provisions of social relationships. In Z. Rubin (ed.), Doing unto Others (pp. 17-26). Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall.
Werner, W. (1999). The impact of family resources and satisfaction with division of labour on coping and worries after the birth of the first child. International Journal of Behavioral Development, 23 (2), 431-456.
Wills, T. A. (1985). Supportive functions of interpersonal relationships. In S. Cohen and S. L. Syme (eds.). Social Support and Health (pp. 61-82). San Diego, CA: Academic Press.
Wolfson, A., Lacks, P., & Futterman, A. (1992). Effects of parent training on infant sleeping patterns, parents’ stress and perceived parental competence. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 60 (1), 41-48.

שיתוף ברשתות חברתיות:

תגובות (5)

  1. שלום, הייתי רוצה לצטט את המאמר בעבודה לתואר ראשון
    מהו המקור הביביליוגרפי שעלי לכתוב?
    (מעבר לשם, שנה, שם המאמר..)

    הגב

כתיבת תגובה