שפת הגי'רף – איך להתחיל את התהליך הפנימי

 על שפת הג'ירף – מאת ליאת עזר, "גן חרוב" תל אביב

כשביקשתי מהילדים לסכם את השנה בכל הנוגע לשפת הג'ירף היו
ילדים שאמרו שצריך לתת כבוד, לשתף ברגשות, להבין את האחר
ולא להרביץ.

חשוב היה לי לדעת מה ילדים בגילאי 5-6 מפנימים מהשפה ולא רק
מדקלמים את הפתגמים וההתנהגויות שמתרחשות בגן. רציתי לעלות
שלב נוסף בבחינת והבנת הידע של הפנמת השפה אצל הילדים.

חלק מהתהליך שעברו ההורים והילדים במהלך השנה הוא עצירה
והקשבה למשהו שנמצא בתוכם ורוצה לצאת ולשתף אחרים.
מטרתי כגננת היא להביא את  הילדים לנקודה בה הם צריכים להיות
בטוחים בעצמם, שיסמכו על עצמם ויתנו אמון בעצמם. ברגע שכל אדם,
כל ילד בגן, כל הורה אצלי בגן וכל אחת מהצוות שלי ילמדו להקשיב
לעצמם ולסמוך על עצמם הדבר יוצר אווירה בטוחה ומעוררת אמון
שמובילה לאקלים מיטבי ולשינוי פנימי באישיותם.

לפי מודל שפת הגי'רף תחילת התהליך הוא התצפית – השלב שבו
רק מתבוננים. במשך כל שנותיי כגננת (12 שנה) אני חווה התנהגויות
שונות של ילדים. היו שנים קשות והיו קלות יותר ובשלב מסויים ניסיתי
לבדוק עם עצמי מתי היה לי קל יותר ומתי קשה יותר. אחת המסקנות
שהגעתי אליה היתה שברגע שאני עברתי את התהליך עם עצמי ולאחר
מכן עם הצוות הקבוע שלי, שלמדנו להיות קודם כל קשובים לעצמינו,
לסמוך על עצמנו, על ה"אני מאמין" שלנו. כשהיה לי ברור מהו וידעתי
מהי המטרה שאני מאמינה בה ורוצה לקדם אצל הילדים בגן שלי –
זה השלב שהוביל אותי להצלחה בתהליך.

כל זאת, ללא קשר מהו גיל הילדים, מספרם או מי הם. כך שעוד לפני התצפיות
על כל ילד, אני צריכה להתמודד ולעבור את התהליך.

השנים שבהן חוויתי הצלחה מבחינתי הן אותן שנים שעברתי עם עצמי
תהליך שכלל מודעות לעצמי, מודעות לגופי, לרגשותיי ותחושותיי ורק
אז היתה לי האפשרות "ללמד" ולאפשר גם לילדים לעבור את אותו תהליך.

היכולת להיות מודעות לרגשות ולשיים אותם זה תהליך לא פשוט
עבור מבוגרים בכלל ועבור ילדים בפרט. הרבה אנשים שופטים את
עצמם על רגש שהם חווים ומנסים לעיתים להימנע מאותו רגש שלילי
במקום להתמודד ולהבין את המקור, במקום להיות מודעים לסיטואציה
שהובילה את הרגש הזה. זה חלק מהתהליך שהילדים אצלי בגן עוברים.
זהו תהליך לא קל ולא קצר אבל זו נקודת הפתיחה להצלחה בשינוי.

לחשוף את הילדים למעגל רגשות, לתת שם לכל תחושה/ לכל רגש זה
תהליך ארוך שכל אחד עובר אותו בתקופת זמן שונה. כל אחד מתמודד
אחרת עם רגשות ולוקח זמן להבין מה אני מרגיש ויכול לתת שם לרגש.
אני מרגיש כועס, אני מרגיש מתוסכל, אני מרגיש פוחד ועוד.

בפרק הבא אתמקד יותר ביכולת לתת שם לרגש שאני חווה, לדעת
לזהות מהו הרגש הזה שגורם לי להתנהג בצורה כזו.

