התפתחות קוגניטיבית מוקדמת והתרומה של אינטראקציה בין שווים: השקפה פיאז'טנית

הרמינה סינקליר

HERMINA SINCLAIR (1994). EARLY COGNITIVE
DEVELOPMENT AND THE CONTRIBUTION OF PEER INTERACTION: A PIAGETIAN VIEW. DEVELOPMENTAL FOLLOW-UP: CONCEPTS, DOMAINS, AND METHODS. ACADEMIC PRESS.

פתיחה
מאמר זה בוחן אספקט של התפתחות קוגניטיבית/חברתית, אינטראקציה בין שווים, מפרספקטיבה פיאז'טנית. מחקר, המבוסס על התבוננות באינטראקציה בין בני קבוצת הגיל, יכול להוות נתון בעל ערך רב להבנת המשמעות החברתית בהתפתחות של אספקטים חשובים, וגם להערכה של השפעות ארוכות טווח של התערבויות אפשריות במהלך ההתפתחות.

התפתחות קוגניטיבית בהקשר חברתי
התפתחות קוגניטיבית, על שורשיה הביולוגיים העמוקים, חובקת את המגוון המלא של חיי אנוש ובאה לידי ביטוי בדרכים בהן תינוקות בני יומם, פעוטות, ילדים, בני עשרה ומבוגרים מארגנים- בתחילה במעשה, ואחר כך במחשבה- את האינטראקציות שלהם עם העולם על חפציו ואנשיו. למרות שבעבודותיו התיאורטיות מדגיש פיאז'ה את חשיבותו של "עולם האנשים" ומציג הקבלה נוקשה בין פעולות בין- אישיות ותוך- אישיות, עבודתו הניסויית וכמו כן מחקריו המבוססים על תצפיות, עם נבדקים ספורים, נתמכים על ידי ידיעת יחסם של הנחקרים לעולם החפצים. התדמית שפסיכולוגים רבים אימצו אל חיקם בשל עבודתו של פיאז'ה היא תדמית ה"ילד כחושב בודד אשר מתנסה כמדען".

אכן, למרות שפיאז'ה טען שוב ושוב שהתפתחות קוגניטיבית מתחילה בצורה חברתית משלביה המוקדמים ביותר, ושידע אובייקטיבי יכול להירכש אך ורק דרך דיון ושיתוף פעולה עם אחרים, הוא לא ביצע את הצעתו שלו למחקר המכוון ל "קביעתה של הצורה המדויקת של חילופים בין מושא המחקר ואנשים אחרים בכל שלב של ההתפתחות הקוגניטיבית".

