מכתבים מפליקס

איורים: קונסטנצה דרופ

הוצאת שוקן לילדים, 2000.

סוקרת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com

בימים אלה הגיע לחנויות הספרים "פליקס חוקר את כדור הארץ", הספר השלישי בסדרת 'פליקס' של לנגן ודרופ. ברשימת רבי-המכר של עיתון "הארץ", נמצא הספר הראשון "מכתבים מפליקס" כבר 71 (!) שבועות בין חמשת ספרי הילדים הנמכרים ביותר בישראל (נכון לתאריך 29.5.02) וגם ספר ההמשך השני "פליקס במנהרת הזמן" נמצא כבר יותר מ-30 שבועות באותה רשימה. מכאן יש להסיק כי הספרים נרכשים בכמות גדולה מאד, ורכישות – כידוע לכם, מתבצעות על-ידי המבוגרים ולא הילדים. אם כן השאלה המעניינת היא, מדוע הורים, גננות, מורים ומבוגרים אחרים, קונים את הספרים? מה הם מחפשים בספר ילדים ומה ב"מכתבים מפליקס" עונה על דרישות אלה?
אני בחרתי להמתקד כאן בספר הראשון "מכתבים מפליקס" שהוא למעשה ה"אב טיפוס" של שני הספרים האחרים.
הספר מתאר את קורותיו של פליקס (בובת-ארנב). פליקס הוא הבובה של סופי שנעלם בשדה התעופה, בדרכה של המשפחה חזרה מחופשה. במהלך הספר מטייל פליקס בעולם – מלונדון ועד קהיר, מרומא ועד ניו-יורק. הוא שולח לסופי מכתבים מכל מקום בו הוא נמצא, ובעקבותיהם מתעוררים אצל סופי שני דברים – עניין לגבי אותם המקומות וגעגועים לפליקס. המכתבים ששולח פליקס הם בפורמט של מכתב אמיתי. הם נשלפים מתוך מעטפות שהודבקו לספר. על המעטפות יש את כל הסימנים של מכתב אמיתי – בול, כתובת, חותמת דואר. לחלק מהמכתבים מצורפת מפה, תמונה וגלויות. בסוף הספר, לאחר שפליקס שב הביתה ממסעו, מוזמנים הילדים להציץ במזוודתו. שם יש מדבקות מכל האתרים בהם ביקר.
המכתבים הופכים את הספר לסוג של משחק, הילדים הקוראים בו יכולים להוציא ולהחזיר את המכתבים למעטפות ולהדביק את המדבקות. אבל קשה להאמין שלפתוח ולסגור מעטפות זה משחק שיכול למשוך את תשומת לב הילדים לאורך זמן. אולי פעוטות יאהבו 'להתעסק' עם זה, אך האם להם מיועד הספר? על-פי גיל הגיבורה (היא כבר בבית-הספר), אורך הטקסט, המושגים והתכנים שילדים אמורים לדעת כדי להבין את הספר, פעוטות הם לא קהל היעד שלו.
הטענה הקודמת מובילה להתייחסות לתרגום ספרות ילדים עולמית לעברית. בעוד שבשנים עברו הקפידו מתרגמים לעברת ולייהד ספרות עולמית, כעת יש נטייה הולכת וגדלה להשאיר את הספר ככל שיותר נאמן למקור. "מכתבים מפליקס" נכתב בגרמנית וגם בתרגום לעברית, לקורא ברור שהעלילה מתרחשת בגרמניה ושסופי ומשפחתה הם נוצרים. שמות הגיבורים הושארו שמות לועזיים, וסופי – גם בתרגום עבור ילדים ישראלים, מחכה לבואו של סנטה קלאוס ולא לאליהו הנביא. מגמה זו היא חיובית במובן זה שהיא נותנת מקום מכובד לדתות, לתרבויות, למנהגים ולמקומות שמחוץ לסביבתו המוכרת של הילד הישראלי. מה גם שהדבר מעיד על יחס רציני לספרות הילדים כיצירה בפני עצמה. אבל כדי להבין את הספר "מכתבים מפליקס" הילד צריך לדעת שיש עוד דתות מלבד שלו. הוא צריך לדעת מהי קתדרלה? מהו חג המולד? ומיהו סנטה קלאוס? יתכן שילדים מעט גדולים יותר ידעו לענות על שאלות אלה. שוב מסתמנת בעייתיות בהגדרת קהל היעד של הספר.
האם הספר אמור להיות ספר עיון לילדים, ספר מידע לגבי מקומות ואתרים ברחבי העולם? אם כן הוא דל במידע כזה. למשל על פריס כתוב: "… שבפריס יש קתדרלה מקסימה, שדרות יפות ורחבות, חנויות מהודרות, גנים יפהפיים וכמה כנסיות עתיקות…". במכתב ששולח פליקס משם הוא לא מוסיף כמעט דבר. "מכתבים מפליקס" אינו מדריך טיולים. הוא גם לא אטלס או אינציקלופדיה לארצות העולם.
