ביעוץ פרופסור עמירם רביב
מתפרסם באדיבות האתר: http://www.kidin.co.il
מבוא:
רוב הילדים אוהבים סיפורים. הם נהנים להאזין למעשיות ולאגדות, לסיפורים על ילדים בני גילם המתמודדים עם בעיות שונות, לספרים המתארים את מעלליהן של חיות ועוד… רוב ההורים נהנים להקריא לילדיהם סיפורים… הם אוהבים את הקרבה הנוצרת עם ילדיהם בזמן הקראת הסיפור ומפיקים הנאה רבה מעצם הפעילות המשותפת
נראה כי בסיפורי הילדים טמון ערך רב – הן עבור הילד והן עבור ההורה: הסיפורים מעשירים את אוצר המילים של הילד, מקנים לו ידע על העולם, מעוררים את דמיונו… ובנוסף – עשויים סיפורי הילדים להגביר את מודעותו העצמית של הילד, לחזק את דימויו העצמי, לסייע לו ליישב קונפליקטים פנימיים הקיימים בו, לתרום לעיצוב ערכיו ולעזור לו להיטיב להבין כיצד חושבים ומרגישים אנשים אחרים. במילים אחרות, ניתן לראות את סיפורי הילדים כאמצעי לקידום מיומנויות רגשיות ובין – אישיות אצל הילדים.
מאמר זה יעסוק בפן משמעותי זה של התועלת שעשויה להימצא בסיפורי הילדים הסיפורים כמפתחים את האינטליגנציה הרגשית של הילד. נבחן כיצד עשויים הסיפורים לקדם את מודעותם העצמית של הילדים, באיזו דרך מעשירים הסיפורים את חוויותיהם הרגשיות של הילדים, כיצד הם עשויים לסייע להם "להיטהר" רגשית ולשלוט בעצמם, ואף לפתוח בפניהם פתח לזיהוי רגשותיהם של אחרים ולאפתיה כלפיהם.
המאמר:
כיצד עשויים סיפורי ילדים לקדם את האינטליגנציה הרגשית? מהי "אינטליגנציה רגשית"? האינטליגנציה הרגשית היא מונח שנוצר מתוך ההכרה בכך שמדד ה – IQ המסורתי אינו מספיק על – מנת לנבא מיהם האנשים המיטיבים להשתלב בחברה ולהצליח בחיים. זהו מונח הכולל את מגוון המיומנויות הרגשיות והבין – אישיות של האדם, דוגמת היכולת לזהות רגשות המתעוררים בך ואצל אחרים, היכולת לחוש אמפתיה כלפי האחר, לשלוט בעצמך ולדחות סיפוקים, היכולת לנהל כראוי מערכות יחסים ועוד (להרחבה ראו במאמר: אינטליגנציה רגשית).
אחד המאפיינים המשמעותיים המייחדים את האינטליגנציה הרגשית, על – פני האינטליגנציה הקוגניטיבית, הוא שבעוד זו האחרונה ידועה כיציבה יחסית וכבלתי – ניתנת לשינוי (ראו גם במאמר: תורשה וסביבה), הרי שהאינטליגנציה הרגשית יכולה להילמד, להירכש ולהתפתח, וזאת במיוחד כאשר מדובר בילדים צעירים. נראה כי החוויות הרגשיות אליהן נחשף הילד בשנות חייו הראשונות הן משמעותיות עד מאד להתפתחות כישוריו הרגשיים, החברתיים והבין הזדהות הילד עם גיבורי הסיפור, גם אם כלל אינו מודע לה, מאפשרת לו לחוות מחדש חוויות מסוימות מתוך עולמו הפרטי. דרך הסיפורים מצליח הילד לגעת בנושאים המעסיקים אותו ובקונפליקטים פנימיים הקיימים בו, דוגמת הקנאה סביב הולדת אח צעיר, היריבות והתחרות המתקיימת בין אחים, החששות המלווים את היציאה הראשונה מהבית לגן, קשיים הקשורים לשינה, פחדים למיניהם, הקושי בגמילה מחיתולים ועוד… אישיים כישורים שימשיכו ושימשו אותו גם בהמשך חייו הבוגרים.
