אירית ויזל, ד"ר מרגלית נבון
סחיש – סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום (2001 ) כרך 16, מס' עמ' 27-36
תקציר:
מטרתו העיקרית של מחקר זה הינה הערכת תרומתו של תהליך איתור/אבחון וטיפול במרכז התפתחותי, ובהמשכו , מתן התערבות טיפולית בתקופת החינוך בבתי הספר היסודי והתיכוני, של אוכלוסיית ילדים בסיכון. המחקר בודק אם ניתן להפעיל תהליכי השתנות באוכלוסיות מעוכבי התפתחות ו"מקופחות תרבות" , לגרום לשיפור כישורי הלמידה, וההתמדה , הבאים לידי ביטוי במספר שנות הלמידה וההישגיות. המחקר בודק את הישגיהם של הילדים המטופלים לאחר הגיעם לגיל 18. המחקר מבוסס על נתוני מעקב שנאספו בתום 12 עד 19 שנים מאז סיימו הילדים את ההתערבות הטיפולית הרב מקצועית. קבוצת המחקר כוללת 291 ילדים מבין 455 ילדים שאותרו בגיל הרך כמאחרים בהתפתחותם בשנים 1980-1988, הילדים היו בגילאי 3-5 שנים. בקבוצת המחקר נכללים ילדים שאיחרו ביותר מתחום התפתחותי אחד: שפה ו/או פסיכו – מוטוריקה ו/או קשיים רגשיים – התנהגותים ו/או נכללים הילדים בקטגוריה של ילדים בסיכון סביבתי.
ממצאי המחקר מתווספים למחקרים קודמים, המעידים על תרומת האיתור המוקדם של לקויים התפתחותיים בגיל הרך, הטיפול בילדים בשלב שבו ניתן לשנות עדיין את הפרוגנוזה ההתפתחותית ולמנוע רצף "נזקים" מצטבר.
ייחודו וראשוניותו של מחקר זה בהישגי התלמידים: 72.9% סיימו 12 שנות לימוד ומקרבם 56% זכאים לתעודת בגרות.
מבוא
בעשורים האחרונים קיימת תמימות דעים בקרב רבים מהחוקרים ששנות החיים המוקדמות הן בעלות חשיבות קריטית בהתפתחותו של האדם (Guralnick, 1997). ההתפתחות בתחומים השונים: מוטוריקה, שפה, קוגניציה, חברה ורגש מתרחשת בו-זמנית, בתאום ובתלות הדדית בין התחומים. שיבוש באחד מהתהליכים ההתפתחותיים גורם לשינוי הרצף ההתפתחותי המצופה, תוך הפרת האיזון בין המרכיבים (Meisels & Provence, 1989).
מחקרים רבים שנעשו במשך השנים המחישו את החשיבות הרבה של התערבות מוקדמת בקרב ילדים בעלי סיכונים התפתחותיים. תוצאות מחקרים שונים (Meisels, 1996) העידו שההתערבות המוקדמת אפקטיבית ביותר כאשר היא כוללת מתן גרייה חושית מכוונת ומבוקרת וכן תרגול של תפקודים לקויים ו/או חסרים. ההתערבות צריכה להעשות במקביל לשלב ההתפתחותי שבו מתפתחים המרכזים המוחיים האחראים לתפקודים מוטוריים, שפתיים, חשיבתיים ותפיסתיים, ולאינטגרציה הבין-חושית) יגיל, 1994; רימרמן ,1986; , 1986, Bronfenbrenner).
השלב הראשון בהתערבות מוקדמת הוא המעקב והאיתור המוקדם (Meisels, 1996). הסוכנים הנפגשים עם הילדים בחיי היומיום צריכים לעקוב אחר התפתחותם, להיות מודעים וערניים לקשיים המתעוררים במהלך ההתפתחות ובמידת הצורך, להפנותם להערכה ולטיפול (ויזל , נבון, 1998 ). איתור מוקדם של ילדים עם קשיים בתחום התפתחותי כלשהו מאפשר התערבות מוקדמת ככל הניתן, בתקופה שהמוח גמיש מספיק כדי לאפשר התערבות ושינויים (Anastasiow ,1993 ), ובכך מגדיל את סיכויי הילדים לשילוב מהיר וטוב יותר בחינוך הרגיל ובחברה (זקס, 1979).
