ד"ר אלברט ג'. סולניט מדבר על התהליך ההתפתחותי של בני שנה עד שלוש בפרספקקטיבה פסיכואנלטית. הוא מדבר על תהליכים כמו חברות והתפתחות חברתית, יחסי הורה ילד, התפתחות קוגניטיבית , תפקיד ההורה בתהליך וקשיים התפתחותיים המאפיינים את השנה השלישית.
לאה שמעוני תרגמה את מאמרם של אליזה ברונפמן ושות' הודות התקשורת בין הורה ילד, ומהן השגיאות שעושים הורים בתהליך הגורמים לשיבושים בתקשורת, כמו: איתות סותר לפעוט, למשל נימת קול שאינה תואמת את המסר, או התנהגויות פיסיות בלתי תואמות ועוד.
לאנדרי,ס. גארנר,פ. פירי, ד. וסוונק, פ. במחקרם בודקים את ההשפעה של ההקשר החברתי ואסטרטגיות הבקשה של אימהות על ההיענות החברתית של ילדי תסמונת דאון. מהממצאים: אמהות לילדי דאון נתנו יותר הוראות מאמהות לילדים רגילים, ועוד.
סולמון ושות' טוענים כי התחום של התפתחות הילד לא ניסה לתאר או להבין הורים כמבוגרים מתפתחים. לדעתם שינוי זה דרוש כדי להבין כיצד ההורה, חוויות מהעבר, הקשרים משפחתיים ותרבותיים והילד עצמו, פועלים במשותף כדי להשפיע על האיכות של יחסי הורה-ילד
רייט במאמרו מציג את חשיבות היחסים הנוצרים בין האב לילד, כמאפשרת לילד לראות את המערכת אם -ילד מפרספקטיבה שונה. היחסים במשולש אם- אב- ילד, הם אלה המאפשרים לילד ל"היפרד" מהקשר התלותי באם ולצאת לעצמאות.
שולמן, ש. בקר, ע. וסרוף, א.ל, במחקרם בחנו את תרומת מאפייני האם ומאפייני הילד להתפתחות מערכת יחסי הגומלין בינהם. נמצא כי ילדים חיפשו תמיכה רגשית ועזרה קוגניטיבית ופיזית רבה יותר מאמהות אשר דגם ההתקשרות שלהם תואם את דגם ההתקשרות של אמם.
אלן סרוף מתייחס במאמרו לחשיבות היחסים ילד-הורה בילדות המוקדמת וצורת הטיפול בילד כגורם מעצב בבריאות הנפש שלו . אחד מהנושאים המרכזיים בתחום בריאות הנפש בגיל הרך מתייחס לצמיחת האני, בשני האופנים:הבריא והמעוות .
דרך תיאור מקרה מציגה אליזבת מיור את ההעברה הבידורית של דפוסי יחסים הורה-ילד. ואיך ניתן להשתמש בעקרונות פסיכואנליטיים על מנת לשנות את תבנית היחסים בינהם ולאפשר לאם להכיר בכך שבעיות במערכת היחסים בינה ובין הפעוט הן ביטוי לקשיים שלה.
ממצאי המחקר של כריסטינה מוזייר ושות' תומכים ברעיון שאפילו פעוטות צעירים ביותר תופסים תפקיד פעיל בניהול פעילויות משותפות ומווסתים את הניסיון של הפרטנר לטובת השגת מטרותיהם. כבר בגיל 6 חודשים הפעוטות מסוגלים להפעיל את אמם להשגת מטרותיהם.