אסטרטגיות של הורים לניהול קונפליקטים עם ילדיהם ואסטרטגיות לניהול קונפליקטים של ילדים עם חבריהם

תקציר

במחקר זה נבדקו דיווחים של אימהות ואבות על אסטרטגיות של ניהול קונפליקט (כפיה או משא ומתן) עם ילדיהם, דיווחים של ילדים על אסטרטגיות לניהול קונפליקטים עם חבריהם ורמת ההסתגלות והכשירות של הילדים כפי שהוערכה על ידי ההורים. 42 אמהות, 28 אבות וילדיהם בני השש רואיינו לגבי ניהול הקונפליקטים שלהם. בגיל שנתיים נערכו תצפיות של האמהות וילדיהן.
היה קשר בין שיטות הכפייה של הורים לבין ניהול משא ומתן על ידי האבות. להתנהגות של האמהות, כאשר הילד היה בן שנתיים, היה קשר ליכולת המניפולציה, המשא ומתן, ההחצנה והכשירות החברתית של הילד.
לגבי בנות, שיטות הכפייה כפי שדווחו על ידי ההורים או ניצפו בתצפית, היו קשורות לכשירות נמוכה יותר, שיטות אי כפייה בניהול קונפליקטים עם עמיתים והפנמה רבה יותר של בנות אלה. קבלת מרות או התנגדות למרות בגיל שנתיים ניבאו התנהגות עם עמיתים, הסתגלות וכשירות בגיל שש, עם הבדלים בין המינים.

פיתוח כישורים להתמודדות עם קונפליקטים היא משימה התפתחותית חשובה עבור ילדים, משום שהם מבלים זמן רב עם חבריהם. למרות שישנם גורמים רבים המשפיעים על מע' היחסים בין הילדים, ההורים מהווים גורם מרכזי ומלא עוצמה בעיצוב מע' יחסים אלה (Kochanska 92). עפ"י השקפתם של שאנץ והוברט (1989) לקונפליקטים במשפחה יכולות להיות השפעות יעילות או בלתי יעילות על התפתחות הילד, תלוי באסטרטגיות שננקטו לפתרון הקונפליקט.

אחת ממטרות המחקר היתה לבדוק את סמיכות המחשבות שנוצרת בין האבות להאמהות בנוגע לאסטרטגיות של כפייה או מו"מ שננקטות במהלך פתרון קונפליקטים בין הורים וילדים ובין ילדים וחבריהם. מטרה נוספת היתה לבחון מודל התפתחותי של סמכות חברתית שנוצרת בקרב בנות החשופות להורים הכופים פתרון (כלומר כאשר הכל נעשה בכפייה ולא בהסכמה/ הסבר). מטרה נוספת היתה לנבא התנהגות של ילדים בגיל ביה"ס מהאינטראקציות שלהם עם האמהות שלהם מגיל 2. גיל 2 עד גיל ביה"ס נחשב תקופה שבה נושאים של שליטה חברתית ועצמאות הילד הם בעלי משמעות ייחודית והדרך שבה נושאים אילו מבוטאים ונפתרים משפיעים ומעצבים את התפתחות הילד מאוחר יותר (אריקסון 1963).

קונפליקט בין הורה – ילד ובין ילד – ילד (בני אותו גיל) – שימוש בכוח וכוח = עמידה בתוקף, כפייה, חוסר פשרה, לא מדובר בכוח פיזי בין הורה וילד יכולה להוביל לשימוש בכוח בין הילד לחבריו במיוחד שימוש בכוח האימהי ומשום שרוב המחקר נעשה על יחסי אם ובנה ההשפעה הינה השפעה של כוח אימהי. אך גם אבות שהשתתפו במחקר והביעו בהתנהגותם כוחניות ואגרסיביות בפתרון קונפליקטים עם ילדיהם היוו גורם טוב לניבוי ולחיזוי התנהגותו הכופה של בנם עם חבריו. ממצאים זהים נמצאו גם כאשר דובר בהורים שפתרו קונפליקטים עם ילדיהם באופן הפוך כלומר – פשרה, הסכמה ומשא ומתן. כלומר, כאשר הקונפליקט בין ההורה והילד נפתר בדרך כוחנית, בחוסר פשרה, במו"מ בכפייה של ההורה כך גם נפתר הקונפליקט בין הילד וחבריו. כאשר הקונפליקט בין ההורה והילד נפתר בדרך של פשרה, נועם הבנה, כך גם נפתר הקונפליקט בין הילד וחבריו. כלומר: התנהגות ההורה בפתרון קונפליקטים מעצבת את התנהגות הילד. כאשר ההורים מסבירים, מקשיבים, נוצרים תנאים נוחים למשא ומתן בין ההורים והילד והאפשרות לפשרה גדלה. הילדים למדים ומאמצים התנהגות זו של הוריהם להשגת מטרות ולפתרון בעיות.
עפ"י אריקסון כאשר הורה נמנע משליטת- יתר בילדו, ילדים מפתחים גישה עצמאית יותר (במסגרת האילוצים של המסגרת החברתית בה הם נמצאים). כאשר הם מצייתים להורה שנמנע מלכפות עצמו, הילד מציית עם מידה מסוימת של רצון ואותה התנהגות תונהג עם ילדים בני גילו. כלומר כשחבר מבקש דבר מה מחברו ללא כפייה הילד ייענה ברצון גדול יותר מאשר ציות למשהו כוחני וכופה. כל זה במידה והילד מפנים את הסטנדרטים של התנהגות הוריו.
מחקרים שונים שנעשו בנושא פתרון קונפליקטים בין הורים וילדים מצביעים באופן ישיר ועקבי על השפעת ההורה (במיוחד של האם משום שהיא זו שהשתתפה במחקר) על עיצוב התנהגות הילד עם חבריו.