חשיבות רבה מיוחסת לשיתוף פעולה בין ההורים, אנשי החינוך והרווחה ואנשי הרפואה. על ארבעת גורמים משמעותיים אלו בחייהם של הילדים ומשפחותיהם מוטלת אחריות לאתר חוליות בעייתיות בהתפתחות הילדים ולהפנותם לגורמים המאבחנים והמטפלים.
בגיל הרך, מסוגלים הילדים להתמודד עם חלק מקשייהם, אך ללא תיווך/טיפול, תוחמר בעייתם וברוב המקרים תתווספנה חריגויות התנהגותיות (Wetherby & Prizant, 1996). איתור ליקויים התפתחותיים וטיפול מוקדם, מאפשרים לילד לצמצם פערים התפתחותיים באופן משמעותי טרם הגיעו לבית הספר, ובכך לאפשר לו שילוב מהיר בדרכו להישגיות אקדמית וחברתית תקינה. מוכנות טובה יותר לבית הספר משפרת את ההישגים בבית הספר(הייווד ואחרים,1992) ומאפשרת חסכון במשאבים ע"י הורדת הנזקקות לחינוך תומך ומיוחד.
המרכז ההתפתחותי טיפולי – בית הגיל הרך כפר סבא
המרכז ההתפתחותי טיפולי בבית הגיל הרך בכפר סבא, הוקם בשנת 1980, במסגרת שיקום שכונות. המרכז ממוקם בשכונת יוספטל, במזרח העיר ומשמש בפעילותו דגם למניעה והתערבות בקהילה. במרכז פועל צוות רב מקצועי הכולל פסיכולוגיות התפתחותיות, קלינאיות תקשורת ומרפאות בעיסוק.
המרכז ההתפתחותי טיפולי פועל עפ"י מודל מניעתי של Cowen (1980) ומאמץ באופן מלא את הגישה בהתערבות ומעורבות בכל המסגרות והגופים הקשורים לילדים בגיל הרך. (Bronfenbrenner, 1986; Miles & Shonkoff ,1990; Spalding & Balch ,1983 )
עקרונות הפעולה שמנחים את פעילות המרכז ההתפתחותי טיפולי הם:
א. מודל מניעתי (מניעה ראשונית, שניונית ושלישונית).
ב. התערבות באמצעות סוכנים חינוכיים, סוציאליים ורפואיים.
ג. גישת קונסולטציה – אפשרות לייעוץ חד פעמי
ד. גישה מערכתית – טיפול הכולל גם את סביבת הילד.
ה. התערבות בשעת משבר.
ו. טיפול באוכלוסיית טעוני טיפוח.
ז. modeling להורים- נוכחות בטיפולים פרה-רפואיים ולקיחת חלק אקטיבי בהם.
המרכז מעורב בכל המוסדות והגופים הקשורים לילד בשכונה – מלידה ועד גיל בית ספר. צוות המרכז עוסק באיתור, אבחון, טיפול ייעוץ והדרכה ובפעילות אינטרדיסציפלינרית של כל הסוכנים בקהילה, הורים, רופאים, אחיות, עובדים סוציאלים, גננות, קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ופסיכולוגים האמונים על התפתחותו של הילד (ויזל, 1996).
המרכז הטיפולי הוקם בלב השכונות המזרחיות של העיר כפר סבא, בתקופת פרוייקט שיקום שכונות, במרחק צעידה מכל בית, ובכך יתרונו :זמינות ופיתוח מודעות הורים לצרכים הטיפוליים של הילדים.
שיטת המחקר
אוכלוסיה:
בשנים 1980-1988 , הופנו למרכז ההתפתחותי טיפולי בבית הגיל הרך כ"ס, כ – 455 ילדים, בגילאי 3-5 שנים, ( ילידי השנים 1975-1982 ). כל הילדים התגוררו בשכונותיה המזרחיות של העיר כפר סבא, שנכללו בתקופה זו בפרוייקט שקום השכונות.
