על אהבה, על צעצועים, על בכי

מתוך "מדריך להורים ולאנשי מקצוע" בעריכת מגדה גרבר.
תרגום: חוה כפרי

על אהבה
לו ניתן היה לערוך רשימה של כל מעשי האכזריות וההתעללות, הפיזיים והרגשיים כאחד, שמגלים הורים ומבוגרים כלפי ילדיהם במסווה של אהבה, תהיה הרשימה ארוכה. אולם מעבר לדוגמאות זדוניות שכאלה, אפילו נשיקה וחיבוק עשויים לשקף לילד אם הוא נאהב אם לאו.

אהבה היא רגש, מצב רגשי. אמנים, סופרים, פילוסופים ומשוררים ניסו להגדירה. מרסל פרוסט אומר, "אהבה היא המרחב והזמן הנמדדים על ידי הלב." מהו המרחב והזמן? זה הכאן והעכשיו. זה אתם.

היות שלרוע המזל, אינני משוררת, אנסה לדלות מנסיוני מה פירוש הדבר להיות באמת נאהב. זה משהו שגורם לי לחוש טוב, להיות פתוחה, להיות פחות פגיעה, פחות בודדה, פחות חסרת אונים, פחות מבולבלת, יותר ישרה, יותר עשירה. זה משהו שמעניק לי כוח, שממלא אותי בתקווה, באמון, באנרגיה חיובית ובכוחות מחודשים.

כיצד אני תופסת את האדם שמעניק לי רגשות אלה? כמישהו ישר, שרואה ומקבל אותי כפי שאני, שמגיב ללא פניות ומבלי להיות בקורתי, זה אשר את מהימנותו ואת ערכיו אני מכבדת, וזה אשר מכבד את אלה שלי, זה שנמצא כשאני זקוקה לו, המקשיב ושומע, הרואה ומבחין בי, הנותן מעצמו – שאיכפת לו. איכפת. איכפתיות פירושה הנעת האהבה לכלל פעולה. האופן בו איכפת לנו מתינוקנו הוא, אם כן, הדרך בה אנו מביעים את אהבתנו:

כיצד ומתי אנו מרימים אותו
מחייכים אליו
מדברים אליו
מחבקים ומנשקים אותו
מציבים לו גבולות
מרסנים אותו
מאפשרים לו לחוש תסכול
מאפשרים לו גילוי חופשי
מאפשרים לו לבחור באופן חופשי
מעודדים את עצמאותו
מעניקים לו מסרים ברורים באשר לתחושותינו ולציפיותינו.

למילה פינוק יש משמעויות רבות. אני אשתמש בה לא במשמעות של הפיכה לתינוקי, אלא במשמעות של חבלה ביכולת להתמודד עם החיים.

בשם האהבה
אנו יכולים "לפנק" על ידי הגנת יתר ("אל תעשה את זה", "היזהר", "אל תיגע").
דאגה אמיתית היא לדאוג ולטרוח להכין סביבה בטוחה לילד, אותה יוכל הילד לחקור בבטחה ובה יחושו האם והאב נינוחים.

אנו יכולים "לפנק" על ידי שליטה. "עשה את זה עכשיו", "קח את הצעצוע". הרבה פרוייקטים לגירויים לתינוק מייעצים לנו לעשות את זה בדיוק.
דאגה אמיתית היא ניצול הזמן שאנו מבלים עם הפעוט שלנו ללמוד, ללמד, להתנסות ביחד במתרחש.

אנו יכולים "לפנק" על ידי העסקה בלתי פוסקת של הפעוט, וכך נגזול ממנו את סקרנותו הטבעית ואת יכלתו לשעשע את עצמו.
שעמום אינו קיים ברפרטואר של הילד הנמצא בסביבה הולמת. אך אם נעשה עבורו דברים רבים נוכל להתנות את הילד בקלות לשעמום. זה קל יותר ומהיר יותר.
דאגה אמיתית פירושה למצוא את הזמן ואת הסבלנות הדרושים כדי לעודד אפילו את התינוק הקטן ביותר לעשות בעצמו כל דבר שהוא מסוגל לו.

