רכישת מודעות האני והאחר

Toddler's Acquisition of Self/Other Knowledge: Ecological and Interpersonal Aspects of Self and Others.

Sandra Pipp-Sigel and Carol Foltz.

Child Development, February 1997, vol 68, no 1, pp 69-79

 

רכישת המושג "עצמי" ו"אחרים" (Self & others) אצל תינוקות בגילאי שנה עד שנתיים – אספקטים אקולוגיים ובין – אישיים של ה"עצמי" ואחרים

שאלות המחקר:
1. כיצד ה"אני" של התינוק נבדל מהאחרים?
2. האם יש שוני בין זיהוי אנשים לבין זיהוי עצמים דוממים אצל תינוקות?

השאלה: האם תינוקות מבחינים בין עצמם לבין אימא שלהם? האם הם מבחינים בין האם לבובה?

תקציר
מורכבות התפתחות ה"אני" של התינוק נבחנת בין השאר בהקשר של איך ה"אני" שלו נבדל מאחרים: מאמו ומחפץ דומם. בנוסף נבחנת השאלה האם ישנו שוני בין הדרך בה התינוק מזהה אנשים (התינוק, אמו) לבין הדרך בה הוא מזהה עצמים דוממים.
הכרת ה"אני" של התינוק, הכרת אמו והכרת חפצים דוממים מהווים חלק חשוב בהתפתחות התינוק. כאשר הדומם שונה מהדמות האנושית, תינוקות בני 12 חודשים מגיבים באופן שונה לעצמם, לאמם ולעצם דומם. כאשר הדומם דומה בצורתו לדמות אנושית, תינוקות בני 24 חדשים מבחינים רק בין עצמם לבין ה"אחרים": האם והדומם. המסקנה היא שתינוקות בני 12 חודשים רגישים יותר לצורת האובייקטים בהשוואה לתינוקות מבוגרים יותר.

רקע:
נייסר מבחין בין הכרת התינוק את עצמו לבין יכולתו ליצור קשרים עם אחרים. המטרה הראשית של מאמר זה היא לבחון את הכרת התינוק את עצמו. הכרת עצמו קשורה בהכרח להכרתו את האחרים: אמו ועצם דומם. נשאלת השאלה האם הכרה זו אכן קיימת?
לפי נייסר תתכנה 3 אפשרויות:
1. התינוקות מבחינים בשלוש הישויות.
2. תהליך הכרת ה"אני" אצל התינוקות שונה מהכרת האחרים, ללא תלות בשאלה מי הם האחרים.
3. התינוק ואמו יוצרים רצף של יחסים ומהווים פרטנרים לשיתוף פעולה ולכן ה"אני" של התינוק אינו מופרד מאמו אך מופרד מעצמים דוממים.
הכרת התינוק את עצמו, את אמו ואת העצם הדומם יכולה להשתנות ולהיות פונקציה של הפעילות המבוקשת.
לפי ג'נס, תגובת התינוקות במבחן יכולות להשתנות כפונקציה של הגיל. בשנה השנייה לחיי הילד חלים שינויים רגשיים, קוגניטיביים, פיזיים וכו' ביכולות של התינוק. התינוק אינו רוכש רק ידע על עצמו, על אמו ועל הדומם, אלא מתחיל לבצע הכללות לפי קטגוריות מורכבות יותר, כמו: "אנשים ו"אחרים".
בוצעו שני ניסויים:

ניסוי 1
בניסוי משתתפים 150 תינוקות ואימהותיהם שמחולקים לגילאים: 12, 18 ו – 24 חודשים (נשמר השוויון בין המינים).
סדרת המטלות שהוטלו על הנבחנים היתה מהקל לכבד ומשתתפים 3 גורמים: התינוק עצמו, אמו ודומם בצורת בובת ציפור (בגובה 30סנטימטרים) עם מקור ארוך.
המטלות היו:
1. להסיר 2 מתוך 3 מדבקות המונחות על האף, היד והבטן.
2. לגעת באף המתאים (התינוק, האם או בובת הציפור) לאחר שגילה אודם על אפם.
3. התינוק צריך להצביע על הגורם לאחר שנשאל: "היכן x"?
4. "היכן האף? היד? הבטן?" על התינוק להצביע על 2 מתוך 3 פריטים, או לזהותם ורבלית.
5. זיהוי הדמויות במראה.
6. ידיעת שמות חלקי הגוף (יד, אף ובטן).
7. "של מי הנעליים האלה?" על התינוק להצביע על האדם הנכון.
8. התינוק צריך להצליח לדעת למי שייך שם משפחה x…