הילדים הופנו ע"י רופאי הילדים, אחיות טיפות חלב, גננות, עובדים סוציאליים משירותי הרווחה העירוניים וצוותים פרה-רפואיים שערכו תצפיות משתתפות בגני הילדים.
אוכלוסיית הילדים שהופנתה לאבחון / טיפול במרכז ההתפתחותי – טיפולי, הראתה קשיים תפקודיים או מצוקות רגשיות / התנהגותיות במסגרת הגנית או נחשבה לאוכלוסייה בסיכון בגין רקע משפחתי.
בתיקי הילדים הוכללה אנמנזה מקיפה שכללה את האינפורמציה הבאה:
1. נתוני המשפחה
2. סיבת ההפניה
3. נתונים סב-לידתיים, גדילה והתפתחות
4. בדיקות ואבחונים פרה-רפואיים ופסיכולוגיים
5. אבחנות רפואיות
6. המלצות טיפוליות / השמות בתום התהליך הטיפולי.
מתוך האינפורמציה שנאספה, נבדקו ונותחו במחקר המעקב:
א. נתוני המשפחה: מוצא האם והשכלתה. להערכת הממצאים שימשו שיטות סטנדרטיות של סטטיסטיקה תיאורית: אחוזים והיסטוגרמות.
ב. סיבות ההפניה: קשיי תקשורת , שפה ודיבור.
אחור פסיכו-מוטורי – קשיים סנסו-מוטוריים ו / או קוגניטיביים
התנהגות – הפרעה התנהגותית ו/או רגשית
ג.נתוני מעקב : נאספו נתונים כעבור 12-20 שנים. נמדד מצבם ההשכלתי – הישגי של אוכלוסיית המטופלים, ע"פ מספר שנות לימוד, מסגרת הלימוד (בתי ספר עיוניים מקצועיים, חרדיים – ישיבות, חינוך מיוחד).
תוצאות:
א. סיבות ההפניה
בין השנים 1980-1988 הופנו למרכז ההתפתחותי – טיפולי בבית הגיל הרך כ"ס, כ – 455 ילדים בגילאי 3-5 שנים, ילידי השנים 1975-1982 . מספר הילדים בכל שנתון, בשכונות המזרחיות של בעיר כפר-סבא, שנכללו פרוייקט שיקום שכונות, ואשר בעבורם הוקם המרכז ההתפתחותי טיפולי, נע בין 110 ל – 125 ילדים. משמע: כ – 50% מילדי כל שנתון הופנו לאיבחון.
לצורכי המחקר , נבדקו כעבור 12-20 שנים , 291 מטופלים מתוך סך של 455, שטופלו באופן אינטרדיסציפלינרי, היינו ע"י קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק ו/או פסיכולוגית התפתחותית, במשך למעלה מששה חדשים. בתום האיבחון שנערך ע"י כל הגורמים המקצועיים, קבוצת המחקר התאפיינה בקשיים פרה אקדמיים ואיחור התפתחותי של למעלה משנה לגילם הכרונולוגי, מצב שהראה נחיתות התחלתית בראשית רכישת כישורי הלמידה, בהשוואה לאוכלוסיית בני גילם.
קשיי הילדים, שעלו באיבחונים, הראו סימנים מחשידים ראשוניים ללקויות למידה. הללו התבטאו בקשיים ברכישת שפה, הבנה והבעה, קשיים בתפיסה חזותית, קשיים גרפו – מוטוריים, אחור ברכישת אסטרטגיות למידה, עיקוב ביכולות החקר והפיענוח, ולכל אלו נלוו קשיי התמודדות רגשיים והתנהגויות בלתי הולמות.
קבוצת המחקר כללה: 174 בנים ו – 117 בנות. ביחס של 1:1.49.
סיבות ההפניה לפי סדר שכיחותן היו: הפרעות שפה דיבור ותקשורת – 33%, אחור פסיכו – מוטורי – 28%, בעיות התנהגותיות – רגשיות – 15% וגורמי סיכון סביבתיים – 14%. (ראה תרשים מס'1 )
תרשים מס' 1 – הישגי אוכלוסיית המטופלים
ב. נתוני המשפחה
52.6% מהאמהות של הילדים שאותרו, אובחנו והופנו לטיפול היו ילידות אסיה – אפריקה, 30% מהאמהות נולדו בישראל ורק 12% היו ממוצא אירופאי – אמריקאי.
