הילד המאתגר – מישהו שומע אותי?

מאת: אורית שטיבר ודלית בלונדר רון

מתוך הירחון "להיות משפחה", גליון 96, מאי 2005. הוצאת SBC
WWW.SBC.CO.IL

חמשת הסוגים של הילדים המאתגרים

כתבה זו היא כתבה רביעית בסדרה של חמש כתבות המבוססות על ספרו של פרופ' סטנלי גרינשפן, "הילד המאתגר" (הוצאת Perseus Books). בספר מציג גרינשפן חמש קטגוריות הכוללות בקווים גסים את המאפיינים המקשים על ההורים את התקשורת ואת חיי היומיום בבית:
הילד הרגיש, החווה ביתר שאת אירועים רגשיים וחברתיים. הילד הרגיש יגיב בחוזקה לכל גירוי, קול ומגע.
הילד השקוע בעצמו, אשר חי בעולם משל עצמו ועלול להיראות אפאתי, עייף או שקט, ואינו מתעניין באנשים ובעולם שסביבו.
הילד הסרבן, המגלה עקשנות ושתלטנות ופעמים רבות עושה את ההפך ממה שמבקשים ממנו. יש לו נטייה לפרפקציוניזם והוא נכנס פעמים רבות למאבקי כוח.
הילד הלא קשוב, המתקשה להישאר במקום אחד או לשים לב ליותר מנושא אחד בכל פעם. הוא נראה חסר שקט עד שפעמים רבות טועים לחשוב שמדובר בהפרעת קשב.
הילד הפעיל-אגרסיבי הוא ילד אימפולסיבי, המגיב באופן פיזי למצבים רבים. ילד זה ירבה להפריע בגן ובכיתה, הוא מתוסכל וכועס בקלות, ומגיב לא פעם באלימות.
יש לציין כי אישיותם של חלק מהילדים תואמת בדיוק את הדגם המוצג ואילו במקרים אחרים מדובר בשילוב של כמה קטגוריות.

הוריו של שחף מכנים אותו בחיבה "שחף – חברת תעופה". "הוא מרחף כל הזמן", מחייך אביו. "נראה כאילו הוא אינו נוחת לעולם לזמן ממושך. לפעמים לוקח לו רבע שעה לצחצח שיניים כי הוא חולמני ועסוק בדברים אחרים לגמרי מאלה שהתכוון בתחילה. ברוב ימי החורף הוא שוכח את המעיל בגן, ונעילת נעליים, למשל, היא פרויקט בפני עצמו".

אבל חוסר הריכוז של שחף אינו תמיד משעשע. הגננת טוענת כי הילד אינו קשוב ואינו מרוכז בפעילויות בגן, הוא אינו עוקב אחר הוראות שהוא מקבל, קשה לו לשבת בשקט כאשר הילדים יושבים ומציירים ועד מהרה הוא קם, מושך לילד אחר בחולצה, מפטפט וצוחק.

"דעתו מוסחת בקלות רבה", מספר אביו. "שמנו לב שפעמים רבות הוא מתקשה למצוא את המילים הנכונות כדי להסביר את עצמו. חוט המחשבה שלו נקטע בקלות. אני יכול לדבר איתו על פרק בסדרה שראה ולפתע הוא 'נעלם' לי. כשאני מנסה לחזור להמשיך לשוחח על הנושא, הוא לא יודע על מה אני מדבר ואינו משיב, או שהוא משנה את הנושא באופן פתאומי".

אביו של שחף נזכר כי הסימנים הראשונים לחוסר הריכוז החלו עוד כשהיה תינוק. הוריו נהגו להביט בו ולחייך, אך שחף היה מפנה מהם את המבט תוך זמן קצר יחסית. הוא התקשה להתרכז, להביט, ואחר כך לשחק עם צעצועיו. הוא היה נוטש אותם במהירות, לא כפי שזכרו ההורים מאחותו הגדולה.

שחף, על פי הגדרתו של הפסיכיאטר פרופ' סטנלי גרינשפן, בין המובילים בתחום הילדים בארצות הברית, הוא בעל טמפרמנט של ילד לא קשוב. היום מקובלת עמדת הפסיכולוגים שכל ילד נולד עם טמפרמנט ייחודי משלו.