כוחם הגדול של סיפורי הילדים מצוי בכך שהילד נוטה להזדהות בקלות יחסית עם הנפשות הפועלות בסיפור, או לזהותן עם דמויות משמעותיות אחרות בעולמו הוריו, אחיו, חבריו וכו`.
הסיפורים מסייעים לילדים לגלות כי אותם הקשיים שהם עצמם חווים מצויים גם אצל אחרים, ובכך הם יוצרים אצלם את התחושה כי אין הם יוצאי דופן או חריגים. באמצעות הסיפורים מיטיב הילד להבין את רגשותיו שלו ואת רגשותיהם של אחרים באותם הנושאים המעסיקים ומטרידים אותו. בעזרת הסיפורים אף לומדים הילדים על צורות ההתמודדות של אחרים עם בעיות דומות לשלהם, והדבר מעורר בהם מוטיבציה לנסות להתמודד עם הקונפליקטים שהם עצמם חווים ולגלות דרכי פתרון חדשות.
נראה כי יתרונו המשמעותי של הסיפור, המאפשר את כל אלו, מצוי בעצם היכולת של הילד לשמור על מרחק מסוים מההתרחשות. המרחק הוא שמאפשר לו לבחון את רגשותיו, מחשבותיו והתנהגותו באופן בטוח ומוגן יחסית. בדרך זו מעודדים הספרים את הילד לבטא במילים בעיות, רגשות או חרדות שאחרת היה לו קשה לדון בהם בחופשיות, בגלל פחד, בושה או אשמה.
סיפורי הילדים כאמצעי לביטוי רגשות ולפיתוח מודעות עצמית:
תיאוריית האינטליגנציה הרגשית רואה במודעות העצמית את הנדבך הבסיסי והמשמעותי ביותר לתפקודיו הרגשיים של האדם בחברה. מודעות עצמית היא למעשה תשומת הלב של הילד למצבים פנימיים שונים המתקיימים בו, ובכללם גם לרגשותיו החיוביים והשליליים.
ילדים, כמו גם מבוגרים, נמנעים במקרים רבים מהכרה בקיומם של רגשות שליליים אצלם רגשות דוגמת פחד, כעס, תוקפנות, איבה ועוד. הם מעדיפים לדחוק רגשות אלו, להתעלם מהם ולא להתמודד עמם. ואולם, תגובה מסוג זה גורמת לרגשות השליליים להוסיף ולהתקיים מתחת לפני השטח, וסופה שתביא להתפרצות בלתי נשלטת שלהם, בצורת תוקפנות, התקפי זעם, ואצל ילדים מסוימים אפילו דיכאון.
סיפורי הילדים עשויים לסייע בידי הילד והוריו לנקוט בגישה שונה גישה שתוביל להתייחסות פתוחה של הילד אל כל טווח הרגשות המתעוררים בו, תסייע לו לבטא אותם, ובכך תקדם את מודעותו העצמית.
למעשה, כמעט ואין סיפור ילדים שאינו מכיל רמה זו או אחרת של רגשות שליליים: פחד, אכזבה, כעס, יריבות, קנאה… הילד המאזין לסיפור חווה אף הוא רגשות אלו, מתוך הזדהותו עם הדמויות הספרותיות. בשלב שני, המתרחש לרוב באופן בלתי – מודע, מקשר הילד את הרגשות השליליים הללו לרגשות דומים המתעוררים בו עצמו במצבי חיים שונים.
בכך מהווים למעשה סיפורי הילדים כלי שבאמצעותו יכולים ההורים לסייע לילדיהם להכיר את מגוון הרגשות המתעוררים בהם ובסובבים אותם, להעשיר את אוצר המונחים הרגשיים של הילדים, לעזור להם לעמוד על הדקויות וההבדלים שבין הרגשות השונים שהם חווים, ולעודד אותם להתייחס לרגשות אלו, תוך מתן לגיטימציה מלאה לכל מגוון הרגשות, כולל הרגשות הבלתי נעימים.
ספרי ילדים כאמצעי ל"היטהרות" רגשית ולשליטה עצמית:
מעבר למודעות העצמית לרגשות, מדגישים העוסקים באינטליגנציה הרגשית את חשיבות היכולת להרגעה עצמית, למיתון כעסים ולשליטה עצמית על דחפים.
