"אתר הגיל הרך" אינו מספק מאמרים, שאלונים או כל חומר אחר מלבד אלה המתפרסמים באתר

גיל הקושיות הגיע – כשילדים מתחילים לשאול שאלות

מאת: קרן גביש
הירחון "להיות משפחה" גליון מס' 107 אפריל 2006

לא רק בחג הפסח הקטנים שואלים קושיות. כל הורה מכיר את סנונית השאלות הראשונה המבשרת את בוא גיל ה"למה?". זה מתחיל בשאלות פשוטות כמו "מי זה?" או "מה זה?" וממשיך במטר קושיות, ההופך לעתים לנדנוד של ממש. רגע לפני שאתם "יוצאים מהכלים" ונדרשים להשיב על אותה שאלה בדיוק בפעם המאה, זכרו כי ילד סקרן הוא ילד שואל ואם הוא לא היה שואל – הייתם צריכים להתחיל לדאוג. לשאלות של הקטנים יש ערך התפתחותי רב, כיוון שהן עונות על המוטיבציה לספוג ידע, לדעת וללמוד.

כלי גילוי חדש ורב עוצמה
שרית אלראי, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית ומנהלת מכון "קדם" בחיפה, מסבירה שהיכולת לשאול מתפתחת בהדרגה כבר בשלבים הראשוניים בינקות. כבר במבטו יכול התינוק להביע השתאות וללוותה בצליל של מחאה. אלה הן בעצם שאלותיו הראשונות. לאחר מכן באה ההצבעה על חפצים שונים בניסיון לתהות על קנקנם (שוב, לשאול בצורה א-מילולית) או להפנות את תשומת הלב של המבוגר למה שמעסיק או מטריד את מנוחתו. היכולת לשאול מעידה על נכונותו של הילד ללמוד על העולם ולהרחיב את תודעתו באמצעות כלים של דיאלוג עם האחר.

יום אחד מתחיל הפעוט הקטן לשאול "מה זה?", "מי זה?", "איפה הבובה?" ומאוחר יותר "למה הציפור עפה?", "למה האיש כעס?" ועוד ועוד שאלות עד שנדמה שאין לזה סוף. השאלות הללו מעידות על שלב חדש בהתפתחות המחשבה שלו.

הסקרנות היא הכלי המרכזי שבאמצעותו הילד לומד על עצמו ועל העולם. זוהי תכונה מולדת המפעילה ומובילה אותו קדימה. הצורך ללמוד, המוליך למה שמכונה על ידי המומחים "תגליתנות", בא לידי ביטוי בכלים אחרים בכל שלב התפתחותי:

מהלידה ועד גיל 18 חודשים בערך, הילד משתמש באמצעים סנסו-מוטוריים, כלומר למידה באמצעות החושים. הוא מריח, טועם, נוגע, מקשיב ומביט. החושים מאפשרים אמנם למידה רבה, אולם הם מוגבלים לרכישת מידע מוחשי – על חפצים ואנשים – על ה"כאן" וה"עכשיו".

בגיל שנה וחצי בקירוב, עם תחילת רכישת היכולת המילולית, הילד מסגל לעצמו כלי גילוי חדש ורב עוצמה – השפה. התפתחות השפה קשורה באופן הדוק להתפתחות החשיבה, משום שהיא מאפשרת לילד שימוש בסמלים: הוא יכול "לדבר על" במקום לגעת, ולדמיין במקום להתייחס רק למה שקורה במציאות סביבו. השפה מאפשרת לילד לקבל ולהעביר רעיונות מורכבים שהם מעבר לעולם המוחשי והפשוט.

לדברי קלינאית התקשורת איריס קליין, היצור האנושי ניחן ביכולות תקשורתיות מילוליות, המאפשרות לו החלפת מידע וצבירת ידע בצורה יעילה ואינסופית. לכן מרגע שהילד מתחיל לדבר הוא מחליף אינפורמציה רבה יותר עם סביבתו ואף יכול להיות אקטיבי בתהליך הזה. סקרנותו הטבעית, הצורך בחברה ובקשר והחשיבה המתפתחת מעודדים את היוזמה שלו לדרוש ולקבל אינפורמציה בעצם כל הזמן. עם התפתחותו השפתית, הילד לומד לשאול שאלות ולחקור את העולם באופן עצמאי.