על פי תפיסה זו, מוסכמת אף העובדה כי ישנם ילדים בעלי טמפרמנט מאתגר יותר מאחרים, המציבים בפני הוריהם אתגרים חדשים וקשים. הקושי הכרוך בגידולם וחינוכם אינו רגעי וחולף כי אם קבוע ומצריך מההורים אנרגיה רבה וכוחות נפשיים גדולים. ילדים אלו מכונים על ידי גרינשפן "ילדים מאתגרים".

עם זאת, לא מדובר בגזר דין שאין לשנותו. כדי להתמודד, לסייע ואף לשנות את "הצו הביולוגי", מציע גרינשפן גישה אופטימית שלפיה חיים עם ילד שהיה בתחילת דרכו מאתגר או "קשה", אינם חייבים להיות שדה קרב תמידי.

על פי גישתו, שאותה הוא מציג בספרו "הילד המאתגר" (הוצאת Perseus books), גם תכונות הנתפסות ככאלו שאינן משתנות, כמו פחד מגירוי חדש, תגובות ממהרות לכעוס וקושי במילוי משימות מורכבות, יכולות לקבל תפנית משמעותית.

למעשה, טיפול הורי בשלבים מוקדמים, הוא מסביר, יכול לא רק לשנות את התנהגותו של הילד ואת אישיותו, אלא אפילו את הדרך שבה מערכת העצבים שלו פועלת. לפי גישה זו עשויים ילדים מאתגרים להפוך נעימים יותר, גמישים ובוטחים באחרים.

קשיים בקשב בקרב הילדים עלולים לנבוע מסיבות מגוונות וממקורות שונים אשר ביניהם צריך וחשוב להפריד. יש לציין כי אין הכרח שלילדים בעלי בעיות קשב בתחום אחד יהיו בעיות בתחומים אחרים, אולם פעמים רבות אנו אכן מגלים בעיות בכמה תחומים, כמו שמיעתי ומוטורי-חושי.

להבין את הילד הלא קשוב: שלבים בהתפתחותו

התינוק: תינוק הסובל מבעיית קשב הנובעת מקושי שמיעתי אינו מגיב בהנאה לשירים ארוכים, לשיחות ממושכות ולמנגינות מורכבות כפי שהיינו מצפים. לתינוקות הסובלים מקושי ראייתי מרחבי יהיה קל יותר להביט בפנינו כאשר נחייך ונימנע מהזזת ידיים לדוגמה. כלומר, עודף תנועות יקשה עליהם את ההתבוננות וקליטת המידע.

הפעוט: בעיה שמיעתית עלולה לגרום לפעוט קושי בהבנת הוראות פשוטות. שלא כמו מרבית הילדים בני השנתיים, שיכולים לעקוב אחר רצף הוראות, הילד הלא קשוב עלול להיכשל בכך. קריאה פשוטה כמו "בוא הנה" עלולה להיות מסובכת מדי עבורו ויקל עליו אם נאמר "כאן" ונצביע עם האצבע על המקום המבוקש. במקרים של קושי ראייתי, תוסח דעתו של הפעוט כאשר יעיין בספר עם תמונות רבות, והוא יתבלבל לא פעם כאשר יצטרך למיין קוביות לפי גודלן.

גילאי 6-4: הילד הלא קשוב יתקשה בשלב זה להגיב לפניות מצד חבר, גננת או הורה ולא יסגור מעגל קומוניקציה. כלומר, אם הגננת משחקת עם בובה ותשאל מדוע הבובה מרביצה, הילד לא ישיב ויתעלם מהשאלה ששמע. הוא יתקשה לבצע רצף הוראות שניתנו לו ויהיה עלינו כהורים לעקוב אחריו ולהזכיר לו שוב ושוב את השלבים במהלך השלמת המשימה.

גיל בית הספר: בעיות רבות בהבנת הוראות עלולות לצוץ בקרב ילדים לא קשובים. קשה להם לזכור איך לבצע את השיעורים או לזכור מספרי טלפון של חברים. בניגוד לילדים אחרים, השומעים מילה חדשה ושומרים בזיכרונם את פירושה, הילד הלא קשוב מתקשה לשמור מידע ששמע או ראה והוא נוטה לשכוח צירופים מסוג זה. ילדים עם בעיה בקליטת מידע ראייתית יתקשו בחשבון ובגיאוגרפיה, מקצועות שבהם צריך לדמיין אובייקטים במרחב.
יש לציין כי לעתים קרובות ילדים בעלי עיבוד שמיעתי חלש מתגלים כבעלי יכולת אנליטית גבוהה. הם אמנם יתקשו בשנות הגן ובשנים הראשונות בבית הספר, שבהן נדרשות מהם מיומנויות מכניות, הבנת מושגים וזיכרון, אולם דווקא בהמשך הדרך יתבלטו ביכולתם הניתוחית ובחשיבה אנליטית טובה.

