המצלמה בגן ככלי לפיתוח שפה – ילדי גן מצלמים ויוצרים סיפור ברצף על תמונותיהם.
ד"ר ניצה דורי ובת חן טויטו
מבוא
כחלק מתחום ההבעה מתפתחת היכולת הנרטיבית בקרב ילדים. היכולת הנרטיבית היא היכולת
לספר סיפור. החל מגיל שנתיים-שלוש מתחיל הילד לרכוש את היכולת לספר סיפור באופן עצמאי.
חלק מהידע הנרטיבי נרכש כבר בשנות הגן, אולם בשל המורכבות הכרוכה בכך היכולת הנרטיבית
ממשיכה להתפתח במהלך שנות בית הספר, (רום, סגל וצור 2003). בגיל הגן נרכשת היכולת לשחזר
אירועים ולעצב את עלילת הסיפור, ובשנים מאוחרות יותר במהלך שנות הלמידה בבית הספר
מתווספות בהדרגה יכולות נוספות הקשורות ליכולת הנרטיבית.
ההתפתחות הנרטיבית מתבססת על כמה תחומים השזורים זה בזה (סגל, 2008) :
א. התחום הקוגניטיבי – הכולל את תבניות הארגון.
ב. התחום הפרגמטי-טקסטואלי – המתייחס לשימושי לשון תוך עיבוד טקסט.
ג. התחום החברתי-תקשורתי – יחסי מוען נמען.
ד. התחום הלשוני – הכולל אוצר מילים, ביטויים, צורות ומבנים של השפה.
מטרת מאמר זה היא לבחון כיצד יכולות אלה באות לידי ביטוי בפרויקט צילום בגן, וכן להציע לגננות
את נושא הצילום בגן, ככלי להעשרת השפה ולפיתוח דמיון ויצירתיות בקרב ילדים.
את תכנית ההתערבות העבירה בהנחייתי הסטודנטית בת חן טויטו, סטודנטית שנה ד' בשנת
הסטאז' (תשע"ח, 2018), במסגרת לימודיה במכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה,
כחובת סיום הסמינריון "אוריינות הספר". בת חן חשבה "מחוץ לקופסה" והחליטה לעשות מיני-מחקר
על קבוצת ילדים, ולצאת מתוך הצילומים שצילמו אל הסיפורים שלהם, תוך עיון בספרי ילדים מצולמים אחרים.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
Facebook
Twitter