הפסיכולוג קובי אורן, בעל קליניקה לטיפול בילדים, מסביר כי תופעת השאלות של הילד הנה נורמטיבית ותקינה, וקשורה לשלושה תחומי התפתחות:
התחום הראשון הנו פיתוח יכולות שפתיות המאפשרות לתמלל את יצר הסקרנות של הילד לשאלות בנוגע לעולם.
התחום ההתפתחותי השני קשור לפיתוח יכולות קוגניטיביות, המובילות לכך שהילד ינסה להבין את הסיבות לתופעות שהוא פוגש. כך, למשל, אם בעבר הילד נפגש בתופעה של "אמא בהריון" ויכולתו הקוגניטיבית לא אפשרה לו להעלות את השאלה "מה הוביל לכך?", בהגיעו לגיל שנתיים-שלוש הוא כבר יכול לשאול שאלות ולבחון את הגורמים להריון של אימו.
גורם ההתפתחות השלישי הנו ההתפתחות הרגשית – גדילת הילד מאופיינת בהבנה גוברת שהוא בעל צרכים, רצונות ורגשות משלו ומחשבות עצמאיות. ככל שהילד נפרד יותר מסביבתו ההורית, כך הוא מעוניין להבין נושאים שבעבר לא הטרידו אותו וכעת הם במוקד הסקרנות שלו.

כל גיל והשאלות שלו
קצב התפתחות השפה הוא שקובע את העיתוי והגיל שבהם יופיע כל סוג של שאלות. ככל שהשפה של הילד עשירה ומורכבת יותר, כך השאלות יופיעו מוקדם יותר. כמו כן, ילד בעל שפה עשירה מבצע מוקדם יותר את המעבר משאלות מוחשיות ופשוטות לשאלות מורכבות ומופשטות.

לדברי קליין, בשלב החד-מילי ובשלב הדו-מילי של התפתחות השפה, כשהיא מורכבת בעיקר ממילים בודדות, יופיעו בדרך כלל שאלות כמו "מי זה"? ו"מה זה"?- שאלות על ה"כאן" וה"עכשיו". התשובה לשאלות אלו צריכה גם היא להיות קונקרטית וקצרה, דבר התואם את רמת תפיסתו של הפעוט בשלב זה.

שאלות כמו "איפה הכדור?", לעומת זאת, כבר מרמזות על יכולת חשיבה מפותחת ומופשטת יותר, משום שהן עוסקות באובייקט הנמצא מחוץ להישג התפיסה המיידית. שאלות אלה מצביעות על יכולתו של הילד להבין שאנשים וחפצים קיימים, גם אם הוא אינו רואה אותם כרגע כיוון שהם מונחים מחוץ לטווח ראייתו. שאלות כמו "מי זה?", השכיחות גם הן בגיל שנתיים, מבטאות את הרחבת ההיכרות של הילד עם דמויות שונות.

בהמשך ההתפתחות, טוענת קליין, הילד מרחיב את המבנה הדקדוקי, מתחיל לצרף מילים ובונה משפטים קצרים. בשלב זה הוא מסוגל לשאול שאלה הבנויה ממשפט מלא כמו "מה הוא עושה?", "מה קרה לו?" ו"לאן הולכים?". תשובת המבוגר לשאלות אלו צריכה להיות בהתאם – ארוכה יותר ובנויה מכמה משפטים, בהתאם לסיטואציה.

בגיל שנתיים וחצי בערך, הילד מתחיל להבין סיבתיות. הוא קולט את הקשר בין סיבה לתוצאה ומתחיל לחפש דפוסים קבועים בעולם שמסביבו. בשלב הראשון הוא מבין ושואל רק על סיבתיות פשוטה – "למה הילד בוכה?" או "למה החתול הלך?". מאוחר יותר, מופיעות שאלות מורכבות על תופעות שאינן בהקשר המיידי של הילד ועל תופעות טבע שונות. לדוגמה, "למה יש קשת בשמים?" או "למה קר בחוץ?".