החלק השני באותו ניסוי הוא חלק ההפעלה. התינוק צריך לבצע 6 מטלות כדלקמן:
1. התינוק מאכיל את x.
2. התינוק משקה את x בבקבוקו.
3. התינוק מראה איך הוא אוכל או שותה מספלו.
4. התינוק מראה איך הוא מאכיל את x בכף.
5. התינוק הולך לפינה, מאכיל את x בכף.
6. התינוק הולך מהפינה לשולחן, מאכיל את x בכף, לאחר שאסף מה שנראה כאוכל מהשולחן לצלחת.

כל הפעולות בוצעו 3 פעמים (התינוק, האם והבובה). כל התינוקות נבחנו בחדר משחקים גדול. האימהות התבקשו להתנהג כאילו הן משחקות עם הילדים אך לא לסייע להם. כל בחינה ארכה בין 40 ל – 60 דקות.

תוצאות:
תינוקות שבצעו את מבחן המטלות לאחר מבחן ההפעלה, הצליחו במבחן המטלות יותר מאלו שעברו קודם את מבחן המטלות ואחר כך את מבחן ההפעלה.
66.7% מהתינוקות בצעו את המטלות הנדרשות ביחס לעצמם, 77.4% בצעו זאת ביחס לאימהותיהם ו- 87.7% בצעו זאת ביחס לדומם (הבובה בדמות ציפור). תוצאות אלה מגלות עקביות ותואמות את סקלת גוטמן (Gutman order).
באשר למבחן ההפעלה, % 82.7 מהילדים הצליחו בקטע שהתייחס לעצמם, 91.3% הצליחו בקטע שהתייחס לאימהותיהם ו – 78.7% הצליחו בקטע של הציפור. יצוין שהאכלה מהבקבוק יכולה לעורר קושי בין השאר בגין 2 האפשרויות הבאות:
קושי לתינוק שרק עתה נגמל מבקבוק.
תינוקות שמעולם לא השתמשו בבקבוק.

דיון:
ככלל, בני 12 חודשים מבחינים בין 3 סוגי המטלות, בעוד שהמבוגרים יותר מבחינים ב – 2 קבוצות: "אני" ו"אחרים". מדוע? האם לדמות הבובה יש השפעה?
סדר המבחן הינו הסבר נוסף לשינויים בהצלחה בבחינה.
הסתבר שהידע של תינוקות בני 24 חודשים לגבי עצמם, קטן מזה של בני 18 חדשים.
נתון זה סותר את התפיסה לפיה התינוק מגיע ליותר הישגים ככל שהוא גדל. לכן נבחנת האפשרות שמא הקטע ששולח את התינוק לפינה (במבחן ההפעלה) מתפרש על ידו כסוג של עונש אפשרי. לכן בחלק השני – חלק מהמטלות שונו.
החלק השני של המחקר תוכנן לבחון האם תוצאות החלק הראשון יכולות להיות מוסברות על ידי:
1. קיום אובייקטים דוממים מסוג מסויים.
2. סדר הפעולות: תינוק, אם ודומם בכל מבחן.
3. הקשרים של מטלות מורכבות במבחן ההפעלה.

ניסוי 2
60 ילדים ואימהותיהם, בגילאים 12, 18 , ו – 24 חודשים. חלוקה שוויונית בין המינים.
במבחן המטלות, הכרת הגוף, סדר המטלות זהה לניסוי הקודם. השינוי היחידי במקום בובת ציפור השתמשו בבובת תינוק.
במבחן ההפעלה שונו שני השלבים האחרונים כך שהושמט אלמנט ה"פינה".
התהליך:
1. מחצית אקראית מהנבחנים החלו במבחן המטלות, והמחצית השנייה במבחן ההפעלה.
2. סדר המטלות שנקבע אקראי היה: הילד, האם, הבובה.
האם, הבובה, הילד.
הבובה, הילד, האם.