התנהגותו המוקדמת של הילד עשויה להשפיע על התפתחותו המאוחרת תלוי במידת ההשפעה והרושם של התנהגותו המוקדמת של הילד על הוריו. כמו-כן הילד מאמץ בתור תינוק התנהגויות חברתיות שמנבאות את התנהגותו והסתגלותו בגיל מאוחר יותר. אגרסיה והחצנה של ההתנהגות הינן תכונות המבוטאות בהיפוך בקרב בנים :נמצא כי בנים שהינם כנועים וצייתנים מופנמים יותר. ובנים שהינם אגרסיבים מוחצנים יותר בהתנהגותם.
בנים ובנות מתפתחים באופן שונה ולכן מאמצים התנהגויות שונות במצבים זהים, לעתים התנהגויות הפוכות.
ממחקר של מילס ורובין (1992) נמצא שאמהות מתנגדות לאגרסיביות בקרב בנות בגילאים 4-6 יותר מאשר בקרב בנים, כלומר לבנים יש יותר לגיטימציה להיות אגרסיבים בגיל זה מבנות. ממחקרם של פרי וויס (1989) נמצא שילדים מבינים שיש סבירות גבוהה יותר שבנות ייענשו של התנהגות אגרסיבית מאשר בנים. מכאן שבנות פחות יאמצו התנהגות הורים אסרטיבית.

כיצד למעשה תתנהגנה בנות עם חברותיהן כאשר הן בנות להורים כופים? יתכן שהן ישיגו את מה שהן רוצות בסודיות בדרכים שהן נסתרות ופחות בולטות. אך עדיין בנות אלו ישיגו את רצונותיהן בדרך של כפייה וכוחנויות אך בשקט ולא בגלוי, אלמנט הכפייה נותר יציב בהתנהגותן. אפשרות נוספת, שבנות להורים כפייתיים ימנעו מקונפליקטים עם חברותיהן משום שהן אינן מאמינות שהן יעילות בדרכן להשיג את מה שהן רוצות. כלומר – לא מאמינות בעצמן. עפ"י שטיין ולוין (1989) כשילדים נכשלים בהשגת מטרותיהם ומאמינים כי אינם יכולים להפוך כשלון להצלחה – הם נסוגים ונכנעים, ומרגישים עצבות רבה.
קרוקנברג ופורגייס (1996) מאמינים שבנות להורים כפייתיים מרגישות תחושת כישלון בתדירות רבה יותר ובעוצמה רבה יותר מבנים להורים כאלה משום שכפייה משפיעה פחות על בנים מאשר על בנות. תחושות הכישלון שחוזרות על עצמן מחזקות בקרבן את ההתכנסות והפנמת הדברים. הן מסתגרות בתוך עצמן. זה מסביר מדוע בנות יותר מופנמות מבנים כאשר מדובר בקונפליקטים משפחתיים. הניתוח הנ"ל אינו מעיד שבנות מעורבות בקונפליקטים פחות מבנים או שהן פחות נלחמות לפתור את הקונפליקטים. במחקרים שצפו על ילדים בני 5-6 ששיחקו זה עם זה נמצא שבנים משתמשים בהתנהגות יותר כופה ותובענית ומאיימת מבנות שנקטו בהתנהגות "רכה" יותר, משככת, מקלה ביחסיהן עם חברות.