השכלת האם: 41.58% מהאמהות של הילדים שאותרו , אובחנו והופנו לטיפול היו בעלות השכלה נמוכה של 0 עד 8 שנות לימוד, 35.05% מהאמהות היו בעלות השכלה של 9 עד 10 שנות לימוד, 15.12% מהאמהות סיימו 11 עד 12 שנות לימוד ורק 8.25% מהאמהות היו בעלות השכלה של 13+ שנות לימוד.
ג. הישגי אוכלוסיית המטופלים
המחקר נערך לאחר שאוכלוסיית המטופלים הגיעה לגיל 18 . ההישגיות נמדדה ע"פ מסגרת הלימודים ( בי"ס עיוני, מקצועי, חרדי – ישיבה, חינוך מיוחד) נמדדו מספר שנות הלימוד ותעודת הסיום(מקצוע ו/או בגרות).
מהנתונים אנו רואים ש – 72.9% מהמטופלים סיימו 12 שנות לימוד בבתי ספר עיוניים או מקצועיים, לפי החלוקה הבאה: 32% סיימו ובידם בגרות חלקית, 40.9% סיימו עם זכאות מלאה לתעודת בגרות. 4.5% למדו במסגרות של החינוך המיוחד, 5.5% למדו בחינוך חרדי , 13.1% סיימו 10 עד 11 שנות לימוד ואילו 4.1% סיימו 9 שנות לימוד או נשרו ממערכת החינוך עוד בתקופת חינוך חובה.
דיון
בספרות העולמית מצויים מחקרים ספורים המתארים תוכניות איתור של ילדים הלוקים בהתפתחותם בתחום אחד או יותר, בקרב אוכלוסיה שלמה באזור מוגדר (Andersen,& al 1990).
מחקר לונגיטודינלי זה הינו ייחודי וראשון בישראל המתאר את הישגיותם של אוכלוסיית מטופלים, לאחר שמלאו להם 18 שנים.
הילדים ,ילידי השנים 1975-1982 , אובחנו וטופלו במרכז ההתפתחותי טיפולי – בבית הגיל הרך בכפר סבא בין השנים 1980-1988 לאחר תהליך איתור של כלל אוכלוסיית ילדי מזרח כפר סבא.
בתהליך האיתור לקחו חלק : רופאי הילדים, אחיות טיפת חלב, קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, פסיכולוגיות התפתחותיות, גננות ועובדות סוציאליות. הקמת המרכז התפתחותי – טיפולי (1980) במסגרת שיקום שכונות, באה לתת מענה טיפולי מניעתי לאוכלוסיית ילדים, מעוכבי התפתחות, כהתערבות מוקדמת כל עוד המוח גמיש דיו לחולל שינויים.(Sarnat, 1990 ). תאורטיקנים כבלום (Bloom 1964 ) ופיאז'ה (Piaget 1985 ) מצביעים על גיל היחיד כגורם מכריע בהצלחתה של התערבות סביבתית. לדעתם "ככל שמוקדם יותר טוב יותר" , התקופה הקריטית לבצוע התערבות ,שנועדה לתקן איחורים התפתחותיים וחסכים קוגניטיביים – היא הגיל הצעיר.
אוכלוסיית המחקר מתאפיינת ב: א. התערבות מוקדמת רב מקצועית (קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ופסיכולוגים) בתקופה העולה על 6 חדשים (טיפול לטווח ארוך),
ב. מוצאה ממשפחות מעמד סוציו-אקונומי נמוך ג. השכלת האם של למעלה מ- 77% מהאמהות היתה נמוכה (0-10 שנות לימוד).
סיבת ההפניה השכיחה ביותר (33% ) היתה לאבחון וטיפול בתחום השפה והתקשורת: בלטו קשיים ואיחורים ברכישת שפה, בהבנה ובהבעה, שיבושי היגוי ואיחור ניכר בפיתוח תהליכי החשיבה. נתונים אלו תואמים מחקרים אחרים (סמואל, לרמן – שגיא, נבו והראל 1995).
