המאפיינים של דפוס התקשרות חרדה/ אמביוולנטית: תאוריות ומחקרים

The Insecure/Ambivalent Pattern of Attachment: Theory and Research.
Jude Cassidy and Lisa J. Berlin

Child Development ,1994, vol 65 pp 971-991

הנושאים המרכזיים בהם דן המאמר:
1. השפעת הקשר האימהי על ההתקשרות.
2. הקשר בין הטמפרמנט של הילד לסוג ההתקשרות שלו עם אמו.
3. השפעת סוגי התקשרות של ילדים אימהותיהם על ההתנהגות החברתית של הילד.

מטרת המחקר לאסוף מידע רב ככל האפשר בנוגע להתקשרות חרדה/אמבחוולנטית. החוקרים שואפים לנסות ולזהות את המאפיינים היחודיים של התקשרות חרדה אמביבלנטית ולהבחין בין התקשרות אמביוולנטית להתקשרות חרדה נמנעת.

רקע תאורטי:

מחקרים שנערכו בשני העשורים האחרונים הביאו לצורך להעריך את דפוסי ההתקשרות אצל ילדים, בגלל חשיבות ההתקשרות להתפתחות החברתית ולהתפתחות הכללית של הילד. את דפוס ההתקשרות בדקו בעזרת "סיטואצית הזר" (איינסוורת').
מתוך הבדיקה בלטו שלושה סוגי התקשרות עיקריים:
1. דפוס התקשרות בטוחה.
2. דפוס התקשרות חרדה-נמנעת.
3. דפוס התקשרות חרדה אמביוולנטית (מתנגדת).

ממאפייני ההתקשרות ניתן ללמוד על תשומת הלב והטיפול שניתן לילד בבית הוריו, ועל היבטים נוספים בקשר להתפתחותו החברתית בעתיד. ממחקרים שנערכו בארה"ב עלה כי קבוצת הילדים השייכים לקבוצת ההתקשרות הדו-משמעית היא כ – 7-15% מכל הילדים שנבדקו. בגלל מספרם המועט של ילדים אלה שייכו אותם בעבר לקבוצת ההתקשרות החרדה הנמנעת, כלומר אחדו את שתי קבוצות ההתקשרות החרדה והשוו אותם לקבוצת ההתקשרות הבטוחה. דרך ניתוח זו גרמה לקשיים בהסקת מסקנות ייחודיות להתקשרות חרדה מתנגדת. בכדי להבין ולאפיין את ההתקשרות החרדה – מתנגדת היה צורך במגוון מחקרים שיתמקדו בה.

המאמר מהווה אוסף של מחקרים שערכו החוקרים כדי לבדוק כיצד נוצר דפוס התקשרות חרדה אמביוולנטית.

דוגמה למחקר המדווח במאמר אשר נערך ע"י אינסוורת' ובלטימור ב – 1984:
מטרת המחקר היתה לבדוק את הקשר בין ההתנהגות האימהית בבית לבין סוג ההיקשרות שיווצר בין הילד לאמו. החוקרים שיערו כי יש קשר בין זמינות נמוכה של אימהות לבין התקשרות חרדה מתנגדת.
החוקרים חקרו תינוקות לבנים מהמעמד הבינוני מרגע הלידה ועד גיל שנה.

הכלים:
תצפיות טבעיות שנערכו ונותחו על פי שבעה קריטריונים מוגדרים מראש:
חיבה בזמן החזקת התינוק.
מיומנות בטיפול בתינוק.
התגובתיות לבכי התינוק
רגישות לסימנים שמראה התינוק
נגישות
שיתוף פעולה
קבלה.
מגיל 0 עד לגיל 12 חודשים, אחת ל3- שבועות, נערכה תצפית בבית המשפחה. בגיל שנה נעשתה הערכה לגבי דפוס ההתקשרות באמצעות "סיטואציית הזר".

תוצאות:
האימהות לתינוקות בגיל 9-12 חודשים שהיו בעלי דפוס התקשרות חרדה מתנגדת, הראו תוצאות נמוכות בשבעת הקריטריונים שנבדקו, לעומת אימהות לתינוקות באותו גיל בעלי דפוס התקשרות בטוחה.

סיכום תוצאות כל המחקרים שהוצגו במאמר:
במחקרים בהם בדקו את הקשר בין יחס האם לילד לבין דפוס ההתקשרות החרדה אמביוולנטית נמצא כי: יש קשר מובהק בין זמינות או אי זמינות האם, חוסר עקביות בהתחייבות לילד וחוסר רגישות לצרכיו, לבין היווצרות דפוס ההתקשרות החרדה מתנגדת.