במחקריו המבוססים על תצפיות, דיווח פיאז'ה על אירועים רבים בהם ילדים מצויים באינטראקציה עם הוריהם, אולם מלבד דיון מעניין בפרק על סיבתיות שבחיקוי, דפוסי האינטראקציה עצמם לא נחקרו.
באחד ממחקרי התצפית הידועים ביותר, אנו מוצאים תיאור ארוך של ילדים בני שש עד שתים עשרה משחקים בגולות. מתוארים לא רק התפתחות היכולות של הילדים לשחק את המשחק בהתאם לכללים, אלא גם תפיסתם את טבע הכללים האלו (מתשובותיהם לשאלותיו של פיאז'ה ומדיונים בין הילדים לעצמם).
ההקבלה בין פעולותיהם הבין -אישיות והתוך- אישיות, אותה המשיך פיאז'ה להדגיש בכתביו התיאורטיים, משמשת לביסוס המידע מהתצפיות, אשר מראה כי קשרים קרובים בין חוקים של הגיון ומוסר, ועיבודם של שני הסוגים עם ההתפתחות ההדרגתית של הדדיות וכבוד הדדי באינטראקציות חברתיות. הדיון המרתק ביותר על אינטראקציות חברתיות והתפתחות קוגניטיבית נמצא, למעשה, בפרק אשר צורף בשנת 1946 למהדורה שלישית של ספרו של פיאז'ה, "שפתו ומחשבתו של הילד". בפרק זה, פיאז'ה דיווח על מחקר אשר בוצע על ידי א. לוזינגר על החילופים המילוליים בין ילד אחד (בשנתו הרביעית לחייו) ושני חברים בני גילו, לעומת אותו ילד ומבוגרים (בעיקר אימו). התוצאות אושרו על ידי נתונים על שלושה ילדים אחרים, כולם בני ארבע. זהו הטקסט היחידי אשר במסגרתו פיאז'ה דן בהבדלים בין אינטראקציה בין שווים לבין אינטראקציה בין ילדים ומבוגרים, ובה הוא מדגיש, עבור התפתחותם של ילדים בני שלוש, את "התפקיד החשוב המגולם על ידי שיתוף פעולה בין שווים" מכיוון ש"החבר למשחק…אשר הוא עצמו אינדיבידואל, מציג למעשה בעיה חדשה: הצורך להבדיל בין האגו של הילד לבין האדם האחר וההדדיות בין שתי נקודות מבט אלה".
בדיוק כפי שעל תינוקות, כאשר הם נמצאים באינטראקציה עם חפצים, להפריד בין מה שנוגע לפעולותיהם שלהם לבין מה שנוגע לחפצים, והדרך בה חפצים מתנהגים כאשר מתבצעות בהם פעולות שונות, כך על ילדים להפריד בין מחשבותיהם, כוונותיהם ורצונותיהם שלהם, לבין אלו של אחרים, לפני, בכל מקרה, שידע וקואורדינציות אחרות יכולות להבנות. תפיסתם של ילדים קטנים את העולם הפיזי מתאימה עצמה לנראה כלפי חוץ ובאותו הזמן מלאה בכוונותיו, רצונותיו והעדפותיו של הילד. באופן דומה, כשהם תופסים אנשים אחרים, ילדים מודעים לקווי השוני והדמיון בין פעולותיהם שלהם לבים אלו של אחרים, אולם המחשבות, צורת הראיה והתמקדות תשומת הלב של אחרים עדיין נחשבים לזהים לאלו של הילדים. שום יחסות אינטלקטואלית או מערכת התייחסות אובייקטיבית אינה אפשרית לפני הפרדה בין מחשבותיו של הילד עצמו לבין מחשבותיהם של האחרים. רק מנקודה זו ואילך בעיות יכולות להילקח בחשבון מנקודות מבט שונות וקואורדינציות יכול להיבנות. אינטראקציה בעלת אופי שיתופי עם אחרים, במיוחד עם שווים, הינה גורם הכרחי בדה – סנטרציה*, כפי שפיאז'ה כינה זאת.

ילד לילד: קשר חברתי מיוחד
מבוגרים, אשר עבור ילדים, שונים יותר מהם עצמם מאשר ילדים אחרים, תופסים מקום פחות חשוב בתהליך ביזור זה: "המבוגר הינו באותו זמן ממונה על הילד וכמו כן קרוב מאוד אליו. הוא שולט בכל, אבל באותו זמן חודר אל האינטימיות של כל המחשבות והרצונות". המבוגרים אשר ילדים מתקשרים עימם נתפסים כמקורות של עזרה וידע, אבל דיון אמיתי ושיתוף פעולה מופיעים מוקדם יותר בין שווים ויוצרים את הבסיס עבור "חילופים מאוזנים" אשר מובילים לידע אובייקטיבי.
הגורמים אשר מאפיינים את מה שפיאז'ה כינה "חילופים מאוזנים" הם כדלקמן:
1 . השותפים לאינטראקציה הם בעלי מערכת סמלים משותפת והגדרות זהות, במובן שהם אינם מוגבלים עוד לסמלים אישיים ומשמעויות סובייקטיביות.
2. השותפים "משמרים" הצעות אשר התקבלו כברות תוקף על ידי הסכמה משותפת, וללא כפייה על ידי רשות עליונה.
3. השותפים מראים "הדדיות" בחילופיהם, כלומר "הם מגיעים להצעות זהות או שונות, אולם להצעות הדדיות ושיתופיות".

