"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

שינה משותפת בילדות המוקדמת: אינטראקציות הורה- תינוק והורה-ילד במהלך הלילה.

 

Hayes,m.j. roberts,s.m. & Stowe,r. (2000). Early Childhood Co-Sleeping: Parent-Child and Parent-Infant Nighttime Interactions. Infant Mental Health Journal, pp. 348-357

 

תקציר
מחקר זה בדק אינטראקציות הורה-ילד בעת התעוררויות בתחילת השינה ובמהלך הלילה באוכלוסיה של ילדי גן. תפקיד השינה המשותפת בהתייחס להרגלי שינה והתעוררויות לילה נבדק על ידי שימוש בדיווחי הורים לגבי דפוסי שינה עכשוויים ובאופן רטרוספקטיבי. המחקר הראה שילדים הישנים לבד השתמשו בהרגלי שינה מורכבים יותר והיו להם התקשרויות חזקות וקבועות יותר לחפצי מעבר ועזרי שינה מאשר לילדים בלינה משותפת. מבשרים בינקות ללינה משותפת הילדות היו היסטוריה של הנקה, הנקת לילה במיטת ההורים וחזרה לשינה במיטת ההורים.

בעיות שינה אצל ילדים מתחת לגיל 5 מתרחשת לעיתים קרובות בחברה המערבית (KLACKENBERG 1971 RICHMAN 1981), עם שכיחות המוערכת ב-20% בחלק מהדיווחים (POLLACK 1994 RICHMAN ET AL 1985). התעוררויות לילה תכופות וקשיים בהרדמות מחדש נקשרו לטמפרמנט הילד או למחלה (CAREY 1974 KEENER ET AL 1988), לאינטרגציה של התקשרות הורה-ילד (BLURTON JONES ET AL 1978), לתפקוד פסיכולוגי של האם (CUTRONA & TROUTMAN 1986 FIELD ET AL 1988) ולגיל הילד (ANDERS ET AL 19 SADEH & ANDERS 1993). בארה"ב, אנגליה וגרמניה הפרעות שינה בינקות המוקדמת הן מקובלות מאוד, אולם ניתו להתמודד בהצלחה על ידי הרגלי שינה קבועים וסידורי שינה קבועים (KLACKENBERG 1982 WOLKE ET AL 1995).

בעיות של המשכיות השינה נקבעות על ידי הרגלי שינה ומשתנים אינטראקציונים. בהדגמה חשובה, ANDERS (1979) הראה שהפרעות בשינה קשורות לדפוסי שינה הוריים במהלך ההרדמות. למרות שכל הפעוטות במחקרו התעוררו בתכיפות דומה, להורים שהניחו את התינוק במיטתו רק לאחר שכבר נרדם היו ילדים שמוגדרים כ- SIGNALERS (כלומר בכו במהלך הלילה) ואילו הורים לתינוקות שהיו "SELF SOOTHERS" (כלומר יכלו להרגע בכוחות עצמם) הניחו בדרך כלל את הילדים במיטתם כשהם ערים ואפשרו להם להרדם בכוחות עצמם.

פתרון אחד שהורים השתמשו בו להתעוררויות מרובות במהלך הלילה היתה לאפשר לתינוק לישון במיטתם (FERBER 1985 SADEH & ANDERS 1993). למרות ששינה משותפת של הורה וילד אינה מנהג מקובל בארה"ב ומערב אירופה, תופעה זו נפוצה בתרבויות לא מערביות כמו יפן או מקסיקו. בחברות אלה, שינה משותפת בינקות ובשנים הראשונות לחיים, ולעיתים עד תחילת גיל ההתבגרות היא הנורמה ומאמינים שהיא מעודדת את תחושת הבטחון של הילד.

בחברה המערבית ההשפעה של לינה משותפת על התפתחות של דפוסים בוגרים של המשכיות בשינה נתונה לוויכוח. נטען ששינה משותפת בינקות עשויה להיות יתרון התפתחותי כהגנה מפני מיטת פתע בעריסה (MCKENNA ET AL 1990 1993). אולם, בגילאים מאוחרים יותר, תלות בשותף לשינה היתה קשורה להפרעות שינה, כמו קושי להרדם בתחילת הערב, חיפוש אקטיבי אחר ההורה לאחר התעוררות בלילה (LOZOFF ET AL 1984 1985). LOZOFF ET AL (1984) טוענים שהבעיה אינה קשורה ללינה המשותפת, אלא נובעת מסידורי שינה בלתי קבועים הנגרמים על ידי אמביוולנטיות הורית לקראת השינה, שאחראים לבעיות שינה בהמשך הלילה.