איך הוא מרגיש?
כדי להיכנס לעולמו של הילד הלא קשוב מציע גרינשפן לדמיין את עצמנו קוראים מאמר בשפה זרה, שאין אנו שולטים בה, ומשום כך עלינו להביט במילון פעמים רבות. בשלב מסוים אנו מתנתקים מההקשר, מאבדים את חוט המחשבה ונוטים להתבלבל. כך חש הילד הלא קשוב מדי יום, במשימות רבות שעליו לבצע. ריבוי הפרטים והעובדה שעליו לעצור ולחשוב בכל פעם הופכים את חוויותיו לקשות ומסורבלות.
ילדים לא קשובים נדרשים שוב ושוב לבצע פעולות שגופם מתנגד להן. הם אינם מקבלים את הפידבק הטבעי הגורם להם לרצות ולהמשיך לבצע את אותה פעולה. מדובר במאבק יומיומי ובקושי תמידי.

עקרונות בסיסיים חשובים
גרינשפן מציין כי חשוב מאוד להעלות את המוטיבציה של הילד כיוון שהיא אינה בנמצא באופן טבעי. יש למצוא פעילויות שיהיו נעימות ומהנות. אם הילד אוהב ספורט, נתחיל משם. אם הבעיה נובעת מקושי מוטורי, נתרגל את המשחק האהוב עליו ולאט לאט נתקדם.
יש להבין כי לילדים דרוש תרגול רב יותר להשגת כישורים בסיסיים לימודיים ואף רגשיים, כאילו לימדנו אדם הרגיל לכתוב ביד שמאל לעשות זאת כעת ביד ימין. ניתן לעזור להם דווקא על ידי ניצול הכוחות שיש להם ועל ידי התבוננות ומודעות להתנהגותם ולרגשותיהם. יש לזכור כי ילד לא קשוב זקוק לקבלה עצמית וסבלנות יותר מרוב הילדים, בעוד שלמעשה יש לו מהן פחות. לכן חשוב להקפיד שלא לוותר, גם כאשר קשה והמשימה נראית כמעט בלתי אפשרית.

בידוד הקושי
אבחון הבעיה שממנה סובל הילד היא קריטית ויש לבצע אותה בהקדם, כדי להבין את קשייו של וכדי לעזור לו להתגבר עליהם. ילד בעל קושי בעיבוד ראייתי יכול להבין ולהצליח באמצעות שמיעה, כלומר הסבר מילולי של מה שהוא רואה.

ילד המוסח בזמן רצף פעילויות מוטוריות, יוכל ללמוד להשתמש ולהעלות את המיומנות הוורבלית שלו ולדבר אל עצמו כשהוא שורך שרוכים, לדוגמה: "עכשיו אני צריך לעשות לולאה ראשונה, עכשיו לולאה שנייה. עכשיו אני צריך לקשור את שתיהן ביחד…"

לדברי גרינשפן, אפשר לבצע ניסוי עם הילד ולבדוק מה קל או קשה לו. אם הוא אינו מצליח למשל להעתיק את הריבוע שלפניו, אפשר לתאר לו באופן מילולי את הקווים או ליצור קישור מילולי: "זה כמו קופסה". אם הפעולה סייעה לילד, יש להניח כי הצד הוורבלי שלו טוב יותר מהוויזואלי ולפיכך ננסה להפוך את מרבית המטלות לוורבליות.

פיתוח מודעות עצמית
חשוב ביותר לפתח בילד יכולת התבוננות עצמית, כדי שיוכל להבחין בהתנהגותו ובקשייו. מאחר שהוא "נתקע" פעמים רבות, מודעות עצמית תסייע לו למצוא את הדרך לפעול. לשם כך עלינו להצביע בפניו על הקושי ועל הצורך להתמקד בכל פעם מחדש. בקול רגוע ואמפטי, אפשר לספר לו שגם לנו לפעמים קשה לבצע פעולות שונות וללמד אותו למצוא את הפתרון. ניתן גם ללמד אותו להזכיר לעצמו שוב ושוב על ידי משפט כמו: "אופס, אני שוב לא שם לב" ולהקפיד לשאול את עצמו כל כמה דקות "מה היא אמרה? אני צריך לשים לב".