בגיל 3 בקירוב מופיע שלב השאלות שהמומחים מכנים "העשייה בשותפות". שאלות אלו נוגעות לכללים חברתיים. למשל, "מותר לי?" או "של מי זה?". מאוחר יותר, בגיל 4 בערך, מופיעות שאלות "תהליך", העוסקות בתהליכים מורכבים יותר. לדוגמה, "איך התינוק גדל בבטן?"

בגילאי 5-6 מופיעות בדרך כלל שאלות ברמת הפשטה גדולה עוד יותר. שאלות אלו כרוכות בהבנה של מושג הזמן והפרדה בין שעות, ימים, שבועות, עונות, שנים וכדומה ("מתי יהיה לי יום הולדת?"), של השוואה בין אובייקטים ("נכון שהחמור דומה לסוס?") ושל "חשיבה על חשיבה", כלומר שאלות העוסקות במצבים היפותטיים ("מה יקרה אם הגננת תהיה חולה?"). בהתאם לרמתן העולה של השאלות, גם התשובות עליהן יהיו מפורטות, ארוכות ועמוקות יותר.

להשיב בהתאם לסקרנות של הילד
כאשר השאלה של הילד היא קונקרטית כמו "מה זה?" ו"איפה?", התשובה עליה צריכה להיות פשוטה וקצרה. קליין, מצדה, ממליצה לתת תשובה מעט מלאה יותר במטרה להרחיב את הידע. לדוגמה, לשאלה "איפה הכלב?" ניתן לענות "הנה, הוא שוכב ליד המלונה שלו" במקום להשיב "פה" או "הנה", ובכך להקנות לילד אוצר מילים, מושגי מרחב וכדומה.

לשאלות מורכבות יותר כמו "למה?" או "איך?" יש לענות תשובות רחבות ומנומקות יותר, המרחיבות את הידע של הילד ונותנות לו תמונה מלאה יותר על עולמו, בהתאם לסקרנותו. לרוב, התנסות אישית של הילד בתהליכים ושיתופו מבססים את הידע ואת ההבנה בצורה עמוקה יותר מכל הסבר כללי.

למשל, השתתפות בהכנת מאכלים במטבח ותיקון חפצים בבית או עבודה בגינה חושפים אותו למושגים שונים, להבנת שלבים ולהבנת סיבה ותוצאה. ההסבר המילולי חשוב, אך ההמחשה והחוויה יעילות עוד יותר לצורך הפנמה ולמידה. התקשורת המילולית מאפשרת לילד להרחיב בצורה מהירה מאוד את הידע שלו, והוא זקוק להוריו ולמטפליו לשם כך. על כן, תשובות מפורטות ומעשירות הנן חשובות ביותר.

יחד עם זאת, יש להתאים את התשובות לרמת הבנתו של הילד ולהתחשב בכישוריו. לדברי אורן, חשוב מאוד להבין לְמה הילד מתכוון בשאלתו ולספק תשובה בהתאם כדי שלא לבלבל אותו עם מידע מיותר שלא תואם את גילו. כך, לדוגמה, כשילד בן 3 שואל "למה אמא בהריון?" יש לנסות להבין מה בדיוק הוא רוצה לדעת. האם הוא שואל על הזמן שבו הוא היה בבטן של אמא? ואולי הוא בעצם שואל מה יש בבטן של אמא כעת?

קליין מוסיפה כי ההורים צריכים לשים לב שלא להלאות את הילד בתיאורים מסובכים מרוב רצון יתר לתת ולהעניק, ולהיות קשובים לקשב ולסבלנות שלו ולפידבק הניתן ממנו. עליהם לבחון אם הוא הסתפק בתשובה שניתנה או מראה עניין נוסף. אין ספק כי ילד סקרן, פתוח ומתעניין ידרוש יותר וצריך "להתאמץ" יותר כשמשיבים לשאלותיו. בהמשך רצוי ללמד אותו להיות עצמאי (למשל, לפתוח ספר או אינטרנט כדי להשיג מידע) ולספק לו עניין בעזרת ספרייה, קלטות וחוגים.