גם למשימות מסוג זה עשויה ספרות הילדים לספק מענה מצוין. הסיפור עשוי בקלות יחסית לעורר שיחה בין הילד וההורה, בנוגע לנושאים שבדרך אחרת קשה לרוב לגעת בהם. כאמור, דרך הסיפורים עשויים הילדים לבטא טווח רחב של רגשות. מתברר כי בעצם הביטוי המילולי של הרגשות השונים טמון ערך מטהר רב חשיבות, וזאת בין אם מבטאים הילדים את רגשותיהם בגלוי, או מייחסים אותם לאחת מדמויות ההזדהות הסיפוריות. הספרים יוצרים למעשה את ההזדמנות לבטא רגשות שליליים בצורה מקובלת ולגיטימית, ובכך הם מונעים הצטברות של מתחים הרסניים, ומסייעים לילדים בהירגעות וברכישת מיומנויות של שליטה עצמית.
עידוד הילדים לבטא במילים את רגשותיהם, דמיונותיהם והשקפותיהם האישיות אודות מוקד הבעיה, ותוך כך הגעתם לרמה מסוימת של פורקן רגשי, אף מהווה שלב מקדים הכרחי לתהליך הקנייתן של תפיסות ושל דפוסי התנהגות רצויים יותר.
ספרות הילדים כאמצעי לקידום היכולת האמפתית:
אחת היכולות החשובות ביותר הכלולות באינטליגנציה הרגשית היא היכולת האמפתית. מדובר ביכולת להבין את נקודת המבט של האחר, לזהות את הרגשות המתעוררים בו ולהתייחס ברגישות לצרכיו ולרצונותיו. באמפתיה טמונים אפוא השורשים הבסיסיים של ההתייחסות האכפתית כלפי האחר, ולכן גם של המוסריות (ראו גם במאמרים: התפתחות רגשית ו התפתחות מוסרית).
סיפורים מהווים כלי מצוין לעידוד היכולת האמפתית של הילד, וזאת בעיקר כיוון שהם מזמינים אותו "להיכנס לעורן" של הדמויות ולהבין את נקודות המבט שלהן. בהקשר זה מעניין לציין כי אף על פי שלדעת מומחים לילדים צעירים ישנו קושי קוגניטיבי בהתייחסות אמפתית כלפי האחר (ראו במאמר: התפתחות שכלית), הרי שדווקא ילדים (הרבה יותר ממבוגרים) מגלים יכולת מרשימה להזדהות עם דמויות ספרותיות (כמו גם תיאטרוניות), ומגיבים על פי רוב בעוצמה רגשית רבה ביחס אליהן: הם מפחדים יחד עם הדמות, מצפים יחד איתה, מופתעים כמוה, כועסים כשהיא כועסת וכו`. הזדהותם של הילדים עם דמויות דמיוניות שכאלו, טומנת בחובה את הבסיס להתייחסות אמפתית לאחר ומסייעת לשכלל יכולת זו. מתוך ההזדהות תילמד בהמשך ההפרדה בין הילד עצמו לבין הדמות הדמיונית.
נראה כי גם במקרה זה יתרונו של הסיפור מצוי בריחוק שהוא יוצר, המאפשר לילד להתאמן באמפתיה, ללא מעורבות אישית יתרה. דרך הסיפור יכול הילד להתנסות באימוץ נקודות המבט של האחר, ללא המחסומים הטבעיים שמציבה בפניו מעורבותו הרגשית, כשמדובר בסיטואציות חיים ממשיות. ניתן להניח שהתנסות חוזרת ונשנית של הילד בהזדהות ובהבנה אמפתית של דמויות דמיוניות מן הספרות, תביא עם הזמן לפיתוח יכולתו להבין גם את נקודות המבט של הדמויות הממשיות הסובבות אותו בחייו. בכך עשויה ההאזנה לסיפורים לקדם משמעותית את היכולת האמפתית של הילדים.
עצות מעשיות:
כמה משמעויות מעשיות עבור ההורים:
בחרו בספרי ילדים התואמים את השלבים ההתפתחותיים שעוברים ילדיכם (ציפייה לקראת הולדת אח, כניסה לגן חדש, מעבר דירה וכו`). כדאי להתחיל לקרוא לילדים את הסיפור עוד בטרם התרחש השינוי או המעבר, שכן הציפייה לקראת השינוי מעוררת תחושות ורגשות רבי – עוצמה, לעיתים לא פחות מאלו שמתעוררים בעקבות השינוי עצמו.