בעשרים השנים האחרונות, חוקרים העובדים במסורתו של פיאז'ה, החלו בחקירת אינטראקציה בין ילדים והקשר שלה להתפתחות קוגניטיבית משני אספקטים: הראשון, קונפליקט סוציו – קוגניטיבי והתפתחות קוגניטיבית, והשני, אינטראקציה ספונטנית במהלך משחק חופשי.
תחום המחקר הראשון קיבל תנופה מעבודתם של דויס ועמיתיו ( DOISE ) בג'נבה. הוא נוגע בעיקר למחקרים אמפיריים, אשר בהם קבוצות של שווים פותרים בעיות ביחד, לעיתים בהשראת מטלות פיאז'טניות מסורתיות, כגון שימור אורך. במחקרים אחדים נמצא כי התהליכים של בידוד, דה – סנטרציה ורה-קואורדינציה אשר, במסגרת העבודה של פיאז'ה, נוטלים חלק בבניית הידע החדש, במקרים רבים מופעלים על ידי חילוקי דעות בין ילדים, אשר כל אחד תורם את נקודת הראות שלו לגבי הפתרון לבעיה, ובכך מובילים להתפתחות בהסקת מסקנות. על אף שממצאים אלו דורשים ניתוח עמוק יותר, המחקרים העוסקים בקונפליקטים סוציו – קוגניטיביים פתחו תחום מחקר חדש אשר הרחיב את שלוחותיו של פיאז'ה לתחום האינטראקציה החברתית.

מהפרספקטיבה הרחבה יותר של התפתחות סוציו – קוגניטיבית, אל לנו לשכוח כי מחקרים אלו על קונפליקטים סוציו – קוגניטיביים נערכו לרוב עם ילדים בגילאי בית ספר, אשר הספיקו לרכוש להם מערכת פעולות בין- אישיות ותוך- אישיות. הרושם אשר ניתן לקבל ממחקרים רבים הוא שלנחקרים יש כבר ידע מסוים על דה- סנטרציה, אולם הם אינם מסוגלים ליישם ידע זה בפתרון הבעיה המסוימת אשר ניצבת לפניהם. אינטראקציה עם שווים מפעילה ביזור, אשר עוזר להם לבנות שיתופי פעולה חדשים ההכרחיים לפתרון בעיות. למרות העניין שבהם, המחקרים הנוגעים בקונפליקטים סוציו – קוגניטיביים אינם מקבילים לתחומי המחקר של פיאז'ה, אשר ביקש לקבוע את "הצורה המדויקת של חילופים בין מושא המחקר לבין אנשים אחרים בכל שלב של התפתחות קוגניטיבית".
מנקודת ראות פיאז'טנית, להתפתחות הדה – סנטרציה היסטוריה סוציו – קוגניטיבית ארוכה. יתר על כן, המכניזמים של בידוד, דה – סנטרציה ורה-קואורדינציה אינם פועלים באותה צורה ובאותו הזמן בפתרון כל הבעיות. בהקשרים חברתיים וקוגניטיביים רבים, מבוגרים אינם מסוגלים להתרחק ממרכוזיות, כמו גם ילדים צעירים. הנחת היסוד האומרת שאינטראקציה בין שווים הינה נקודת ההתחלה החשובה ביותר עבור בנית שיתוף פעולה אמיתי- כלומר, ארגון של פעולות בין אישיות מאופיין על ידי הדדיות, הינו מקביל לפעולות התוך אישיות המאופיינות על ידי הפיכות – הובילה פסיכולוגיים פיאז'טניים אחרים לתחום המחקר השני אשר הזכרנו מוקדם יותר: תצפית על אינטראקציות ספונטניות בין ילדים צעירים בסביבתם הטבעית.

תצפית על אינטראקציות בין שווים
עד לאחרונה, הזדמנויות לחקור אינטראקציה בין ילדים בסביבתם הטבעית (בניגוד לסביבת מעבדה) הייתה נדירה. לאור העובדה שמרכזי טיפול בילדים נעשים מרובים יותר ויותר בארצות רבות, ומטרתם משתנה משמירה פשוטה על הילדים לפיתוח מחשבתי, מחקרים על אינטראקציה בין שווים בילדים בין הגילאים 18 חודשים ושלוש או ארבע שנים נעשים תדירים יותר ויותר גם הם.
יתירה מכך, מרכזים לטיפול בילדים הופכים את המחקרים העוסקים בתפקידו של המבוגר כמעניק טיפול והשפעותיו על צורות שונות של אינטראקציה בין שווים לאפשריים יותר. למחקרים כאלו יש הן חשיבות תאורטית והן חשיבות מעשית: הם תורמים להבנתנו את ההקשר החברתי בו קורה השינוי ההדרגתי במערכת היחסים של האינדיבידואל כבעל הידע לעומת העצם אליו הידע קשור, והם מספקים נתונים חשובים אשר יכולים להוביל לארגון אופטימלי של מרכזים לטיפול בילדים וגני ילדים.
מספר מסוים של מחקרים נערך לאחרונה עם ילדים צעירים בסביבתם הטבעית, מעון או משפחתון בו הילדים מכירים זה את זה.
מחקרי התצפית הטבעיים יכולים להיות מאופיינים כדלהלן:
1. רוב המחקרים מוגבלים לגיל מסוים. מחקרים מעטים ביותר הם ארוכי טווח (וגם אלו הם חלקיים בלבד), ומחקרי המשך על אותן קבוצות נחקרים לא קיימים.
2. אין מחקרים בנמצא, למיטב ידיעתי, בנושא ההבדלים המבניים והתפעוליים בין אינטראקציה בין שווים מוקדמת לבין אינטראקציה בין ילדים מאוד צעירים לבין מבוגרים, מלבד למחקרים שציינתי קודם, אשר מוגבלים לניתוח החילופים המילוליים.
3. רוב המחקרים התמקדו באספקט מסוים בתבנית האינטראקציה: לדוגמא, המרכיבים והמבנה של משחק סימבולי, השימוש בשפה, או תופעה אפקטיבית כגון תוקפנות, תסכול, סימפאטיה והתחלת ידידות.

