לחצים בקרב ילדים: סקירת מחקרים.

Childhood Stress: Reviews of research
Jewett, J.
Childhood Education, Spring 1997, p 172-173

נושאים מרכזיים:
1. נושאים ומצבים הגורמים ללחץ אצל ילדים.
2. כיצד ילדים מתנהגים במצבי לחץ.
3. תפקיד ההורים והמחנכים בהקלה על ההתמודדות עם לחץ.

מתח פוגע בכולנו, כולל ילדים צעירים. למרות שמתח מהווה חלק נורמלי מהחיים, סוגים מסוימים של חוויות מתח עלולות להשפיע השפעות משמעותיות ויציבות על ילדים. תגובותיהם של ילדים למתח משפיע על בעלי המקצוע אשר עובדים עם הילדים.

לחץ מוגדר בדרך כלל כמצב שהוא תוצר של חוסר יכולת להתמודד עם דרישות חיצוניות או פנימיות (מריסון 1995).

סיבות פנימיות ללחץ הן:
א. פיזיולוגיות כמו: כאב, רעב, מחלה או עייפות.
ב. מאפיינים אישיותיים כמו: ביישנות, "התחממות איטית" כתכונת טמפרמנט.
ג. רגישות.
משתנים הקשורים ללחץ ועלולים להחריף את השפעתו הם: חוסר בשלות, מין (בנים נוטים להיות יותר רגישים מאשר בנות), גיל ויכולת אינטלקטואלית.

סיבות חיצוניות ללחץ:
א. פרידה מהמשפחה
ב. חשיפה לקונפליקט
ג. ניצול
ד. גירושין
ה. מעבר לבית חדש ומסגרת חינוך חדשה
ו. חשיפה לאלימות מצד האחרים
ז. חשיפה להזנחה בטיפול
ח. חולי ואשפוזים
ט. אינטראקציות חברתיות שליליות
י. צורות חינוך ומשמוע שליליות מצד ההורים
יא. ציפיות גבוהות להישגים
יב. מוות של אדם קרוב
יג. התמזגות של משפחות
יד. ילדים הגדלים בעוני או בסביבה אלימה חשופים יותר ללחץ סביבתי
טו. אסונות, טרור וחשיפה לאלימות עלולים לגרום למתח (הוניג 1986)

גורמים שונים למתח יכולים להיות בקשר האחד עם השני וההשפעה שלהם יכולה להיות מצטברת.
מתח יכול להופיע בפתאומיות ובאותה דרך גם להיעלם, מצד שני הוא יכול להיות יציב, כרוני ונמשך.
ללחץ כרוני מתמשך יש את ההשפעה הקשה והמתמדת ביותר על ילדים.

כיצד נבחין בלחץ אצל ילדים?
בכי, דיכאון, קשיי ריכוז, הזעה בעיקר בכפות ידיים, דופק מואץ, גרון יבש וכאבי ראש. כל אלה סימפטומים של לחץ שילדים חווים. הפרעות נוספות: קשיי שינה, רוגז, התפרצויות כעס ותוקפנות, התנהגות תוקפנית והתנתקויות.
לחץ מתמיד עלול לפגוע בבריאות הילדים. לחץ מוריד את רמת העמידות שלהם בפני מחלות (מריסון 1995).
לחץ פוגע ביכולת של הילדים ללמוד ולהפיק מחוויות לימודיות.

ילדים חווים לחץ ב4 שלבים נפרדים: (זיגנס 1982)
1. המצב המלחיץ גורם להפעלת "אזעקה".
2. הילד מנסה להבין את המצב.
3. הילד מחפש אסטרטגיות להתמודד.
4. הפעלת אחת או יותר מהאסטרטגיות האפשריות.
אם נבין את השלבים האלה נוכל לעזור לילדים להתמודד ביעילות עם מתח.

שלב ראשון:
ילדים הרגישים יותר לגירויים מבחוץ מפעילים מהר יותר את ה"אזעקה", ילדים אלה ימצאו מגוון רחב יותר של התנסויות כ"מלחיצות". מבוגרים יכולים לסייע לילדים להתמודד עם שלב האזעקה, אם הם מבינים את הילד, סגנונו והדרך בה הוא יגיב. על המבוגרים להשתדל למנוע מהילד להיות חשוף למצבים "מלחיצים". אם הילד חייב להיות חשוף למצב, המבוגרים יכולים להכין אותו. על המבוגרים לדאוג לכך שהמאורע המלחיץ יהיה פחות קשה, הם צריכים להיות רגועים, להסביר את האירוע בדרך שקטה, ולהבטיח לילד כי יש בידו את הדרכים להתמודד.