במחקרים בהם בדקו את הקשר בין הרגישות הביולוגית והטמפרמנט של הילד לבין דפוס ההתקשרות החרדה אמביוולנטית, מצאו, כי יש קשר, אך קשר זה אינו מובהק. תינוקות שהיו יותר פסיביים, פחות עירניים ובעלי אפגר נמוך (בדיקת נשימה הנערכת עם הלידה), נטו יותר להיות בעלי התקשרות חרדה מתנגדת.
במחקרים שבדקו את ההשפעה של דפוס ההתקשרות החרדה אמביוולנטית על הקשרים החברתיים של הילד והעניין שלו בסביבה, מצאו כי לילדים בעלי דפוס התקשרות זה היה קשה ליצור קשר חברתי והם הראו פחות עניין בסביבה. בשל חוסר הרגישות של האם והתערבותה בזמנים לא מתאימים (למשל באמצע משחק), פיתח הילד תלות באם.

במחקרים אחרים נמצאו אימהות שנתנו תשומת לב מעטה לילדיהן דווקא ב6- החודשים הראשונים, ושינו את התנהגותן במחצית השנייה של חיי הילד ובהמשך, משום שפחדו שהילד יתרחק מהן ויהיה עצמאי. האימהות רצו את התלות של הילד וכששמו לב שמתפתחות עצמאות הן פגעו בה. אימהות אלה פגעו בהתפתחות החברתית של ילדן.
חלק מהילדים, אשר בתור תינוקות אופיינו כבעלי דפוס התקשרות חרדה אמביוולנטית, התפתחו לילדים תלותיים, סגורים ומרוחקים מהחברה והסביבה. ילדים אלה הראו פחד מהסביבה וחוסר רצון לחקור משחקים וליצור קשר עם ילדים אחרים. הם הפגינו חוסר אונים ולרוב לא ניסו להתמודד בעצמם עם מצבים ובעיות שנתקלו בהם.
כאשר חקרו את השפעת דפוס ההתקשרות החרדה מתנגדת בגיל בוגר, מצאו שכל הגורמים שמנינו עד כה משפיעים על הקשרים החברתיים בבגרות- הם משפעים על קשרים רומנטיים, קשרים בין ילד להורה והורה לילד (כאשר הילד בוגר ובונה לעצמו משפחה) וגם על קשרים עם עמיתים.

דיון:
אחד ההסברים בקשר לזמינות ולעקביות בהתנהגות האם, היא העובדה כי הסביבה המשפחתית בה היא גדלה הגיבה באותה צורה, וכך היא עצמה למדה שצריך להגיב ובעצם אין היא מודעת או חשופה לצורות אחרות של תגובה. זהו ביטוי למודל עבודה מופנם שהתפתח אצלה.
חלק מההורים חושבים שבכך שלא יגיבו לילד ולא יעזרו לו בפניותיו לעזרה יפתחו בו עצמאות ויאפשרו לו ללמוד להתמודד לבדו.
הילד מתאים את עצמו להתנהגות האם. לדוגמה: אם האם לא תתייחס אליו בפניותיו אליה לעזרה, ינסה לגרום לכך שהיא תתייחס על ידי צעקות או בכי, או התנהגות חריגה בבית. דוגמה נוספת היא שאם נולד לילד אח והוא מרגיש שתשומת הלב מופנית אל האח, הוא ינסה ליצר מצב בו יתייחסו אליו על ידי כך שהוא יפסיק להיות עצמאי, כדי שידאגו לו ויתייחסו אליו.
הילד פועל ככל בעל חיים אחר לפי חוק ההישרדות, מי שחזק יותר הוא זה שישרוד, מי שיצעק יותר הוא זה שיתייחסו אליו.
ההורה לילד בעל דפוס התקשרות חרדה אמביוולנטית דואג יותר לצרכיו ולא לצרכי הילד (במודע או באופן לא מודע). לדוגמה: האם אינה מגיבה לבכי התינוק משום שהיא רוצה להרגיש שהוא זקוק לה ועל ידי הבכי הוא ממחיש לה זאת.

ההסברים באים להראות כי לילד ובעיקר לאם יש השפעה על הגורמים להיווצרות דפוס התקשרות חרדה מתנגדת ועל המאפיינים לדפוס התקשרות זה.