תפקיד היועצת בהעצמת הגננת

מאת: מור שינרסקי

עבודת סיכום בקורס התנסות בעבודת היועץ החינוכי בגיל הרך
מנחה: גב' נורית זרזיף

אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לחינוך, החוג להיבטים התפתחותיים בחינוך
המגמה לייעוץ חינוכי
יולי 2005

השטח
במסגרת התנסותי כיועצת חינוכית לגיל הרך התנסיתי בכ- 15 גנים פרטיים אשר מובילות אותם בעלות הגנים, אשר מלבד שתיים, אינן גננות מוסמכות. ניסיונן כמובילות נע משנה ועד 14 שנים.
המאפיין העיקרי של קבוצת הגננות אשר קיבלה ייעוץ פרטני ונכחה במפגשים קבוצתיים מדי חודש היה הצורך שלהן ללמוד, להתפתח, להיות בתהליכי שינוי ולהתקדם בהובלת הגן.
פגשתי גננות אמביציוניות, כריזמטיות, חדורות אמונה שיחד עם זאת, מעלות ספקות בנוגע למקצועיותן וליכולתן.

במקרים רבים הרגשתי כי יש להן צורך אמיתי לקבל חיזוק ותמיכה על מעשיהן כמו: עבודה עם הורים, בחירת דרך בעבודה עם הילדים, ישיבות צוות ועוד. פניות רבות של גננות היו על מנת ל"קבל אישור" על הדרך שבה הן בחרו. זכורה לי במיוחד שיחה עם גננת שנוסח דבריה היה: "אני לא יודעת אם אני עושה את הדבר הנכון, אולי התגובה שלי הייתה לא מקצועית? אני לא יודעת מה לעשות" ועוד אמירות של חוסר אונים בהתמודדות עם הסיטואציה. גננת נוספת שעמדה לקראת מפגש עם הורים יצרה קשר ובקשה ממני: "תגידי לי בדיוק מה להגיד להם". גננת אחרת שהתמודדה עם עזיבה יזומה של ילד את הגן הרגישה כי "כשלה" בתפקידה והתקשתה להאמין ביכולתה להוביל את הגן.

יכולות להיות סיבות רבות למחשבות שלהן לגבי עצמן ולגבי מקצועיותן מי מהן שניסיונה מועט, מי שמרגישה שחוסר הכשרתה כגננת מוסמכת "מקטין" אותה ומי שבאופייה ספקנית לגבי עצמה. כל אחת מהן יכולה להיות בתהליך של העצמה ולהגיע למימוש עצמי ומקצועי.

לאור המקרים האלו בהם נתקלתי ואיתם התמודדתי במהלך ההתנסות אני בוחרת להתמקד בנושא של תפקיד היועצת בהעצמת הגננת תוך התייחסות לחוויה האישית, להתבוננות רפלקטיבית ולספרות המקצועית בנושא.

הבחירה שלי בנושא
הבחירה שלי בנושא כנראה שאיננה מקרית, אמנם זה היה נושא דומיננטי בהתנסות שחוויתי אותו לאורך כל השנה אך יחד עם זאת הוא תואם בצורה מדויקת את המקום שלי ואת הצורך שלי להתקדם באופן אישי ומקצועי בתחום זה. למעשה, הגננות זימנו לי את האפשרות להתקדם דרכן.

אוכל להעיד על עצמי כי המקום שבו התחלתי את ההתנסות היה מקום של "מתן פתרונות", היה קשה לי להבין באופן מעשי איך אני יכולה לייעץ ללא הצעת "פתרונות". אך במהלך השנה עברתי בעצמי תהליך מעניין ובו למדתי להוביל את הגננת לפתרונות המתאימים לה באמצעות הקשבה לדרך החשיבה שלה, למדתי להימנע מלהגיד את חוות דעתי אם לא נשאלתי לגביה תוך כדי תובנה שהדבר עלול ל"תקוע" את הגננת ולא לקדם אותה.

הנושא של העצמה הוא לדעתי הליבה של עבודתי כיועצת, המסר לגננות כי יש בהן את היכולת הוא הלב הפועם, המשאבה שמזרימה את הדם לשאר האיברים. על פי אמונתי יהיו הקשיים באשר יהיו, יעלו בעיות כאלו ואחרות, אם הגננת מסוגלת לקבל את עצמה במקום שלה תוך שינוי בתחושות וביכולות אזי היא על הדרך שתוביל אותה לשינוי בעשייה המקצועית ובדרך שתוביל אותה אל הפתרון.

