התפתחות בגיל הרך

תמר שפירא עבדה ותרגמה את מאמרה של קארין מרטין, הודות בניית ההבדל המגדרי דרך התנהגות גופנית בגיל הגן. מרטין זיהתה חמש קבוצות של מנהגים שיוצרים הבדלים מגדריים: לבישת בגדים ולבוש, התנהגות פורמלית ובלתי פורמלית, ועוד.

ברומוויץ' טוען כי ממצאי מחקרים מצביעים על קשר בין איכות האינטראקציה הורה-ילד לבין התפתחות הילד. ממצאים אלה תומכים בבנית מודל של התערבות שבו האינטראקציה הורה-ילד היא המוקד, כיון שאינטראקציות מתגמלות הדדית וחיוביות מאפשרת התפתחות אופטימלית של הילד.

רגשותיהם של פעוטות והתקשורת הרגשית שלהם היא הרבה יותר מאורגנת ממה שחשבו בעבר טוענת טורניק, פעוטות מראים מגוון של ביטויים רגשיים המתאימים לאופי האירוע וההקשר. השאלה מה באינטראקציה הופך חלק מהילדים שמחים, ואחרים עצובים ומכונסים.

ד"ר דורית רביד מעלה את השאלה כיצד ניתן לסייע לילדים ברכישת הידע הלשוני? חלקים גדולים מן הידע הזה נרכשים ללא התערבות מרובה מבחוץ, מתוך שימוש במנגנונים מולדים התומכים ברכישת השפה הדבורה אצל כל ילד אך לתיווך המבוגר תפקיד חשוב בתהליך.

חשיבות המחקר הנוכחי טוענת דליה אלוני נעוצה בתרומתו להבנת הקשר בין אינטראקציה הורה-ילד, דפוסים משפחתים ויכולת הסמלה לבין קומפטנטיות חברתית בקרב ילדים. מהממצאים למין הילד וזמינות ההורה תרומה ייחודית בהסבר האוטונומיה של הילד.

תקציר הדוקטורט של ד"ר סיגל עוזיאל-קרל בתחום רכישת השפה העברית אצל ילדים בני1.5 – 3 . בתהליך זה רכישת הפועל ומבנה הארגומנטים שלו הם תהליכים דינאמיים המאופיינים בהתפתחות ראשונית מן הפרט אל הכלל, והמשך התפתחות מן הכלל אל הפרט.

המודל הסיני שונה בתכלית מהמודל המערבי,טוענים זוהר אורליאב וד"ר עדה בקר. אין הוא נוגע בנפש האדם במובנה הפסיכולוגי אלא רואה את האדם כישות החווה את תנועת הצ'י הקוסמית מרגע ההתעברות עד המוות כשבכל שלב האדם מתחבר לסוג אחר של צ'י.

ד"ר אניטה רום, ד"ר מיכל סגל, ד"ר בתיה צור מציגות את ספרן העוסק בהתפתחות שפה מלידה עד גיל שש. בגילאים אלה עוברים ילדים תהליכים מורכבים ומרתקים בתחום התקשורת והתפתחות השפה, החל מהבכי הראשון ועד ליכולת לקיים שיחה ולספר אירועים ברצף.

רייט במאמרו מציג את חשיבות היחסים הנוצרים בין האב לילד, כמאפשרת לילד לראות את המערכת אם -ילד מפרספקטיבה שונה. היחסים במשולש אם- אב- ילד, הם אלה המאפשרים לילד ל"היפרד" מהקשר התלותי באם ולצאת לעצמאות.

גוג' ושות' טוענים כי תינוקות הישנים בלילה בשני בתים שונים, בבית האם ובבית האב, לאחר גירושין או פרידה, מתקשים לבסס התקשרות בטוחה להוריהם. תינוקות לפחות עד גיל שלוש זקוקים למקום שינה ומשחק קבועים, שייקראו "בית" ויספקו תחושה של קביעות.