מבול של שאלות
כאמור, המשמעות העיקרית של שאלות ה"למה?" היא קוגניטיבית (שכלית) וקשורה בצורך של הילד לרכוש ידע. במקרים רבים יכולות שאלות "מנדנדות" להראות על עניין טבעי באותו נושא. אולם לעתים יש לשאלות גם מרכיב רגשי, כשהמטרה היא פשוט להשיג תשומת לב ורצון להמשיך את התקשורת הנעימה עם ההורה.

קליין גורסת שכאשר הילד "מנדנד" בשאלות חוזרות ונשנות או שואל בלי להקשיב לתשובה, צריך לבחון מדוע – האם הוא לא קיבל תשובה מספקת? האם ה"נדנוד" נובע משעמום רגעי, או שזוהי פשוט דרך להשיג תשומת לב? בפעמים אחרות, עלולות השאלות לנבוע מקושי רגשי כלשהו.

לדברי אורן, שאלות חוזרות ונשנות יכולות להצביע על מצוקה. במקרה כזה כדאי לבדוק אם השאלות קשורות להתרחשות מסוימת בסביבתו הקרובה של הילד. כך, למשל, שאלות רבות על מוות לאחר מותו של קרוב משפחה, או להבדיל לאחר מותה של חיית מחמד אהובה, הן דרך להתמודדות עם הכאב. אפשר גם לבדוק אם תפקודו ומצבו הכללי של הילד תקינים או שקיימת מצוקה כלשהי הבאה לידי ביטוי בשאלות. לדברי אלראי, ילד שמרבה לשאול הוא ילד שסומך על המבוגרים בסביבתו ובוטח בהם כי יסייעו לו להרחיב את מודעותו באורח מספק ומאוזן – כלומר לא מציף, לא מאיים, לא מבלבל ולא מצמצם.

שלב הקושיה הקשה
מה לעשות כשהילד שואל מה קרה עם סבא לאחר מותו או איך בדיוק באים ילדים לעולם ? ומה זו המילה הזו ששמע במקרה בטלוויזיה, "פיגוע"? גם אם הילד שואל על נושאים שלכאורה אינם מתאימים כלל לגילו (למשל, שאלות בנושא מין), לא צריך להיבהל. יש לזכור כי הילדים כיום חשופים לגירויים רבים שמעבר לגילם. לא פעם הם רואים דברים קשים מאוד בטלוויזיה וטבעי שהם ישאלו על כך שאלות.

בכל מקרה, עצם העובדה שהילד שואל שאלות רבות מצביעה על כך שההורה מאפשר לו לשאול ומעביר לילד מסר נכון – שהוא עצמו חשוב, שסקרנותו חשובה ושהדרך לגלות את העולם פתוחה בפניו. הפסקה או נסיגה בשאלות יכולות לאותת שהילד חש שאין לו אפשרות וחופש לשאול.

חשוב מאוד לתת מקום לשאלות באמצעות הקשבה, סבלנות ותשובות רציניות. אלראי מבהירה כי לכל מבוגר יש את מה שהוא חווה כשאלות קשות. לעתים כדאי להורה לברר מדוע שאלות מסוימות הן בגדר טאבו בעבורו יותר מלהבין מדוע הילד שואל הרבה.

לשאלות יש גם עניין חברתי. בכל חברה יש שאלות שמותר ואסור לשאול. כמו שברור שילד לא יוכל לשאול הורים עיוורי צבעים לגבי שמו של צבע זה או אחר, כך גם במשפחות, בקבוצות או בחברות מסוימות יש שאלות ש"פשוט לא שואלים".

חשוב לזכור כי שאלות פותחות בעבור הילד דלתות לעולמות חדשים, אולם הוא עשוי לפתח קושי רגשי לפתוח עולם כזה או אחר אם הוא חש שבירור והרחבת הידע שלו בכיוון מסוים מאיימים על המבוגרים בסביבתו. הוא לומד להבין את הרעיון שמאחורי המשפט "אל תשאל אותי שאלות כדי שלא אאלץ לשקר לך". במשפחות או בקהילות שלא ניתן בהן לשאול שאלות, הילד (ובהמשך המבוגר) לומד להיסגר לתחומי חוויה או ידע.