תוצאות ודיון:
רק במבחן ההפעלה באה לידי ביטוי ההשפעה הממשית של סדר הפעולות. תינוקות בני 24 חודשים שנשאלו ראשית על חלק הילד במבחן, הצליחו משמעותית פחות בהשוואה לילדים שנשאלו קודם על האם ועל הבובה (אין הבדל סטטיסטי בתוצאות של גילאי 12 ו – 24 חודשים).
באשר להכרת ה"אני", האם והדומם כפונקציה של גיל ומין: הבדלת ה"אני" מה"אחרים" דומה בכל 3 קבוצות הגיל. אין הבדל סטטיסטי משמעותי בין הכרת האם והדומם.
ההבדלים בין הניסוי הראשון לשני מניחים שהתשובות של בני 12 חודשים הושפעו מההבדל בין בובת הציפור לבובת התינוק וכאשר הבובה דומה יותר לדמות אדם, ההבדל בין האם לדומם שהושג בניסוי הראשון, לא משתנה משמעותית מבחינה סטטיסטית.
לגבי הבדלי המין, בנות הצליחו יותר. במבחן ההפעלה לגיל ישנה השפעה גדולה, ורק בני 24 חודשים עוברים את שלב ה"אני" בהצלחה. בניגוד לתוצאות שהתקבלו בניסוי הראשון, בני 24 חודשים מצליחים משמעותית יותר בחלק ה"אני" בהשוואה לבני 18 חודשים. השוני בין התוצאות מרמז שיתכן ובני השנתיים רגישים לנושא ה"הליכה לפינה".

בחישוב אינטראקציה סטטיסטית בין גיל, מין וורסיה, הצליחו הבנות משמעותית (M=3.06 לעומת M=2.80 ) בגיל 18 חודשים יותר מהבנים. לא נמצא הבדל משמעותי בין המינים בגילאי 24 חודש. בגיל 12 חודש הצליחו הבנות משמעותית יותר מהבנים רק בקטע הקשור לבובה.

דיון כללי:
מורכבות הידע של התינוקות ביחס לעצמם נבחנה. באשר לידע שלהם על אחרים, הובהר שהתינוקות מבחינים בין עצמם לבין אחרים. זו מסקנה כוללנית. מורכבות הידע של התינוק על עצמו, שונה משמעותית מהידע שלו על אחרים, (כאשר האחרים הם האמא והבובה). ממצא זה תואם ממצאים של מחקרים אחרים, המידע במחקר מצביע על חשיבות ההכרה בתפיסה השונה של ה"אני" והאחרים. שלוש השערות ניתן להסיק מנתוני המחקר:
1. תינוקות רגישים לקיום הבדלים בין סוגי אובייקטים.
2. תינוקות יתחילו לשים לב להבדל שבינם לבין האחרים.
3. שתי ההשערות לעיל יכולות להיות נכונות.
אין לטעון שתינוקות אינם מבחינים בין סוגים שונים של האחר. הדוגמאות הידועות של מצוקת הפרידה ופחד מזרים הינן הוכחה ליכולת התינוק להבחין בין האם לבין האחרים.
מספר מחקרים נוספים מדווחים שתינוקות מכירים את אימהותיהם טוב יותר מאשר את עצמם. הכלל, ככל הנראה הוא שהכרת הילד את הסביבה הינה פונקציה של גיל ומין.
תוצאות שני הניסויים מלמדות שלתינוק בן שנה ישנו כושר לזהות דברים. תינוק בן שנה מבדיל בין ציפור גדולה (דומם) לבין אמו, אך אינו מצליח בכך כשהבובה דומה לאמו. מורכבות הידע הינה פונקציה של גיל. במבחן ההפעלה חלק מהפעילויות אינן אינסטינקטיביות (כמו הבאת יד לפה של משהו אחר והאכלתו). לילדים בני שנתיים ישנה הכרה עצמית והם נינוחים יותר כאשר הם משחקים עם האחרים. הכרה זו משליכה על ההצלחה היחסית של הבוגרים יחסית במשחקים סימבוליים. תינוקות צעירים מצליחים יותר בחלק ה"אני" מאשר בוורסיות האחרות, מכיוון שהמצאות בקבוקים וכו' נוטה חסד ל"אני". לעומת זאת תינוקות בוגרים מסוגלים ליצור מציאות חדשה. לכן תינוקות בני שנתיים מסוגלים לשחק בהאכלת האם או האובייקט.
באשר למין, קפיצה התפתחותית מתרחשת בגיל 18 חודשים, בנות בנות 18 חודשים, עוברות בהצלחה שלבים יותר מסובכים במטלה מאשר הבנים, אך בגיל 24 חודשים ההבדלים בין המינים נעלמים.