חיי הרגש של הפעוט: טמפרמנט

אליסיה ליברמן

פרק 4: טמפרמנט

תינוקות הם אינדיבידואלים מרגע לידתם. חלקם אוהבים להתרפק, אחרים אינם נרגעים בזרועות ההורה; חלק בוכים מרה, אחרים בקושי מצייצים; חלק נראים בתנועה מתמדת, חלק בקושי זזים; חלק אינם מושפעים משינוי בטיפול, אחרים מתפרצים בבכי כאשר משנים את סדר האכילה או השינה שלהם.
הסתכלויות כאלה מציינות שתינוקות באים לעולם כשהם מצוידים בדרכים מאוד אישיות של תגובות לתהליכים הגופניים שלהם ולמה שקורה סביבם. לעיתים תגובות אלה הופכות למרכיב קבוע באישיות של התינוק, אולם במקרים אחרים ההתנהגות עשויה להשתנות או להעלם ככל שהילד מתפתח. רק הזמן יקבע.

מהיכן באים הבדלים אינדיבידואליים אלה? כיצד הם מתפתחים? מה קובע האם ישארו או ייעלמו? האם אנחנו יכולים למצוא דרכים למיין/לקטלג את דפוסי ההתנהגות השונים, או האם הם אקראיים לגמרי ולא ניתנים לניבוי? במשך זמן רב שאלות אלה הטרידו את חוקרי ההתפתחות האנושית.

המושג של טמפרמנט הוא כלי יעיל כדי לנסות לענות על חלק מהשאלות הללו. טמפרמנט מוגדר כ"איך" של ההתנהגות. כאשר אנו מסתכלים על טמפרמנט של ילדים אנו מנסים לתאר כמה אינטנסיבי, מסתגל, ניתן לניבוי, נתון למצבי רוח הוא נוטה להיות. הפוקוס הוא על הדפוס על הסגנון ההתנהגותי – לא היכולת (התוכן או "המה" של ההתנהגות) או המוטיבציה (הסיבה או "הלמה" שלה).

כאשר אנו מתארים טמפרמנט, אנו מוצאים את עצמנו לעיתים קרובות משתמשים בתיאורי פועל הכוללים חוויות לא מילוליות תנועתיות: לחוץ, במינון נמוך, מפוצץ מאנרגיה, מתחמם לאט. מונחים כאלה דומים למה שדניאל שטרן קרא VITALITY AFFECTS – כלומר איכויות של רגשות שמלווים את התהליכים הבסיסיים או הויטליים של החיים, כמו רעב ושובע, להרדם ולהתעורר, לנשום ולנשוף, להסתובב, לחוות רגשות שונים ולהפסיק להרגיש אותם. במובן זה, רמות של אמוציונליות ופעילות הם הסימנים של טמפרמנט.
במשך זמן רב, התיחסו לטמפרמנט כאל בלתי משתנה, מתנה אישית או נטל שהאדם נולד איתו ושעליו לסבול אותו בצורה זו או אחרת כמעט מבלי יכולת להפטר ממנו. מרק טוויין כתב ב- 1909 שהשטן טוען ש"טמפרמנט הוא חוק האלוהים שנכתב בליבו של כל יצור בידו של האל עצמו, ועל האדם לציית לו למרות הכל."
התיחסות זו לטמפרמנט כצורה של גזירה, כגורל משמים איננה מקובלת כיום. דעות עכשוויות על טמפרמנט מצמצמות את התחושה של גורליות ומדגישות שהתפתחות הילד מעוצבת על ידי יחסי הגומלין בין גנטיקה לסביבה. טמפרמנט לכשעצמו איננו גורלי.
הסתכלות זו על נושא ההתפתחות נובעת מההכרה שטמפרמנט איננו תכונה אחת בלתי משתנה אלא סט של נטיות, יחסית קבועות, שעל פיהן מגיב האדם בסיטואציות מסוימות. נטיות אלה עשויות להיות מוגדלות או מוקטנות או להשתנות באיכותן במהלך ההתפתחות, תלוי באופיין של ההתנסויות של הילד עם הסביבה.

מהן נטיות אלה? איך בדיוק ילדים צעירים שונים זה מזה? שלא במפתיע למומחים שונים יש רעיונות שונים לגבי אלו נטיות מבוססות על הטמפרמנט המולד ואילו נטיות נלמדות מהסביבה. החלוצים במחקר על טמפרמנט – אלכסנדר תומס וסטלה צ'ס- הגדירו תשעה מדדים של טמפרמנט במהלך מחקר בו עקבו אחרי 136 ילדים מהיותם פעוטות ועד לבגרות. מימדים אלה כוללים:קצב ביולוגי; נטיה להתקרבות או המנעות במצבים חדשים; הסתגלות לשינוי; עוצמה של תגובה, רגישות לגירויים; מצב רוח (חיובי או שלילי); נטיה להסחת דעת והתמדה בהשגת מטרות. ילדים יכולים להיות ברמה גבוהה, נמוכה או בינונית בכל אחת מהקטגוריות הללו והדבר מאפשר דקויות רבות במבנה הטמפרמנט של כל ילד.

ילד שמקבל באופן קבוע ציון גבוה או נמוך באחת מקטגוריות אלה אין זה אומר שגורלו הוא להגיב כך תמיד. ילד כזה עשוי להפתיע אנשים רבים כאשר יתנהג בשונה מהציפיות בסיטואציה מסוימת או ישתנה לחלוטין בגיל מסוים באחד או יותר מהמדדים. הורים רבים מעירים שילדיהם היו מאוד פעילים ואינטנסיביים כפעוטות אבל הפכו שקטים ורגועים במהלך שנות בית הספר. יותר נפוצה היא התלונה שהילד שהיה בשנות בית הספר ידידותי, פתוח ושמח הפך למסתייג, נסוג, נמנע ומרוגז כמתבגר. בגילאים שונים, חוויותיהם של ילדים והדרך בה הם תופסים את עצמם ואת העולם שלהם עשויים לגייס מנגנונים חדשים של התמודדות או להפיק רגישויות ופגיעויות לא צפויות. מדדי הטמפרמנט אינם קטגוריות נוקשות של תפקוד אלא כלים יעילים כדי להכיר אצל הילד דפוסי תגובה החוזרים על עצמם.

טיפוסי טמפרמנט

תשעה מימדים הם מספר גדול מדי מכדי לעקוב אחריהם, בלי קשר לכמה כל אחד מהם הוא יעיל. כדי להפוך את הדברים לעמוסים פחות תומס וצ'ס ניסו למצוא שילובים החוזרים על עצמם של מאפיינים אלה אצל ילדי המחקר שלהם. הם מצאו שלושה דפוסים משותפים במדגם שלהם. הילדים שהראו דפוסים אלה של מאפיינים נקראו קל, מתחמם לאט וקשה. קטגוריה רביעית: 'הפעוט הפעיל' לא הוגדרה על ידי החוקרים אך התפתחה מתוך תצפיות רבות בילדים צעירים. לא כל החוקרים בתחום מסכימים עם תוויות אלה, אולם חשוב שנדון בדפוסי הטמפרמנט שהם מתיחסים אליהם כיון שהם נחקרו ביסודיות ונראה שהם מראים המשכיות מילדות לבגרות. הפרקים שלהלן מתארים כל אחד מהדפוסים הללו, מספקים דוגמאות ספציפיות לגבי הדרך בה הטמפרמנט של הילד משפיע על מערכת היחסים שלו עם ההורים והדפוס של בסיס בטוח ושותפות שעשויה להתפתח.