ניצול כוחות הילד
הנקודה המרכזית בסיוע לילד הלא קשוב היא ניצול הכוחות שלו כדי להתגבר על הקשיים. מחצית מהזמן יש לעבוד ולפתח את אותם צדדים שבהם הוא חזק ומצטיין, דבר שיועיל אף לדימוי העצמי שלו.

כאשר הילד מתבלט בתחום השמיעתי וחלש בוויזואלי, נדבר יותר ונראה פחות. אם הילד סובל מרגישות יתר, נפחית את רמת הגירוי, נכבה את הטלוויזיה, נפחית רעשים בבית וניצור סביבה אופטימלית כדי שלא יחוש מוצף מדי ויוכל לפעול. אם הילד סובל מתת-רגישות, נגביר את הקול, נביט אל פניו ממרחק קצר, נסביר בעזרת תנועות ידיים ופנים נלהבות וניצור עניין וגירוי חזק.

בהמשך, נעבוד במקביל על העברת המידע השמיעתי והוויזואלי גם יחד. כאשר מדובר בתינוק, נדבר ברוגע, נזוז באיטיות, נפעל באופן פשוט ולא מורכב ונלווה את דברינו בהבעת דברים תואמת. לפעוט, ניתן הוראות פשוטות, נשאל שאלות פשוטות ("איפה" ולא "למה"), תוך שאנו מצביעים או מחזיקים בידינו את מוקד ההתעניינות. במקום לשאול: "אתה רוצה את המיץ בכוס האדומה?", נרים את הכוס, כדי שיראה על מה דיברנו, ונשאל: "מיץ?" בגיל הגן, כאשר נשחק בבובה העומדת לנסוע לטיול, נצביע על המכונית, ניצור קולות נסיעה ונדאג כי הילד קולט במספר חושים את הנקודה המרכזית בדרמה.

אינטראקציה רגשית
רבים נוטים לטעות ולחשוב כי הקשב הוא תהליך פסיבי ואוטומטי כמו ראייה, למשל. אולם יש לשים לב כי אנו נוטים להקשיב למה שמעניין אותנו יותר ומושך אותנו ברמה הרגשית. לכן, יש לשמור על הקשר עם הילד באמצעות אינטראקציה רגשית. עלינו לנצל את העובדה שמה שאנו אומרים לו, דורשים ממנו או חשים כלפיו, מעניין אותו יותר, משום שאנו הוריו ויש לו מעורבות רגשית עמנו. כאשר הוא אינו קשוב למטלה שעליו לבצע, נעמוד קרוב מאוד אליו, נגביר את טון הדיבור, נעווה את פנינו, נתלהב, נמקד אותו ונחזיר אותו אל השיחה, ורק אז נביא אותו שוב אל המטלה שהפסיק.

פירוק המשימה
את המשימות שעל הילד לבצע נחלק למקטעים ונספק רמזים לשלב הבא העומד בפניו. כאשר הוא מתלבש, נציין בפניו את סדר הפעולות. במכנסיים, קודם רגל ראשונה, אחר כך השנייה וכן הלאה. אם אנו עומדים עם הילד ליד הספרייה והוא מביט בציפייה שנוציא ממנה ספר, חשוב לספק לו רמזים ולא נוותר לאורך השלבים. אפשר לשאול "אתה רוצה ספר?", הילד יהנהן ואז נמשיך "תראה לי איזה". אם הוא אינו מראה, נשאל אותו: "שם?" אם הוא יהנהן, נמשיך: "הספר על הנמר?" כאשר יסכים, נבקש: "תביא לי אותו בבקשה".

טכניקות
ישנם משחקים שבהם נוכל לסייע לילד על ידי כיוון ולימוד טכניקות ביצוע. כאשר אנו פותחים שפופרת צבע, נלמד אותו את פעולת הסיבוב המדויקת. כשהוא רוצה להרכיב פאזל, נלמד אותו להרכיב תחילה את המסגרת, להמשיך בצבעים דומים וכן הלאה. אלו אסטרטגיות שאינן מובנות מאליהן, ועלינו לשים לב ולהקפיד להנחות את הילד כדי שיוכל לבצע את הפעולה.