נושאו המרכזי של פרק זה, מוגבל לאינטראקציה בין שווים כמקור לעקרונות ארגוניים אשר בבסיסה של הסקת מסקנות קוהרנטית. עד כה, מחקרים בודדים בלבד יצאו מנקודת ראות זו. אף על פי כן, נעשה ברור יותר ויותר ששיתוף פעולה בין ילדים מתחיל מוקדם בהרבה ממה שפיאז'ה חשב, כלומר, הרבה לפני גיל 3 או 4. למרות שאירועים שיתופיים בין ילדים בגילאי שנה או שנתיים בהחלט אינם מציגים את כל המרכיבים אשר, לפי פיאז'ה, מאפיינים חילופים בין שותפים שווים (או לפחות מתנהגים בצורה אשר ניתן להחשיב אותם כשווים), שורשיהם ללא ספק מגיעים עד ינקות.
בהמשך, אני אתייחס בעיקר למחקרים הללו העוסקים באינטראקציה מוקדמת בין שווים. נושא זה כולל את מחקריהם של סטמבק ועמיתיה. השקפותיהם התבצעו במרכזי טיפול בפריס. המחקרים בהם אדון כאן נוגעים לאינטראקציות בין ילדים בגילאי 18 עד 25 חודש.

החוקרים היו נוכחים באופן תדיר במרכזי הטיפול, ושיתפו פעולה עם הצוות. גישות המבוגרים, האוהדות במיוחד לאינטראקציות ממושכות (בנות עשרים דקות ויותר) ומובנות בין שניים או יותר ילדים, היו הן לא ישירות והן לא מנותקות. עניין במעשיהם של הילדים, אשר התבטא באופן מילולי או לא מילולי, אולם ללא הפרעה למעשיהם (מלבד במקרים נדירים של קונפליקט או סכנה), נראה כיוצר האווירה הטובה ביותר עבור עידוד אינטראקציות בין שווים.
ארגון הסביבה החינוכית – כלומר, קיומם ומיקומם של צעצועים ופריטים כגון כסאות, שולחנות או מזרון לקפוץ עליו, השפיעו גם הם על תבניות האינטראקציה. כפי שניתן לצפות, וכפי שכבר ציינו, צעצועים בצורת מחבתות וסירים, צלחות וכוסות הובילו ביתר קלות למשחק סימבולי מאשר חתיכות חוט, פיסות חימר, לבנים וטבעות. ומשחק סימבולי מוביל ביתר קלות לחילופים מילוליים.
ניתן להבחין בין סוגים שונים של אינטראקציה מובנית בתצפיות אלו. אם נניח בצד את המשחק הסימבולי, אשר מתחיל בגיל 18 חודש, האופנים הבאים של פעילויות נצפים לעיתים קרובות:
1. פעילויות אשר בבסיסן נדרש שיתוף פעולה, כגון, מחבואים, תופסת וחילופי אביזרי משחק. בדרך כלל, שני ילדים בלבד משחקים בפעילויות אלו. לעיתים רחוקות ילד שלישי עשוי להצטרף. נעשה שימוש בחפצים, אולם תכונותיהם אינן מהוות את מרכז תשומת הלב או גורם מרכזי באינטראקציה. בפורמאט חילופי האביזרים, לדוגמא, ילד מסוים נותן אביזר קטן כלשהו (פיסת נייר קטנה, צעצוע קטן) לילד האחר, אשר נותן אותו בחזרה לילד הראשון, ותבנית זו חוזרת על עצמה פעמים רבות. עניין הילד טמון בפעולות אלו של נתינה ולקיחה וחילופי התפקידים: הנותן הופך ללוקח, אשר הופך לנותן. החפץ אינו נחקר ואין משחקים בו.
2. פעילויות משותפות, בהן ילד אחד מבצע חלק ממשימה שמספר ילדים הציבו בפניהם, ואחרים מבצעים את חלקם שלהם.