שאלו את עצמכם מה משמעותו של התינוק עבורכם:

האם משחק עמו הוא כמו שעשוע של בית בובות?
יצור חסר אונים, שגורם לנו לחוש בעלי עצמה רבה?
בובה, שאפשר להרקיד לפי חלילנו?
נשוא אהבה, שמעניק לנו אהבה חושנית?
חיית מחמד שמקשקשת בזנבה כשאנו משבחים אותה?
הסתעפות של עצמנו להגשמת מטרותינו הבלתי מושגות?

מובן שבכל אחד מאתנו יש מעט מכל זאת.
אם קביעותי על האהבה מותירות אתכם נבוכים יותר מאשר בטוחים, הרי לפניכם קוים מנחים:
השילוב של אהבה – איכפתיות – כבוד.
בר מזל הוא הילד הגדל עם הורים המכבדים והאוהבים את עצמם (קראו את אריק פרום, אמנות האהבה, כדי להבין שאין פירוש הדבר אהבה אנוכית), ומשום כך מסוגלים לקבל את ילדם, שמזכיר להם כה תכופות את עצמם, ולאהוב אותו.

על צעצועים

הורים רבים מוטרדים בשאלות בכל הקשור לצעצועים.
אני אוהבת שילדים עסוקים בהפעלת הצעצועים שלהם באופנים רבי דמיון.
כדורים מכל הגדלים
קופסאות קטנות וגדולות
קופסאות עץ ודרגשים לטפס עליהם ולרדת מהם
סכו"ם, סירים ומחבתות
צעצועי מגדל
מיכלים לתוכם ניתן להכניס חפצים ולהוציאם
צעצועי פתיחה וסגירה
בובות
ספרי תמונות
צעצועי דחיפה ומשיכה
מכוניות
מים וחול
מקומות לטיפוס המזמנים התנסויות מגוונות

כאשר אתם מנסים להחליט האם חפץ או צעצוע מתאימים, בחנו כל חפץ על פי הקווים המנחים של משחק חופשי.
כדי לזמן משחק חופשי על הסביבה להיות:
1. בטוחה.
2. בעלת מרחב, שיאפשר לתינוק לנוע בחופשיות.
3. כזו שתכלול חפצים בטוחים ופשוטים.
4. על החפצים הללו להיות בסיסיים, ניתנים להפעלה באופנים מגוונים, שאינם מצריכים עזרה או פיקוח של מבוגרים, ושדורשים מהילד להיות פעיל ולא סביל.
5. עליהם להיות מגוונים בגדלם, במשקלם ובצורתם, ולכלול פונקציות שונות (למשל, מיכלים, משחקי דחיפה ומשיכה, צעצועי משחקי תפקידים וכד').
6. חשוב שניתן יהיה לנקותם, ושיהיו מסודרים בצורה מאורגנת במקום שיותאם לגודלו של הילד.

אני חשה שהטוב ביותר הוא ללמד את הילד את חיי היום יום.
1. על צרכיו: "האם אתה צמא?"
2. על חפציו: "היכן החולצה שלך?"
3. על דאגותיכם: "היכן המפתחות שלי?", "האוכל חם."

תינוקות צריכים ללמוד את רוב הדברים החשובים בחיים – מי הם, כיצד לתקשר, מה גורם לאמא ולאבא שמחה או כעס. למדו אותו על עצמכם, והוא ילמד על עצמו.

על בכי

בכי, יבבה, התייפחות… מהו בכלל בכי? מה המשמעות בכך שילדינו מתחילים את חייהם בבכי? מה טוב ומה אינו טוב בדמעות ילדינו? כולנו זקוקים לסוג כלשהו של תשובה שפויה, איזה שהוא קו מנחה שינחה אותנו, כאשר אנו שומעים את התינוקות שלנו צורחים.

מדוע תינוקות בוכים ומה לעשות כאשר הם בוכים?