החוויה האישית
החוויה האישית בתחילת ההתנסות הייתה להגיב לכל פניה של גננת באופן מיידי ובצורה פרגמטית. התפיסה שליוותה את התגובה שלי הייתה "כי זה מה שהגננות צריכות ממני", האמנתי כי אני שם כדי לתת להן את הפתרונות הנכונים לבעיותיהן וככל שאצליח לעשות זאת טוב יותר אהיה יועצת טובה יותר. תפיסה זו, הכניסה אותי למצב שבו תוך כדי שיחה עם גננת יכולת ההקשבה שלי אליה הייתה מוגבלת משום שבמקביל הייתי עסוקה במחשבות ובחיפוש הפתרון שאציג בפניה בסיום דבריה.
תפיסה זו גרמה לי ל"הכנס" לראשה של הגננת תוך ניסיון להבין אותה ולספק לה באופן מיידי תשובות. התמונה שהתקבלה בעיני המתבונן מן הצד היא שהגננת מתארת בפני את המקרה, אני מקשיבה לכל הפרטים ועם סיום דבריה אני פורשת בפניה את דעתי ודברי בנוגע לנושא. באופן טבעי החוויה שלי הייתה חוויה של חוסר זרימה, תחושה דיכוטומית של את הגננת- אני היועצת! כל מפגש מהסוג הזה חיזק אצלי את התחושה וחידד את התובנה שעלי ליצור שינוי בעבודה שלי עם הגננות.
במקביל לתחושה זו, עמדתי מול חוסר האונים שלהן, מול ההיסוסים בכל מפגש עם הורים ומול קשיים שהתעוררו בגן . ההרגשה הייתה שאולי אני בעצם זו שבאופן הייעוץ שלי הובלתי אותם למקום הזה של חוסר האונים. אולי הובלתי עבורם את העגלה במקום ללמד אותן לאחוז בה בבטחה, להאמין בעצמן ולדחוף אותה קדימה.

מתוך התבוננות זו, ניסיתי לוותר על המקום שבו אני "מנהלת" שיחה עם עצמי תוך כדי דיאלוג עם הגננת והתחלתי להקשיב לחשיבה של הגננת שעמה אני משוחחת. עברתי לעבוד באופן עקבי בדרך זו מול כל הגננות ועם הזמן החוויה הפכה להיות נעימה לי יותר, תחושה של זרימה, תחושה הרמונית של שותפות, אותנטיות, הכרות אמיתית וירידה לעומק. השיחות לוו בשאלות שהתשובות עליהן נתנו לשתינו תמונה רחבה וברורה יותר של הסיטואציה בכלל ושל הגננת בתוך הסיטואציה כגון: מה את מרגישה לגבי המצב? מה זה מעורר בך? מה היית רוצה שיקרה? באיזו דרך היית בוחרת?

התבוננות ממרחק
"כל דבר שיכול להיאמר, יכול להיאמר באופן בהיר, אם יש מישהו שמקשיב ומבין, אז יכול הדיבור להיעשות בהיר כבדולח" / דן לסרי.
אם אני מתבוננת כיום על התהליך של העצמה אני יכולה לזהות שני קווים השזורים זה בזה. האחד – קו ההתפתחות שלי כגורם מתווך להעצמה והשני – קווי ההתפתחות של הגננות בתהליך ההעצמה הפרטני. כשאני מתייחסת לעצמי אני מתכוונת לתהליך העצמה שאני חווה באופן אישי תוך כדי ההתנסות כיועצת. השיפור שאני חשה ביכולת ההקשבה אשר באמצעותה אני מצליחה להוביל את הגננות תהליך משמעותי מעצימה את תחושת המסוגלות שלי, אני חשה תחושה של ביטחון ושליטה גדולה יותר על המצב.

לתוך התהליך שלי משתלבת הדרך שכל גננת עוברת עם עצמה תוך כדי ייעוץ פרטני ובמסגרת הקבוצה. תוך כדי כתיבה אני מבינה גם את מקומה של הקבוצה בתהליך ההעצמה ותרומתה לכל אחת מהמשתתפות מעבר לקבלת המידע ותחושת השותפות.
על מנת להבין את מושג העצמה תהליכיה והשפעותיה אציג מספר התייחסויות תיאורטיות הנוגעות בדבר.