בנוסף יש בספר ידידות: "סופי ופליקס היו חברים מאז ומתמיד, ליתר דיוק, מאז ישנו יחד בעריסה של סופי." ילדים רבים יכולים להתחבר לזה כי גם להם יש בובה או דובי אליה הם "דבוקים" ולוקחים איתם לכל מקום. לכן גם העצב של סופי כאשר היא מגלה שפליקס נעלם, געגועיה במשך כל הספר, וההתרגשות שאוחזת בה כאשר מגיע ממנו מכתב, נוגעים ללב הקורא: "סופי מאוכזבת: 'אז מה, פליקס לא יחזר לעולם?' ופתאום היא חשה מחנק בגרון."
השימוש בצעצועים באופן כזה נפוץ בעיקר בגילאים צעירים מאד (אבל לא רק), כאלה שעדיין לא יקראו את הספר. כדי לראות האם יש כאן סיפור אמיתי עבור ילדים בגילאי תחילת בית-הספר יש לבחון את הידידות המתוארת בספר בצורה מעמיקה יותר. ראשית, הגעגועים וביטויי הרגש הם כמעט חד-כיווניים. מכיוונו של פליקס אין כמעט התייחסות לכך ובוודאי שלא באותה עוצמה כמו מצדה של סופי. עובדה שהוא ממשיך את מסעו הבלתי מתכונן במשך זמן רב מאד. שנית, לא ניתן למצוא התפתחות של הדמויות או של היחסים ביניהן במהלך הספר ואין אצלן שינויים. סופי ופליקס אינם לומדים משהו חדש על עצמם, אחד על השני או על מהות היחסים ביניהם. משום כך גם הקורא אינו יכול לעבור הזדהות של ממש או תהליך משמעותי כלשהו עם הספר. כבר בתחילת הספר יודע הילד הקורא שסופי ופליקס יקרים זה לזה והידע היחידי שמשתנה הוא לגבי הערים והארצות בהם נמצא פליקס, על-פי תבנית של עזיבה – מסעות+מכתבים – חזרה. התבנית הקבועה, שחוזרת כמעט במדויק גם בספר השני והשלישי על פליקס, ממעיטה מערך הספר כשייך להגדרה 'ספרות יפה', שכן הוא כבר לא יצירה חד-פעמית.
ב"מכתבים מפליקס" יש קצת מכל דבר – הווי של ילדה, כתיבת מכתבים, הצצה לחו"ל ופנייה לרגש הילדים על-ידי תיאור ידידות. במידה רבה זהו סיפור שגרתי שאינו מציג משהו חדש, מרתק או מורכב במיוחד, ואולי זה מה שמחפשים מבוגרים בבחירת ספרי ילדים. אבל אין בכך מה שמסביר את ההצלחה המסחרית הרבה שלו. מה שיכול להסביר זאת הוא הגימיק. בספר יש בעיקר גימיק חביב של שליפת מכתבים ממעטפות, וכאמור מפות, מדבקות וכדומה. דרך-אגב, הגימיק הזה אינו חדש וכבר יצאו ספרים, בעיקר בחו"ל, עם אותו רעיון. ב"פליקס חוקר את כדור הארץ", הגדילו יוצרי הספר וצירפו מתנה של ממש – גלובוס מתנפח. האם זהו צעד נוסף בנסיון לקנות את לב הילדים? האם במקום לשנות את הגברת (= הטקסט), העדיפו לשנות את האדרת (= האביזרים)? או שאולי יוצרי הספר לא מאמינים בכוחו של הסיפור בלבד ולכן הרגישו צורך להוסיף "בונוס"…
אם כן, ההצלחה של ספרי "פליקס" היא מסחרית גרידא, והיא אינה מספיקה כדי להעיד האם הספר הוא טוב או לא, אלא רק שהוא נמכר טוב. הצלחה אמיתית של ספר נמדדת לאורך זמן: האם הוא ישרוד בזכרונם של הילדים, האם יחזרו אליו שוב ושוב והוא יהפך לחלק מהקלאסיקה או שהוא ישכח עד הגימיק הבא. לשם כך יש להמתין עוד זמן ארוך, ארוך יותר מ-71 שבועות.

נ.ב. אם במדריכי טיולים חפצתם (לילדים), ראוי לציין את מדריכי הטיולים לילדים של דני קרמן (בהוצאת זמורה ביתן). עד כה יצאו שלושה מדריכים ללונדון, פריז ורומא. אלה מדריכי טיולים לכל דבר, אשר מיועדים לילדים המטיילים בערים אלה. יש בהם רקע היסטורי תמציתי, המלצות על אתרים מרכזיים, פרטים פיקנטיים שמוסיפים עניין, משחקים והפעלות. כל שלושת המדריכים מצטיינים בטקסטים חביבים, שילוב ססגוני של צילום ואיור (של קרמן עצמו) ומסר ברור שגם עבור ילדים קטנים אירופה הקלאסית יכולה להיות מרתקת.