המחקר הנוכחי בדק דפוסי שינה במדגם של גילאי 3-5: דפוסי שינה יחידה לעומת שינה משותפת בהקשר לדפוסי שינה בהווה ובעבר, אינטראקציות הורה-ילד וסידורי שינה. ההשערה הייתה ששינה משותפת תהיה קשורה לסביבת השינה של הילד בעבר ובהווה.

שיטה
נבדקים: 51 ילדים בגילאי 3-5 ממעון המתנהל באוניברסיטה של מיין, ארה"ב. כל הילדים היו לבנים, ממשפחות ממעמד בינוני ובינוני-נמוך מאזור האוניברסיטה.
כלים: שאלון הרגלי שינה (CROWELL ET AL 1987). השאלון בודק את הרגלי השינה של הילד בשבוע האחרון, התנהגות במשך הלילה, אינטראקציות הורה-ילד: הוראות ההורה להליכה לישון, לקימה, התעוררות בלילה, בעיות שינה, הרדמות, עזרי שינה, ואירועים מיוחדים במהלך הלילה.
שאלון סידורי שינה: שאלון פתוח הבודק הרגלי שינה בעבר ובהווה: מיקום השינה של הילד ושל ההורים; הרגלי שינה האכלה במהלך הלילה; הנסיבות שבהן מותר היה לישון עם ההורים.
הליך:ההורים קיבלו את השאלונים והחזירו אותם בתום השבוע.
** ילדים שהוריהם דיווחו שהם ישנים איתם לעיתים קרובות או תמיד הוגדרו כ"קבוצות הישנים יחד עם ההורים" (23 ילדים). "ישנים לבד" היו הילדים שהוריהם ענו "אף פעם" או לעיתים רחוקות" לשאלה זו (28 ילדים).

תוצאות
מספר דפוסי שינה הבחינו בין הילדים "שישנו יחד" לבין אלה "שישנו לבד". ילדים שישנו עם ההורים נטו פחות באופן מובהק לקחת חפצי מעבר (SECURITY OBJECTS ) למיטה או לבטא פחד מחושך כשהלכו לישון. הורה אחד או שני ההורים היו אלה שהשכיבו את ילדים ה"ישנים לבד". לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בקשיים להרדם או בקצב ההרדמות.

הרגלי שינה
היתה שונות רבה בהרגלי השינה. נבדקו השילובים הבאים: שתיה/אכילה; הגיינה; פעיל לבדו ; אינטראקציה עם ההורה. למעלה מ-90% מהילדים בכל קבוצה היו הרגלי שינה שכללו אינטראקציה עם אחד ההורים. ל"ישנים לבד" היו מרכיבים רבים יותר של הרגלי שינה מאשר ל"ישנים יחד" עם ההורים. מעניין לציין שעבור ה"ישנים לבד" מרכיב של אוכל/שתיה היה חלק מתהליך ההליכה לישון ב-31% מהמקרים ורק 9% אצל הישנים עם ההורים.

חפצי מעבר
שאלון הסדרי השינה אישר את הממצאים של הרגלי השינה שה"ישנים יחד" נטו פחות מאשר ה"ישנים לבד" להשתמש בחפצי מעבר במהלך ההליכה לישון. אצל ילדים שבטאו התקשרות לחפצי מעבר השתמשו בעיקר בצעצועים ממולאים. ההשוואה של ההעדפה לחפצים רכים הראתה שה"ישנים לבד" בחרו חפצים רכים יותר מה"ישנים יחד".
הורים דיווחו שרוב ה"ישנים לבד" יצרו התקשרות מוקדם בינקות בניגוד ל"ישנים יחד" שיצרו התקשרות זו במהלך שנות הינקות. 62% מהוריהם של ה"ישנים לבד" דיווחו דיווחו שהילד מתקשה להרדם ללא חפץ המעבר.

מבשרים של הינקות
תגובות לשאלות לגבי דפוסי שינה בעבר הנוגעים למיקום השינה ולאינטראקציות עם ההורה. מסתבר שבמהלך הינקות, כל התינוקות ישנו במיטה נפרדת בין בחדר ההורים או בחדרם לבד או יחד עם אח או אחות. לא נמצאו הבדלים גדולים בין הקבוצות. לא היה הבדל באחוז האכילה לפני השינה בשתי הקבוצות ואחוז דומה של ילדים משתי הקבוצות הלכו לישון בנוכחות מבוגר אחד.