סטמבק נתן דוגמא נהדרת לחלוקת עבודה שכזו בין ילדים בגילאי 13 עד 15 חודש. ילד אחד שם כלי ריק על קופסא גדולה, המשמשת כשולחן. ילד אחר שם מיכל ריק שני סמוך לראשון , ושאר הילדים מצטרפים ומניחים את שאר המיכלים על הקופסא. כמה ילדים מחפשים ומביאים את המיכלים אל הקופסא. אחרים מנחים אותם ומנסים לארגנם כך ששטח הקופסא יכיל את כולם. סוג זה של פעילות יכול, כמובן, להתבצע על ידי ילד אחד, אבל הפעילות מקבלת אופי אחר כאשר היא מתבצעת באמצעות שיתוף פעולה.
3. פעילויות החוקרות עצמים, מובילות לניסוי ובניית עצמים חדשים. פעילויות אלו נצפות גם במשחק של ילדים בודדים, אולם כאשר הילדים פועלים בקבוצה, רעיון של ילד אחד נלקח ומפותח בצורות שונות, רעיונות נוספים עולים וכן הלאה. לדוגמא, ילד אחד מתוך קבוצה של ארבעה בני 20 חודש לערך, ישובים סביב שולחן עליו עצמים קטנים רבים, דוחף מקל לתוך כלי מקרטון. אחר דוחף כלי זהה לתוך כלי גדול יותר, וילד שלישי, לאחר שהתבונן בקפידה במעשיהם של השניים האחרים, נועץ מקל לתוך כדור של פלסטלינה. כל הילדים דוחפים את העצמים הקטנים יותר אל תוך ומחוץ לכלים. פעילות של חילופי עצמים נעשית בולטת יותר (כלים וכדור פלסטלינה כמיכלים), וחשובה יותר. משתמשים בכלי הקטן בו זמנית הן כמיכל הן כתוכן. ילד הפועל לבד יוכל לבצע פעולות אלו אך ורק באופן עוקב, בשלבים.

פעילויות אלו מציגות לפי דעתי סממנים אשר עשויים לתרום להתפתחות קוגניטיבית. שניים מסממנים אלו לדעתי חשובים במיוחד: חיקוי באינטראקציה ישירה וחלוקת פעילות לתת-פעילויות.

חיקוי באינטראקציה ישירה
כפי שראינו, פעולת החיקוי נוטלת חלק חשוב באינטראקציות השונות אשר פורטו כאן. ז'נה טען כי "חיקוי הינו הפשוט ביותר מבין כל הפעולות החברתיות", וכי לכל פעולת חיקוי של אנשים יש שני צדדים, מאחר והיא כוללת תמיד "פעולה ופעולת תגמול אשר משנות את הפעולה החברתית עצמה".
לחיקוי חברתי ישנו עוד מאפיין חשוב: הוא מאפשר להתבונן על פעולה אשר מתבצעת על ידי אדם כאילו היא מתבצעת על ידי אדם אחר, ולכן כדבר חיצוני. וונזיאנו פיתח טיעון דומה בנוגע לאינטראקציה מילולית/קולית בין אם וילדה. ז'נה גם הדגיש את חשיבות החיקוי ככלי איתות: המחקה לומד להגיב מיד כאשר מושא החיקוי מתחיל לפעול, ואילו מושא החיקוי לומד להתעקש על התחלת פעולותיו. התבוננות באינטראקציה בין שווים מראה דוגמאות רבות של התעקשויות כמעט תיאטרליות שכאלו על ההתחלה של פעולה מצידו של הילד אשר מעוניין להיות מושא החיקוי. בדיוניו של פיאז'ה בנושא סיבתיות ע"י החיקוי, הוא מתייחס לעובדה שהילד אך ורק מבצע את תחילתה של הפעולה אשר הוא מעוניין שתחוקה ע"י אחרים. "פעולת האיתות" בחיקוי בהחלט נוטלת חלק חשוב בבניית מערכת סמלים משותפת.