מטרות המחקר:
1. לבדוק קשרים בין הורים – ילדים וילדים – ילדים בנושא: אסטרטגיות הקונפליקט, סמכות חברתית והסתגלות התנהגותית.
2. לבחון מודל התנהגותי בקרב בנות ביחס להורים כפייתיים.
3. ניסיון לעקוב אחר ההבדלים בין המינים בקרב ילדים בנושא אסטרטגיות הקונפליקט ובטווח הארוך כיצד תינוקות מאמצים התנהגויות שמשפיעים על התפתחותם בעתיד.

א. הורים כופים על ילדים = פתרון קונפליקט בכוח

ילדים כופים על ילדים = פתרון קונפליקט בכוח

נמצאה קורלאציה, קשר ישיר בין התנהגויות. ילדים להורים כופים = התנהגות מוחצנת
ושלילית.

ב. ילדים להורים כופים – ילדים שעושים מניפולציות, כוחניים, מתחמקים,
מופנמים, משיגים דברים בסודיות אופיני יותר אצל בנות.

ג. ילדים להורים שפותרים קונפליקטים באמצעות הסבר, פשרה, בדרכי נועם
מגלים שבדרך זו נוהגים ילדיהם עם בני גילם, הילדים פותרים את הקונפליקטים באמצעות הסבר, מו"מ, בעלי הסתגלות חברתית טובה יותר. משיגים את הרצוי בגלוי ולא בדרכים נסתרות בכפייה. הם אינם כה מוחצנים.

ד. התנהגות של ציות או אי ציות בקרב תינוקות יכולה לנבא יחסים בין הילדים
בגיל 6 ואת הסתגלותם החברתית בגיל זה. צייתנות מתקשרת עם יכולת חברתית ואינה מתקשרת עם התנהגות כופה – בנים צייתנים = מופנמים יותר מבנות.
הבדלים בין המינים:
בנות שאינן צייתניות – התנהגות כופה סמויה, הימנעות ומופנמות והסתגלות חברתית
נמוכה. בנים שאינם צייתנים – התנהגות כופה גלויה, מוחצנים יותר.
ה. כאשר מתגלים קונפליקטים – בנות נוטות להשתמש יותר מבנים בהתנהגות
כוחנית, כופה סמויה ומנהלות יותר מו"מ.

שיטות המחקר:
משתתפים: 42 אמהות, 28 אבות, 20 בנים בגיל 6, 22 בנות בגיל 6. 62% מהאמהות ו69%- מהאבות סיימו 4 שנים בקולג' ומכללה.
תהליכים ומדידות בגיל 6: ההורים והילדים הגיעו למעבדה לכשעה יחדת שם רואיינו בנפרד. כאשר הורה אחד התראיין, הורה שני מילא שאלון, כל המרואיינים הוקלטו. ההורים רואיינו באמצעות ראיון שבודק אסטרטגיות הורים במצב של קונפליקט עם הילדים. קונפליקט הוגדר כמצב שבו הורה רוצה שהילד יעשה משהו או לא יעשה משהו והילד מסמן שהוא מתנגד לבקשת ההורה.
המראיין ביקש תחילה מההורים לתאר דברים ומצבים שבהם הוא נהנה עם הילד ואח"כ ביקש לתאר מחלוקות וקונפליקטים שנוצרים עם אותו הילד. המראיין מבקש מההורה לתאר קונפליקט מרכזי, איך הם מרגישים שקונפליקט זה עולה על פני השטח, ומה עושה ההורה כדי להביא לידי כך שהילד יבצע את מה שמבקשים ממנו.
אחרי כל שאלה ותשובה, המראיין שואל את ההורה אם יש לו אינפורמציה נוספת שתתרום לתיאור הקונפליקט.
הראיון מתמקד בקונפליקטים ממשיים שהתרחשו ולא בקונפליקטים היפותטיים שעלולים להיוצר.
לאחר הראיונות, המראיינים אספו את כל האינפורמציה על הקונפליקטים (שהוקלטה) וסיכמו אותה בפורמטים מסכמים. האסטרטגיות שההורים תיארו קודדו לאחת מתוך 14 אסטרטגיות התנהגותיות במצב של קונפליקט בין הורה – ילד.
ללא קשר למין הילד ובלי קשר לאנפורמציה של שאר המשפחה. הקטגוריות השונות אוחדו למס' אסטרטגיות משמעותיות של: כפייה בעת קונפליקט, שליטה מצד ההורים, מתן הסברים, והימנעות (לא עושים דבר בעת משבר).