בתחום הפסיכו מוטורי (28% ) הופנו ילדים עם קשיים סנסו-מוטוריים, גרפו – מוטוריים, הפרעות בתפיסה חזותית, קשיים בתהליכי חשיבה ( מיון, ארגון, כמות ) ובקשיי רכישה של אסטרטגיות למידה.
בתחום הרגשי / התנהגותי, הופנו הילדים ע"י הגננות , כאשר סיבות ההפניה היו בעיקר: קשיי הסתגלות במערכת החינוך, קשיים ביצירת קשר, אלימות, אי שקט פסיכומוטורי וכו'.
כמו כן הופנו ילדים ע"י עובדות סוציאליות, כחלק מתהליך מניעתי, בעקבות היכרותן את משפחות הילדים. משפחות בהן קיים חולי (אשפוזים בבתי חולים כלליים או לחולי נפש), ו/או אלימות, ו/או הזנחה והתעללות, ו/או הורים צרכני סמים ו/או כלואים בבתי סוהר.
הספרות מדווחת שלגורמי סיכון סב-לידתיים, משמעות פרוגנוסטית צנועה והשפעת משתני הסטטוס הסב-לידתי תלויה באיכות הסביבה שבה גדל הילד (Werner & Smith, 1992 ).
כלל אוכלוסיית המחקר (291/455 ) עברה אבחון פסיכולוגי. ל – 84% מהילדים היתה מנת משכל בטווח התקין. 16% מהילדים היו בעלי מנת משכל גבולית עד פיגור, בינהם ילדים בעלי נכויות קשות, כגון: אוטיזם, פיגור, שיתוק מוחין ומחלות תורשתיות סינדרומליות.
מבדיקת הנתונים הפרוגנוסטיים נובע, שאוכלוסיית הילדים המטופלים במרכז ההתפתחותי טיפולי , הייתה בעלת פוטנציאל שיקומי טוב.
בתום הטיפולים במרכז ההתפתחותי טיפולי, הופנו 92% מהילדים למסגרות חינוכיות רגילות ו – 8% הופנו למסגרות של חינוך מיוחד. (מתוכם 3.5% השתלבו במשך השנים בחינוך הרגיל).
לכ – 48% מקרב המטופלים הומלץ המשך טיפול שפתי ו/או תקשורתי ו/או פסיכו מוטורי ו/או רגשי במערכת החינוך.
מערכת החינוך בכפר סבא, תגברה את בתי הספר בשעות טיפוליות בכל התחומים ויצרה מסגרת משלימה לתלמידים, שלגביהם היתה המלצה להמשך טיפול. בהמשך, זכו התלמידים לחינוך משלים -"תכנית תנופה"- במימון העירייה ופרוייקט שיקום השכונות.
.
נתון מעניין נוסף הינו: המתאם בין מנת המשכל התקינה של 84% מהמטופלים בגיל הרך ומימוש הפוטנציאל שלהם, שבא לידי ביטוי ברמת ההישגיות שלהם וההתמדה במערכת החינוך. 72.9% סיימו 12 שנות לימוד, כשמתוכם 58.6% זכאים לתעודת בגרות. כל זאת על אף הנחיתות ההתחלתית של אוכלוסיית המחקר: מוצא סוציו-אקונומי נמוך, השכלת האם הנמוכה שבמחקרים רבים ( Bee, Bernard, & Eyres 1982 ) מנבאת שרמת התווך תהייה נמוכה ובולמת את התפתחות הילד. כמו כן סביבה טבעית דלה , שאינה מספקת גירויים ואתגרים לילד, מקשה עליו למצות את הפוטנציאל שגלום בו ובכך אנו רואים גורם סיכון שכיח. (Kolvin, Milles, Scott D&al ,1990, Garmezy, 1991; Bayly ,1964 ;).
תוצאות יוצאות דופן אלו, המובאות במחקר אורך זה מצביעות על שינוי מבני שהתחולל בעקבות החלת המודל על אוכלוסיית הילידים, ונובעות ממתן מענה טיפולי פרה-רפואי, פסיכולוגי וחינוכי במשך 15 שנים, שהחל בתהליך איתור של ילדים שאיחרו ברכישת אבני הדרך ההתפתחותיות בגיל הרך, טיפול רב מערכתי אינטנסיבי, והמשכו במערכת החינוך הבית ספרית והקהילתית.
