מאת: מלינדה לונג ודיויד שנון
הוצאת מטר, 2005.
ביקורת: סיגלית אבירם sigalitav@gmail.com
יש הטוענים שספרות לגיל הרך צריכה להיות קרובה לעולמו של הילד, שאובה מסביבתו השגרתית של הפעוט ומייצגת את המוכר והידוע לו. ספריה של מרים רות – "הבית של יעל", "מגפיים" ו"מעשה בחמישה בלונים" הם דוגמאות מצוינות לספרות ריאליסטית כזו במיטבה.
לכאורה, אין דבר רחוק יותר מעולמו היומיומי של הילד מאשר שודדי-ים. הרפתקה רחוקה, סערות בלב ים, אוצרות סודיים וקרבות עד מוות… לא ממש שגרת היום שלנו… אבל במשחקי הילדות, בדמיון (אותו מושג אהוב אם כי לא ברור מספיק) ובספר החדש של לונג ושנון, שודדי הים בהחלט יכולים להיות קרובים ומהנים מאד.
"ככה נעשיתי שודד-ים" הוא ספרם המשותף של מלינדה לונג ודיויד שנון המוכר לנו מספריו "לא דני!" ו-"דני עושה שטויות". גיבור הספר החדש הוא ג'רמי, ילד הנופש עם משפחתו על שפת הים כשלפתע מתקרבת למקום ספינת שודדי-ים. מפקד השודדים מתרשם מכישורי החפירה בחול של ג'רמי ומציע לו להצטרף אליהם להפלגה ולסייע להם לחפור מחבוא לאוצר שמצאו. ג'רמי מסכים בשמחה כל עוד יחזור לאימון הכדורגל מחר. וכך הוא יוצא עם השודדים להרפתקת חייו. בספינה מתוודע ג'רמי לחיי הפיראט, לומד את שפת השודדים ואפילו מלמד את חבריו החדשים לשחק כדורגל.
ג'רמי נלהב ונרגש מכך ששודד-ים לא צריך לאכול ירקות, לא צריך ללעוס או לשבת יפה ולא צריך ללבוש פיג'מה. "שודדי-ים לא עושים שום דבר שהם לא רוצים לעשות – חוץ מאשר לקרצף את הסיפון, אולי." (ללא ציון עמודים).
אבל אז מגיע הלילה וג'רמי רוצה שמישהו ישכיב אותו לישון, יכסה אותו ויקריא לו סיפור. אבל גם את זה שודדי-ים לא עושים. כשהחלה סערה להשתולל בלילה וג'רמי נבהל, כל השודדים היו עסוקים ואף אחד לא שם לב אליו ולא ישב לידו להרגיעו. אז החליט שג'רמי שאולי לא כל-כך כדאי להיות שודד-ים לנצח ועדיף לחזור הביתה.
ההרפתקה והחוויה המופלאה על ספינת שודדי- ים מאפשרת לג'רמי לצאת למסע שהוא יותר ממסע פיזי. זהו מסע שבו ג'רמי יכול להגשים פנטזיות, להתנער מההגבלות המוכרות ולבחון את היתרונות של החיים השגרתיים בבית אוהב.
בדומה ל"ארץ יצורי הפרא" של סנדק, גם כאן על הילד להתרחק לעולם ספק מדומיין-ספק אמיתי כדי לעבור תהליך עם עצמו ועם יחסיו אל הקרובים לו. לספרות יש כאן חשיבות אדירה בכך שהיא מאפשרת להלך על החבל הדק שבין מציאות ודמיון, סכנה וביטחון, קרוב ורחוק.
איוריו של דיויד שנון מקנים לשודדי-הים מימד משעשע ומוציאים מהם את הפן האכזרי שעשוי להתלוות לדמויות אלה. מי שצפה בלהיט הקולנועי "שודדי הקריביים" יימצא דמיון בין "הגחכת" השודדים בשני המקומות, בסרט ובספר. על כך נוסף העושר שבאיורי שנון שמתבטא בפרטים, בצבע ובאווירת הספר כולו.
הספר מסתיים ברעיון נהדר – ג'רמי יכול לקרוא לשודדי-ים מתי שירצה, עליו רק להניף את דגל השודדים בראש עמוד והם יבואו לעזרתו. "אולי אני אעשה את זה, אבל לא היום… כי יש לי אימון כדורגל" (ללא ציון עמודים). כן, מותר לצאת להרפתקאות רחוקות, לשבור קצת את השגרה ואת החוקים, כולנו זקוקים לכך מידי פעם, גם ילדים.
Facebook
Twitter