תינוקות בריאים בוכים. לולא עשו כן היינו מודאגים. אי אפשר לגדל פעוט בלי בכי. אי אפשר "לא לתת לתינוק לבכות". האורגניזם הבלתי בשל צריך להסתגל לשינויים פנימיים וחיצוניים קיצוניים. מחקרים מדעיים מראים שרוב הבכי מתרחש בגיל 4-8 שבועות, בלי קשר לאופן בו מגיבים ההורים לבכי. ההנחה היא שהתינוק מבלה את השבועות הראשונים במצב של טשטוש, ובהדרגה הופך להיות מודע יותר לסביבה שנכפתה עליו. אנו מאמינים שיילודים ותינוקות בוכים כאשר הם חשים אי נוחות בשל הסיבות הבאות:
1. רעב.
2. כאב (מגזים, מגירוי בעור וכד').
3. תחושות חום או קור קיצוניים מדי.
4. שינויים פתאומיים בתנוחה.
5. מעבר מעירות לשינה ולהפך הנו לפעמים מצב רגיש. כשמרימים ילד ומשנים את תנוחתו בבת אחת בזמן שהוא רדום, הוא עשוי לבכות, כי יתקשה להירדם שנית. לפעמים, כמה דקות בכי נוספות, אף שהן קשות להורים, הן כל הנדרש כדי שהילד יירדם שנית. יש ילדים, שפשוט צריכים לבכות לפני השינה.
6. גירויים סביבתיים רבים מדי (רעש, אור, פעילות) בקרבת הילד. יש אמונה, שחוזרים עליה לעתים קרובות, שתינוקות בוכים משעמום. למעשה, הם בוכים כאשר יש יותר מדי גירויים סביבם.
7. בנוסף, בניגוד לאמונה המקובלת, תינוקות אינם בוכים כשהם רטובים. הם בוכים כאשר יש להם גירוי מהחיתול, שנובע מחיתול רטוב, או כאשר חיתול רטוב גורם להם לחוש בקור.
8. תינוק קטן עשוי לבכות כדי לשחרר מרץ.

הבכי מגוון ביותר, וככל שהתינוק גדל הוא נהיה מגוון עוד יותר והופך לצורה של תקשורת.

הורים מגיבים לבכי בהתאם לאמונותיהם ובהתאם לנאמר להם על ידי מומחים שונים. הורה שאוהב לאכול, יאכיל את התינוק לעתים קרובות. הורה רגיש לחום או לקור יכסה את התינוק או יפשיט אותו. הורים נקיים באופן כפייתי יחליפו את החיתולים לעתים קרובות. האופן בו יגיב ההורה ל"תנאי" התינוק, יוצר גם את מה שהתינוק יצפה לו כתגובות ספיציפיות (האכלה, כיסוי, נדנוד). במקום להגיב לצורך האמיתי, מגיב ההורה לצורך שנוצר… ומותנה על ידי ההורה. ככל שהרפרטואר של ההורה יהיה רחב יותר, כן תהיינה תגובות התינוק מגוונות יותר.

הבכי משפיע על ההורים באופנים שונים:

הוא עשוי לעורר דאגה אצל ההורה.
הוא עשוי לעורר תחושה של היזדקקות. תחושה זו עשויה להיות מספקת ביותר ולתת תחושה כמעט של כל יכול, כאילו ההורה קוסם שיכול להפוך ילד אומלל למאושר.
בניגוד לתגובה זו, קיימת תגובה הפוכה בתכלית המשקפת חוסר אונים, בלבול, תסכול ולעתים תכופות גם כעס. בכי יכול להפוך הורה מודאג להורה מכה, או אם ניתן דוגמא מתונה ונתבונן באופן בו נדחף מוצץ לפיו של תינוק, נקלוט את המסר "שתוק".

על ההורים לנסות לשנות את אופן חשיבותם. אין צורך לרצות להפסיק את הבכי. יש לכבד את זכותו של הילד להביע תחושות או מצבי רוח, בין אם בבכי ובין אם בחיוך. יש לעשות נסיון לגלות את מקור אי הנוחות ולבטל אותו. מה שיקבע את תחושת האמון של הילד הוא הבטחון בחיי היום יום והציפייה לקצב קבוע. אם חיי הילד מלאי תוהו ובוהו ואם הם בלתי צפויים, הרי שהבסיס הקבוע היחיד הוא ההורה. עם זאת, המשימה החשובה הבאה של הפעוט היא להשיג אוטונומיה מסויימת או יכולת לחוש בטחון גם בלי ההורה.
הורה קשוב ילמד לקלוט את רמזיו של תינוקו לסיבות הבכי. בדיוק כפי שחיוכים וגרגורים וקולות קטנים של סיפוק הינם שפת הפעוט, כך גם הבכי.