התמדה
גרינשפן מדגיש כי ילד לא קשוב מתקשה לארגן דימויים שהוא רואה לשרשרת רעיונות. יש לו קושי לתפוס איך חומרים או פעולות מתחברים. לכן, אף שלא תמיד יהיה הדבר קל, יש לעודד מושגים ורבליים ומרחביים בזמן המשחק. כאשר הילד משחק עם הדובי, נתערב ונודיע: "הדובי רוצה תה". אחר נוסיף: "תביא כוס בבקשה". נמשיך לדבר: "תמזוג לו לספל. זהו. עד כאן. יש לו כבר מספיק", וכן הלאה, ננהל שיחה עשירה, נרבה להשתמש במילים ונדאג שהמילים יהיו פשוטות.

חשוב אף לפתוח ולסגור מעגלי קומוניקציה בעזרת מילים. אם דיברנו על נושא מסוים ומחשבתו של הילד "ברחה", יש ליצור המשכיות, לא לתת לילד לחמוק ולהשיב אותו למסלול השיחה.

כאשר מבקשים להתמקד בצד הוויזואלי, נשאל: "איפה מתחבא ספיידרמן?" "איך הוא יגיע חזרה מהשמים?" נבקש מהילד לאתר היכן עומדים הדברים במרחב, להיכן הם יכולים לעבור, נמקד אותו במרחקים שונים ובגדלים שונים. כאשר נבנה מגדל, נסביר: "הנה, קודם כל נניח את הקובייה הכי גדולה. היא תהיה הבסיס ותחזיק את כל המגדל. אחריה נניח את הקובייה הגדולה הבאה. נשים אותה בדיוק במרכז, כדי שלא תיפול".

כדאי עוד, טוען גרינשפן, לעודד "ויכוחי עורכי דין". אם הילד מסרב ללכת לישון, אפשר לשאול אותו: "למה אני צריכה להרשות לך לשכב לישון מאוחר?" הילד נדרש לענות כדי לקדם את האינטרסים שלו. עומד בפניו אתגר לשכנע את אמו, והדיון יעזור לו לפתח את חוט המחשבה ולקשר רגשות ורעיונות לוגיים, כלומר, "מתחשק לי לשחק עוד קצת ואני צריך לחשוב על סיבה הגיונית כדי לשכנע את אמא".

קישור בין קול למראה
ילדים בעלי קושי שמיעתי עלולים לפרש שלא כהלכה טון דיבור מסוים, ולכן כדאי ללמד אותם לעשות את הקישור בין הטון להבעת הפנים. כאשר הגננת תכעס, או כאשר חבר יריב עמו, הוא יוכל להבין את המתרחש לא רק מהדיבור, אלא גם מתנועות הגוף והפנים.

חברים
לילדים הלא קשובים קל להימנע מקשרים חברתיים והם עלולים לוותר בקלות ולא להזמין או ללכת לבקר חברים בשעות אחר הצהריים, אולם חשוב מאוד לא להניח להם לוותר. יש להביא בחשבון שהם זקוקים לעזרה רבה יותר להשתלב בקבוצה, ולכן אפשר להזמין עבורם ולהיות נוכחים כאשר החבר מגיע, כדי לסייע ביצירת הקשר.

דגמים הוריים שמהם יש להימנע
השלכת הקושי
חשוב מאוד להיות רגישים ליכולותיו של הילד ולהימנע מהשלכת הקושי על כלל אישיותו. למשל, לעתים אנו פוגשים ילדה חכמה, בעלת אוצר מילים גדול, המדברת על עצמה ועל רגשותיה ונהנית לשחק עם חברים, אולם היא איטית, "מרחפת" ומתקשה להתארגן. במקרה כזה, אם לא נבודד את הקושי הספציפי, אנו עלולים להניח שישנה בעיית קשב כללית ולהתעלם מהצדדים החזקים והיפים של הילדה.
אם שמים את הדגש על הקשיים ומזניחים את צדדיו החזקים של הילד, לא רק שמחדדים את הבעיות, אלא שהופכים את הבעיה הספציפית לכללית ולמאפיינת את הילד.

