הפעלות תנועתיות רגשיות ככלי להורים ולמטפלות בבואם להתמודד עם מצבי בהלה וחרדה אצל הילדים. המחברת מציגה את שלושת השלבים במעגל הפיזיו-מוטורי של התגייסות-פעילות-והרפייה. כיון שאת התנאים החיצוניים הגורמים לבהלה והחרדה איננו יכולים לשנות, אנחנו יכולים לשלוט בתגובה באמצעות פעילות מוטורית והרפיה.
ד"ר עדה בקר וד"ר אניטה רום במחקרן בדקו את עמדותיהן של גננות בשאלת שימור שפות-האם, ואת הפעילויות הנעשות במסגרות החינוכיות על ידי הגננות לשם שימור שפות אלו. וכן, בחנו את עמדותיהם של הורים מהגרים ביחס לשימור תרבות המוצא ושפת-האם שלהם .
חוה כפרי , מביאה את חשיבות המשמעת בתהליך החינוכי, מתוך המדריך להורים של מגדה גרבר. לטענתה המטרה החיובית אליה עלינו לחתור בעת הטלת משמעת על הילד היא לעבוד על כך שיהיו לנו ילדים , שלא רק נאהב אותם, אלא נאהב להיות בחברתם.
עירית חגי, באמצעות תאורי מקרה מספרת על ילדים עם קשיים תחושתיים, מוטוריים, שפתיים תקשורתיים והתנהגותיים, ועל ההתמודדות היומיומית של ההורים במצבים אלה.
רותי הרפז מעלה במאמר את תפקידן של הטבעות הידיים בחדר הטיפולים. לטענתה ניתן לראות את הטבעות הידיים כייצוג האני, במקרים של הפרעות התפתחותיות ניתן להשתמש בהם כדי לאבחן , ולהבין את התהליך הרגשי התפתחותי של הילד.
מאמר זה סוקר מספר מאמרים ומחקרים העוסקים בקיומם של הבדלים בין המגדרים כבר בגיל הרך. סקירת המאמרים מעלה כי היכולות הפיזיות של בנים ובנות זהה, והפערים בין המינים מתעוררים בעקבות עידוד הסביבה.
יונה שחר לוי , מבחינה בין מציאות החיק ומציאות המול בשפת התנועה, הבחנה זו נועדה להבליט את העובדה שבכל אחת פועלים חוקים שונים של תקשורת, של הבעה רגשית, של הגנות ושל אופני סיפוק. מטרתי במאמר להרחיב את ההתבוננות בגוף ובתנועה הרגשית ולפתוח פתח להבנות נוספות
יונה שחר לוי ,מתוך הספר" מהגוף הגלוי לסיפור הנפש הסמוי" מדברת על תנועתיות כיצר מולד ומקור הנאה חושנית ותפקודית. המאמר עוסק בגוף, תנועה , רגשות ותפיסה כמערכת אינטראקטיבית אחת , היא מערכת העצמי. היא מדברת על תפקידיה השונים של התנועה בחיי הפעוט, ומגדירה את המושג של תנועה רגשית , ותפקידה כגורם מתווך בין העצמי לסביבתו.
ורדה קריזר וגילה טובול-לביא, מביאות במאמרן את המיומנויות המוטוריות, תחושתיות ותפסיתיות המאפשרות הגייה תקינה. הם מציינות את ליקויי ההגיה הפשוטים והמורכבים ונותנות כלים לגננת כיצד לזהות ליקויים אלה.
גדילתו של אדם מינקות לבגרות היא תולדות המעבר משייכות סימביוטית לשייכות דיאלוגית טוען דני לסרי. מעבר שהבקיעים והחסמים בדרך התפתחותו הופכים מאוחר יותר לבקיעים וחסמים באישיותו של האדם הכמו-בוגר,ולא כפי שטוענים הפסיכואנליטקאים מעבר מתלות לנפרדות.