לדברי קליין, כל שאלה של הילד זכאית למענה, גם אם היא אינה נוחה להורה. התשובה צריכה להיות בהתאם לרמה של הילד, להתפתחותו ולבגרותו הנפשית. הימנעות מתשובה ישירה מעבירה מסר עקיף כי אין לגיטימציה לעסוק בכל דבר ויכולה ליצור חסימה בהתעניינות של הילד. לכן, תמיד עדיפה תשובה קצרה וממצה מהתעלמות ומהבעת רוגז כלפי הילד. אם ההורה, לדברי אורן, חש מובך מהנושא או אינו יודע איך להשיב לשאלה, ניתן לפתור את המצב בקניית ספר העוסק בנושא. כך הילד יוכל לקבל תשובות המותאמות לרמתו וההורה יוכל לפתוח בשיחה.

כשלילד אין שאלות
אורן מונה שלוש סיבות אפשריות לאי שאילת שאלות אצל ילדים:
1. קשיים שפתיים – ילד המתקשה להתבטא שפתית מפגין כישורים מצומצמים בשאילת שאלות.
2. קושי רגשי – ילד המצוי במצב של משבר או אינו בטוח מספיק בסביבתו, ימעט לשאול שאלות.
3. בעיה קוגניטיבית – אי שאילת שאלות יכולה להעיד על בעיה קוגניטיבית. כלומר, בניגוד למצופה מגילו, הילד אינו בוחן את הסיבתיות בעולמו.

אלראי מציינת שכאשר אין "התנהגות חקרנית" כלל, זהו מוקד לדאגה. השאלות, גם אלה המצומצמות מילולית, אולי מתישות, אך חסרונן מדאיג. ייתכן שהילד אינו מודע ליכולתו לקבל מידע מהאחר או שאינו מודע לתפקיד ולערך של תקשורת הדדית (כמו במקרים של אוטיזם על רמותיו השונות). ילד הסובל מליקוי תקשורתי נרחב אינו מעלה בדעתו שניתן לשתף את הזולת או לפנות לאחר כדי לרכוש מידע רב יותר על העולם.

עם זאת, לדברי קליין, כמעט כל הילדים שואלים שאלות ברמה זו או אחרת. ככל שהילד פתוח יותר, אקטיבי וסקרן ורמתו השפתית מאפשרת לו, כך יש להניח שהוא ישאל יותר וצבירת הידע תעניק לו מוטיבציה להמשך. זאת כמובן בתנאי שישנן היענות ונכונות מצד המבוגר.

ילד המרגיש כי אין מקום לשאלותיו או שהוא מפריע, עלול לצמצם את רמת התקשורת ולהסתפק במה שניתן לו. יחד עם זאת, לא כל הילדים הם דברנים גדולים – חלקם מופנמים וקליטת העולם אצלם היא חושית יותר או רגשית, ולכן הערוץ המילולי שלהם נמוך והם שואלים פחות. זה יכול להיות נורמטיבי, אך זאת בהנחה שלא קיים קושי בהבנה או בהבעה. שאילת שאלות אינה מדד יחיד לאיכות השפתית ואם נוצר רושם של הבעה נמוכה יחסית לגיל – אוצר מילים מצומצם, ידע כללי דל, קושי להעביר מסר ארוך יותר או קשיי הבנה, יש לערוך אבחון מקיף אצל איש מקצוע.

בכל מקרה, גם אם הילד אינו נראה מתעניין במיוחד ואינו אקטיבי, קליין מציינת כי תמיד יש צורך לטפח, להרחיב ולהעשיר את עולמו, ובבוא העת ידע זה יהיה נגיש ומשמעותי עבורו. נכון שהפידבק שילד סקרן נותן הוא גדול וגורם לנו לתת לו יותר, אך גם ילד פסיבי מפנים תכנים ומשתמש בהם בדרכו.