בהשוואה לנתונים הארציים , כפי שמתפרסמים בשנתון הסטטיסטי 50 , בשנים 1993-2000 הסוקר את: א. הזכאים לתעודת בגרות במגזר היהודי, במדינת ישראל הרי שאוכלוסיית המחקר הזכאית לתעודת בגרות מהווה 40.9% מכלל הנחקרים, בעוד שהממוצע הארצי בשנים אלו עומד על 34.75% בלבד. משמע: אוכלוסיית ילדים בעלת נתוני פתיחה אקדמיים נחותים ,הצליחו כתוצאה מהתערבות מוקדמת ובלווי תומך בהמשך, יותר מהממוצע הארצי. ב. תלמידים בכיתות ט – י"ב לפי דרגת כיתה ועזיבת בית הספר: 1. נשירת תלמידים עד ובתום 9 שנות לימוד – 4.1% באוכלוסיית המחקר לעומת 5.75% בממוצע הארצי. 2. נשירת ילדים עד ובתום 11 שנות לימוד – 13.1% באוכלוסיית המחקר לעומת 21.6% בממוצע הארצי.
נתונים אלו מלמדים על הצלחתה של קבוצת המחקר באופן מובהק בהשוואה לממוצע הארצי.
יש לציין, שנתוני הפתיחה של אוכלוסיית ה"נושרים" ואוכלוסיית מסיימי 12 שנות לימוד, כפי שעולה מתוצאות האיבחונים ומהלכי הטיפולים – היו דומים.
על סמך ממצאי המחקר, (טבלה מס' 3), ניתן לנבא, שלאחר איתור מוקדם של אחורים התפתחותיים בגיל הרך, מתן טיפול מקצועי הולם ( פרה-רפואי)והמשך תמיכה חינוכית איטרדיסציפלינרית, ניתן להביא את התלמיד המתקשה להשתלבות ולהשגיות לימודית, בכך מצטרף מחקר זה למחקרים קודמים המצביעים על ערך האיתור וההתערבות המוקדמת בגיל הרך בקרב אוכלוסיות ילדים בסיכון. איתור מוקדם בגיל הרך, הפניה לאבחון וטיפול נגיש (פיזי ורגשי), פעילות אינטרדיסציפלינרית בקהילה בין סוכני הבריאות החינוך והרווחה והמשך סיוע ותמיכה חינוכיים ורגשיים עד תום גיל ההתבגרות, מסייעים לילדים אלה לממש את הפוטנציאל הטבוע בם (ויזל, נבון 1998; (Guralnick, 1997.
מחקר זה מציג מודל של תהליך טיפולי באוכלוסיית ילדים בסיכון, אשר מסייע לילדים לשפר את הישגיהם ובכך מחלצם ממעגל העוני ומביאם למחוז אחר של השתלבות ועצמאות.
ביבליוגרפיה
ויזל,א. (1996). מחקר מעקב לבדיקת השתלבות בוגרי גן טיפולי (טרום חובה) במערכת החינוך. סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום, כרך 11, מס1, עמ'5-13 .
ויזל,א. נבון,מ.(1998) "איתור טף" – תכנית לאיתור פרה-רפואי מוקדם בגיל הגן. IJOT כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק, כרך 7, מס 4, עמ' 179-186 .
ויזל, א. (1992). איתור קבוצתי של ליקויי שפה ודיבור בגילאי 3-4
זקס , ש. (1979). קוים למחשבת החינוך המיוחד .ת"א: הוצאת רמות.
היווד, ק. ברוקס ,ה. וברונס, ס. (1992). תכנית "התחלה מבריקה". תכנית שתרגמה לעברית ויושמה בגני ילדים בארץ ע"י צוריאל, ד. וקניאל, ש.
יגיל, ד. (1994). מחקר מעקב לבדיקת השתלבות בוגרי גנים טיפוליים במערכת החינוך. סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום , כרך 9, מס 2, עמ' 66-75.
נבון, מ. (1989). איתור התפתחותי מניעתי קבוצתי לילדי גן טרום חובה.