האכלה בלילה
נמצאו הבדלים בין הקבוצות בהאכלה בלילה. ילדים שהפכו לאחר מכן ל"ישנים יחד" ינקו יותר מאשר "ישנים לבד" ועבור כמחצית מה"ישנים יחד" מקום ההאכלה בלילה היה בדרך כלל במיטת האם בהשוואה לרבע מה"ישנים לבד" ושאר ה"ישנים לבד" ינקו בחדרם.
לאחר ההנקה, ה"ישנים יחד", יותר מה"ישנים לבד", הורדמו במיטת האם ואז הועברו למיטתם. ה"ישנים לבד" הועברו למיטתם בעודם ערים ונרדמו שם.

הגיינת שינה
החשיבות של הרדמות הילד במיטתו מודגשת בממצאים שהראו שהרדמות הילד במיטתו היתה קשורה באופן שלילי להתעוררויות בלילה או להגעה למיטת ההורה לאחר ההתעוררות והיתה קשורה באופן חיובי לכך שהילד יישן במיטתו כל הלילה. ממצאים אלה מחזקים ממצאים ממחקרים קודמים המראים שמיומנויות להרדמות עצמאית בתחילת הערב, בשילוב הכנה מתאימה לקראת ההליכה לישון בשיתוף ההורה,מפתחת מרכיבים כנגד התעוררות או שינה משותפת.

מבשרי שינה בילדות
נוכחות של מבוגר בינקות הובילה להעדפה מתמשכת כזו בילדות. נוכחות של מבוגר בעת השינה בינקות היתה קשורה, בגיל הגן, לחיפוש ההורה לאחר התעוררות והשארות במיטת ההורה. כמו-כן התכיפות של "שינה יחד" בילדות היתה קשורה באופן חיובי למיקום השינה בקירבה לחדר ההורה וגם בינקות.

דיון
הממצאים של מחקר זה מחזקים מחקר קודם על ההתפתחות של דפוסי שינה בינקות (MESSER & RICHARDS 1993 WOLKE ET AL 1995) ועוסקים בתפקיד השינה עם ההורים והאינטראקציות עימם בתהליך זה (MCKENNA ET AL 1983 ). המחקר מצא שאינטראקציות הם ההורים הוא מרכיב אוניברסלי של טקסי שינה, למרות של"ישנים לבד" היו טקסים מורכבים יותר, כולל אכילה, מאשר ל"ישנים יחד"? טקסי הליכה לישון נעדרים באופן בולט מחברות שבהן קיימת שינה יחד (MORELLI ET AL 1992), והסיבה לכך יכולה להיות ששינה עם ההורה איננה קשורה לפרידה. יחד עם זאת, כל הילדים במחקר שלנו חוו פרידה כלשהי מההורה בחלק המוקדם של הלילה. ניתן לבתייחס לקבוצת "הישנים יחד" כקבוצת ביניים שבין "הישנים לבד" לבין "הישנים יחד" האמיתיים מתרבויות לא מערביות בהתייחס למושגי פרידה הורה-ילד במהלך השינה. כך, למרות ששתי הקבוצות במחקר זה השתמשו ברוטינות (דפוסים חוזרים) בעת ההליכה לישון, הרי שמספר המרכיבים שהושפעו מכך, ניבאו הבדלים המתבססים על הפרמטר של פרידה.
הממצאים שלנו בהקשר של התקשרות לחפץ מעבר, מצביעים על כך ש"הישנים לבד" נטו, יותר מאשר "הישנים יחד", להשתמש בחפץ מעבר לשינה, במיוחד חפץ רך, ולפתח העדפה זו במהלך הינקות. ייתכן שחפץ המעבר משמש כתחליף למגע ולקשר האנושי במהלך הלילה, בדומה לשימוש שעשה הרלו (1953) במחקריו על קופים שגודלו ללא אם. ויניקוט (1965) הראה שניתן להשתמש בחפצים מייצגים כבר בגיל 6-9 חודשים, למרות שהחוקרים CROWELL ET AL (1987) לא מצאו שימוש בחפצים אצל פעוטות בני שלוש. מעניין לציין שילדים שנולדו טרם זמנם, מחפשים ומעדיפים להשאר קרוב לדוב נושם שהניחו במיטתם (THOMAN 1987 ).