לילדכם, קראו ספרים על ילדים המתמודדים עם קשיים דומים לשלו (פחדים, ביישנות, קושי להירדם וכו`). זכרו כי אין צורך לחייב את ילדכם לדבר בעקבות הסיפור על קשייו שלו. גם אם הילד מתייחס לקשייה הדמות הספרותית, הרי שיש בכך ערך רב. יתרה מזו גם אם הילד בוחר שלא להגיב כלל ביחס לסיפור הרי שבעצם ההאזנה לו עובר הילד תהליך רגשי כלשהו, בעל משמעות. זכרו כי בסיפורים טמון ערך רגשי עבור הילד, גם אם אין הוא מגיב אליהם מילולית או דן בהם מפורשות…
בנוסף, זכרו כי לספרי הילדים ככלל קיים ערך משמעותי גם אם אין הם עונים על "צורך" ספציפי של הילד המזוהה על ידי ההורים. סיפורי הילדים מעשירים את הילד, מפתחים את דמיונו, מסייעים לו בפיתוח יצירתיות, מטמיעים ערכים ומפתחים יכולת כללית להתמודדות בין אישית.
התייחסו בכבוד רב להעדפותיו של הילד בנוגע לסיפורים. אל תכפו עליו האזנה לסיפורים שאינו מעוניין בהם (ייתכן כי יש בסיפורים אלו דבר מה מאיים, או מסר שהילד אינו בשל עדיין לעבד), ומצד שני אל תפסלו סיפורים אותם הוא מבקש לשמוע בטענה כי הם טיפשיים או ילדותיים (כיוון אם הילד בחר אותם, סביר שיש להם ערך עבורו, גם אם אינכם יודעים לזהותו). אל תופתעו אם ילדכם מבקש להאזין שוב ושוב לאותם הסיפורים. ילדים חשים ביטחון כאשר הם מאזינים לדבר מה ידוע ומוכר, ובכל פעם הם מייחסים לו משמעויות חדשות, בהתאם להתפתחותם.
הקדישו להקראת הסיפורים זמן רגוע, שקט ונעים (לפני השינה למשל, לאחר שאחים צעירים כבר ישנים…). עודדו את ילדכם (בעדינות וללא לחץ!) להתייחס לסיפור: לשאול שאלות במהלכו, לשתף אתכם ברגשות המתעוררים בו ביחס לדמויות הספרותיות, ורק אם ירצה גם ביחס לעצמו ולמצבי חיים דומים בהם התנסה.
במהלך הקראת הסיפור עזרו לילדים לקרוא לרגשות השונים בשמם. הסבירו להם את הדקויות המבחינות בין רגשות שונים. התייחסו לכל רגש כלגיטימי, אך הסבירו שלא כל ביטוי של רגש הוא לגיטימי לדוגמא: "מתור לכעוס ואפילו לשנוא, אך אסור לפגוע או להרביץ…".
מקורות לקריאה נוספת:
עברית:
גולמן, דניאל. (1997). אינטליגנציה רגשית, (תר`: עמוס כרמל), תל – אביב: מטר
מטר. כהן, אדיר. (1990). סיפור הנפש: ביבליותרפיה הלכה למעשה, חיפה: אח.
·Mayer, J. D., & Salovey, P., (1993). The Intelligence of Emotional Intelligence, Intelligence, 17, 433 – 442.
·Salovey, P., & Mayer, J. D., (1990). Emotional Intelligence, Imagination, Cognition and Personality, 9, 185 – 211.
·Shapiro, L.E., (1997). How to raise a child with a high EQ. Parent`s Guide to Emotional Intelligence, New York, Harpercollins Publishers.
שלום,
אשמח לדעת מהיכן נלקח מאמר זה, היות והוא לא מופיע בקישור המצויין באתר.
כמו כן אם יש לו מקורות ביבליוגרפיים או שמא הוא מקטע מתוך ספר.
(ניתן ואף רצוי לשלוח תגובה למייל)
תודה רבה, קרן