"התשמע קולי?": ההתמודדות ההורית עם ילד דחוי חברתית
התמודדות הורית עם ילד דחוי חברתית , מה זה עושה להורה רגשית, וכיצד ניתן לעזור לילד הדחוי להשתחרר מהלחצים ולהשתלב חברתית
התמודדות הורית עם ילד דחוי חברתית , מה זה עושה להורה רגשית, וכיצד ניתן לעזור לילד הדחוי להשתחרר מהלחצים ולהשתלב חברתית
המאמר מציג תוכנית התערבות ,מטרת התוכנית להקנות לילדים כשירות חברתית, באמצעות הקניית היכולת לפתרון בעיות. ההורים קבלו הדרכה וטכניקות כיצד לשפר את התנהגות ילדיהם.
קלודי טל, נותנת עצות למטפלות וגננות בגיל הרך על מוקדי התערבות בתחום החברתי. מהן המטרות החינוכיות בתחום, במה לצפות ומתי, התנהגויות הדורשות תשומת לב ,ודרכי פעולה ממולצות.
חקר התנהגות הכניסה של ילדים לקבוצה זכה לתשומת לב רבה יותר מכל משימה חברתית אחרת.מטרת המאמר לסקור את המחקר בתחום התנהגות הכניסה וקשריו למעמד סוציומטרי של ילדים, במטרה להבחין במה שהצלחנו ללמוד מהמחקרים בתחום וההשלכות שיש לכך על פיתוח דגם של התנהגות כניסה אפקטיבית.
המחקר מנסה לבדוק האם ניתן להעריך בדידות בקרב ילדי גן וילדי כיתה א' ,והאם ילדים שאינם מקובלים מדווחים על רמת בדידות גבוה יותר גם בגילאים אלה, וכן לבדוק את המאפיינים ההתנהגותיים של ילדים צעירים בודדים.
החוקרים מצאו כי הבעת רגשות, תובנה רגשית וקבלת תפקיד ניבאו במדוייק אמפתיה חבויה. כאשר אצל הבנים אמפתיה נבאה באופן מדוייק התנהגות פרו חברתית בעוד שאצל הבנות היא הייתה קשורה להתנהגויות פרו חברתיות אבל לא לשיתוף פעולה עם עמיתים.
המחקר בחן מודל של התפתחות פרו- חברתית בגיל הרך. השערת המחקר הייתה כי פעילות פרו חברתית פוחתת לאורך הילדות, נעשית סלקטיבית ואידיבידואלית, ובנים ובנות שונים בהתנהלות הפרו- חברתית שלהם. המחקר נעשה על 66 ילדים בגילאי 18,24,ו- 30 חודש. ושוב לאחר חצי שנה.
קרולי האווס במחקרה עוסקת בדפוסי חברויות , נמצא כי ילדים צעירים יותר היו בעלי פחות חברויות וחברויות פחות יציבות. ילדים בעלי הפרעה רגשית הגבילו את חברויותיהם לשותפים בודדים וחזרו לשותפים אלו לאחר הפסקות בחברות.
דה פונזי, בארי ה. שניידר, פראנקה טאני וג'ובנה טומאתה מציגים במאמרם , מהם המרכיבים המושכים ילדים זה לזה והחומרים היוצרים חברויות, והאם הם שונים מאלה המעורבים בהמשכן של חברויות זו השאלה שהעסיקה את החוקרים.
השפעתו של דפוס ההתקשרות ילד– אם על התפתחותה של אינטראקציה בין חברים בני 2 עד 3 שנים, נבחנה במחקר אורך. ההתקשרות הוערכה בגיל 18 חודשים, על פי מבחן הזר. מהמחקר עולה כי דפוס-ההתקשרות מתייחס יותר ל"האטרקטיביות" של הילד כבן-זוג לאינטראקציה.