את הממצאים מהמחקר הרטרוספקטיבי יש לנתח בזהירות מכיון שהחוויות של ההורים ממלאי השאלונים עם ילדם מאז ינקותו צובעת ללא ספק את הזכרונות שלהם לאחר מספר שנים. למרות בעיה זו אצל ילדים בגיל הגן ה"ישנים יחד" היה סיכוי גדול יותר להנקה שהתרחשה במיטת האם והילד המשיך לישון במיטתה. לעומת זאת, אצל "הישנים לבד" היתה פחות הנקה שהתקיימה בחדר נפרד והמשך השינה התקיים במיטתם. ממצאים אלה מראים שחוויות משמעותיות של הילדים הקשורות להאכלה, אינטראקציה עם ההורה ותנאי ההשכבה היו שונים עבור שתי הקבוצות. CAREY (1975) מדווח על עליה בהתעוררות בלילה אצל פעוטות יונקים עד גיל שנה. MCKENNA ET AL (1990) מדווח על דפוס דומה של שינה קלה יותר ויותר התעוררויות אצל פעוטות "הישנים יחד". ELIAS ET AL (1900) מצאו השפעה נוספת של הנקה ושינה משותפת על מספר ההתעוררויות בשנתיים הראשונות לחיים. אם כך, דפוס חוזר של התעוררויות במהלך הלילה בינקות, עשוי לספק חוויה מצטברת עם המרכיבים של מיטת ההורים, ומצבים בהם הפעוט יחפש מגע כזה לאחר התעוררות בגיל מאוחר יותר.

בנוסף לכך, הקשר/המגע עם ההורה במהלך הלילה, שחוו ה"ישנים יחד" בינקות (הזמן ששהו במיטת האם במהלך ההאכלה ובהמשך השינה), ייתכן שמנעה התפתחות של מקור אלטרנטיבי של ניחום על ידי מגע/קשר בשינה, כפי שקרה אצל ה"ישנים לבד". כפי שנמצא במחקר הנוכחי, היכולת להשתמש חפץ מעבר לניחום במהלך השינה בגילאי שנתיים-שלוש, קשור לפחות בעיות שינה (CROWELL ET AL 1987).

לעיתים קרובות, לילדים עם בעיות שינה יש הסטוריה של דפוסים דומים בינקות (MINDE ET AL 1993 WOLKE ET AL 1985) והדבר מצביע על כך שלאופי העיקש של הפרעות שינה אצל חלק מהילדים יש בסיס ביולוגי. החשיבות של טמפרמנט בהקשר זה צוינה על ידי חוקרים רבים (MINDE ET AL 1993 KATARIA ET AL 1987) אשר מצאו שהפרעות שינה היו תכופות יותר אצל "ישנים יחד" ושלילדים אלה כקבוצה היו יותר בעיות שינה גם במהלך שינה בשעות היום. האינטראקציה של טמפרמנט ושינה יחד לא נבדקה במחקר זה אולם תבדק בעתיד.

לבסוף, מיומנויות להרגעה עצמית במהלך ההרדמות בתחילת הלילה וגם לאחר התעוררות, היו שונות באופן ברור אצל שתי הקבוצות. היה מתאם חיובי בין השארות עם הילד בגיל הגן עד שיירדם לבין שינה משותפת, ושני הדפוסים היו קשורים להתעוררות במהלך הלילה. מעניין יהיה לבדוק האם ההורים של "הישנים יחד" ניסו להרגילם לשינה עצמאית בתחילת הלילה וניסו להקנות להם הרגלים להמשך השינה במהלך שנות הפעוטות והגן.

 