סמואל, א. ,לרמן – שגיא, ט., נבו, י., הראל, ש.,(1995) מחקר אפידמיולוגי של הפרעות התפתחותיות בילדים שהופנו למכון להתפתחות הילד בת"א בשנים 1981 עד 1990 .הרפואה, כרך 128, חוב' י"ב 759-762.
רימרמן, א. (1986). התערבות מוקדמת אצל ילדים רכים והוריהם, האם זו אסטרטגיה יעילה. בתוך: א. רימרמן , ש. רייטר, מ. חובב (עורכים): נכות התפתחותית ופיגור שכלי .ת"א: צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ .
שנתון סטטיסטי 50 , שנת 2000 . הלשכה במרכזית לסטטיסטיקה.
Anastasiow, N.J., (1993). The effects of early intervention: In : The At Risk Infant.
Anastasiow, N.J. & Harel S. (eds).Baltimor, Paul H, Brooks Publishing Co. pp 3-11.
Andersen, E., Fledlius, H.C. ,Fons, M. & Haugsted , R.(1990). Epidimiological study of disability in 4 year old children from a birth chort in Fredriksborg County, Denmark. Danish Medical Bulletin, 37: 182-185.
Bayly,N.,& Schefer,E.S.(1964). Correlations of maternal and child behaviors with the development of mental abilities. Data from the Berkeley Groth Study. Monograph of the Society for Research in Child Development, 29 (6,Serial No. 97 )
Bee, H.L., Bernard, K.E .,& Eyres, S.J., & al (1982) . Prediction of IQ and language skill from perinatal satus, child performance, family characteristics and mother infant interaction. Child Development, 53,1134-1156.
Bronfenbrenner, U. (1986). Ecology of the family as a context for human development: Research prospectives. Developmental Psychology, Vol. 22, No. 6, 723-742.
Cowen, E.L. (1980). The wooing of primary prevention. American J.of community Psychology.Vol.8 ,258-284.
Garmezy, GN. (1991) . Resiliency and vulnerability to adverse developmental outcomes associated with poverty. American Behavioral Scientist, 24:416-431.
Guralnick, M.J. (1997). The Effectiveness of Early Intervention. Baltimore : P.H. Brooks. Ireton, H. (1996). Early identification of developmentally delayed children by maternal report. In: S.J. Meisels, & Fenichel ( Eds.) New Visions for the Developmental Assessment of Infants and Young children. Washington D.C. : Zero to Three.
Kolvin, I., Milles, F.S., Scott, D .& al, (1990) . Continuity of deprevations? The Newcastle 1000 families study. Aldershot, England, Averbunn/ Gover.
Meisels, S.J., (1996). Charting the Continuum of Assessment and Intervention. In: S.J. Meisels, & Fenichel (Eds.) , New Visions for the Developmental Assessment of Infants and Young Children.., Washington D.C.: Zero to Three,
Meisels, S.J., & Provence, S. (1989). Screening and assessment: guidelines for identifying young disabled and developmentally vulnerable children and their families. Washington, D.C: National Center for Clinical Infant Programs.
Wetherby, A.M., & Prizant, B.M. (1996). Toward Earlier Identification of Communication and Language Problems in Infants and Young Children. In: S. J. Meisels, & Fenichel (Eds.), New Visions for the Developmental Assessment of Infants in Young Children. Washington D.C.: Zero to Three.
Miles,S.J., & Shonkoff, J.P., (1990). Handbook of early childhood intervention. Cambridge University Press.
Sarnat, H. B. (1990). Neural induction and developmental disorders of the nervous
system. In: At-Risk Infant: Interventions, Families and Research. . Anastasiow, N.J. & Harel S. (eds).Paul Brookes publishing Co. 161-171.
Spalding,J.& Balch,P. (1983). A brief History of primary prevention in the twentieth century: 1908-1980. Amer.J. of Community Psychology .vol.11 (1), 59-80.
Werner, E. & Smith, R.(1992). Overcoming the odds: high risk children from birth to adulthood. Ithaca: Cornell University Press.
אירית ויזל – ת.ד. 56 הוד השרון 45100 טל: 052-207-044
ד"ר מרגלית נבון – רח' מוצקין 33 רעננה 43313 טל: 051-323-780
Facebook
Twitter