בחירת ערוץ תקשורת לא מתאים
אם ילדנו סובל מקושי בעיבוד שמיעתי ואנו רק מדברים אליו, צורת הקשר שלנו איתו אינה אופטימלית. יש להמחיש לו באופן ויזואלי כל דבר אפשרי. כאשר שואלים אותו, למשל, אילו חומרים צריך להכנת עוגה והוא טוען שאינו יודע, יש לבקש ממנו לעצום את עיניו ולנסות לדמיין את העוגה שאפה עם סבתא לפני שבוע כדי להעביר את השאלה לתמונות.
לעומת זאת, כאשר הקושי ויזואלי לא נסתפק בתמונות, אלא נמחיש באופן שמיעתי. כאשר נשחק עם הילד משחק זיכרון, נקפיד לומר בקול רם את שם החיה או החפץ שהוא רואה, ולא נסתמך על מראה עיניים בלבד.

יחס מכני ונוקשה
חשוב לא להגיע למצב שבו אנו דוחקים בילד בטון ציווי, פועלים באופן מכני ומבטלים את פעולותיו ואת רצונותיו. אם, למשל, בבוקר הזמן קצר ועליו לצחצח שיניים, להתלבש ולהתארגן, קל מאוד לעשות אותן פעולות עבורו או לצעוק עליו, אך זוהי טעות. עליו ללמוד לקחת אחריות ויש ללמדו כיצד יזכיר לעצמו את סדר הפעולות (בעזרת טבלה עם ציורים, לדוגמה) ויפתח אסטרטגיה שתעביר אליו אט אט את האחריות.

ציפיות לא ריאליות
ילדים לא קשובים הופכים מהר מאוד מתוסכלים כאשר רף הציפיות מהם גבוה מדי. למרות הנטייה שלנו לרצות שילדנו יפעל ככל הילדים האחרים, עלינו לזכור שהוא אכן רוצה לעשות זאת, אך מתקשה בכך, ותפקידנו כהורים הוא לעזור לו למצוא את הדרך המיוחדת שלו.

סוגים של קשיי קשב

ישנם כמה סוגים של קשיי קשב שמקורם במערכות החושית והמוטורית של הגוף.
1. קושי בעיבוד מידע ראייתי
הילד מוסח בקלות בשל קושי בעיבוד המידע שהוא רואה, כלומר קשה לו להבין מה הוא רואה ולכן הוא מוסח. למראות שלפניו אין די משמעות כדי לשמר את תשומת לבו.

2. קושי בעיבוד מידע שמיעתי
הילד מוסח בקלות בשל קושי בעיבוד המידע שהוא שומע. הוא מתקשה להבין את ששמע וכן מוסח. לקולות אין מספיק משמעות כדי לשמר את תשומת לבו וקשה לו לזכור רצף קולות או מילים במוחו.
המערכת המוטורית בגוף עלולה אף היא, כאמור, להשפיע על הקשב בשני אופנים, המוצגים בסעיפים הבאים:
א. קושי בתכנון מוטורי
אלו בעיות ביכולת לבצע רצף או סדרת פעולות פיזיות כמו זחילה, ישיבה, שריכת שרוך או ציור, וכן קושי בפעולות חברתיות כמו התחלת שיחה, מציאת מרחק אופטימלי בין אנשים או הידיעה מתי אסרטיבי הופך לתוקפני. מדובר בקושי לבצע פעולה הדורשת כמה מהלכים רצופים, או חיבור סדרת תנועות לדבר מה שהילד רואה ושומע.

לתכנון המוטורי שלושה שלבים: קליטת המידע, הבנתו ותרגומו לפעולה מוטורית. הקושי יכול להופיע בכל אחד מן השלבים או בכולם. לדוגמה, כאשר הילד מעתיק אות, הוא קולט את הדימוי הוויזואלי של האות, מבין כי זוהי האות הספציפית ומבצע את הפעולה הפיזית – ההעתקה – המבוססת על הדימוי. אם הקושי מתגלה רק בשלב השלישי, שלב הביצוע, הרי שזוהי בעיה במוטוריקה עדינה או גסה.

ב. קושי בתגובתיות לגירויים חושיים
קשיים בקשב ייתכנו גם באופן שבו מגיב הילד לגירויים. ילד עם תגובות יתר, כלומר רגישות יתר לגירויים, יוסח בשל עומס הגירויים שבהם הוא נתקל. ילד הסובל מתת-רגישות זקוק לגירוי מועצם ועלול לפספס גירויים שאינם חזקים מספיק.