ילדים קלים
הילדים בקטגוריה זו מאופינים במיוחד על ידי הגמישות שלהם. התהליכים הביולוגיים שלהם הם קבועים וניתנים לניבוי. הם במצב רוח טוב באופן קבוע, פתוחים למצבים חדשים, מסתגלים במהירות לשינוי והתגובות הרגשיות שלהם הן ברדך כלל מתונות או במקרה הקיצוני אינטנסיביות באופן בינוני.
בגלל מאפיינים אלה, קל לסגל ילדים גמישים לקצב החיים בבית. הורים יכולים לתכנן את הפעילויות שלהם סביב שעות הארוחה או השינה של ילדים אלה כיון שהדברים יתרחשו בדרך כלל באותה זמן בכל יום. ניתן לקחת את הפעוט לקניות, לבקר ידידים או אפילו לעבודה, כיון שניתן לסמוך עליו שיהיה במצב רוח טוב, שיתעניין במצבים חדשים ויסתגל במהירות אפילו כאשר הדברים מתרחשים בניגוד להעדפות שלו. הורים יכולים להיות ספונטניים, ניתן לשנות תכניות תוך זמן קצר ללא חשש שהדבר יעורר קטסטרופה אצל הילד. בין אם הוא מרוצה או לא מרוצה הילד יביע את רגשותיו בטון רגוע/מתון.
בגלל מאפיינים אלה קל מאוד לטפל בילדים גמישים. כתוצאה מכך, הורים נוטים לחוש שהם יעילים ומיומנים בטיפול ההורי שלהם. הדבר אינו מפתיע כיון שהם מתוגמלים עם תגובה חיובית לכל דבר שהם עושים.
לדוגמא, לג'ואי יש בדרך כלל מצב רוח טוב. הוא נוטה להתעורר בבוקר עם חיוך ומוכן לשחק. התיחסות זו נמשכת כל היום. הוא מקבל שינויים ברוטינה בשלוות נפש. עבורו, דברים הופכים בקלות למקור להנאה וענין. תגובותיו הן בדרך כלל מתונות בעוצמתן, גם כשהוא מביע הנאה או כאב. הוא מברך את הוריו ואנשים אחרים שהוא מחבב בביטוי שמח אבל ללא התלהבות. צעצועים חדשים מעוררים בו צחוק אך לא קריאות התלהבות. באותו אופן אפילו תגובתו לזריקת חיסון תהיה רק בכי מתון ולא יללה רצינית. בעיה אפשרית אחת עם ילדים גמישים היא שקל לקחת אותם כמובנים מאליהם. הם נוטים להיות כה נוחים עד שניתן לדרוש מהם יותר ממה שהוגן לעשות. גם ילדים גמישים נעשים עצובים או מפוחדים, חשוב שהורים יזכירו זאת לעצמם מפעם לפעם כדי להשאר קשובים לצרכים הרגשיים של ילדים אלה.

ילדים הנוטים להתחמם לאט
כאשר הם נפגשים בהתנסות חדשה, ילדים הנוטים להתחמם לאט נוטים בתחילה לסגת ולוקח להם זמן רב להסתגל. הם אינם פעילים במיוחד והם נוטים לבטא את רגשותיהם די במתינות אם כי הם עשויים להגיע לתגובה יותר אינטנסיבית אם ידחפו אותם מעבר ליכולת העמידות שלהם. ילדים אלה זקוקים לזמן כדי לצפות מהצד לפני שיהיו מוכנים להצטרף. ברגע שהם חשים מוכנים להשתתף הם יכולים להראות אותה מידה של התלהבות כמו עמיתיהם הפחות מסויגים. ילדים המתחממים לאט נחשבים לעיתים ביישנים בגלל ההסתיגות שלהם מכניסה מהירה למצבים חדשים.

ארין מתנהגת באופן מתון ביותר במצבים חדשים. היא מסתכלת על חפצים חדשים ואנשים חדשים למשך זמן רב לפני שהיא יוצרת איתם קשר. היא בוכה אם לוחצים עליה להצטרף במהירות רבה מזו שהיא מוכנה לה. בפעילויות פיזיות,לארין יש תנועות איטיות ומחושבות. היא מעדיפה פעילויות שאינן דורשות תנועה כמו קריאת ספרים או פזלים. היא מתעייפת בקלות ממשחקים סואנים למרות שהיא נהנית מהם לתקופות זמן קצרות. היא מבקשת שישאו אותה על הידיים כבר לאחר הליכה קצרה למרות שהיא יכולה ללכת, לרוץ ולקפוץ היטב בהתאם לגילה.

גורם סיכון אחד העומד בפני ילדים המתחממים לאט הוא שאנשים המחפשים סיבות פסיכולוגיות להתנהגות שלהם עשויים לכנות אותם "חרדים" או " לא בטוחים". אין עדות לכך שהתחממות איטית וחוסר בטחון הולכים יחד. ילד יכול להיות בטוח בהמצאות הפיזית והרגשית של הוריו, לסמוך על היכולות שלו להתמודד היטב עם מצבים שונים והוא עדיין עשוי להעדיף במצבים חדשים לצפות קודם מהצד ורק אח"כ להצטרף. כמובן שחוסר בטחון יכול להתפתח אם אחרים מבקרים, לועגים או מנסים לשנות נטיה זו במקום לקבל אותה כדרך הנורמלית והאישית של הילד להסתגל למצבים חדשים.
הנאמר לעיל מעלה את השאלה כיצד הורים מרגישים לגבי הביישנות של ילדם. ישנה עדות במחקרים על תאומים וילדים מאומצים שמקורה של ביישנות הוא גנטי/ביולוגי: ישנו מתאם גבוה יותר בין ילדים ואמהותיהם הביולוגיות מאשר אצל ילדים ואמהות מאמצות.
הורים לפעוט ביישן עשויים להגיב להתחממות האיטית של הילד בצורה שונה. חלק מההורים חשים אמפטיה כלפי הילד ומאפשרים לו להכנס לסיטואציות חדשות בקצב שלו. הורים אחרים עשויים לרצות להגן על הילד על ידי הקטנה של החשיפה שלו למצבים חדשים מאתגרים. אחרים מנסים לעזור לילד ל"גדול" מהביישנות שלו על ידי כך שהם מעודדים אותו להצטרף לפני שהוא מוכן. ישנם הורים החשים באופן אישי שהם מואשמים על ידי התנהגות הילד ומגיבים בחוסר סבלנות או בושה כאילו ילדם מבייש אותם.
תגובות אלה עשוית בחלקן לשקף את הנסיון של ההורה עם הטמפרמנט של עצמו. ישנם הורים החשים מופתעים והמומים מכך שילדם יש אותה תכונה. אחרים מבינים באופן אינסטנקטיבי מה ילדם מרגיש. ישנם הורים פתוחים ומהירי תגובה החשים שהילד מאיט את הקצב שלהם ומגביל אותם על ידי המסויגות שלו. אחרים מוצאים שהביישנות של הילד היא מרעננת כי היא משחררת אותם מהציפיה להיות נגישים חברתית יותר ממה שהם רוצים.

ילדים קשים
קשב לקבל את התווית המגדירה ילדים אלה, אולם יש משיכה אינטואיטיבית חזקה להשתמש בה כאשר אנו נתקלים בילד שבאופן קבוע מאתגר את הסבלנות והכוונות הטובות ביותר שלנו. למזלנו, ילדים אלה מהווים רק 4% מהאוכלוסיה על פי החישובים של תומס וצ'ס, זאת למרות שכל פעוט (כמו כל מבוגר) יכול להיות מאוד קשה במשך ימים או חודשים, תלוי במה שעובר עליו באותה תקופה. נסיון למצוא תווית פחות מזלזלת הובילה לתיאורים כמו לוחמני ולא גמיש. ילדים אלה הם לעיתים קרובות לא עקביים בתפקודים הביולוגיים שלהם, נסוגים ממצבים חדשים, מתקשים להסתגל לשינויים, קשה לספק אותם, הם נכנסים בקלות למצב רוח רע ויש להם תגובות רגשיות אינטנסיביות. בקיצור, הם קשים לניבוי ולכיוונון והמבוגר מתקשה להמשיך בתכניותיו מבלי לקחת את התגובות שלהם בחשבון.