REFERENCES
Anders, T. F. (1979). Night-waking in infants during the first year of life. Pediatric, 63, 860-864.
Anders, T. F., Halpern, L. F., & Hua, J. (1992). Sleeping through the night: A developmental perspective. Pediatrics, 90, 554-560.
Blurton-Jones, N., Rosetti-Ferreira, M. C., Farquar-Brown, M., & McDonald, L. (1978). The association between perinatal factors and later night waking. Developmental Medicine and Child Neurology, 20, 427-434.
Carey, W. B. (1974). Night waking and temperament in infancy. Behavioral Pediatrics, 84, 756- 758. Carey, W. B. (1975). Breast feeding and night waking. Journal of Pediatrics, 87,327.
Caudill, W., & Plath, D. (1966). Who sleeps by whom? Parent-child involvement with young children. Psychiatry, 29, 344-366.
Crowell, J., Keener, M., Ginsburg, N., & Anders, T. (1987). Sleep habits in toddlers 18-36 months of age. Journal of the American Academy of Child Psychiatry, 26, 510-515.
Cutrona, C., & Troutman, B. (1986). Social support, infant temperament, and parenting self-efficacy: A mediational model of postpartum depression. Child Development, 57,1507-1518.
Elias, M. F., Nicolson, N. A., Bora, C., & Johnston, J. (1986). Sleep/wake patterns of breast-fed infants in the first 2 years of life. Pediatrics, 77, 322-329.
Ferber, R. (1985). Sleep, sleeplessness, and sleep disruptions in infants and young children. Annals of Clinical Research,17,227-234.
Field, T., Healy, B., Goldstein, S., Perry, S., & Bendall, D. (1988). Infants of depressed mothers show "depressed" behavior even with non-depressed adults. Child Development, 59, 1569-1579.
Harlow, H. (1953). Mice, monkeys, men, motives. Psychological Review, 60, 23-32.
Kataria, S., Swanson, M. S., & Trevathan, G. E. (1987). Persistence of sleep disturbances in preschool children. Behavioral Pediatrics, 100, 642-646.
Keener, M., Zeanah, C., & Anders, T. (1988). Infant temperament, sleep organization and nighttime parental intervention. Pediatrics, 81, 762- 771.
Klackenberg, G. (1971). A prospective longitudinal study of children: Data on psychic health and development up to 8 years of age. Acta Pediatrica Scandinavica (suppl.), 224, 74-82.
Klackenberg, G. (1982). Somnambulism in childhood-prevalence course, and behavior correlates: tive longitudinal study (6-16 years). Acta Pediatrica Scandinavica (suppl.), 224, 74-82.
Lozoff, B., Wolf, A. W., & Davis, N. S. (1984). Co-sleeping in urban families with young children ir. States. Pediatrics, 74,171-82.
Lozoff, B., Wolf, A. W., & Davis, N. S. (1985). Sleep problems seen in pediatric practice. Peti 477 -483.
Madansky, D., & Edelbrock, C. (1990). Cosleepingin a community sample of 2- and 3-year-old children. Pediatrics,86,197-203.
McKenna, J., Mosko, S., Dungy, C., & McAninch, J. (1990). Sleep and arousal patterns of co-sleeping mother-infant pairs: A preliminary physiological study with implications for the study of the sudden death syndrome (SIDS). American Journal of Physiology and Anthropology, 8,331-347.
McKenna, J. J., Thoman, E. B., Anders, T. F., Sadeh, A., Schechtman, V. L., & Glotzbach, S. F. (1990).Child- parent co-sleeping in an evolutionary perspective: Implications for understanding infant sleep disorders and the Sudden Infant Death Syndrome. Sleep, 16, 263-282.
Messer, D., & Richards, M. (1993). The treatment of sleeping difficulties. In I. St. James-Roberts, C D. Messer (Eds.), Infant crying, feeding, and sleeping: Development, problems, and treatment ( 150-173). London: Harvester Wheatsheaf.
Minde, K., Popiel, K., Leos, N., Falkner, S., Parker, K., & Handley-Derry, M. (1993). The evaluation and treatment of sleep disturbances in young children. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 34
Moore, T., & Ucko, L. E. (1957). Night waking in early infancy. Archives of Disease in Children. 333-342.
Morelli, G. A., Rogoff, B., & Oppenheim, D. (1992). Cultural variation in infants' sleeping arrangements and conditions of independence. Developmental Psychology, 28,604-610.
Pollack, J. I. (1994). Night-waking at five years of age: Predictors and prognosis. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 35, 699- 708.
Richman, N. (1981). A community survey of characteristics of one- to two-year-olds with sleep disorders. Journal of the American Academy of Child Psychiatry, 20, 281-191.
Richman, N., Douglas, J., Hunt, H., Lansdown, R., & Levere, R. (1985). Behavioral methods in the treatment of sleep disorders-A pilot study. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 26, 581-590.
Sadeh, A., & Anders, T. F. (1993a). Infilnt sleep problems: Origins, assessment, intervention. Infant Mental Health Journal,I4,17-34.
Sadeh, A., & Anders, T. F. (1993b). Sleep disorders. In C. H. Zeanah, Jr. (Ed.), Handbook of Infant Mental Health (pp. 305-316). New York: Guilford Press.
Suomi, S. J., & Harlow, H. F. (1972). Social rehabilitation of isolate-reared monkeys. Developmental Psychology, 6, 487-496.
Super, C., & Harkness, S. (1982). The infant's niche in rural Kenya and metropolitan America. In Cross-cultural research at issue (pp. 47 -55). New York: Academic Press.
Thoman, E. (1987). Self-regulation of stimulation by prematures with a breathing blue bear. In J. G C. Ramey (Eds.), The malleability of children. Baltimore/London: Paul H. Brookes.
Winnicott, D. W. (1965). The capacity to be alone. In D. W. Winnicott (Ed.), The maturational process and the facilitating environment. New York: International Universities Press.
Wolke, D., Meyer, R., Obrt, B., & Riegal, K. (1995). The incidence of sleeping problems in pretem and term infants discharged from neonatal special care units: An epidemiological longitudinal study. Child Psychology and Psychiatry, 36, 203-223.
שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה