אביה עוזני מסבירה בפירוט על מעגלי התמיכה והצמיחה של הסביבה בגיל הרך:
בתחילה מסבירה את המצב הקיים והשפעת המסגרות הקיימות על התפתחות הפעוט,
עוזני מפרטת את התיאוריות והמחקרים הקודמים שהאירו גישות שונות בהתפתחות החברתית.
ולבסוף מציגה את "הפדגוגיה של האהבה" כמודל להתפתחות ריגשית וחברתית בשנים הראשונות בחיי הפעוט, ע"י המשימות המעצבות אותו והיכולות ובניית המיומנויות אשר מכינות אותו בהדרגה להתמודדות עם קשרים ומיומנויות בסביבתו ובחברה.
אורית שטיבר ודלית בלונדר-רון במאמרן בירחון "להיות משפחה", גליון 93, פברואר 2005 , עוסקות בנושא הילד הרגיש, זהו ילד המפגין זהירות רבה וחששנות מפני החדש. קשה לו להסתגל למצבים חדשים והוא חרד ומוצף במהירות מאירועים רגשיים וחברתיים.
מתוך חוויית האמהות האישית שלה ד"ר תמר הגר קוראת תיגר על האמירה כי לכל אישה יש אינסטינקט אימהי. לדעתה האימהות מוגדרת ע"י החברה ושונה מחברה לחברה ומשרתת את צרכי החברה להמשכיות הדורות. תפקיד האמא הטובה עדיין תלוי מעמד ואף אחת לא יכולה לעמוד בדרישות החברתיות שמציבה ההגדרה של אמא טובה.
מרטין, קופר, הופמן ופאוול מציגה את תוכנית ההתערבות של מעגל הביטחון, תוכנית המבוססת על טיפול קבוצתי, ובאה לתת להורים לילדים בסיכון גבוה לבעיות בהתקשרות, כלים לאינטראקציה בריאה יותר הורה-ילד, על מנת לאפשר התפתחות תקינה יותר של הילד.
סלמה פרייברג דנה בסוגיה המורכבת של תיקשורת אם לילד עיוור. שכן סימנים חברתיים רבים אינם קיימים עבור הילד העיוור ולכן זקוקה האם למיומנות עצומה כדי להבינו ולטפחו. הדרכה מוקדמת לאם תאפשר התפתחות קשרי תיקשורת דומה לזו של ילדים רואים.
ברומוויץ' טוען כי ממצאי מחקרים מצביעים על קשר בין איכות האינטראקציה הורה-ילד לבין התפתחות הילד. ממצאים אלה תומכים בבנית מודל של התערבות שבו האינטראקציה הורה-ילד היא המוקד, כיון שאינטראקציות מתגמלות הדדית וחיוביות מאפשרת התפתחות אופטימלית של הילד.
רגשותיהם של פעוטות והתקשורת הרגשית שלהם היא הרבה יותר מאורגנת ממה שחשבו בעבר טוענת טורניק, פעוטות מראים מגוון של ביטויים רגשיים המתאימים לאופי האירוע וההקשר. השאלה מה באינטראקציה הופך חלק מהילדים שמחים, ואחרים עצובים ומכונסים.
תקציר מחקרה של ד"ר עדה בקר, העוסק קשרי גומלין בין דגמי יחסים בין-אישיים של אמהות לבין דפוסי הצמידות של ילדיהן וביטוים באינטראקציות אמהות-ילדים בגן.