ג'נין נמצאת לעיתים קרובות על הסף של מצב רוח רע. הוריה חשים שהם כאילו "הולכים על ביצים" כיון שהיא מתרגזת כל כך בקלות. בבוקר, היא מתעוררת בבכי ולוקח לה זמן רב עד שהיא נרגעת ומוכנה לשחק. היא איננה אוהבת דברים חדשים והוריה צריכים להחזיק אותה זמן רב לפני שהיא מוכנה להתחיל לשחק ולחקור. לג'נין קשה מאוד להתרגל לשינויים. היא בוכה כאשר השמרטפית שלה מגיעה למרות שלאחר זמן היא מתחילה להנות. באופן דומה, היא לעיתים קרובות צורחת כאשר היא מטפסת לראשונה על מגלשה בגן המשחקים השכונתי, למרות שאחר כך היא נהנית ואינה רוצה לרדת מהמגלשה. ג'נין מגיבה לרוב הסיטואציות באופן אינטנסיבי. כאשר היא במצב רוח טוב היא מברכת את דודתה האהובה בצחוק ורצה לקראתה. כאשר היא במצב רוח רע היא מסרבת להביט בה במשך זמן רב. כאשר היא הולכת לרופא, אותו היא מכירה ואוהבת, ג'נין נאבקת איתו כאשר הוא מנסה לבדוק את אוזניה. כאשר בסיום הבדיקה הוא מציע לה צעצוע היא מחבקת אותו בחזקה.

לא כל הפעוטות הקשים דומים לג'נין. פעוטות קשים מביעים את הקשיים שלהם בדרכים משלהם. לחלק מהם יש התקפי זעם תכופים וארוכים. אחרים בוכים בקלות. לאחרים יש בעיות אכילה, שינה ויציאות. לעיתים קרובות, הורים מקבלים בטחון כאשר הם מבינים שאירועים אלה מקורם בטמפרמנט הקשה של ילדם ולא בהכרח מאיזה טעות בסיסית בדפוסי ההורות שלהם.

כל הפעוטות זקוקים לכך שהוריהם יספקו להם בסיס בטוח, ההופך לאבן הבנין של שותפות מתגמלת. פעוטות קשים זקוקים מאוד לתהליך זה כיון שמצבי הרוח שלהם והנכונות שלהם לסגת פועלים נגדם בסיטואציות רבות. פעמים רבות אנשים מגיבים לקשיים של פעוטות במצב-רוח ובנסיגה של עצמם. זה חבל. לעיתים קרובות הפעוט הקשה ביותר הוא המעניין ביותר, שכיף ביותר להיות איתו כיון שהעוצמות הרגשיות שלו והרגישות שלו עוזרות לו להבחין בדברים שפעוטות אחרים אינם שמים לב אליהם.
המרשם שהורים רבים לילדים קשים מוצאים כיעיל כדי להתמודד עם חיי היוםיום הוא בעל חמישה מרכיבים: לא לקחת את התנהגות הילד באופן אישי; חוש הומור; סבלנות רבה כאשר נמצאים עם הילד;כללי התנהגות ברורים ומערכת תמיכה שתאפשר להורה פסקי זמן ומרחב נשימה הרחק מהילד.
מרשם זה אינו ייחודי לגידולם של פעוטות קשים אלא הוא עשוי לעזור לכל הורה לשמור על פרספקטיבה מתאימה במצבים קשים.
ילדים פעילים

ההשפעה של רמת פעילות גבוהה על התנהגות הילד בולטת לעין במיוחד בשנות הפעוטות, כאשר שיקול הדעת של הילד מה מותר ומה אסור הוא עדיין ראשוני ביותר. לילדים פעילים יש לעיתים הגדרה שונה ורחבה יותר של מה הם מגדירים כהתנהגות של בסיס בטוח. במקום להשאר בטווח של קירבה שייחשב בטוח על ידי ההורים, פעוטות פעילים עשויים להתרחק מרחק רב מבלי להביט אחורה.
אדם הוא פעוט פעיל ביותר. כתינוק, הוא זחל מוקדם מאוד והיה תמיד בתנועה. בשנתו השניה, הוא רץ יותר מאשר הולך, מטפס על שולחנות ושידות ואוהב פעילויות אינטנסיביות כמו תופסת, משחקי כדור וכו'. אדם אינו חושש להכנס למצבים חדשים ובקושי מסתכל בחפץ לפני שהוא תופס אותו. הוא הופך חסר מנוחה ועצבני כאשר מכריחים אותו לשבת בשקט, למשל במהלך נסיעה ארוכה באוטו או בעת שמלבישים אותו.

אדם מדגים את המרכיב הטמפרמנטלי הבסיסי של ילדים פעילים: רמה גבוהה של פעילות. פעוטות כאלה שיש להם גם נטיה גבוהה להתקרב לגירויים חדשים עשויים להראות בלתי ניתנים לעצירה כיון שהם לא רק זקוקים לתנועה לכשעצמה אלא הם גם נמשכים לחפצים סביבם ללא יכולת לעמוד בפיתוי שלהם.

פעוטות פעילים הם לא בהכרח חברותיים. חלקם עסוקים כל כך בחיפושים הפיזיים שלהם שאנשים אחרים לא מעוררים בהם ענין מיוחד. גם ילדים אחרים עשויים לשמש בעיקר כשותפים לפעילויות פיזיות. פעילויות חברתיות רוגעות אינן מתאימות לקצב של הפעוט הפעיל.

פעוטות אלה והוריהם נתקלים לעיתים קרובות במכשולים רבים בחיי היום יום שלהם. אנשים מוטרדים לעיתים קרובות מרמת הוויטליות שלהם ומתמרמרים על התנועה הבלתי פוסקת של הילדים. הורים לילדים פעילים מדווחים שלעיתים קרובות הם מרגישים שמבקרים אותם, בעדינות או באופן בוטה, על שאינם "שמים גבולות" לילד, כאילו הצורך של הילד בפעילות פיזית הוא לגמרי תחת השליטה של ההורה. הפיכת הבית לבטיחותי, שהוא שיטה הכרחית לשמירת השקט בכל בית עם ילד צעיר, הופכת לחשובה ביותר לבטחונו של הילד הפעיל. בעיה אחת היא שאנשים רבים אינם אוהבים לארגן את ביתם כבטיחותי כאשר ילד פעיל בא לבקרם לכמה שעות, וההורים מרגישים לחץ נוסף לשמור על ילדם בגבולות סבירים. מצב כזה עשוי לעורר קונפליקטים רבים בין הילד למבוגרים כיון שאיסורים הם כל כך קשים לפעוט הפעיל עד שהוא עשוי להפוך בתגובה לכך לרגזן. ביקורים חברתיים רבים של ילדים כאלה מסתימים בתחושה של כשלון.

הסוציאליזציה של הטמפרמנט
טמפרמנט אינו אשמתו של איש גם לא של האדם עצמו. מה האדם עושה עם הטמפרמנט שלו, איך הוא בונה אותו, מאלף או מרגיע אותו כאשר יש צורך- זה תפקידם של החינוך ושל בניית האישיות.
כאן נכנסת ההורות כאמנות נלמדת. הדרך בה הורים מטפלים ומגיבים לטמפרמנט של הילד יעזור לקבוע האם הפגיעויות של הילד יוגברו, יתעצמו ויופנמו בתפיסה שלו את עצמו, או האם, קשיים אלה ישתלבו באספקטים היותר מיומנים וקומפטנטיים של הילד ולא יהפכו למרכיב קבוע של אישיותו.
דפוסי הטמפרמנט של ילדים הם מחוץ לשליטתם בשנים הראשונות. פעוט אינו מתעורר בבכי משנתו בכוונה, כדי להרגיז את הוריו. הוא גם לא יתחבא מאחורי אימו במהלך מסיבת יום הולדת כיון שהוא רוצה לעשות מניפולציה ולזכות בתשומת הלב של האנשים. למרות זאת, לעיתים קרובות אנו נוטים להאשים פעוטות באופן לא הוגן על התנהגות שאין להם שליטה עליה.
כאשר התנהגותו של ילד מעצבנת או מביכה אותנו, אנו מזהים מאחוריה מוטיבים אפלים. במידה מסוימת אנו מנסים להצדיק את התגובה השלילית שלנו על ידי כך שאנו מחפשים מוטיבציות שליליות באותה מידה אצל הילד. זה אנושי, אולם זה איננו הוגן או עוזר ליחסי הורה-ילד או להתפתחות הרגשית של הילד. כפי שנכתב קודם, טמפרמנט מתאר כיצד הילד מגיב, לא מדוע הוא מגיב כך.
עלינו לזכור שנטיות אלה הן חלק מהמבנה הפנימי של הילד והדבר יכול לעזור לנו לחוש אמפטיה עם החוויות של הילד ולמצוא דרכים להגיב להתנהגות שאיננו אוהבים בדרכים שישמרו על הדימוי העצמי של הילד. למשל, כדאי לנחם ולא לבקר או לנזוף בפעוט המתעורר בבכי. או לאפשר לילד לשהות לידינו במסיבה לפני שירגיש מוכן להתחיל להתרחק מאתנו ולהשתלב בפעילות של הילדים האחרים.

טמפרמנט הילד והתנהגות של בסיס בטוח
טמפרמנט הילד משפיע על הגאות והשפל של התנהגות הבסיס הבטוח שלו. כפי שתואר בפרק 2, בסיס בטוח מתייחס לשיווי המשקל שבין התרחקות מהאם כדי לחקור וחזרה אליה כדי לשקם את הקשר הרגשי איתה וכדי לחפש נוחם ובטחון.

נטיות הטמפרמנט של ילדים נוטות לצבוע את הדפוס של התנהגות הבסיס הבטוח שלהם. באופן כללי, פעוטות שהם פעילים ואוהבים חידושים מתרחקים מאימם בקלות. ילדים המתחממים בקלות ומתרחקים מחידושים נוטים להשאר זמן רב יותר בקרבת ההורה.
פעוטות עם תשומת לב ממושכת והתמדה גבוהה לעיתים קרובות מתרחקים מהאם לזמן ממושך כיון שהם אוהבים לבלות את זמנם בבדיקה של חפצים. לעומת זאת, ילדים אלה עשויים לשהות זמן רב ליד האם כאשר הם מחליטים להתקרב אליה כיון שהם שקועים במה שהם עושים איתה.
ילדים עם רמה גבוהה של הסתגלות ייטו להתרחק מהאם כדי לחקור סביבות חדשות רבות; ילדים פחות מסתגלים זקוקים לזמן רב כדי להרגיש נוח עם שינויים וייטו לחקור רק בסביבות מוכרות.
אפילו איכות מצב הרוח של הפעוט והעוצמה של תגובותיו עשויות להשפיע על התנהגות הבסיס הבטוח שלו. ילדים עם תגובתיות שלילית גבוהה לגירויים חדשים ייטו להשאר קרוב לאימם וייתכן שיהיו זקוקים לעידוד וחיזוקים לפני שיוכלו להתרחק ולחקור בעצמם. הדוגמאות שלהלן מתארות כיצד הילדים שתוארו קודם לכן מארגנים את התנהגות הבסיס הבטוח שלהם.

ג'ואי הוא בן שנתיים וחצי סקרן מאוד, בוסרי ומלא חיים. הוא נראה במצב רוח טוב באופן קבוע. אירועים שבהם הוא במתח הם קצרים מאוד. אימו מתארת אותו כ"דימוי של עמידות". הוא יכול להעסיק את עצמו לתקופות ממושכות עם פעילויות החל ממשחקי "כאילו" כמו להרדים את הצב שלו ובניית בית מקוביות ועד דיבור לעצמו, הסתכלות בספרים, או טיפוס בסולמת שבחצר ביתו. בזמנים כאלה אימו של ג'ואי צריכה להשגיח עליו מדי פעם כדי לוודא שהכח בסדר. במקרים אחרים ג'ואי אינו מעוניין לשחק עם עצמו ורוצה להיות קרוב לאימו למשך זמן ממושך, כשהוא שר לעצמו, מבקש לבשל איתה, או שהוא מזמין את אימו לשחק איתו. אם האם איננה פנויה כשהוא מבקש ג'ואי נעשה חסר סבלנות ואז קשה להרגיעו. במקרים כאלה הוא אינו מראה משהו מהיכולת היוצאת מן הכלל שלו להעסיק את עצמו כאשר הוא יוזם זאת. יחד עם זאת, הוא מוכן לדבר ולשיר עם אימו כתחליף לקשר פיזי הדוק. התנהגות הבסיס הבטוח שלו מראה דיכוטומיה ברורה בין זמנים שהו נמצא לבד לבין זמנים עם אימו.

ארין היא ילדה שקטה ועדינה בת שנתיים וחצי. היא ביישנית מעט ונוטה לצפות בתחילה, אולם היא מתענינת בקלות בנעשה סביבה בדברים חדשים. היא מבטאה הנאה ולחץ באופן שקט. היא אינה מתרחקת מדי מאימה אולם גם אינה נדבקת או מטפסת עליה. ההתקרבות וההתרחקות מהאם נעשות בעדינות. היא עשויה להתרחק מעט ואחר כך לחזור באיטיות, בהדרגתיות, כאילו היה זה תוצאת לוואי של מעקב אחרי כדור או התענינות הצעצוע שבמקרה נמצא ליד האם. התנהגות הבסיס הבטוח של ארין, כמו כל האישיות שלה, היא ללא מעברים דרמטיים, שיווי משקל מכוונן היטב בין התקשרות לבין חקרנות.

ג'נין היא ילדה חכמה בת שנתיים וחצי המתקשה להתמודד עם מצבי הרוח שלה. כאשר היא נמצאת בבית ובנוכחות אימה היא יכולה להנות ממשחק עם הצעצועים שלה ולפטפט בשמחה ובחיות על מה שהיא עושה. אולם, היא מתכעסת בקלות כאשר הדברים אינם פועלים כפי שהיא רוצה. למשל, אם האם עוזבת את החדר, ג'נין נעשית מבוהלת, בוכה ושואלת לאן היא הולכת, ולעיתים הולכת אחריה ובוכה. כאשר ג'נין והוריה מבקרים ידידים, ג'נין נשארת קרוב להוריה. ילד בוגר יותר יכול לשכנע אותה לשחק איתו לזמן מה, אולם תוך זמן קצר היא נעשית מוטרדת ומחפשת שוב את אימה.
במצבים לא מוכרים היא מסרבת להתרחק מהאם ולעיתים קרובות צורחת במצוקה אם האם מנסה להוריד אותה מחיקה ולעניין אותה בצעצועים שלידה.
התנהגות הבסיס הבטוח של ג'נין מאופינת על ידי תקופות קצרות של חקרנות במרחק מה מהאם ותקופות ממושכות של קירבה ומגע איתה. מכיון שלילדה יש סף נמוך של רגישות לגירויים היא נבהלת בקלות אפילו על ידי פעילויות רוטיניות כמו הכניסה והיציאה של אימה מהחדר בבית. העוצמה הגבוהה של התגובות שלה פירושה שהיא מגיבה במצוקה בולטת למצבים אלה ושהיא זקוקוה למגע ממושך עם האם כדי להרגיש שוב תחושת בטחון.

