התפתחות חברתית

מאמר מאת חיים עמית, שמדבר על מקומם של הורים בהתמודדות ילדיהם עם קשיים חברתיים. המאמר עוסק בשאלת אי מקובלות חברתית של ילדים? מה הנזקים ? כיצד הורים יכולים לזהות בעיה חברתית? וכיצד הם יכולים לסייע לילדם בהתמודדיות חברתיות?

http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=386

מאמרה של ד"ר עדה בקר עוסק בהתפתחות היכולת לאמפטיה ולהתנהגות פרו חברתית אצל ילדים בגיל הרך. הוא מציג את אופן התפתחותן של תגובות אמפטיות פרו חברתיות ובוחן הבדלים אינדיבדואליים ביכולת להענות אמפטית אצל ילדים מלידה עד גיל הגן.

דרך יחסים עם אחרים, ילדים מגלים מי הם עצמם ולומדים להבין את האחרים. כשילדים חשים שהורים ומבוגרים אחרים עוזרים להם, מבינים אותם ונהנים מהם, הם באים לעולם בפתיחות ובהתלהבות, והם גדלים להיות אנשים שאכפת להם מאחרים. בבסיסי למידה זו צריכים הילדים לפתח קשר של אמון עם המבוגרים. רחל מן תרגמה מתוך הירחון 0-3 ,כמה דרכים ליצירת קשר של אמון וחום עם הילדים.

קלודי טל, נותנת עצות למטפלות וגננות בגיל הרך על מוקדי התערבות בתחום החברתי. מהן המטרות החינוכיות בתחום, במה לצפות ומתי, התנהגויות הדורשות תשומת לב ,ודרכי פעולה ממולצות.

חקר התנהגות הכניסה של ילדים לקבוצה זכה לתשומת לב רבה יותר מכל משימה חברתית אחרת.מטרת המאמר לסקור את המחקר בתחום התנהגות הכניסה וקשריו למעמד סוציומטרי של ילדים, במטרה להבחין במה שהצלחנו ללמוד מהמחקרים בתחום וההשלכות שיש לכך על פיתוח דגם של התנהגות כניסה אפקטיבית.

המחקר מנסה לבדוק האם ניתן להעריך בדידות בקרב ילדי גן וילדי כיתה א' ,והאם ילדים שאינם מקובלים מדווחים על רמת בדידות גבוה יותר גם בגילאים אלה, וכן לבדוק את המאפיינים ההתנהגותיים של ילדים צעירים בודדים.

החוקרים מצאו כי הבעת רגשות, תובנה רגשית וקבלת תפקיד ניבאו במדוייק אמפתיה חבויה. כאשר אצל הבנים אמפתיה נבאה באופן מדוייק התנהגות פרו חברתית בעוד שאצל הבנות היא הייתה קשורה להתנהגויות פרו חברתיות אבל לא לשיתוף פעולה עם עמיתים.

המחקר בחן מודל של התפתחות פרו- חברתית בגיל הרך. השערת המחקר הייתה כי פעילות פרו חברתית פוחתת לאורך הילדות, נעשית סלקטיבית ואידיבידואלית, ובנים ובנות שונים בהתנהלות הפרו- חברתית שלהם. המחקר נעשה על 66 ילדים בגילאי 18,24,ו- 30 חודש. ושוב לאחר חצי שנה.

קרולי האווס במחקרה עוסקת בדפוסי חברויות , נמצא כי ילדים צעירים יותר היו בעלי פחות חברויות וחברויות פחות יציבות. ילדים בעלי הפרעה רגשית הגבילו את חברויותיהם לשותפים בודדים וחזרו לשותפים אלו לאחר הפסקות בחברות.