כדי לסייע לילד שממעט לשאול שאלות, אלראי מציעה להורים להוות דוגמה אישית. על המבוגר להדגים לילד תהליך של התנהגות חקרנית – אך זאת בשונה מהתנהגות פולשנית. כיוון שה"למה?" של המבוגר יכול להחוות לעתים כשאלה של נזיפה ("למה לא סידרת את החדר?"), צריך לשאול שאלות באופן לא מתקיף. שאלות חקרניות הנלוות לפעילות נעימה מעודדות את הסקרנות ואת החשיבה של הילד. כך, לדוגמה, רצוי להעלות שאלות מנחות תוך כדי קריאה משותפת בספר ("למה התפוצץ הבלון?"), תוך כדי צפייה משותפת בטלוויזיה ("לאן נעלם דודידו?") או במהלך משחק משותף בחיק הטבע ("אתה יודע מה שמו של הפרח הזה?").

התמודדות עם שאלות ה"למה?"
מתוך "מדריך להורים ולהורים שבדרך", בהוצאת בי-לייף.

1. פתחו בדו-שיח אמיתי וממוקד. שימו לב מה בדיוק הילד שואל ולמה הוא מתכוון וענו בהתאם.
2. התאימו את התשובה לגילו וליכולתו הקוגניטיבית של הילד. אל תענו תשובות מורכבות, מעמיקות וסבוכות מדי, אבל גם אל תסתפקו בתשובה סתמית.
3. התייחסו בכבוד וברצינות לשאלות ולתשובות. אל תענו רק ב"כן", "לא" ו"ככה". רצוי לקשר מידע חדש למידע קודם ("זוכר שלחתולה הייתה בטן שמנה? עכשיו הגורים הקטנים יצאו לה מהבטן"). כאשר התשובה אינה ידועה, מותר להשיב ב"לא יודע" ובמקביל להציע לבדוק בספר או לשאול גורם אחר.
4. זכרו שהשאלות הן כלי למידה במסגרת הבית. בניגוד ללמידה במסגרות החינוכיות, הלמידה בבית מתקדמת לפי העניין של הילד. כדאי שהתשובות הניתנות ימשיכו לעורר את סקרנותו וחשיבתו.
5. התאזרו ברוגע ובסבלנות. למרות הקושי שהשאלות יכולות ליצור, חשוב להעביר לילד מסר כי ביכולתו לסמוך עליכם ועל נכונותכם לעזור לו.
6. נצלו את השאלות להתנסות משותפת עם הילד. לילדים יש ראייה מקורית על העולם, והשאלות והחיפוש המשותף אחר התשובות יכולים להוביל להסתכלות אחרת בנושאים שונים.


מתוך "מדריך להורים ולהורים שבדרך", בהוצאת בי-לייף.

1. באופן עקרוני, מומלץ להגיד לילדים את האמת בהתאם לרמת הבנתם. אמירת אמת הכרחית כדי ליצור קשר המבוסס על אמון.
2. אם הילד שואל שאלה שאינכם יודעים עליה את התשובה, אמרו לו זאת והבטיחו לבדוק את העניין ולחזור אליו בהמשך.
3. מותר להורים להציב גבולות ולהחליט שבנושאים מסוימים לא דנים לעומק עם הילד. יש לומר לו זאת תוך מתן כבוד והסבר ותוך התייחסות למניעים העומדים מאחורי שאלתו.
4. כשאתם נתקלים בשאלה מורכבת של הילד, נסו להבין למה הוא באמת מתכוון בשאלתו. לפעמים הוא מצפה לתשובה פשוטה הרבה יותר ממה שנדמה לכם.
5. כשאתם עונים לילדיכם, הביאו בחשבון את רמת התפתחותו השכלית והרגשית, וכן רגישויות מיוחדות לו שאתם מודעים להן.
6. אל תענו לילדים בציניות וב"הפוך על הפוך". זה אולי נחמד לכם, אך הילדים לא תמיד מבינים מהי ציניות ויכולים לפרש את התשובה כזלזול ולהיפגע ממנה.

שיתוף ברשתות חברתיות:

כתוב/כתבי תגובה