אדם הוא ילד רעשני בן שנתיים הנראה כאילו הוא תמיד בתנועה. גם כשהוא ישן הוא מתנועע לכל הכיוונים. היא התחיל ללכת בגיל 10 חודשים ותנועה היא צורת הביטוי המועדפת עליו. הוא ניגש לגירויים חדשים בשמחה, נוגע בכלבים ברחוב, עוצר להרים חתיכות קטנות של נייר, פלסטיק או כל חפץ שהוא נתקל בו כאשר הוא מתנועע. לעיתים רחוקות הוא חושש או חרד או מבוהל על ידי מצבים חדשים. אם אין מחזיקים אותו בחוזקה בידו הוא רץ קדימה מבלי לשים לב, מוציא קולות קטנים של התרגשות. למרות שהוא חביב כשהוא בוחר להיות כזה לאדם יש מעט סבלנות להתרפקות ממושכת והוא מתפתל ויורד מחיקה של אימו לאחר מספר דקות. לעיתים הוא מתקרב אליה במהלך החקרנות שלו כדי לגעת בברכה או לתת לה צעצוע, אולם לעיתים קרובות יותר הוא מסתכל, מחייך, מראה לה צעצוע, או מדבר אליה ממרחק. הוא מקבל את היוזמות של אימו לשחק איתו בהנאה רבה אולם הוא מסופק באותה מידה כאשר הוא משחק לבדו. את התנהגות הבסיס הבטוח שלו ניתן לתאר במונחים של תקופות ארוכות של חקרנות שיש בה רגעים קצרים ומספקים של קירבה ומגע עם האם.

כל הילדים שתוארו לעיל הם ילדים נורמליים עם דפוסי מובחנים של התקשרות וחקרנות. לכל אחד מהם דפוס אישי מאוד. השימוש השונה שלהם בהורה כבסיס בטוח עוזר לנו להבין האם הם אינטרוברטים או אקסטרוברטים; נזקקים או סומכים על עצמם, האם הם מרגישים מוגנים או חשופים; האם העולם הוא מקור לשמחה או סיבה לפחד. התנהגות הבסיס הבטוח של הילד מעידה על הייחודיות שלו ועל תחושת האני שלו. הדרך בה הוא נמצא באינטראקציה עם הקרובים לו וכיצד הוא מתנהג ומתמודד במצבים מוכרים וחדשים.

דפוסי הורות והתנהגות הבסיס הבטוח

להורים יש דפוסים ייחודיים של עידוד או חוסר עידוד של החקרנות וההתקשרות של ילדיהם. שני דפוסי הורות מובחנים הם לשחרר או לשמור קרוב. כאשר הדברים מתפתחים בצורה יעילה עבור הורה וילד שני דפוסים אלה משלימים זה את זה כתגובה לצריכ ההתפתחו של הילד להתרחק ולהתקרב להורה. כאשר הצרכים הרגשיים של ההורה עצמו מעוותים את הדרך בה ההורה תופס את ילדו יש לעיתים קרובות נטיה לתת דגש יתר על אחד משני הדפוסים ואז מחזיקים חזק מדי או משחחרים מהר מדי.
דפוסים של הורים ופעוטות משפיעים זה על זה. הורה הנותן חסות יתר עשוי להגביר את הנטיה של פעוט ביישן להשאר קרוב על ידי כך שהוא מעביר את המסר שהעולם הוא מקום מסוכן ושהילד יכול להיות בטוח

רק אם יישאר קרוב. לעומת זאת, דפוס הורי של חסות יתר עשוי לעורר תגובה לגמרי אחרת של מרי או של בדיקת גבולות חסרת רסן אצל ילד פעיל ולוחמני.
הדפוס של הפעוט עשוי גם הוא להשפיע על דפוסי ההורה. ילד הרפתקני ומעיז עשוי לשמח הורים ביישנים על יד כך שהוא מכיר להם אופקים חדשים או עשוי להפחיד הורה שאינו מוכן להתנהגות כזו. פעוט זהיר עשוי לעורר תגובות חסרות סבלנות ונסיון לדחוף אותו לחקרנות אצל הורה אחד, בעוד שהורה אחר עשוי לראות התנהגות כזו כתואמת את הדפוס שלו.

טמפרמנט, שותפות ומידת ההתאמה
גם להורים יש טמפרמנט. כאשר יש התאמה בין הורה לילד -קל להורים להתמודד עם הקצוות הקשים של התנהגות הילד. התאמה זו תורמת לגאוה ולסיפוק שמפיקים ההורים מילדם. יחד עם זאת, אין להורים שליטה אומניפוטנטית על התפתחות ילדם. אריק אריקסון ביטא ברהיטות את האמת הפשוטה שאנו נוטים להתעלם ממנה: "אנו מעוותים את המצב כאשר אנו מתיחסים להורים "כבעלי" אישיות כזו או אחרת..ואז אנחנו חודרים לגבול של יצור קטן ועלוב. כיון שהייצור החלש והמשתנה הזה מניע איתו את כל המשפחה. תינוקות שולטים ומגדלים את משפחותיהם באותה מידה שהם נשלטים על ידן… המשפחה מגדלת את התינוק על ידי כך שהיא מגודלת על ידו".
כאן, אנו שבים לעסוק בנושא השותפות. כאשר קיימת התאמה טובה של דפוסי הטמפרמנט בין ההורה לילד קל לבסס שותפות כיון שכל אחד חש בנוח עם הקצב והטון הרגשי של האחר. מצד שני חוסר התאמה של טמפרמנט עלול להפריע בחיפוש אחר פתרונות מוסכמים הדדית כאשר להורה ולילד יש אג'נדות מתחרות וציפיות מתחרות.
התאמה אין פירושה בהכרח דמיון. פירוש הדבר שההורה והילד מתאימים אחד לשני. "התאמה טובה" (GOODNESS OF FIT ) קיימת כאשר הציפיות של ההורה והדרישות מהילד נענות על ידי המוטיבציות, היכולות והדפוס ההתנהגותי של הילד. התאמה גרועה מתרחשת כאשר קיים חוסר תיאום בין ציפיות ההורים לבין היכולת של הילד למלא אותה.
"בהתאמה טובה ניתן לצפות במהלך אירועים יומיומיים המתרחשים בין הורים לפעוט. בסיום היום, צופה שיטתי עשוי לגבש נערכנ לגבי מידת ההתאמה. למשל: תיאום טוב – 50% מכל האינטראקציות תיאום בינוני – 30% תיאום גרוע – 20%. ציונים אלה ישקפו בודאי רוטינה יומיומית שבה הורים וילד מצליחים להיות קשובים לצרכים ולציפיות זה של זה במהלך חלק גדול מהזמן. אנו יכולים לדמיין חלק מההתרחשויות שתרמו לציון הסופי. בשעה 5 בבוקר, כאשר ההורים עוד זקוקים באופן דחוף לשינה אנדי דורש את ארוחת הבוקר שלו. אמא נוהמת וקוברת את ראשה מתחת לשמיכה. אבא משתמש בטון הכי סמכותי שלו ואומר שזו עדיין שעת שינה. אנדי (ילד עם טמפרמנט מתמיד וגם עם מנהג שכבר התגבש) עומד על שלו שהוא רעב. אבא נזכר שאתמול אנדי נרדם לפני ארוחת הערב ומגיע למסקנה שלא אכל 12 שעות. משוכנע שאנדי עשוי אכן להיות רעב, אבא קם, מכין את הבקבוק ואומר לילד בתקיפות שעליו לשתות אותו במיטתו ולאפשר לאבא ואמא להמשיך לישון. אנדי מסכים ללא חמדה. היא קורא מספר פעמים מעריסתו, אולם מוותר כאשר אבא מודיע מספר פעמים שעליו לישון. תוך זמן קצר שניהם נרדמים. ציון: התאמה טובה בין הציםיות והיכולות של האב והילד.
השעה 7:30 בבוקר והילד והוריו כבר השכימו. אמא צריכה לקחת את אנדי לבדיקה שגרתית אצל רופא הילדים בשעה 9:00. אמא מגלה שאנדי מלוכלך מאוד בצואה ושהיא חייבת לרחוץ אותו. היא בלחץ, ולכן שוכחת שאנדי רגיל למשחק שקט וממושך איתה בשעות הבוקר. היא רוחצת אותו, והוא (מכיון שבבסיסו הוא ילד מסתגל עם מצבי רוח חיוביים) מקבל זאת בהנאה. אולם הוא מוחה כאשר האם מנסה לקצר מאוד את משך האמבטיהץ הוא ילד פעיל ורוצה להשפריץ, לשחק עם הברווזים, ולהשתכשך במים. אמא אומרת בחוסר סבלנות שאין זמן לשחק היום ומוציאה אותו מהמים בפתאומיות. האם מבינה שהיא לוחצת חזק מדי, מחבקת אותו, ומשתמשת בקצה המגבת כדי לשחק איתו משחק. זה כל מה שהוא זקוק לו כדי לחזור למצב רוח שיתופי. אסירת תודה על העמידות שלו האם מתחילה לספר לו, צעד אחר צעד, מה הם יעשו במשך היום ובכך היא מושכת את תשומת ליבו בעת שהיא מלבישה אותו. אנדי אוהב את הרעיון של לנסוע במכונית שהאם מדגישה כיון שהיא יודעת שזה ישמח אותו. תהליך ההכנה מסתיים ללא בעיות נוספות. ציון: התאמה טובה. האם והילד חווים קונפליקט של ציפיות מנוגדות ומוצאים דרך לצאת מהקונפליקט בדרך שמתאימה לשניהם.
השעה 8:40 בבוקר, בדרך למרפאה, האם מרגישה מרוצה שהצליחה לנהל את הדברים בהתאם לתכנית אולם היא לחוצה בגלל הבדיקה. היא יודעת שלילדה יש זכרון מצוין ושהוא יזכור את הבדיקה ואת הזריקות שקיבל בביקור הקודם ברגע שיכנסו לבנין. בביקור הקודם אנדי בכה ונלחם ברופא זמן ממושך. היא מחליטה לא לאמר דבר בקשר לרופא כדי לא לקלקל את מצב רוחו הטוב של אנדי לפני הזמן.חששותיה מתגשמים ברגע שהיא מחנה את מכוניתה מאחורי הבנין. אנדי צועק:"לא רופא, לא זריקה" ומסרב לצאת מכסאו. האם המומה. היא ביישנית מעט ושונאת הצגות העושות אותה מרכז לתשומת לב של עוברים ושבים. היא שמה לב לאנשים המסתכלים בה כשהיא מנסה, ללא הצלחה, לשכנע את הילד. האם מחליטה שהילד מצוברח מדי מכדי לעבור את הבדיקה ומחליטה לבטלה. היא אומרת לא כך והוא נרגע מיד. היא נוסעת משם ומצלצלת לרופא מטלפון ציבורי כדי לקבוע פגישה אחרת. ציון: התאמה גרועה, עקב הבושה שלה לגבי ההתפרצות של הילד האם בלבלה בין הקושי שלה להתמודד עם סצנה כזו בפני אנשים זרים לבין הקושי של אנדי להתמודד עם ביקור אצל הרופא. מתח המתרחש מדי פעם אינו צריך להיות הרסני לילדים. הם בעלי יכולת לחוות ולהתמודד עם רגשות חזקים בתנאי שהם נמצאים לצידו של מבוגר אמין ותומך ושהסיטואציה מתאימה להם מבחינה התפתחותית על פי הסטנדרטים של התרבות בה הם גדלים. הגנת יתר על ילדים וסילוקם מסיטואציה שעליהם להתמודד איתה מערערת את הבטחון שלהם ביכולתם להתמודד עם חרדה.
השעה היא 6:30 בערב, שעת הארוחה. האב מתעניין מאוד בתזונה נכונה, ממלא את הצלחת של הילד בעוף, תפוחי דמה וירקות. לאחר שאנדי אוכל עד שהוא שבע הוא מתחיל לשחק בתפוחי האדמה העוד הוריו מסיימים את ארוחתם. הוא מועך את תפוחי האדמה בין אצבעותיו, ולבסוף משועמם מחוסר תשומת לב, מתחיל למרוח זאת על שערו ואחר כך זורק זאת על הריצפה. האב אומר לו להפסיק ומנקה אותו במטפחת, אולם הוא רוצה שאנדי יישאר בכסאו עד שההורים יסיימו את ארוחתם. אנדי הופך חסר מנוחה . ההורים מאפשרים לו לרדת מהכסא ולשחק על הרצפה לידם. ציון: התאמה בינונית. קשה לפעוט להיות שותף טוב לארוחה כאשר הוא אינו רעב. לאחר זמן מה של ציפיות לא מציאותיות, ההורים מבינים זאת ומשנים את דרישותיהם ומאפשרים פעילות תואמת גיל.
השעה 8:10 בערב. זמן השינה מתקרב. האב והבן משחקים במחבואים. האב מודיע שלאחר הפעם הבאה יגיע הזמן ללכת לישון. אנדי מוחה והאב מבטיח לו שהוא "יחפש" אותו עוד פעמיים.לאחר שמגיע הזמן לסיים, האב מודיע לילד שהגיע הזמן ללבוש פיז'מה ולצחצח שיניים. בעוד הילד מסכים לפעולות הוא מבקש לשחק עוד. האב עונה:"נשחק שוב מחר". הילד נרגע מהבטחה זו וטקסי ההליכה לישון כמו קריאת סיפור ולשיר שיר באורות מכובים ממשיכה כרגיל. ציון: התאמה גבוהה – האב נותן לילד זמן מה כדי להסתגל למעבר ממשחק להכנה לשינה והוא תקיף באופן מתאים אבל מבין את הילד כשהוא מבטא את חוסר רצונו לוותר על המשחק.

דוגמאות אלה נבחרו כדי להדגיש שמידת ההתאמה אין פירושה העדר קונפליקט. אלא, היא כוללת את היכולת לשמור על הקונפליקט ברמה רגשית מתאימה. הדבר אפשרי כאשר ההורים יכולים להבחין במדויק ביכולות של הילד בסיטואציה מסוימת ומתי הילד קשוב ומוכן לקבל דרישות ובקשות הורים סבירות.

קונפליקטים כרוניים בין הורה לילד
ישנם מצבים כאשר הקונפליקטים בין הורה לילד הופכים להיות מרכיב מרכזי של מערכת היחסים ביניהם ואינם רק ביטוי של העליות והירידות של חיי היומיום. במקרים אלה, ההורה מרגיש מתוסכל באופן תמידי ומרוגז על הילד. אירועים של הנאה ספונטנית ביניהם הם נדירים וקצרים. נראה שקיים פער בסיסי בין מיהו הילד לבין הילד אותו רוצה ההורה.
הטמפרמנט של הילד משחק תפקיד חשוב בסיטואציה זו. הוא אכן עשוי להיות ילד קשה – ילד עם מצבי רוח משתנים ובלתי ניתנים לניבוי, תגובות חריפות לתסכול מועט, סימנים שקשה לקרוא ולהבין אותם. יחד עם זאת, לעיתים קרובות, אין זה רק הטמפרמנט של הילד אלא כיצד ההורה תופס את הטמפרמנט ומגיב כלפיו שמוביל להתאמה גרועה בין הורה לילד. למשל, הורה אחד יכול לראות ילד בוכה כילד מניפולטיבי ולסטור לו "כדי לתת לו סיבה טובה לבכות". הורה אחר עשוי לתרגם את הבכי כסימן למצוקה וינסה למצוא את הסיבות לכך.
מחקר שערכה סוזן קרוקנברג ( CROCKENBERG 1981 ) מדגים נקודה זו. היא מצאה שתינוקות טרחניים, שמתרגזים בקלות נטו לפתח מערכת יחסים חרדה עם האם בגיל 12 חודש, אולם רק כאשר האם, באופן עקבי, התעלמה מבכים והיתה לה תמיכה חברתית מעטה. במילים אחרות, כאשר האם חשה שיש לה תמיכה בחיי היומיום שלה היא נענית לבכי של התינוק. כלומר, גם תינוקות לא רגועים יכולים לפתח יחסי התקשרות בטוחים עם האם.
מדוע ישנם הורים הנענים באופן תואם לילדיהם בעוד אחרים נעשים מעורבים איתם בקונפליקטים? קל לשאול שאלה זו מאשר לענות עליה כיון שלשאלה יש רבדים שונים והבדלים אינדיבידואליים. כפי שטולסטוי ציין:"משפחות מאושרות דומות אחת לשניה, משפחות אומללות הן אומללות בדרכים מיוחדות להן". תשובה מעמיקה תצטרך לכלול את הרמות: הביולוגית, הפסיכולוגית, והחברתית של המשפחה. דוגמאות לרמות אלה מוצגות להלן:

1. מבנה הטמפרמנט של ההורה שונה מזה של הילד.
למשל, ההורה עשוי להיות פעיל, מוחצן, חברותי, אינטנסיבי; הילד עשוי להיות איטי, מופנם וביישן. כאשר ההורה אינו יכול למצוא הנאה בהבדלים אלה מתעור חוסר התאמה: מה שההורה מגדיר ככיף הפעוט יחוש כמגרה בצורה מכאיבה. לחילופין הפעילויות שמשמחות את הפעוט עשויות להיות משעממות מאוד עבור ההורה.
גב' בייקר היא אישה פעילה, פתוחה ואתלטית הגאה ביכולתה "לעבוד קשה ולשחק קשה". היא מדברת בקול רם, צוחקת בשאגה, ונעה במהירות. ביתה, אשלי היא ההיפוך הגמור של אימה: זהירה, שקטה, נבהלת בקלות. גב' בייקר נעשית חסרת סבלנות כאשר עליה להנמיף ולהשקיט את התנהגותה כדי להתאים עצמה לקצב האיטי של ביתה. אשלי, מצד שני, רועדת בנוכחות אימה ונראה שהאם גורמת לה לגירוי יתר.
לחילופין, הפעוט יכול להיות פעיל, חברתי, אינטנסיבי, וההורה עשוי להיות איטי, שקט וביישן. אצל צמד כזה הפעוט מחפש באופן קבוע גרייה רבה יותר, וההורה חש תמיד על גבולההתשה על ידי דרישות הילד.
מר פירסון הוא איש למדן שאם היה יכול היה נשאר בבית כל היום וקורא ספרים. את בנו, קווין, לעומת זאת, ניתן לתאר כ"גהינום על גלגלים": הרפתקני, בלתי ניתן לעצירה. קווין מנסה לעורר את אביו לשחק איתו בכדור, לטפס על המתקנים בגן המשחקים ולרוץ אחריו. מר פירסון מנסה להביא את קווין לכך שיישב בשקט ויסתכל בספרים יחד איתו. שניהם נראים כה שונים זה מזה כיון שאינם יכולים לפתוח את עצמם לפעילויות שגורמות הנאה לאחר.

דוגמאות אלה מצביעות על אי הנוחות העלולה לנבוע מחוסר התאמה בין הורה לילד. מצד שני, אין צורך שלהורה יהיה טמפרמנט דומה לזה של ילדו כדי שמערכת היחסים תהיה טובה.
בניה של שותפות לעיתים קרובות דורשת פשרות. גב' ברקר מצאה שדה של התאמה עם אשלי כאשר גילתה ששתיהן אוהבות מים ויכולות ללכת לשחות יחד. שותפות זו עזרה לה להאיט את הצקב שלה כאשר ביתה היתה זקוקה לכך. מר פרסטון וקווין מצאו פתרון אחר. הם החליטו ללכת לגן המשחקים לאחר שיקראו יחדיו בספר, או להיפך. במילים אחרות, כל אחד מהם היה מוכן לוויתור כלשהו כדי לבלות זמן עם השני.
במחקר של GANDOUR 1989 נמצא שפעוטות פעילים מאוד שיחקו ביעילות רבה יותר כאשר אמהותיהם התערבו מעט. לעומת זאת, פעוטות פעילים פחות כאשר האמהות שלהם הציעו גירויים רבים. ממצאים אלה מראים שפעוטות פעילים זקוקים לאוטונומיה שלהם ומרגישים לחוצים על ידי הורה הפעיל גם הוא כאשר הם רוצים לשחק בעצמם. פעוטות פחות פעילים זקוקים לתמיכה של ההורה. ההתאמה בין הורה לילד בכל רגע, משפיע על מה שהילד משיג בכוחות עצמו.

2. רמת הקבלה העצמית של ההורה
ישנם הורים שמרגישים נוח עם עצמם. אחרים מרגישים חצויים, מלאי רגשי אשמה על החסרונות שלהם, אינם מרוצים מהישגיהם. קשה להיות הורה מסופק ומקבל אם ההורה אינו מרוצה מעצמו. לעיתים קרובות אנו משליכים על ילדינו את ההשתוקקויות העמוקות ואת הפחדים הרבים שלנו וכאשר זה קורה אנו נוטים לראות בהם את מה שהדחקנו אצל עצמנו. הילד הצעיר יכול להפוך עבור ההורה לראי של המאפיינים הגרועים ומעוררי החרדה ביותר של עצמו, שיקוף של חוסר האונים והתסכולים שלו. מצד שני, ברוח יותר חיובית, הילד יכול לתת להורה תקוה חדשה ולעורר אותו לחפש דרכים מספקות יותר לחיות את חייו.
התפקיד הסימבולי שרוכש הילד בחייו של ההורה משפיע על מערכת היחסים שלהם כיון שהמאפיינים האוביקטיביים של הילד עשויים להפוך ליתרונות או לחסרונות תלוי בדרך בה ההורה תופס אותם. למשל, האסרטיביות של הילד עשויה להראות כאגרסיבית על ידי הורה החש שלא בנוח עם מרכיב זה, בעוד שהורה אחר עשוי להנות מאוד מהיכולת של הילד לדאוג לעצמו.

אנטוני, בנם של מר וגב' דה-קרלו הוא ילד המציג את ההעדפות שלו באופן ברור ביותר. הוא אינו מוותר כאשר הוא מעונין בדבר מה ומוחה בתוקף כשאינו מצליח להשיג את מבוקשו. מר דהקרלו, החושב על עצמו כעקשן וכבעיתי בהתמודדות עם סמכות מאמין שחשוב לכופף את הנחישות של אנטוני. אשתו, הרואה עצמה כנכנעת לבעלה, מרוצה מהלוחמנות של בנה וחושבת שהעדת גבולות נוקשה מדי תפגע בו. כל אחד מההורים תופס את אנטוני מנקודת המבט של המרכים הרגשיים שלהם. האב רוצה באופן מודע לחסוך לבנו את הקשיים שהוא מתמודד איתם, אבל הוא רוצה גם לשלוט באנטוני ולהביאו לכך שיתנהג באופן הולם. האם מעריכה את הפתיחות והנחישות של בנה כיון שהם מפצים על התחושה שלה שבעלה תמיד אומר את המילה האחרונה.

3. החויה הסוביקטיבית של ההורה את הילד

כל ילד מטביע חותם ייחודי בנפש הוריו. ההורה עשוי לחוש מרוצה, מרוגז, מאוים, מעורב או קונפליקטואלי על ידי הקיום של הילד ברמת תחושות הבטן. הדבר עשוי להיות קשור לגורמים רבים ( למשל, הנסיבות בהן נוצר הילד, למי דומה הילד. סדר הלידה של הילד, הטמפרמנט של הילד, האישיות המתפתחת, תחושת האני של ההורה). לבסוף, תגובות הבטן הן בעלות משקל רב בדרך בה ההורים מזהים את עצמם בתוך ילדם. לעיתים הורים מאמינים שהם יכולים לזהות את התמצית/העיקר של ילדם. כיצד תמצית זו נתפסת על ידי ההורה עשויה להיות הרת גורל בעיצוב עתידו של הילד.
אם אחת שנשלחה לטיפול בצו בית משפט היתה משוכנעת שבנה בן 14 חודש יהפוך בגית ההתבגרות לעבריין. הוא תפסה את בעלה כשתלטן ולא רגיש. היא עברה התעללות על ידי אביה בילדותה וחששה שגם בעלה בסופו של דבר יתעלל בה. בנה הפעוט נשאב לתום החוויה הקשה של האם. הוא היה, לאמיתו של דבר, פעוט פעיל עם מצב רוח טוב. אולם, הוא הפך למיכל של זעמה של אימו כלפי בעלה וכלפי חייה בכלל והיא פירשה את המחאות העדינות או הביטויים שלו של חוסר שביעות רצון כמצביעות על כך שלא ייצא ממנו כלום.
לאם זו היו יחסים לא קונפליקטואליים עם שלושת הילדים האחרים שלה , שהיו כולן בנות. היא לא יכלה להתמודד עם המחשבה שהתפיסה שלה את בנה היתה השלכה של הכעס שלה כלפי אביה המתעלל ובעלה השתלטני. במקום זאת, היא חשבה שרגשותיה כלפי בנה הראו שהיא מכירה אותו יותר מכל אדם אחר. התנהגותה כלפיו הונעה על ידי מחשבת אלה. היא דיברה איתו באופן גלוי על האופי חסר המשמעת שלו והתנהגה אליו בישלוב של הענשה ודחיה. רק לאחר שיכלה להתחבר לכאב ולכעס כלפי אביה היא יכלה להיות מודעת יותר לצרכים של ילדה ממנה. לאט לאט היא החלה לתפוס את המחאות שלו וסימנים של חוסר שביעת רצון כתגובות נורמליות של פעוט הזקוק להתיחסות עקבית ובטוחה אך מלאת רגש חיבה.

דוגמא זו מדגימה את העיוות של החוויה ההורית הנורמלית והדרך בה היא מייחסת לילד שורה של מעלות וחסרונות. ייחוסים אל לעיתים קרובות אומרות דברים על רצונות, פחדים וציפיות של ההורה מאשר לגבי הטבע האמיתי של הילד. ייחוסים יכולים להיות גמישים או נוקשים ויכולים להיות מושפעים, יותר או פחות, מהמאפיינים האמיתיים של הילד. לעיתים קרובות, הייחוסים הם חיוביים וטובים, ומכוונים היטב לייחודיות המתפתחת של הילד. במקרים אלה יחסי הורה-ילד מתפתחים על ביסס של אמון הדדי וציפיות. כאשר הייחוסים הם שליליים ואינם משתנים על פי המידע המערער עליהם, ההורה והילד צועדים לקראת יחסים מלאי קונפליקט וחוסר אמון.

4. איכות מערכת התמיכה של ההורה
קשה למבוגר לבנות ולשמר מערכת יחסים טובה עם ילד כאשר הוא נמצא במתח ומבודד. בנסיבות אלה להורים יש מעט תמיכה שיכולה לעזור להם להרגיש בטחון. לעיתים הם כה עסוקים בהתמודדות עם הנסיבות הקשות שיש להם מעט זמן ואנרגיה עבור הילד. לעיתים קרובות אנו חושבים על מערכות תמיכה כמתיחסות לבני אדם – בן זוג, הורה אחר, אח, חבר וכו'. הדבר ברור כיון שיחסים אנושיים הם הכרחיים לתחושת רווחה אישית. אולם, מערכות תמיכה כוללות גם את הקהילה המספקת מצרכים ושירותים כמו דיור הולם, מזון מתאים, תחבורה יעילה, רחובות בטוחים, בתי ספר טובים וטיפול רפואי נגיש.
כאשר שירותים אלה הם תקינים, איננו מקדישים להם תשומת לב רבה, איננו נותנים את דעתנט לתרומה העצומה שהם תורמים לתושת הרווחה אישית שלנו, ליכולת שלנו לקיים מערכות יחסים בין-אישיות תקינות וליוכלת שלנו להיות הורים מתאימים. רק כאשר מערכת אחת או יותר ממערכות תמיכה אלה חסרות – רק אז אנחנו מתחילים להעריך את חשיבותן בגלל המתח שחווה משפחה החסרה אותן.
כיצד קשור הדבר לטמפרמנט? כפי שתראנה הדוגמאות שלהן- הענות הורית לצרכים הייחודיים של הילד נמצאת במבחן כאשר ההורים נאבקים כדי לספק את הצרכים והשירותים הבסיסיים להם ולילדיהם.
גב' פישר חייבת לעבוד במשרה מלאה ויכולה להרשות לעצמה מעון-יום ברמה בינונית עם מעט מטפלות לילדים רבים ותחלופה רבה. מצב זה מקשה על היכולת לספק את צרכיו של הילד שלה שיש לו טמפרמנט סוער במיוחד והוא זקוק לעקביות רבה כתוצאה מכך, מאז שהחל לבקר במעון החל היל בן השנתיים לקבל התקפת זעם קשות, הוא בחרדה תמידית, מוצץ את אצבעו והולך אחרי אימו בכל הבית.
מר מורגן פוטר מעבודתו כאשר חברת ההיי-טק בה עבד פשטה את הרגל. הוא קיבל כבר את כל דמי האבטלה המגיעים לו ולמשפחה אין ביטוח רפואי. הוא ואשתו מודאגים מאוד. גב' מורגן, שהתפטרה מעבודתה כמורה כדי לגדל את ילדתה מנסה,ללא הצלחה, למצוא מקום עבודה. ההורים כל כך עסוקים בבעיות היום יום שהם חסרי זמן וסבלנות לביתם אני שהיא בת שנתיים וחצי. אני שתמיד היתה ילדה רגישה, נבהלת בקלות, התחילה לסרב לאכול כדי לחסוך באוכל. היא גם החלה לכסוס את צפרניה וחזרה להרטיב. היא שואלת את אימה לעיתים קרובות :"את בסדר?"
גב' קומפטון ומשפחתה גרים בשכונה עירונית עניה. בדירה הקטנה שהם גרים בה יש בעיות ביוב קשות. הפשע בסביבה הוא רב והמשפחה אינה יוצאת מביתה בערבים. ההורים היו רוצים לעבור לשכונה אחרת אולם אינם מסוגלים לגייס את הסכום המתאים. המריבות בבית הן רבות בגלל עצבנות וחוסר תקוה. מצב זה משפיע על ריקי הקטן, ילד אינטנסיבי המגיב בעומה גם לגריה חלשה והזקוק בעצם לסביבה שקטה, ניתנת לניבוי, כדי לעזור לו לארגן ולכוונן את התנהגותו. בגיל שנתיים וחצי יש לו סיוטי לילה רבים והוא מגיב בבכי רב גם לנוכח מתסכולים קטנים. טווח תשומת הלב שלו הוא קצר ביותר ולמרות רמת האינטלגנציה הגבוהה שלו אינו יכול להתמיד בניסיון לפתור בעיות המתאימות לגילו. לעיתים קרובות הוא נראה מוטרד ולא מרוכז.

בדוגמאות אלה הלחץ על ההורים, הילד, ויחסי הורה- ילד נובעים מכשלון חברתי לספק למשפחות אלה רשת בטחון שהם זקוקים לה. בעוד כל הילדים סובלים מחשיפה לתנאים לא מתאימים חלק מהילדים הם בעלי טמפרמנט המאפשר להם להתמודד באופן יותר יעיל עם תנאים אלה במחיר רגשי קטן יותר. בעוד ילדים אחרים הם הרבה יותר פגיעים.
הדוגמאות לעיל מראות את המעגלים המשפיעים על הרווחה הרגשית של הילד. הטמפרמנט והאישיות של הילד מתפתחים בתוך הקונטקסט של המשפחה הנמצאת בתוך קונטקסט חברתי ופוליטי רחב יותר. לכל הקשר יש מורכבויות משלו, אולם שו יחיד- ולא חשוב כמה הוא חזק, מוכשר ורב משאבים- אינו מתקיים בפני עצמו. כל אחד מאתנו נעזר או מופרע בדרכים רבות ובלתי נראות על ידי התמיכה או ההפרעה שמקבלות נטיות הטמפרמנט שלנו.