דרכים של ההורים להתמודד עם קונפליקטים עם ילדיהם:
כפייה – עונש פיזי לילד, שימוש בכוח נגד הילד, צעקות, איומים ושליחת הילד לחדרו.
שליטה – מתן שוחד לילד, הוראות לילד, תזכורות, שליחת הילד לחדרו על מנת שיירגע לפני שישוחחו.
מתן הסברים – ההורה מסביר לילד, נותן דין וחשבון, מייעץ, מתפשר.
הימנעות – ההורה לא עושה דבר.

הילדים רואיינו ב2- חלקים. הראיון הראשון נסוב סביב הנושאים שעליהם מתגלים קונפליקטים בין ילדים בני 6. מה הן האסטרטגיות שננקטות ע"י הילדים בעת הקונפליקט ומה הם רגשותיהם.
הראיון התמקד בחוויות שהילדים חוו בעבר ובתאור התחושות שחשו תוך כדי הקונפליקט. קונפליקט הוגדר כדבר בלתי רצוי שילד אחר עושה למרואיין. הילדים נתבקשו בראיון לתאר קונפליקטים אופייניים שיש לו עם חבריו ולתאר את הקונפליקטים הכי חשובים.
בשלב השני של הראיון הילד נתבקש לתאר את הזמן בו הקונפליקט התרחש: מי נכח, מה עשה החבר, כיצד הרגיש הילד ומה הייתה תגובתו. השאלות חוזרות על עצמן עד שמושג דפוס.
תגובות הילדים בעת הקונפליקט הגדירו את האסטרטגיות שנקטו לפתרון הקונפליקט. בחלק המרכזי (ה2-) של הראיון נשאל הילד כיצד התנהג במצבים הבאים:
* כאשר חברו הטוב ביותר משחק בצעצוע שהוא רוצה לשחק בו והצעצוע שלו (שייך לנשאל).
* כאשר חברו הטוב לוקח את הצעצוע האהוב עליו מבלי לבקש רשות.

הקטגוריות שעל פיהן קודדה האינפורמציה:
(אגרסיה חברתית: רמאות, התנשאות, שתלטנות, הלשנה, חוסר חבריות, התנהגות לא נאותה).
1. כפייה – שימוש בכוח פיזי, כעס, איומים מילוליים.
2. מו"מ – הצעה לפתרון, נתינת סיבות, "בקשה" לפיתרון.
3. אמירה לילד שנמצא עימו בקונפליקט – תעשה אל תעשה.
4. הימנעות – אי עשיית דבר לפתרון הקונפליקט.

בכל אחת מהקטגוריות הנ"ל השתמשו הילדים על מנת לפתור קונפליט עם חבריהם. לאחר הראיון עברו הילדים מבחן pips – מבחן המודד את יכולתם ליצור אסטרטגיות לפתור קונפליקטים עם חבריהם.

התוצאות:
1. כצפוי – אופן פתרון הקונפליקט בין הורים וילדים מעצב ומשפיע על אופן פתירת הקונפליקט בין ילדים לילדים. כפייה כפייה, פשרה פשרה. ילדים שחוו את הקונפליקט עם הורים מסבירים, מדריכים, מתפשרים הינם בעלי הסתגלות חברתית טובה יותר בגיל 6. כאשר יתקלו בקונפליקט עם חבריהם יפתרו אותו בדרך של הסבר ומו"מ.
2. באופן אירוני, אך צפוי – ילדות אשר הוריהן השתמשו בכפייה במהלך קונפליקט עימן הציגו פחות התאמה והתנהגות כפייתית יותר. ההורים הגדירו ילדים אלו כפחות חברותיים, האבות הגדירו אותן כמופנמות יותר.
הילדות ציינו שהן נמנעות מקונפליקט עם חברותיהן בגיל 6, אך לצד הימנעות מהקונפליקט ישנו גם הצד של פתרון הקונפליקט והשגת צורכיהן ומטרותן בדרך נסתרת. השגת המטרות בדרך גלויה אינה נפוצה כלל בקרב ילדות בנות 6. (להורים כפייתיים).
3. ילדים בנים נכנעים וצייתנים מתגלים בגיל 6 כמופנמים יותר.
4. בנות נכנעות מתגלות בגיל שש כפחות מופנמות. (מבנים).
5. ציות אצל ילדים וכניעה מלווה במחיר רגשי משום שהילד מאבד מהאוטונומיה ומהעצמאות. ילד שפועל בחופשיות יותר ואינו כנוע וצייתן אינו סובל ממחיר רגשי כזה ויתכן שהדינמיקה לפעילות חופשית נבעה ממה שהפנים מהתנהגות הוריו.
6. בנות נוטות לנהל יותר משא ומתן, להתפשר, להסביר בעת קונפליקט מאשר בנים.