העצמה מהי?
העצמה על פי אלישבע סדן הוא "תהליך מעבר מן המצב הפסיבי למצב פעיל של יותר שליטה בחיים ובסביבה". מעבר זה יכול להתבטא בשיפור תחושת היכולת לשלוט ובשיפור היכולות הממשיות להפעיל שליטה"
הצורך בהעצמה טמון בצורך במימוש הפוטנציאל האנושי הטמון באדם. בכל אדם קיים פוטנציאל של עוצמה, שבנסיבות חיים תקינות שואף להגשמה. להיות אדם פירושו להיות מסוגל להפעיל השפעה ולחולל שינוי. (סדן, 1996) למעשה, העצמה מושתתת על האמונה שלבני האדם יש כישורים ויכולת , אך הם זקוקים להתנסות ולהזדמנויות כדי להביאם לידי ביטוי. http://www.tzafonet.org.il/kehil/shaal/musagim/haatsama.html))

התבוננות נוספת על המושג העצמה ותהליך התרחשותה לקוח מתוך מאמר של בוש ופולגר העוסקים בתחום של גישור טרנספורמטיבי http://www.gevim.co.il/maamarim_bush.htm)) על פיהם קיימות מספר התרחשויות בתהליך ההעצמה:
· האדם חש העצמה כאשר הוא מגיע להבנה ברורה בנוגע לחשיבות מטרותיו.
· האדם חש העצמה כאשר ברורות לו האופציות האחרות העומדות בפניו.
· האדם חש העצמה כאשר הוא מפתח מיומנויות של הקשבה, ארגון, הצגת טיעונים, סיעור מוחין והערכת חלופות.
· האדם חש העצמה כאשר הוא מתוודע מחדש למשאבים שבידיו. הוא מבין שארגון מחדש של משאבים אלו יכולים לקדם אותו ולהביא לפתרון.
· האדם חש העצמה כאשר הוא משקף, שוקל היטב ועושה החלטות מודעות בנוגע לדרך בה הוא רוצה לפעול. החלטות על מה ואיך ליישב את העניין ובאילו צעדים ינקוט. הוא מעריך את היתרונות והחסרונות של פתרונות אפשריים, ועושה החלטות על בסיס החלטות אלו.

כאשר התרחשויות אלו מתקיימות האדם חווה תחושה גדולה יותר של ערך עצמי, בטחון, החלטיות, נחישות ועצמאיות וכתוצאה מכך חיזוק של העצמי. כאשר אדם חש התחזקות מודעת של הערך העצמי שלו והיכולת שלו להתמודד עם קשיים העומדים בפניו ללא קשר לאילוצים חיצוניים אזי הוא בתהליך העצמה.
בתחום החינוך ניתן לראות כי ההעצמה באה לידי ביטוי בין השאר כאשר מורה/ גננת משנה את תחושת העצמי, ממקום בו היא מקבלת את המציאות כנתונה ובלתי ניתנת לשינוי למצב בו היא יכולה, כבעלת מקצוע, לשנות את המצב הקיים.http://www.tzafonet.org.il/kehil/shaal/musagim/haatsama.html))

בתהליך ההעצמה צריך לגרום לפרט המועצם להבין את בעייתו ולהביאו למודעות לגבי החלופות במציאת הפתרון. כלומר, לאדם ניתנת אפשרות בחירה בין החלופות של הפתרון. קיומה של אפשרות בחירה בין חלופות הוא גורם מרכזי לתחושה של שליטה ועוצמה. תפקיד המעצים היא להציג את המידע שיאפשר את קבלת ההחלטה הטובה ביותר. (סדן, 1996)

תהליך נוסף אותו תיארה סדן הוא "העצמה קהילתית" שבו קהילה של אנשים הרואים במאפיין משותף בסיס לסולידריות מתארגנים ומובילים תהליך של שינוי. בתהליך זה אנשים מגלים שאינם בודדים במצבם, בצורכיהם ובתחושותיהם וכך הם מגדירים את עצמם ואת מצבם מחדש תוך אמונה ביכולתם העצמית להשיג תוצאות.

יישום והערכה
התהליך שעברתי בעצמי והתהליך שהובלתי בו את הגננות היו תהליכי העצמה. אני רואה בשני התהליכים את הצעדים הראשוניים בדרך של שינוי אישי ומקצועי. תפקידי כמעצימה הוא לגרום לגננת להבין את הבעיה, לראות את עצמה כאקטיבית בתהליך ההתמודדות שלה ולהאמין ביכולתה לבחור ולעצב את דרכה מתוך מגוון אפשרויות. לדעתי, היכולת להיות תומכת בתהליך של העצמה תלוי בהתפתחות האישית והמקצועית של המעצים, התהליך חייב להיות מקביל – העצמה אישית של המעצים והעצמה אישית של אותם אנשים שעוברים תהליך של העצמה.