רגשות עם שם

אז איך נתחיל את התהליך עם הילדים?

בכדי להתחיל איזשהו תהליך כל ילד צריך להכיר את עצמו טוב יותר
מעבר לשמו ולשם המשפחה שלו, שגם את זה לא תמיד ילדים
בגילאי 4 יודעים.

השם שלי הוא הדבר היחיד שהוא שלי ושכולם פונים אלי הוא בשמי
הפרטי. השם שלי שהולך וילך איתי לכל מקום . לדעת לומר שמי הוא …
כי כך קראו לי הוריי ואני אכבד את זה ואחיה עם זה ואלמד לאהוב
את שמי.

הילד מתבונן במראה ולומד להכיר את עצמו ולהיות מודע למה שהוא
רואה. אולם, איך הוא יכול לאהוב ולהיות  מודע למה שאינו רואה? איך
אפשר להתמודד עם תחושות ורגשות שלא נראים לעין?

האם ניתן ללמד ילדים מהם רגשות אם לא ניתן לראות אותם?
זו אחת השאלות ששאלתי את עצמי כגננת. איך אתחיל ללמד את נושא
הרגשות, לתת שם למשהו שלא ניתן לראות? והמסקנה שהסקתי שניתן
לעשות זאת באמצעות היכולת להיות רגע עם עצמנו בשקט ללא
הסחות מהצד ולדעת להקשיב לעצמנו, להקשיב למה שנמצא בתוכנו.

אני מאפשרת לכל ילד בגן לקחת את הזמן לעצמו להיות רגוע, לתת
מנוחה לגוף.

יש ילדים שאפילו אוהבים לעצום עיניים ולנסות להתרכז. ולהקשיב…

להקשיב לפעימות הלב, לנשימות, לתזוזות הידיים, לתזוזת האצבעות
להבין מה גורם לנו להניע את האיבר, לנשום בחוזקה או באיטיות?
ואז לומר…אני מרגיש שמח ושליו, אני מרגיש פוחד ורועד, אני מרגיש
כועס וחסר מנוחה. הנה יש שם לרגש.

לכל התנהגות, לכל מצב בגוף, לכל מראה שרואים יש רגש שאינו
נראה אך יש לו שם.

קודם דיברתי על היכולת של הילדים ובכלל של אנשים לשפוט
את עצמם להאשים לבקר לחשוב שלילי – שבשפת הגי'רף מאפיין
את התנהגות התן.

כל אחד, גם אני כגננת, כאמא ובכלל כאדם לעיתים נוטה לבקר
את עצמי, להאשים, ואז אני מוצפת ברגשות שלילים. כך גם הילדים
הקטנים שעדין בתחילתו של תהליך מדהים שיביא לשינוי והצלחה בחיים.
יש נטייה להאשים ולא להתמודד עם הרגשות שעולים ומציפים אותנו.

בגן שלי אני מלמדת כן להתמודד כן להביע את הרגשות השליליים
כן לנסות להבין מה המקור להם. מה גרם לנו להרגיש כך ומה זה עשה
לגוף שלי, לתנועות שלי האם זה השפיע רק עלי או גם על הסביבה שלי.

ברגע שילדים מתנסים בתחושות של מצבים שונים ומבינים כי רגשות
שלילים קיימים וזה בסדר לחוש אותם ולהבין את המקור- זו התחלה
של התהליך ואז אפשר לקרוא לרגש הזה בשם- אני פוחד! וזה בסדר
אני כועס! וזה בסדר אני מיואש! וזה בסדר.

לסיום, חשוב לי לומר כי כל רגש הוא לגיטימי וזה בסדר להרגיש
והעיקר להקשיב לעצמינו ולהבין ולקבל אותו.

כולי תקווה שמאמר זה יאפשר לכל אחד שקורא ורוצה לעבור שינוי
להאמין בעצמו, בגופו, ברגשותיו ולדעת שכל הצלחה תלויה קודם
כל ברצון להצליח.