חלוקת פעילות לתת פעילויות
דוגמא אחת של החלוקה של פעילות עוקבת ורציפה לכמה חלקים, המבוצעים על ידי מספר ילדים, כבר ניתנה: האירוע במהלכו כמה ילדים מביאים כלים ריקים לילדים אחרים, אשר מניחים אותם על קופסא. היכולת לחלק פעולה מכוונת-מטרה למרכיבים מבודדים נחשבת הכרחית לצורך פעולות קוגניטיביות רבות. פתרון בעיות ותכנון לרוב דורשים חלוקה כזו. יצירת תת מטרות, עם תת-תוכניות על קישוריהן, עוזרת לארגן את הפעילות והופכת את פעולת הערכת ההתקדמות לקלה יותר, כמו את פעולת תיקון הטעויות ושימוש באותן תוכניות על מנת לפתור בעיות נוספות.

הן פעולת חיקוי הדדית והן חלוקת עבודה מופיעים גם באינטראקציה בין ילדים ומבוגרים, אולם במקרים אלו יש להם מאפיינים שונים, אם כי לא בהכרח פחות חשובים. מצד אחד, חיקוי לעיתים קרובות קל יותר לביצוע בין ילדים (מכיוון שהם באותו הגודל ותפיסתם את הפעילות הרצויה דומה). מצד שני, מבוגרים יכולים, ואף עושים זאת לעיתים קרובות, לתקן טעויות קטנות ולהביא לכך שחלוקת העבודה תביא למטרות אשר עדיין מעבר להישגי הילדים. כפי שכבר ציינו, אין ברשותנו השוואה ברורה בין אינטראקציה בין שווים ואינטראקצית ילד-מבוגר, למרות שעל ההבדלים ניתן לעמוד בקלות מחיי היום-יום. כאשר אם וילד בונים מגדל ביחד, כל אחד מוסיף קוביה בתורו, האם מתקנת את הקוביה אשר ילדה שם בצורה עקומה. כאשר מספר ילדים בונים מבנה קוביות, ייתכן והמגדל יתמוטט לעיתים קרובות יותר מאשר יישאר עומד, אולם המסקנה אשר הילדים יכולים להגיע אליה ביחד תהיה להקים חומת-גן במקום מגדל.

תפקידה של אינטראקציה בין שווים בהתפתחות קוגניטיבית: יישום טוב של מחקר המשך התפתחותי
ניכר מן המחקרים אשר עומדים לרשותנו כי אינטראקציה בין שווים מראה, מגיל מאוד צעיר ואילך, את הסממנים ההכרחיים אשר פיאז'ה הגדיר כמאפיינים של "חילופים מאוזנים". הרבה לפני הגיל בו השפה המדוברת הופכת לצורת תקשורת מועדפת, ילדים מבינים את רצונותיהם ורעיונותיהם זה של זה, מתקשרים באמצעות תנועות, מחוות, פעולות ומבטים. ללא ספק הם משמרים הצעות אשר התקבלו: לא ניתן היה לבצע אירועים ארוכים של אינטראקציה קוהרנטית אם הדבר לא היה כך. פעולותיהם מראות דה – סנטרציה בפעולה, כבדוגמאות לעיל. בגילאים מתקדמים יותר, מאפיינים אלו של אינטראקציה בין שווים מופיעים בצורות שונות, הן במבנן והן בצורתן. ההתפתחות של יכולות אינטראקציה אלו בין שווים הינה עדיין בגדר תעלומה, ממש כפי שההבדלים בין אינטראקציה בין שווים ואינטראקציה בין ילדים ומבוגרים הם עדיין בגדר הלא ידוע. מחקרים אשר נערכו לאורך זמן רב נחוצים ביותר עבור למידת נושאים אלו. מנקודת מבט תיאורטית, מחקרים כאלו תורמים להבנתנו את צבירת הידע כהבניה משותפת בין שווים. מנקודת מבט מעשית, מחקרים אלו עוזרים לנו לייעל את הארגון של מוסדות בהן ילדים בגילאים דומים מבלים חלק גדול מחייהם היום-יומיים.