העצמה נוספת התרחשה במפגשים הקבוצתיים. מעצם היותן גננות פרטיות אשר אינן משתייכות למערכת החינוך ולא חל עליהן פיקוח המערכת, ישנה תחושה של "תלישות" וצורך להיות קבוצה בעלת מכנה משותף המובילה לשינויים במערך הגנים הפרטיים. המפגשים תרמו להבנת החשיבות של תפקידן ומטרותיהן וכן לרכישת מיומנויות וכלים להתמודדויות ולהכרת מגוון של פתרונות. בחלק זה אני רואה קשר למושג של "העצמה קהילתית" עליו דיברה אלישבע סדן.

ולסיכום, דברים חכמים שאמר דן לסרי בנושא העצמה:

דרך הסתום ודרך הפתח
שתי דרכים לראות עולם:
דרך הסתום, ודרך הפתח.

אומרת דרך הסתום: כל תולדותיו של העולם עומדות על תהליך איטום חללים ומילוי הריק. אם הולך ונעשה צפוף כאן הרי זה משום שהחלל מוגבל ומרביתו כבר נסתם בתהליך. הזמן נסתם במעשים, המרחב נסתם בעצמים. אתה שרוצה להתקיים בעולם הזה, עליך לדעת שבעצם קיומך אתה תופס מקום ובמילא הקטנת את שארית המקום. קיומך, כך אומרים, הוא קיום אוטם. אין פלא שאתה מרגיש שאין לך מקום. רק אם תהייה מישהו תוכל לתבוע מקום של ממש. וגם אז יהיה זה על חשבון מישהו אחר.

דיבורך תופס מקום, חשיבתך תופסת מקום, מעשיך תופסים מקום, ותמיד זה יהיה על חשבון דיבורו של אחר, חשיבתו של אחר, מעשיו של אחר. להיות פירושו לקחת.
אומרת דרך הפתח: כל תולדותיו של העולם הולכות ושופעות בתהליך של יצירת חללים ופתיחת חלונות. אם צפוף כאן הרי זה משום שעדיין לא נולדו מספיק אנשים לפתוח מספיק חלונות אל המעבר. שהרי כל הולדת של אדם היא הולדת של חלל של הקשבה. כל בריאה של משמעות היא יצירת מקום נוסף. עליך לדעת שבעצם נוכחותך אתה מיצר מקום. וכל שתהייה נוכח יותר כך יהיה העולם גדול יותר ויהיה בו יותר מקום. דיבורך משחרר חלל, חשיבתך משחררת חלל, מעשיך משחררים חלל. מהחלל הזה תיהנה אתה וייהנו אחרים. להיות פירושו לתת.

פרו ורבו על דרך הסתום פירושו כבשוה. פרו ורבו על דרך הפתח פירושו שמרוה.
מצוות פרו ורבו היא בו זמנית מצוות ההשפעה: באת לעולם כדי להשפיע עליו. זו חובתך – אחריות טיפוח. לזרוע, להוליד. ההשפעה בדרך הסתום משמעה הטיית האחר אל נתיבך, כפית העולם לתמונתך אתה, סתימתו בדמותך, מילויו בצבעך. ההשפעה בדרך הפתח משמעה הטיית האחר אל החירות לבחור בנתיבו הוא, פתיחת העולם לעוד נתיב, הוספה של עוד כלי של התבטאות, יצירה של עוד חלון של הבעה ויצירה, גילוי של עוד אפשרות להיות. במילא העולם נעשה משוחרר יותר וצבעוני יותר. בהשפעתך לא סתמת, לא גזלת – הרחבת, פתחת, הוספת חירות.
מתוך: "שאלת ההעצמה"/ דן לסרי ( http://www.e-mago.co.il/e-magazine/shutopen.html)

ביבליוגרפיה:

סדן, אלישבע, העצמה קהילתית. חברה ורווחה, ינואר 1996, כרך טז', מס' 2, עמ' 143-162.

http://www.gevim.co.il/maamarim_bush.htm

http://www.tzafonet.org.il/kehil/shaal/musagim/haatsama.html

http://www.e-mago.co.il/e-magazine/shutopen.html