שלב שני:
הילדים מנסים להבין את המצב. מחקרים על התמודדות של ילדים עם מצבי לחץ מראים כי דרכם להבין את המצב שונה מזו של מבוגרים. ילדים מושפעים במיוחד מחוויות מתמשכות כאלה שאין להם שליטה עליהם.
ילדים מדווחים על לחץ משלושה סוגים של אירועים: (יעקובסון 1994)
1. כאשר הם חשים תחושה של אובדן בנוגע לאדם, חיה או מרחב מסוים – למשל האוגר שלי מת, חבר שלי עבר דירה.
2. כאשר הם חשים מאויימים או לא מוערכים. למשל – המורה מאשימה אותי, אבא שלי לא אוהב את מה שעשיתי.
3. כאשר מטרידים אותם, מציקים להם ולא נותנים להם לפעול על פי רצונם. למשל, אחותי כל הזמן מציקה לי ומשתלטת עלי, שכחתי את ארוחת הצהריים.
יותר מ – 160.000 ילדים בארה"ב מחסירים ימי לימודים כי בית הספר מפחיד אותם (גיגר 1993).
כיתות שהן מאוד תובעניות ולא מתאימות התפתחותית לילדים גם הן גורמות ללחץ.
יש לשוחח עם ילדים על לחץ ומשמעותו. יש להסביר לילדים ולשתף אותם במשמעות.

שלב שלישי:
חיפוש אחר דרכי התמודדות מהווה שלב חשוב לגבי התמודדות הילד עם הלחץ. דרכי ההתמודדות יכולות להיות ראשוניות ושניוניות.
דרכי התמודדות ראשוניות: אלה הן דרכים בהן הילד יכול ממש להשפיע על המצב המלחיץ, לבטל אותו או להפחיתו.
דרכי התמודדות שניוניות: ילידם מפעילים דרכים אלה כאשר אין ביכולתם להשפיע על המצב ועליהם להסתגל אליו.
ההתמודדות היא טובה ביותר כאשר הילד יודע להבחין בין דרכי ההתמודדות הראשוניות והשניוניות. כלומר הוא יודע מתי הוא יכול להשפיע ומתי עליו להסתגל. כך הוא יכול להפעיל את האסטרטגיה היעילה יותר.
ככל שילדים גדלים יותר הם יודעים להבחין טוב יותר בין המצבים השונים והם מבינים טוב יותר מתי ביכולתם להשפיע על המצב ומתי לא. ילדים מעל גיל 12 יודעים טוב יותר מילדים צעירים מ – 12 להבחין בין המצבים השונים. (הרדי, פוור וג'דיק 1993).

מגוון אסטרטגיות ההתמודדות העומדות לרשות הילד גם הן משמעותיות בסגנון התמודדותו והצלחתו. ילדים יותר תוקפניים ומתנגדים מפעילים פחות אסטרטגיות התמודדות מילדים חברותיים יותר (הרדי 1993). כדאי ללמד את הילדים אסטרטגיות שונות ללא קשר למצב הלחץ, אלא הוראה היפותטית. סביבה תומכת של הורים וסביבה קרובה, מקלות על הילד להפעיל את האסטרטגיה היעילה עבורו. הדגמה של המבוגר "מודלינג" של טכניקות התמודדות יכול להקנות לילד אסטרטגיות.
על המבוגרים לאפשר לילדים לדבר על אירועים מלחיצים ובכלל על בעיות וקשיים ביומיום שלהם.

השלב הרביעי:
השלב האחרון של חוויות הלחץ כולל הפעלת אסטרטגיה. ילדים יכולים להתמודד על ידי: ביטוי הרגש, שימוש בפתרון בעיות ממש – תכנון וכו', ניסוח מחדש של המצב במחשבה, כניעה – המתנה שהמצב יעבור, התמרדות והתנגדות.
עדויות מראות כי ילדים יחוו פחות מתח ככל שיש להם יותר אסטרטגיות והם חשים יותר בטוחים בפעולות שלהם.
מבוגרים יכולים לסייע לילדים לזהות, לשיים, לקבל ולבטא את רגשותיהם בדרך יעילה.
ניתן ללמד את הילדים דרכי הרפיה, יכולים לעזור להם עם דמיון מודרך לחשוב מחשבות חיוביות כמו: "אני יכול לפתור את הבעיה הזו", "אני אתגבר" וכו'.

לסיכום,
כל הילדים הצעירים יחוו באופן טבעי מצבים מלחיצים. מבוגרים , מטפלים ומחנכים יכולים לסייע לילדים להתמודד ולקבל את החוויות המלחיצות ולפתח אלטרנטיבות בריאות בהתמודדות עם המצב.
מבוגרים חייבים לזהות ולהתמודד עם הלחצים שלהם, כדי להיות מסוגלים לסייע לילדים. הילדים הצעירים יהיו מובנים ביותר בביתם ובמסגרות הקבועות שלהם. גם מבוגרים מתמודדים ביעילות הרבה ביותר כאשר הם בסביבתם התומכת. המחנכים יכולים אם כן ליצור את הגשר בין הילד למשפחתו, הילד ובית הספר ובית הספר והקהילה.